אמרי אש חלק ב נא

בלבד א"כ ליתני מצא ג' שטרות אע"כ הכריכה הוי סימן רק דהוי אפשר כומר דהכריכה עם המנין בהדדי הוי סימן מובהק אבל אם מנין בלחוד הוי סימן מובהק א"כ ע"כ א"א לומר דנקט תכריך משום דתרתי בעי דהא מנין לחוד הוי סימן מובהק וע"כ הכריכה לחוד ג"כ הוי סימן וא"כ מוכרח דסימנים דאורייתא באופן דאדרבה יש קצת סיוע מסוגיין דמנין הוי סימן מובהק ואולם הש"מ בשם רבינו יונה בב"ב דף קכ"ח כתב דפליגי אמוראי אם מנין הוי סימן מובהק ולפ"ז מיושב ג"כ סוגין הא דקאמר אח"כ את"ל ולא פשיט ממתניתין משום דמעיקרא היה סובר דמנין הוי סימן מובהק וא"כ א"א לומר דתכריך דנקט משום שיצטרך למנין להיות סימן מובהק דהרי מנין לחוד מהני וע"כ תכריך דקתני להיות הכריכה סימן בלחוד וא"כ מוכרח סימנים ד"ת אבל אח"כ אמר את"ל משום דס"ל דאיכא למימר מכין לא הוי סימן מובהק וא"כ אין הכרח דסימנים ד"ת משום דאיכא למימר דכריכה ומנין בהדדי הוי סימן מובהק

סימן לד

יבמות דף קי"ח ע"א במתני' אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג וכו' דעת הרא"ש בכלל נ"א דה"ה עד אחד אומר מת ואחד אומר נהרג הואיל זה וזה אומרים שאינו קיים מותרת לינשא והיינו כפי מה שפירש הב"ש דברי הרא"ש בתשובה בכלל נ"א שהביא ראיה ממשנתינו מכלל דס"ל דכל ששניהם מודים שאינו קיים אפילו יש הכחשה ביניהם כמו מת או נהרג דומיא דצרות אפ"ה תנשא ולפיכך תמה בנו"בי קמא סימן מ"ו שהוא נגד הירושלמי דאיתא שם בהדיא דמודה ר"י ור"ש בעדים ומפרש מה בין עדים לצרה לא עשו דברי צרה אצל חברתה כלום. וראיתי במהרי"ט ח"ב בחא"ה סימן ל"ח בסופה שכתב וז"ל והוי יודע שהרא"ש כתב בתשובה וכו' ושם ביארתי שמכחישים עצמם בגופה של עדות כגון אחד אומר מת על מטתו ואחד אומר נהרג עדותן בטלה אע"ג דגבי צרות תנן הואיל אלו ואלו מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו מ"מ עדים שאני והיינו דאמרינן בירושלמי מודים ר"י ור"ש וכו' עכ"ל. והנה דעת הגאון דהרא"ש מודה במת ונהרג ולדבריו צריך לדחוק בהראיה שמביא הרא"ש ממתני' בכלל הנ"ל ופשטן של דברים כדברי הב"ש דהרא"ש אף באחד אומר מת ואחד אומר נהרג קאמר אלא דדברי הירושלמי צריכין ישוב לדעת הטור והרא"ש והנה הב"ש כתב שני טעמים דמכשיר הרא"ש עדים המכחישים זה את זה אם שניהם ודים שאינו קיים או משום דס"ל להרא"ש כה"ג לא הוי הכחשה גמורה רק כמו זה אומ' מנה שחור וזה אומר מנה לבן. ולפי"ז אם מכחישין עצמם בחקירות בזמן וכיוצא דהוי הכחשה גמורה אין נאמנים או דהטעם משום דבעדות מיתת הבעל כיון דעד אחד נאמן אין הפסד בנה שמכחישים זה את זה אפילו בחקירות כיון דעכ"פ אחד אומר אמת ונישאת על פי עד אחד מה שאין כן בדיני נפשות דבעי שני עדים והנו"בי כתב דגם בזה נעלם מהב"ש הירושלמי בג' מקימות וז"ל הירושלמי ביבמות וכן הוא בסנהדין ובנזיר בירושלמי תמן תנינן מי שהיה שני כיתי עדים מעידין אותו אלו מעידין שנזר שתים וכו' רב אמר הכחיש עדותו בתוך עדות לא בטלה העדות ור' יוחנן אמר הכחיש עדות בתוך עדות בטלה עדות ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה עדות ר"י כדעתי' דאמר ר"י הוחזק מוכה זה אומר מן הכיס מונה וזה אומר מן הצרור מונה הכחיש עדות בתוך עדות בטלה ואף רב מודה שבטלה עדות במאי פליגי בשהיה שתי כתי עדים וכו' ופירש דרב ור"י פליגי דווקא בשני ב' עדים דלר לא בטלי עדות מפני דעכ"פ כת אחד אומרת אמת ור"י ס"ל דאפי' בשני כתי עדים בטלה עדות הרי דכר"י אפילו בשני כתי עדים לא מהני והוא הדין בעד אחד אומר מת ואחד אומר נהרג דלר"י לא מהני יע"ש בנו"בי בתקע"ג סימן מ"ו שהאריך בדבר. והנה הרמ"ה והרא"ש בפ' זה בורר בסימן ל"ד בסופו כתב דאם המלוה מכחיש להעדים אפ"ה עכ"פ שבועה חייב דאף דאין מצטרפין לחייבו ממון כיון דלדברי מלוה עצמו לא לוה רק פעם אחד מ"מ עכ"פ אחד אומר אמת וחייב שבועה וז"ל הרא"ש שם דהא דחשבינן להו עדות מוכחשת לפסול שניהם היינו כששניהם מעידין על דבר אחד ומכחישין זא"ז כמו זה אומר הרג וזה אומר לא הרג אבל כששניהן מעידין על שני דברים ולדברי המלוה אחד מהם שקרן מ"מ אחד מהם אומר אמת ומחייב שבועה וה"ה הכא אע"ג דאחד מהם משקר או האומר מת או האומר נהרג כיון דהאחד אומר אמת אמאי לא תנשא. והנוב"י שם תמה על סברת הב"ש מדברי סמ"ע שכתב דפטור אפילו משבועה ואדמותיב ליה מדברי הסמ"ע לסייע ליה מדברי הרמ"ה והרא"ש וכן יש לתמוה על מהרי"ט הנ"ל שכתב דהרא"ש גופי' לא אמר באחד אומר מת ואחד אומר נהרג ומדבריו בפרק זה בורר לא משמע כן

ואולם לפענ"ד דברי הב"ש הלא המה מקורם מדברי רשב"א דאמר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כתי עדים אחד אומרת מנה ואחד אומרת מאתים שיש בכלל מאתים מנה לא נחלקו אלא בכת אחת אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים שב"ש אומרים נחלקה עדותן וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה מעתה לרשב"א אליבא דב"ש דמנה ומאתים הכחשה היא וא"כ מאי טעם בשני כיתות לא נחלקו עדותן ע"כ כיון דכת אחת אומרת אמת סמכינן עלה עכ"פ להוציא מנה אף שיש שם כת אחת המכחישה וא"כ היכא דע"א נאמן מאי טעם יש לומר דהיכא דמכחישים עצמם באופן זה דהיינו אחד אומר מת ואחד אומר נהרג אמאי לא נאמין להם ומה בין עד מיתה בע"א לעידי ממון בשני כיתי עדים אליבא דרשב"א ואף דזה אליבא דב"ש והרי לרשב"א לא פליגי ב"ש וב"ה בזה כלל

וז"ל הריב"ש בתשובה סימן תע"ט וכיון שכולם שוין שהקטנה מקודשת ע"כ מקודשת היא כדאמר רשב"א לא נחלקו ב"ש וכו' וקיי"ל כרשב"א וכו' וליכא למימר דדוקא נקט בשתי כתי עדים כגון מנה ומאתים ומשום דיש בכלל מאתים מנה כו' הא ליכא למימר דוודאי רשב"א לא נקט האי לישנא ברישא אלא משו' דבכת אחת פליגי ב"ש וב"ה דמצטרפי משום דיש בכלל מאתים מנה ומש"ה קאמר רשב"א דבשתי כתי עדים מודו ב"ש ב"ה מיהו אפילו יש הכחשה גמורה ביניהם נמי הכי הוא יע"ש שכתב דאינו ענין לפלוגתא דרב הונא ור"ח בעדים המכחישים דאפילו רב חסדא דאמר בהדי סהדי שקרי ל"ל מודה הכא כיון שיש כאן כת אחת שאומרת אמת הרי לפנינו דהריב"ש קאמר גם דבשתי כתי עדים סומכין במה שלדברי שניהם אמת. ונראה ברור דזה דווקא לרשב"א דקי"ל כוותי' אבל לתנאי דמתני' בנזיר ובעדיות לדידי' ס"ל לב"ש דאפילו בשתי כתי עדים נחלקה עדותן וב"ה דפליגי משום דיש בכלל חמש שתים לדידיה משמע וודאי דכל שיש שם עדי הכחשה גמורה יש לחלק וכמו שצידד הריב"ש לרשב"א לומר כן יתכן לתנא דמתניתין אליבא דב"ש וב"ה והנה בירושלמי בג' מקומות דהיינו ביבמות וסנהדרין קודם שהוא מביא מחלוקת רב ור"י מביא מתניתין דנזיר מי שהיה שתי כתי עדים וכו' ובנזיר ונביא בירושלמי ג"כ מחלוקת רב ור"י על מתניתין ואחר כל השקלי וטרי' מביא ברייתא דלא נחלקו בשני כתי עדים רק בב"א מזה נראה מבואר דרב ור"י אליבא דתנא דמתניתין פליגי דלרב ס"ל דאליבא דתנא דמתניתין ג"כ אליבא דב"ה בטלה עדות והא דאמרינן יש בכלל מאתים מנה ובנזיר יש בכלל חמש שתים לא דמשום כך לא הוי הכחשה רק באו לומר דכיון דיש בכלל מאתים מנה וכן בכלל חמש שתים אין באפשר לפוטרו מכלום כיון דלדברי כולם עכ"פ נזר שתים אבל באמת הכחשה הוי ור"י סובר לתנא דמתני' דוקא בחמש ושתים דאינו הכחשה גמורה וכמ"ש התוספות בב"ב קאמרי ב"ה אבל בהכחשה גמורה מודו ב"ש דנחלקו עדותן וע"ז קאמר חילי' דרב ממתני' הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים הרי אלו ינשאו ויסבר דמתני' דיבמות וודאי לא תחלוק על מתניתין דנזיר ועדיות דפליגי ב"ש וב"ה