אמרי אש חלק ב מט

דרבנן דלבתר דמשני גופו דארוך וגוץ כליו בחיורי וסומקי שוב ליכא לאוכוחי כלל מברייתא דסימנים דאורייתא דדלמא היינו טעמא דסמכינן בגט על סימנים דהוי רק חששא דרבנן וה"ה דהכא סמכינן על סימנים ממש בדאיכא פרצוף פנים בלא חוטם להך לישנא דהוי רק דרבנן רק דמתנית' מיירי בסימנים גרועים וסוגיא דידן סברי כל"ב דבכורות דפרצוף פנים עם החוטם דאורייתא ומתניתין אברייתא ליכא למרמי כלל וכן ליכא לאוכוחי מברייתא דסימנים דאורייתא דלמא שאני גט דהחשש רק מדרבנן ולא פריך רק דאם חיישינן לשאלה ואיכא תרתי סימנים דרבנן וחששא דשאלה דמגרע כח הסימן אז וודאי אפילו בדרבנן אין לסמוך עליו

שם אב"א כליו בחיורי וסומקי ואלא הא דתניא וכו' וביבמות לא משני כליו בחיורי וסומקי עד לבסוף ותמה הב"ח בתשובותיו דכיון דאסיק אדעתיה לומר גופו דארוך וגוץ אמאי לא משני כמי כליו בחיורי וסומקי ומפני זה חידש דפליגי סוגין אהדדי דביבמות הוי סובר דכל דאין לנו הכרח וודאי דחיישינן לשאלה לא חיישינן לשאלה ואם כן אם היה משני כליו בחיורי וסומקי שוב לא היה יכול להקשות אלא הא דתניא וכו' וסוגין סובר דמן הסברא חיישינן לשאלה ולכך אע"ג דמשני כליו בחיורי וסומקי מקשי שוב ממצאו בכיס וכו' וע"ש. ולפע"ד יתכן לומר בטעם סוגין דיבמות דלא משני מעיקרא כליו בחיורי וסומקי עפמ"ש העה"ג בתשובותיו סימן ע"ב דמדקתני במתניתין דיבמות מעיקרא אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אף ע"פי שיש סימנים בגופו ובכליו והדר קתני אין מעידין אלא עד שלשה ימים. ויש לדקדק אמאי לא תני רבינו הקדוש בבא זו דאפילו יש לו סימנים בגופו אחר בבא זו דאין מעידין אלא עד ג' ימים ואין לומר דהוי אמרינן דלא קאי רק אבבא זו ולא אהך דאין מעידין אלא על פרצוף דהא רישא הוי אתי במכ"ש מסיפא דוודאי טביעות עין בגוף שלם ואינו חבול בפניו אחר שלשה ימים עדיף טפי מפרצוף פנים חסר דאינו הכרח כלל מדאורייתא וכו' אלא וודאי האמת כן הוא דאם מכירין אותו אחר ג' ימים בטביעות עין אף שיש לחוש שמא תפח מ"מ אם יש שם ג"כ סימנים בגופו ובכליו מהני יע"ש וכן הסכים הנו"בי קמא בסימן ל"א לדבריו ודקדוקו. וצ"ע דאם זה הכרח אם כן יקשה איך משני גופו דארוך וגוץ וכליו בחיורי וסומקי דלפ"ז יקשה אמאי קתני אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו ברישא ולא קתני להו בתר בבא דאין מעידין אלא תוך ג' ימים כי רחוק הוא לומר דגם בסימן דארוך וגוץ וחיורי וסומקי מהני לאחר ג' ימים דהרי אינו סימן כלל וכמ"ש הפוסקים דאפי' מאה סימנים כאלו בא מהני אף את"ל דצירוף סימנים מלתא היא וא"כ איך אפשר לאוקינא סימנים דמתניתין בסימנים גרועים כאלו אע"כ דלכל הפחות סימנים דכלים דמתני' סימנים אמצעים הן ורק משום חששא דשאלה אין מתירין ברישא ואיכא למימר דלאחר ג' ימים לא חיישינן. ואולם נראה דהוכחות העבודת הגרשוני הוא רק את"ל דמדאורייתא בעי פרצוף פנים עם החוטם ואז קשה דאמאי לא קתני הך דאע"פי שיש בו סימנים בגופו ובכליו בהך בבא דאחר ג' ימים דא"ל דהוה ס"ד דלא קאי רק אסיפא דהלא הוי כ"ש וכינ"ש העה"ג אבל להך שינויא בבכורות דפרצוף פנים בלחוד סגי מדאורייתא ורק מדרבנן בעי פרצוף פנים עם החוטם א"כ ליכא למידק כלל מדלא קתני בסיפא דאי הוי קתני בסיפא דסימנים לא מהני איכא למטעי דדוקא בסיפא לא מהני סימנים בגופו ובכליו אבל ברישא בשיש שם פרצוף פנים ורק החוטם חסר ה"א כיון דסגי מדאורייתא מהני שפיר סימנים בגופו ובכליו ולפ"ז להך תירוצא דמוקמינן כליו בחיורי וסומקי צ"ל דס"ל דפרצוף פנים מבלי חוטם סגי מד"ת והיינו דלא משני מיד כליו בחיורי וסוינקי דסוגיא דיבמות סברה מעיקרא דמדאוריית' בעינן פרצוף פנים עם החוטם וכמו שנראה מסוגיא דשם ואז א"א לאוקמי כליו בחיורי וסומקי וכדאמרן אבל סוגין איכא למימר דסברי מעיקרא דפרצוף פנים בלחוד סגי מד"ת לכך משני מיד כליו בחיורי וסומקי. וזה היפך ממה שכתבנו למעלה בדרך הראשון ליישב סתירת הסוגיות כמובן

ולפמ"ש הפוסקים בשם מהר"ל מפראג להוכיח דאם סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה מדקתני במתניתין דיבמות אע"פ ש"ש סימנים בגופו ובכליו והרי סימנים מדאורייתא לא מהני ולא קתני אע"פ שיש טביעות עין בכלי ואע"כ דט"ע באמת מהני דלא חיישינן לשאלה ולדבריו איכא למימר דלעולם אף לאחר שלשה ימים לא מהני סימנים בגופו ובכליו והא דלא קתני הך אעפ"י וכו' בסיפא משום דתנא דמתניתין אתי להשמיענו דטביעות עין מהני מדיוקא ואי הוי קתני בסיפא לא הוי דייקינן דט"ע מהני בכלים רק לאחר שלשה ימים אבל תוך שלשה וחסר פרצוף פנים וחוטם דמדאורייתא לא מהני ה"א דאף טביעות עין בכליו לא מהני לכך קתני הך אעפ"י וכו' ברישא להשמיענו דאפילו ברישא מהני טביעות עין וכן להיפוך את"ל כדעת עה"ג אין לדקדק דאם סימנים דרבנן לא חיישינן לשאלה מדלא קתני אעפ"י שיש טביעות עין דאיכא למימר דלכך קתני סימנים למידק דבסיפא א כילו סימנים מהני ובזה יש ליישב סתירת הסוגיא דכאן ודיבמות ואין להאריך

שם אין מעידין על השומא דעת הרד"ך כפי מה שכתב הב"י בשמו דאם צמצם מקום השומא הוי סימן מובהק ומהני אפי' אם סימנין דרבנן והמ"ב בתשובותיו כחלק עליו דמ"מ איכא למימר דעשויי' להשתנות או דמצויי' בב"ג והב"ח בתשובה הכריח דע"כ אם הוי סימן מובהק כגון זה שצמצם המקום אז לא חיישי' לא לעשוי להשתנות לאחר המיתה ולא למצוי בבן גילו דאל"כ כי קאמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן והכא בשומא סימן מובהק קמיפלגי אמאי לא קאמר ואב"א דכ"ע שומא סימן מובהק והכא בסימנים עשויים להשתנות או במצויי בב"ג קמיפלגי אע"כ דאת"ל דהוי סימן מובהק שוב לא חיישינן למידי והט"ז כתב דוודאי לעשוי להשתנות לא חיישינן כיון דהצמצום סימן מובהק אבל למצוי בב"ג בכל גוזני איכא למיחש וכדבריו איכא למידק מדברי הראב"ד שהביא הש"מ בסוגין שכתב ואני תמה על שאר הנולדי' עם האד' כגון רגלו עקומה ויתר בידיו וברגליו שש ושש וכו' אם הם מצויין בב"ג אם לא ומה הפרש בין שומא לשאר החידושין ולמה דברו על השומא יותר מכולן או שמא דברו עליה וה"ה לכולם אבל כשהעמידו מחלוקתן בשומא סימן מובהק או לא וודאי אפשר דשומא היתה דווקא אבל יתרת ושאר החידושין וכו' סימן מובהק הם וכן בסימן העשויים להשתנות דווקא שומא שאינה שינוי אלא בעור האדם אבל שאר חידושין וכו' וודאי אינם עשויים להשנות עכ"ל הראב"ד הרי שהוא ז"ל סובר דיתרת וכיוצא בו הוי סימן מובהק ומ"ל דאפ"ה איכא למיחש דלמא מצוי בב"ג דלא כרד"ך וב"ח ומשמע נמי קצת דאם הסימן מצד הצמצום דלא שייך בו עשוי להשתנות ולענין קושית הב"ח היה אפשר לומר במה שדקדק הראב"ד דאמאי לא נקט שאר שינוים ולזה י"ל דכחא דהיתר' עדיף ואפילו שלא אליבא דהילכתא כמבואר בתוס' ורא"ש בפ"ב דגטין דף וא"כ לכך נקוט שומא להשמיענו כחו דראב"א דאפילו שומא דהוי סימן אמצעי אפ"ה מהני ולפ"ז היינו דלא קאמר רבא ללישנא דסימנין דרבנן דכ"ע והכא בסימנים מצויין בב"ג קמיפלגי דא"כ מאי שכא שומא משאר שינויים דנקט כיון דאף שומא סימן מובהק ולומר דקמ"ל דשומא סימן מובהק לא ס"ל לרבא דהרי אין ענין זה למחלוקתם וא"כ אין הכרח מקושי' הב"ח רק דלא שייך בשומא, היכא דהוי סימן מובהק לחוש מצד שעשוי להשתנות אבל מ"מ איכא למיחש מפני שמצויי' בב"ג וזה כדעת הטו"ז רק דלפ"ז אם כדעת הראב"ד הרי אף בחסר ויתר אבר שש ושש דהוי סימן המובהק אפ"ה איכא למיחש בב"ג והרי הרמ"א פסק כדעת הרא"ש והטור דחסר ויתר אבר הוי סימן מובהק וע"כ ס"ל דהיכא דהוי סימן מובהק אפילו בשינוי' אשר הוים בתחלת יצירה אפ"ה לא חיישי' לב"ג ולפי"ז ה"ה בשומא וזה סיוע לדעת הב"ח ולפענ"ד בזה יובן דברי בעל העיטור שכתב ומסתברא דליכא סימן מובהק אחרינא בגופו אלא הכרת פנים וכו' ולא סמכינן בשום סימן אחר אלא על פרצוף פנים עם החוטם עכ"ל ותמה עליו הב"י דמשמע מדבריו דאפילו סימן מובהק שבמובהקין לאו דאורייתא וא"א לומר כן דהרי הוא עצמו כתב בגט דמהני נקב