אמרי אש חלק ב סא

דכל כה"ג אף להמרדכי לא מצטרפי וע"כ לא קאמר המרדכי רק דומיא דעדי כיעור דשניהם מעידים שזינתה וכן לענין דיני ממונות דכל שלוה ממנו חייב לשלם וכן לענין בן גרושה וכו' דתני' בכתובות איכא למימר דמצטרפין דכל שהדבר אמת הוא פסול מן הכהונה ואפי' לא היו עדים כלל אם הי' הדבר ידוע לנו שהוא בן גרושה הוא פסול וכן לענין חיוב ממון שייך לומר דמצטרפים וכן לענין כיעור שייך לומר דמצטרפי. ולפענ"ד אף הר"ן ג"כ כיון לזה במ"ש באישות דינו כד"נ היינו ג"כ מפני דהמעשה בטל אם אין שני עדים ולכך אין מצטרפין. אבל לענין כיעור אפשר דמודה הר"ן לדעת המרדכי ואם את"ל דלשון הר"ן מורה דפליג על המרדכי וס"ל דכיון דשייך לד"נ. כד"נ דמיא. א"כ ה"ט דלא כתב לפרש הטעם דאין מצטרפין כמ"ש משום דס"ל באמת דאף בשאר דיני אישות אין מצטרפין אבל מ"מ מודה הר"ן די"ל אליבא דהמרדכי דהטעם דלכך אין מצטרפין בא' שחרית וכו' מטעם האמור דכיון דקידושין אין מתקיימין אלא לפני ב' עדים כל שלא נתייחד רק לפני ע"א ובעל בשחרית הוי כמאן דליתא והספק רק בכיעור וכן לענין עדי קינוי וסתירה אבל מעשה שנתבטל מפני שלא היה רק לפני ע"א אינו חוזר וניעור אם ישוב לעשות המעשה ההוא לפני עד שני. והירושלמי בסוטה לא נסתפק אלא בעדי קינוי וסתירה ובזה יש לתרץ תמיהת הרשב"א בגטין דף ל"ג ע"ב ולדברי הב"י י"ל דרב אשי כהר"ן ס"ל דדיני אישות כד"נ דמיא. וצ"ע דתקשי הך תוספתא למ"ד חוששין לקדושין בע"א וע"ד הפלפול רציתי לחלק בין ביאה לשאר קדושין ולא נהירא. ואולי לא מתני בי' ר"ח ור"א אע"ג דהובא בירושלמי בסוטה וכיוצא בזה כתבו על התוס' שהובא בירושלמי ריש ב"מ ולא הובא בסוגין דהמקדש בע"א

ולענין מה שהיה הנער משים הטבעת באצבע העלמה ואמר לה האמק"ל וטרם כלה להשים הטבעת על האצבע כולו עודנה מחזיק בהטבעת שלף הטבעת מן אצבעה ראיתי בתשובת בית אפרים להגאון מהר"ז ז"ל בחאה"ע סימן ונ"ה כי גאון אחד כתב דלהרמב"ם דס"ל דאם יכול לנתקו קנה ה"ה ה"נ הוי קדושין (ואין מפורש שם בתשובה באיזה אופן היה החפץ בין האיש והאשה) והגאון מהר"ז ז"ל השיב לו דאע"ג דאין כומר בקדושין כמו בגט דבעינן כריתות וליכא מ"מ למהרי"ל בתשובה דס"ל דטלי קידושיך מעג"ק לא הוי קדו' ה"ה כאן שאינה מקודשת מטעם שיכול לנתק. דעכ"פ הרי בעינן ונתן וליכא יע"ש שהאריך וכתב בתוך דבריו דכיון דלענין קידושין נמי בעינן ונתן בידה דלענין זה מקשינן הויה ליציאה אליבא דמהרי"ל והרי הוא רוצה לקדשה בכל החפץ ולא מהני אף להרמב"ם הואיל ויכולה לנתקו דבעינן ונתן בידה. והנה גם לפ"ד הגאון הרי רבו החולקים על מהרי"ל כמו שהביא הגאון באבני מילואים סימן ל' ס"ק א' ולפע"ד נראה דכל שבא מכחו לרשותה מודה מהרי"ל דכל שקונה במקום אחר מהני כמי בקדושין וכמו שהביא מהרי"ל שם בתשובה ממחילת מלוה וע"מ שאדבר עליך לשלטון ואינך דמקודשת אע"ג דטלי מעג"ק לא מהני דהתם מכחו באה הנאתה אלי' ה"ה כאן כיון שהוא נתן לידה עד שיכולה לנתקו מודה מהרי"ל דמקודשת ואף לדברי מהר"ז ז"ל נראה דהיינו אם אומר שמקדש בכל החפץ כגון שאומר בטבעת זו או בחפץ זה אבל באומר סתם הרי את מקודשת לי ולא אמר בטבעת זו כמ"ש בעדות של ריבה זו. הנה לדברי התוס' בכתובות דף ל' ע"ב ד"ה דאי מצי וכו' בסוף הדיבור דעכ"פ קנה מחצה ה"ה כאן דעכ"פ קנתה מכחו שוה פרוטה והוי קידושין לכ"ע וראיתי בתשובת הגאון מפוזנן מהרע"א ז"ל שהרבה לתמוה על התוס' הנ"ל שלא הביאו הסוגיא דב"מ דף ז' ע"א ולפמש"כ הש"ך בח"מ סי' קצ"ה ס"ק ו' אין משם הכרע כל כך

ובתשובת בית אפרים הנ"ל עמדו הגאון השואל והגאון מהר"ז ז"ל לתת טעם לחילוק שכתב הש"ך בתחלה בין ק"ס משום דהוי קני ע"מ להקנות מהני שיכול לנתקו אצלו אבל לענין לקנות כל הכלי לא מהני מה שיכול לנתקו. ויעויין שם מה שכתבו בזה ולפע"ד נראה בקיצור דק"ס כיון שאין צריך רק קנין קלוש דהרי קונין בפחות משוה פרוטה ולכך מהני גם אם יכול לנתקו אצלו אלא דקשה על זה א"כ מאי מקשה מ"ש מדר' חסדא דאמר גט בידה ומשיחה בידה וכו' הא התם בעינן נתינה גמורה גם על החילוקים שכתבו הגדולים הנ"ל יש עיון בזה. וחשבתי לומר דגם בגט אין צריך קנין אלים דהרי בלאו הכי היא מתגרשת בע"כ. ובזה מיישב הגאון בעל הפלא"ה דברי הש"ך שכתב דחצר אינו קונה רק אם קונה החצר תחלה ואח"כ בא החפץ לתוכו. אבל בב"א לא וקשיא עליה מהך דגטין דף כ' ומישב הגאון בכתובות דאין לדמות שאר קנינים לנתינת הגט כיון שמגרשה בע"כ ואם גם בקידושין שייך ללמוד דסגי בקנין קלוש צ"ע כיון דקידושין ליתיה בע"כ ומהא דאמרינן דאשה לא מקני בחליפין משום דפחות משוה פרוטה לא מקניה נפשה אין הכרע כמובן. ואולם לכאורה לפי הנראה מדברי התוס' בכתובות בהא דתחב לו לבית הבליעה מבואר מדבריהם כיון שנתן לו בבית הבליעה ממילא קנה הלה ונסתפקו אם תתוחב יכול לנתקו גורם שלא יקנה כולו רק מחצה. או קונה כולו. א"כ בנידון זה שנתן הטבעת באצבעה אין אנו דנין אם היא יכולה לנתק הטבעת רק כיון שהטבעת באצבעה אם נתן לה לקדשה קנתה הטבעת ואם באנו לבטל קנינה מכח שהנער היה יכול לנתק הרי בזה כתבו התוס' בפירוש דעכ"פ קנתה מחצה וכיון שלא אמר בטבעת זו איכא למימר דרק בש"פ מן הטבעת קדשה ובזה סגי

וגם להקל מפני שאין כאן גילוי דעת מצד העלמה. כיון שלא אמר בלשון שאלה כלל רק האמק"ל אם לא רצתה היה לה לשלוף אצבעה מיד והרי גם דברי ההיתול שאמר ועוד לא שלפה האצבע. ואי הי' מקום לדון אם שלפה אצבעה תוך כד"ד אבל זה אמר ושהה יותר מכ"ד ועוד לא שלפה האצבע והרי אם שלפה האצבע נשאר הטבעת בידו וליכא למימר דאם שלפה סברה דמחייב לו לשלומי ולפי מה שנתבאר בסוף סי' כ"ט דכל שלא אמר בלשון שאלה רק סתם האמק"ל אף שלא ביקשה ממנו אלא דרך מתנה ה"ז מקודשת. ויעויין במהרי"ט ח"ב ס' ל"ה שכ' ג"כ דכל שאוחז הוא ג"כ לא שייך לומר דסברה להתחייב. אלא שדבריו ז"ל במ"ש דכל שלא סילק ידו לא הוי נתינה כמו בגט ובמשיחה בידו וכו' תמוהים מאוד דגט שאני דבעינן כריתות וליכ' וראיתי שכבר עמד בזה הגאון מו"ה עקיבא איגר בסימן צ"ז והניח בתימא ועם כל זה כ' בתוך דבריו שכל ששניהם אוחזין לא נגמרו הקידושין. ומדי עיונא בתשו' מהרי"ט ראיתי ג"כ בתשוב' ההיא בפשיטות על התוס' שהביאו הרי"ף והרא"ש בגטין אחד שחרית וכו' דכל שנתייחדה רק לפני ע"א בשחרית וא' בין הערבים לא שייך לומר שיהיו קידושין כיון דבכל פעם א' לא הי' רק ע"א וכ' לפרש דברי הר"ן בגטין שכ' הטעם מפני דהוי כד"נ (ולא ניחא לי' לומר דהר"ן ג"כ כיון לזה כמ"ש לעיל) דהר"ן דייק לישנא דמצטרפין. לכן פי' הר"ן דמייתי התוס' בענין דע"א אמר שהי' בשחרית עוד אחר עמו וכן זה שבערבית. והוא ז"ל לא הביא דברי הב"י בח"מ סימן ל' ושקטה דעתי כי מצאתי דברי הגאון שכתב בפשיטות נ"כ כדברינו כי היה קשה עלי לומר שלא כדברי רבינו הב"י והנה דברי ההיתול שאמר הוי רק קצת אומדנא ואינו דומה לדברי הנודע ביהודה שמהפך מלת לי' ללשון לע"ז פיהם שפוך וכאן הוי גמר דבריו באמרו האמ"ל ואחר החל בדברי ההיתול

עד כה דברתי את העולה על רעיוני בקראי צדדי ההיתר שכ' מעכת"ר ברוח מבינתו ושקידת עיונו ואין הזמן מספיק לירד לעומק העיון בכל דבריו. וראיתי שכ' מעכת"ר ני' דרוב הפוסקים ס"ל דלא אמרינן אין דבשב"ע פחות מב' והביא דברי הר"ן בשליש גם הגאון מו' עקיבא איגר לא כ' רק דברי הר"ן ולא דברי הרמב"ן בריש גטין ולא דברי התוס'. גם הנו"בי אף שכ' בסי' נ"ט דבלא אתחזק נאמן הבע"ד וכן ע"א בסי' נ"ד נסתפק ונוטה דאף דלא איתחזיק אין ע"א נאמן ומו"ח הגאון ז"ל כ' על הגליון דגם בתשובת מהראנ"ח חולק וגם בס' דברי אמת מביא חולקים על כן. גם כי דברי מעכ"ת נאמנים ונאמרו בדעת והשכל מ"מ למעשה אין בידי להקל בלא גט לחומר האיסור והנער אם