אמרי אש חלק ב נג

ומעתה קמה כנד קושית המפורשים מאי דוחקיה דרבא לשנויי דהני תנאי ל"ל ברירה ואמאי לא משני דס"ל שיש הפרש בין דבר העומד להתברר דבלא"ה מוכרח לר"י. והנה המרש"א לפי דרכו גם הוא נראה מדבריו דס"ל ע"מ שירצה אבא מקרי אין עומד להתברר דס"ל דאם מתנה מעת שאני בעולם. דהיינו שיחול הגט שעה אחת קודם מיתתו. וזו השעה אינה מבוררת ולכך הקשה מר"י. מה שאין כן אם מתנה שיהא הגט חל למפרע מקרי עומד להתברר ובכה"ג מיירי רבי יוסי ושמואל. ותפסו עליו כל הבאים אחריו דהרי לקמן מבואר דר' יוסי ספוקי מספקא ליה אם מהיום פירושו מעתה או מעת שאני בעולם. ולפי דעת מהרש"א ז"ל אמאי כי מיית הוי גיטא ובהרמנא דרבינו ני' אציע לפניו מה שנראה לפענ"ד בקיום דברי מהרש"א. ואף אם אין זאת כוונתו

הנה הגאון בעל פני יהושיע בחיבורו כתב כמה פעמים ואחד מהם בסוגיא דאין אונס בגיטין (בכתובות) דכל המגרש אדעתא דרבנן מגרש. ומבואר בתוס' לקמן דאף אם אמר מהיום אם מתי לר' יודא כוונתו מעת שאני בעולם דדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל. מעתה לדברי מהרש"א ז"ל דמעת שאני בעולם מקרי אין עומד להתברר. ואי קי"ל דבאין עומד להתברר אין ברירה. אם כן נראה מדאמרינן בוודאי דמהיום כוונתו מהיום ממש דהרי דעתו לגרש. ואם יאחר הגט הרי הגט בטל. מה ש"כ אם יש ברירה אפילו בדבר שאין עומד להתברר נוכל כומר דכוונתו במהיום מעת שאני בעולם. ולפי"ז א"ל דמרבי יוסי אין קושיא דדלמא לר' יוסי ספוקי מספקא ליה אי יש ברירה או אין ברירה בדבר שאין עומד להתברר (ולכאורה מוכרח לומר כן לתירץ בתרא של תוס' בדיבור זה דאם כן תקשה דר' יוסי אליבא דר' יוחנן לא מצא ידיו ורגליו דבקנין פירות מספקא ליה והכא פשיטא ליה דאין ברירה. וע"כ דאף בברירה מספקא ליה וכיון שיש לנו שתי חזקות בדעת הבעל דדעתו לגרש ולאחר הגירושין כל מה שיוכל. וגם דמגרש אדעתא דרבנן ולדידן מספקא לן בברירה ממילא כל עוד שהבעל חי הוא בספק גירושין דדלמא אין ברירה. וא"כ אין יכול לגרש מעת שהוא בעולם. וע"כ מגרש מהיום ממש. או דלמא יש ברירה והרי דעתו לאחר הגירושין. אבל כשמת ממנ"פ מגורשת. אבל ר' יודא דס"ל דהרי הוא כא"א לכל דבריה ואפ"ה ככי מיית הוי גיטא ע"כ סבר יש ברירה אפילו בדבר שאין עומד להתברר. מעתה אם ירצו דברי לפני רבינו ני' איכא למימר בדעת הרמב"ם ורשב"א כדברי מהרש"א ואיפכא דוודאי רב משרשיא לא ס"ל לחלק ורבא על ר"ש הוי מצי לתרוצי הכי. אלא דלרבי יהודא א"א לתרוצי הכי

והנה נדחקתי בדברי הרמב"ם עד כי יבואו דברי רבינו ני' מ"מ בדברי תוס' דוחק להעמיס כל זה לקמן דף ע"ג. וכיון שהתוס' ישנים ביומא כתבו להדיא דזה מקרי אין עומד להתברר וכל המפורשים פרשו כן אף בדברי תוס' דהכא. יורינו רבינו אם לא נחוש לדעתם וכיון שמתנה זה אם יבוא אחיו שנה אחת אחר העדרו. או יהיה לו בנים יהיו קדושין. ואם לאו כא יהיו קדושין. והרי הדבר עומד להתברר כל היות המעשה קיים. ואפשר כאן אף אם לא יהיה קדושין לדעת הראב"ד דס"ל פילגש בלא קדושין אין איסור דאורייתא. ואפילו יהיה איסור דרבנן מ"מ הרי בדרבנן יש ברירה. ולדעת הרמב"ם דפסק דאף פילגש בקדושין הרי איהו פסק דע"מ שירצה אבא מקודשת

אבל עוד לבי מהסס בהא דמשמע בכל תנאים דתלי בברירה כגון הרי זה גיטך אם מתי דאם אין ברירה לא הוי גט ובקדושין כה"ג לא הוי קדושין. ואמאי והרי דעת פוסקים דבעינן תנאי ונעשה בדבר אחד ואף הרמב"ם שכתב הרב המגיד דלא ס"ל הכי מדהשמיטו כתב הרדב"ז בתשובותיו דמתוך פשיטתו לא הוצרך הרמב"ם להזכירו כי לא יעלה על הדעת שיחלוק הרמב"ם על זה. וכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ל"ה סימן ח' דה"ט כיון דדיני תנאי חידוש שיעקור תנאי המעש' ואין לך בו אלא חידושו דהיינו כל דיני תנאי ואם לאו אין המעשה נעקר וכתב עוד כלל ע"ד סימן ד' דאם אמר ע"מ שלא יהיה שלך קנה לך דקנה דכל תנאי שסותר את המעשה לא הוי תנאי וא"כ אף בזה. אי אין ברירה. אמאי בא הוי גט הרי נסתר המעשה מכל ומה בין זה להמקדש ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה וכפלי' לתנאי' דאם יש לה עליו לא תהיה מקודשת אפי"ה התנאי בטל. שהקשו בתוס' דהרי התנה בפירוש שלא תהיה מקודשת ותי' ר"י דבעינין דומיא דתנאי ב"ג וב"ר. והרי אעפ"י שהתנה בפירוש אפי"ה כיון דלא הוי דומיא דב"ג וב"ר מקודשת דאין כח בתנאי כזה לעקור את המעשה. ואמאי יבטל תנאי התלוי בברירה המעשה ובאמת לפי קוצר ידיעתי בתלמוד לא מצאתי בגמרא דבר נגד זה דמאי דפריך בפ' כל הגט מהך דמה הוא באותן ימים עיקר הקושא כיון דהרי הוא כא"א לכל דברי' א"כ מוכרח דהתנאי קיים. וכן מהריני בועליך ע"מ שירצה אבא עיקר הקושיא כיון דכי לא רצה האב אינה מקודשת מוכרח דהתנאי קיים. אבל בלשון הפוסקים משמע להיפך. ואני בער לא אדע לחלק. ורבינו הגאון ני' אשר בעוז שכלו יפריד בין הדבקים כשריון יעמידינו נא על אמיתת הדברים

עוד יורינו נא אדוני ני' במה שראיתי בנוב"י תוך השטר כתב שהחתן תחת החופה לא נתן להכלה דבר דמשמע מדבריו שם אבל הרי את מקודשת לי וכו' אמר יבינינו נא רבינו אם יש לחוש לבלתי יראה כמקדש על תנאי ומחל התנאי אח"כ שהתנאי בטל כמבואר וטוב יותר שישמיט החתן מקודשת לי ומהיות טוב וכו'

גם בנוסח כתיבת השטר כמדומני שאמר רבינו נ"י על השטר המוזכר בנוב"י שרישא לאו סיפא שפתח בלשון עדים וסיים בלשון ב"ד. לזאת אחלה נא את פני אמ"ו הגאון כי' שיצוה לאחד מתלמודיו להעתיק לנו את כל הדברים בפרט לבלתי נכשל ח"ו. ואשנה עוד לחלות את פני אדמ"ו שישיבנו בטובו ויברר לי את ספקותי הנופלים לי בענין הזה. והנה אף כי הנני שואל עתה שלא כענין. מ"מ אמרתי כי אחר החג. יתחיל אדמ"ו הגאון ני' הל"ת ואולי בתוך הזמן ירצה הבחור בישא. למען לא יהיה עיכוב בדבר. גם כי אולי בתוך ימי החג יהיה לרבינו ני' פנאי יותר להשיבני זולת זה אין אתי דברי ה"ק מאיר א"ש

סימן לו

שוי"ר לכבוד הרב המאו"הג המופלא ומופלג וכו' כקש"ת מוהר' שלמה ני' אב"ד דק"ק ג"ר יע"א והגליל

הגיעני אמרותיו היקרים. וארא והכה נושא ונותן באמונה ופלפל בהלכה בחכמה ובתבונה. אודות מה שקרה במקומות הסרים למשמעתו נער אחד קידש בתולה לפני ע"א והבתולה אמרה אליו קדשני בטבעת זו ויקדש אותה בפני עד אחד והבתולה החזיקה הטבעת אצלה כשלשת ימים עד כי בעל אחותה ואחותה לקחו הטבעת מן תיבתה ויחזירו להנער והקול כשמע פלונית נתקדשה ויושיב מעכ"ת ני' ב"ד והעיד העד עדותו כמשפט והבתולה בתחלה כחשה ואח"כ אמרה כי לשחוק נתכוונו ודברי הנער לא כתב מעלתו כי'

והנה ידוע כי רבותינו האחרונים אשר אנו הולכים אחריהם כולם חששו לדברי הסמ"ג והמרדכי בשם רא"ם דכאן דקאמר מאי הוה עלה ולא איפסיק הלכתא בהדיא כמאן אזלינן לחומרא וחוששין לקדושין בע"א. ונלפענ"ד דס"ל דלר"פ חוששין מדאורייתא דאם גם לר"פ לא אסורה רק מדרבנן לא היה הרא"ם וסיעתו מחמיר מספק משום דלא איפסיק הלכתא וכ"ש רבותינו האחרונים שראו כי רוב הראשונים פוסקים דאין חוששין לקדושין בעד אחד אם גם למחמיר היה