אמרי אש חלק ב נח

החוב משום דטב למיתב טן דו ע"כ אנו נוטין לומר שלקחה לשם קידושין וכ"ז א"ש במקדש בשני עדים אבל במקדש בע"א דעדיין לא יתבא טן דו וצריכה קי' מחדש רק דהוסיפה ע"ע איסור חכז"ל להנשא לאחר בזה לא שייך ס' רשב"א ז"ל כמובן ושוב אין הוכחה שנטלתו לקי' אפילו אילו הי' נותן מתחלה לשם פקדון ומכ"ש שעשה רק לנסות ואין לה בזה עון אשר חטא כנ"ל

ה' יש כאן אומדנות גדולות כי הנערה לא עלה על לבה שום דבר מענין קידו' וגם הנער ניסה את מהתליו מתחלה בנערות אחרות ולא עלתה בידו. מצורף לזה דרב מינגד אדמקדש בשוקא ולדידן עכ"פ פריצות הוא וגם דאסור לקדש בשבת. ובוודאי לשחוק כיוון. וגם הנערים והנערה אולי אין להם סימן גדלות. ולא רציתי להכניס את עצמי לבדקם אבל א' נבדק ולא נמצאו אתו. ולחוש שמא נשרו חומרא היא לרוב פוסקים אחרונים. ובצירוף כל הטעמים הנ"ל היה נראה לענ"ד דאפשר להקל ולא לחוש אף לביטול קול. כאשר מראש עד סוף לא נשמע קול שנתקדשה רק להיפך ישיחו בשער מהשחוק וליצנות. ואצפה כי אדמ"ו הג"ני בכחו הגדול יתיר אגודות ספקותי. וכשומרים לבוקר איחל לדברי קדשו. כי יאירו נרי ויגיהו לשכי. כה אמרת עבדו נאמנו תלמידו היושב בסתר קדושתו וצדקתו. ובצל תורתו יתלונן. משתחוה אפים ארץ מול הד"ג אמ"ו נ"י

ואגב אציעה פה מה שנלענ"ד בפירוק קושית העולם בסתירת דברי ר"ן ז"ל דבריש גטין ובסוגי' דשליש כתב דהא דדבר שבערוה אינו פחות משנים היינו אף בדלא איתחזק איסורא ובקידושין ס"ג גבי קידשתי את בתי כתב דלכך נאמן לומר אני קדשתיה אף דהוי דבשב"ע משום דאינו נגד איתחזק דממנ"פ היא בחזקת א"א לאחד דהא האב נאמן עכ"פ שקידשה לאחד. נשמע מדבריו דבדלא איתחזק נאמן ובהקדים קו' מהר"י בן לב דהק' מה צורך לכד כיון דטעם נאמנות הע"א משום דאין אדם חוטא ול"ל או דמירתת כמבואר בסוגי' והנה חזקה זו עומדת נגד חא"א ומה צורך לסברת הר"ן דלא מיקרי איתחזק יעו"ש שוב הקשה שב שמעתתא מהא דסי' וסי' וע"א דיניח והא באבידה אין חזקת ממון למוצא ומ"מ לא מהני ע"א. ועדיפא הו"ל להקשות מדברי ר"ן עצמו בחולין פ' גה"נ סוגי' דטב"ע כתב להדיא דע"א נאמן באבידה משום חזקה אין אדם חוטא ויסתור דברי עצמו וגם הוא נגד הש"ס הנ"ל דיניח ועוד כמה קושיות יתבארו לקמן ונראה בירורן של דברים הנה קרא וגז"ש דדבר דבר. באמת מיירי הן במקום שחזקה מתנגדת הן בלא איתחזק דמנ"ל לחלוק. ותמיד אין נאמנות לממון ולדבשב"ע כ"א בעדות של שנים. אמנם לעומת זה במקום שמכח סברא גדולה נתברר לנו הענין אז אנן עדי ידיעה כמש"כ ר"ן בעדי חתימה דמהני מה"ת דאנן עדי מסירה שנמסר וודאי ליד האשה וכמו כן בכ"מ דברור לנו עפ"י חזקה של סברא אנו עדים בדבר והוי כאילו באו עדים ומועיל אף בדבשב"ע. ועפי"ז בע"א אומר אני קדשתיה בקי' ס"ג דברור לנו עפ"י חזקה אין אדם חוטא או דמרתת. שאינו משקר א"כ אנן עדים בדבר אבל לעומת זה כתיב בקרא לא יקום ע"א וכו' והוא אזהרה על הב"ד שלא יקבלו עדות הבא כנגד איש לחייבו עונש או קרבן או ממון או לאסור את המותר אם הבעלים מכחישי' או אינם יודעים וכן הוא אזהרה על העד שלא יעיד כה"ג וסמ"ג כתב דלוקה העד העובר ע"ז ומעיד. וא"כ נהי דברור לן שעד זה לא שיקר אבל אין רשאין לקבל עדותו ואינו יכול להעיד כנגד חברו וכנגד החזקה. כמש"כ תוס' ר"פ אמרו לו. אך קרא זה כא כתיב כ"א במקום שמעיד נגד חזקת פטור של חברו או כנגד חזקת היתר של חפציו. לחייבו קרבן או כמון או לאסור עליו את המותר עפ"י חזקה. וממילא תרתי בעינן בעדות שב ע"א. אחד שנהי' אכן סהדי ובזה יצאנו גזה"כ דדבר דבר. ועוד צריך שלא יהיה נגד חזקת פטור והיתר כדי שנוכל לקבל עדותו ולא נצא חוץ לגדר לא יקום ע"א. דהיא אזהרה שאין ע"א יכול להעיד ולהתקבל נגד חזקת פטור וכדומה. והנה בריש גיטין בשליח המביא גט דלא שייך חזקה אא"ח דהרי הוא נוגע בדבר א"כ אין אנו עדים עליו ונהי דלא שייך קרא דלא יקום באם ליכא חזקת א"א אבל מ"מ גז"ש דדבר דבר קאי אדוכתיה ושפיר כתב ר"ץ אף דלא איתחזק בעי' ב' וכן בשליש ואשה דכותיה אבל בקי' ס"ג גבי קדשתי את בתי כיון דהקדימו דחזקה אא"ח וכו' ומרתת א"כ שוב יצאתי מידי חיוב דבר דבר דהא אנן עדי ידיעה בבירור. אלא דנשאר קרא דלא יקום וע"ז כתב ר"ן שפיר דליכא נגד חזקה דממנ"פ היא מקודשת לא' ויצאנו ידי כל חשש. ולק"מ קו' מהר"י בן לב הא יש חזקה אא"ח וכו' דמשום זה בלבד לא יצאנו ידי קרא דלא יקום אילו היה נגד חזקה וא"ש

ובאבידה נהי דליכא חזקת ממון ולא עבר אלא יקום הא מ"ע כל דבר שבממון בעינן שנים מגזרת הכתוב על פי שנים עדים וכו' וממילא בעד אחד באבידה דיש לנו חזקה דא"אח שפיר כתב ר"ן דמהני. דאנן סהדי. אבל בסימן וסימן וע"א. שפיר קאמר רבא את"ל סימן דאורייתא סי' וע"א יניח. דכיון דסימן דאורייתא א"כ גם סימנין הם סברא ומאי חזית לסמוך על סברא דאא"ח יותר מעל סימנין הילכך יניח עד שיבואו שני עדים ומיושב למה נקט רבא דווקא את"ל סימן דאורייתא דאילו היה סימנין דרבנן. א"כ אין בסימנים סברא דאורייתא לסמוך עליהם רק חכז"ל בכח הפקר ב"ד תיקנו להחזיר אבידה ממון של ספק לנותן סומכיןץ אבל נגד עד אחד דמהימן מה"ת מכח חזקה אא"ח וברור לנו מה"ת שהאבידה של זה שהעד מסייעו. בוודאי לבעל העד מחזירין כי ע"ז לא תקנו הכז"ל אלא אי סימן דאורייתא אז יניח דהוי סברא לכאן ולכאן. ומיושב ג"כ קושית פ"י ומקנה בקי' ס"ג דהקשו עדיין לבתר שהאמינו לזה שאומר אני קדשתיה ונתן גט איך מתירין אותה להנשא אח"כ הא הוי נגד חזקת א"א יעו"ש שנדחקו. ולהנ"ל א"ש דוודאי קודם הגט אנו קורין קרא לא יקום דאינו רשאי לקום נגד חזקה וכה"ג וע"כ צריכין אנו לתירץ הר"ן דממנ"פ לא' נתקדשה אבל אחר שכבר קבלנו עדותו וחתכנו הדין כדת שהוא יפטרנה. ממילא מותרת להנשא כי מעתה שוב אינו קם כלל וכלל כי כבר נעשה ונחתך על פיו בהכשר דומיא דאי' על פי עד אחד יוחזק לחייב אח"כ עונש וכה"ג כי לא קרינן עוד לא יקום. שכבר נעשה מעשה וא"ש: ובהמשך לזה היה נ"ל גם על דברי ספרי דמייתי פ"י ריש גיטין דדריש לא יקום עד אחד באיש אבל קם לעדות אשה שמת בעלה ופ"י מרעיש דמבואר להדיא בכ"מ דעד אחד בעגונה מדרבנן מתוך חומר דייקא וכו'. להנ"ל הן אמת חכמ"זל תיקנו כל החומר וכל הדברים האלה בה וממילא היא דייקא מעיקרא וחזקה בוודאי העד הגיד האמת והוי אנן סהדי ול"ש אין דבר שבערוה וכו' אך מ"מ קרא דלא יקום מונע שאין רשאי להיות עד ממילא כיון שאין מקבלין עדותו שוב אין אנו עדי ידיעה וע"ז דרשי' לא יקום וכו' דקם בעדות אשה להשיאה ויצאנו ידי חשש זה ושוב אנן עדים ויצאנו ידי הכל וא"כ עיקר הדבר רבנן תיקנו האומר והדייקא וממילא נעשה דאוריי' וא"ש. ובזה יישבתי מאי דהוי ק"ל באמר ע"א אכלת חלב מדוע לא יהי' נאמן מכח חזקה אין אחול"ל דמייתי חולין לעזרה וכן בכה"ג ביהכ"פ באמר פגול וצ"ע ולהנ"ל כיון דלחייב קרבן ולאסור אתי' מקרא דלא יקום וכו' א"כ אפילו יהיבנא דאמת העיד מ"מ מעולם לא נקבלנו ולא יתחיל שום עדות כי קרא קפיד לא יקום וכן הוא באמת בהכחשת בעלי' וע"כ צריכין אנו ללימוד זה דאכלת חלב דמהימן בלא הכחשה וא"ש גם במקומות אחרים. כ"ד שבתי בר"מ ז"ל דימאנט

סימן לח

תשובה

שלום וכל טוב לכבוד ידיד עליון וי"נ הרב המאור הגדול סיני ועוקר הרים. נודע בשערים דובר משרים. אהובים וברורים כקש"ת מוה' שבתי כ"י האבד"קק פנ"ד יע"א

מכתבו היקר עם אשר העמיק והרחיב לדבר בענין אשר בגליל שלי הגיעוני בעתם יעד כה לא שמתי