אמרי אש חלק ב מח

הברייתא למ"ד סימנים דרבנן ובפרט לדעת הב"ש וסיעתו דס"ל דזה שכתבו התוס' דלמסקנא לא חיישינן לשאלה דמשמע מדבריהם דכל שאין לנו הכרח לחוש לשאלה לא חיישינן ה"ד אי סימנין ד"ת אבל אם סימנין דרבנן אזי מצד הסברא חיישינן לשאלה מיהו ה"ד בכלים דמושלי אינשי אבל בכלים דלא מושלי אינשי אף אם סימנים דרבנן לא חיישי' לשאלה לפ"ז הסוגי' מבואר היטב דהרי כתב מהרש"א שם לפרש מ"ש התוס' שם בד"ה מצאו קשור בכיס ולהכי נקט כיס וארנקי דאם מיירי שיש לו טב"ע או סימן בכיס וארנקי יש כיס וארנקי דנקט מה לי שיש לו ט"ע או סי' בגט או בכיס וארנקי אע"כ דהסימן הוא זה גופי' שהוא קשור בכיס וארנקי ולפי"ז ניחא דמעיקרא היה סובר דאין חילוק בין כיס וארנקי לשאר כלים והיה סובר דאם סימנים דרבנן וודאי חיישינן לשאלה אבל אם סימנים דאורייתא לא חיישינן לשאלה וא"כ פריך שפיר דממתני' מוכרח דסימנים לאו דאורייתא ומברייתא מוכרח דסימני' דאורייתא כיון דע"כ איירי שמצאו אחר דאם מצאו הוא עצמו ממ"נ אם מיירי שיודע שלא השאילו לאחר וכיון דהוא עצמו מצאו נאמן א"כ פשיטא ואם להשמיענו היא גופא דנאמן במגו א"כ מ"ש כיס וארנקי דנקט ואם מיירי שאינו יודע אם השאילו לאחר א"כ מדלא חיישינן לשאלה ע"כ מוכרח דסימנים דאורייתא אע"כ דמיירי דאחר מצאו והסימן הוא שהוא קשור בכיס וארנקי וא"כ מוכח דסימני' דאור' ואין לומר דזה שהוא קשור בכיס וארנקי הוא סימן מובהק כיון דאחר מצאו ואיכא למיחש לשאלה כמ"ש רש"י א"כ עכ"פ לא הוי סימן מובהק דאת"ל סימנים דרבנן וודאי חיישינן לשאלה ורצה אביי לאוקמי כתנאי ורבא ס"ל דתנאי לא פליגי בסימנים וכ"ע ס"ל סימנים דאורייתא או דלכ"ע דרבנן ופריך להך לישנא דלכ"ע דאורייתא ממתני' וחידש לו דחיישינן לשאלה והא דמחזירינן גט בכיס וארנקי משום דלא מושלי אינשי מעתה שוב לא הוצרך לפרש למ"ד סימני' דרבנן איך יתרץ הברייתא דעתה פשיטא דאיכא למימר דהוא עצמו מצאו או דכיס וארנקי סימן מובהק כמ"ש התוס' דהרי כל עיקר הקושי' מברייתא היה משום דהיה סובר דע"כ מיירי במצאו אחר והוא נותן סימן שהוא קשור בכיס שאם הוא עצמו מצאו ק' ממ"נ כאמור ומעתה איכא למימר דהוא עצמו מצאו ואינו יודע אם השאילו לאחר רק דמכיר הכיס בט"ע והיינו דנקט כיס וארנקי משום דבהני לא חיישינן לשאלה והיא גופא קמ"ל לתי' התוס' הא' וכן איכא למימר דאחר מצאו וכיס וארנקי הוי סימן מובהק דמעיקרא היה ס"ל דכיס וארנקי מושלי אינשי ואיכא חשש דשאלה כפירש"י וממילא מוכרח דסימנים דאורייתא אבל עתה דמשני דכיס וארנקי לא מושלי אינשי ממילא איכא למימר דהוי סימן מובהק

אבל צ"ע לפמ"ש התוס' לעיל דף כ"ד ע"א בד"ה ומודה ר"ש דמדקאמר ומודה ר"ש משמע דכרבנן אפילו לא שבעתן עין חייב להכריז וכ"מ דרבב"ח דאמר אי טב"ע אית לי בגווי' וגט לא שבעתן עין עכ"ל מבואר מדבריהם דאפילו השליח אין לו בגט רק טב"ע כעין כלי אנפורי' דאל"כ לא הוכיחו כלום דדלמא רבב"ח שליח הוי כפרש"י באמת אע"כ דס"ל דמן הסתם גם להשליח אין לו טב"ע בגט רק כמות הט"ע של כלי אנפורי' לפ"ז הדרא קושי' תוס' ביבמות לדוכתיה דלמא מיירי שהוא עצמו מצאו ויש לו טב"ע בכיס וארנקי וקמ"ל כיון דהוא עצמו מצאו נאמן וא"ל כדברי מהרש"א שם דא"כ אמאי נקט כיס וארנקי לינקוט שיש לו טב"ע בגט גופי' ז"א דאיכא למימר דברייתא בעי למנקט אפילו לרשב"א דפליג התם ברישא דברייתא דלא מהני טב"ע בגט דהוי כלי אנפורי' אפ"ה מחזירין ולכך נקט כיס וארנקי וצ"ע לכאורה - ואפשר לומר דהנה יש לעיין דמבואר ומדברי התוס' דלרשב"א דס"ל כלי אנפורי' אין חייב להכריז הטעם מפני כי כלים שלא שבעתן העין אף אם יאמר הת"ח שיש לו בהם טב"ע לא מהני מפני דאמרינן דאמר בדדמי ולזה הכריחו שפיר מהך דרבב"ח דפליגי רבנן עליה דרשב"א וכן נראה מדברי הרשב"א והר"ן בפג"ה בסוגי' דבשנמה"ע יע"ש וצ"ע מנין להם לרבותנו דבר זה דלמא וודאי אם עומד לפנינו ואומר שיש לו טב"ע מהימנין ליה ולא חיישי' דאמר בדדמי והא דכלי אנפורי' אינו חייב להכריז היינו משום דס"ל לרשב"א דסתמא דמילתא אמרי' דאין לבעליו בכלי אנפורי' טב"ע ולכך אינו חייב להכריז משום יאוש בעלים דאף אם יקרה שיש לזה טב"ע הוא מתיאש אבל גבי גט ע"י שליח ליכא משום יאוש ולכך מהדרי' אפילו לרשב"א הגט לת"ח אם אומר שמכירו בט"ע והיה מקום לומר מדסתם רשב"א ואמר כלי אנפורי' אין חייב להכריז ומי לא עסקינן דמצא כלי אנפורי' מיד לאחר הנפילה טרם ידעו בעליו שאבדו ואזי אם היה מציאות טב"ע רק דמפני יאוש בעלים אינו חייב להכריז הרי בכה"ג לא מהני יאוש דהוי יאוש שלא מדעת

ואולם יתכן לומר לפי מאי דבעי לעיל אם הא דאמר רשב"א המוציא בסרטיא וכו' ובכל מקום שהרבים מצויים שם הרי אלו שלו. אם מיירי ברוב ישראל או ברוב נכרים דווקא ואת"ל אפי' ברוב ישראל אי פליגי רבנן עלה ואיך פליגי אם ברוב ישראל או אפי' ברוב נכרים ולפ"ז איכא למימר דזה פשיטא לתלמודן דאף אם יש בכלי אנפורי' טב"ע מ"מ כמה אינשי לית בהו ט"ע מעתה וודאי את"ל דפליגי רבנן ורשב"א דלמר היכא דרבים מצויין שם אפילו רוב ישראל הרי אלו שלו ולרבנן בכל ענין חייב להכריז באמת איכא למימר דאף לרשב"א כלי אנפוריא יש בו טב"ע רק דרובא אין בו ט"ע ורשב"א לטעמי' דאזיל באבידה בתר רובא ולכך הרי אלו שלו ולרבנן לא אזלינן באבידה בתר רובא ולכך חייב להכריז אבל את"ל דלא פליגי רבנן ורשב"א בהא וגם לרשב"א היכא דאיכא רובא ישראל חייב להכריז א"כ א"א לומר דלרשב"א ג"כ כלי אנפורי' יש בו טב"ע דאם כן אמאי אינו חייב להכריז אע"כ דבהא פליגי דלרשב"א לא שייך כלל טב"ע בכלי אכפורי' ולרבנן שייך טב"ע בהו ולפ"ז איכא למימר דבהא פליגי סוגי' דיבמות וסוגי' דידן דסוגי' דיבמות ס"ל דלכ"ע גם לרשב"א איכא טב"ע בגט וא"כ הוכיח שפיר דמיירי דאחר מצאו דא"ל דהוא מצאו ויש לו טב"ע בכיס וארנקי א"כ מ"ש כיס וארנקי דנקט דהרי אף לרשב"א מהני טב"ע בגט וא"כ דאחר מצאו ומהדרינן לי' ע"י סימן א"כ ע"כ מוכרח דסימנים דאורייתא אבל סוגיין סברי דלרשב"א לא שייך טב"ע בכלי אנפורי' א"כ אין הכרח דאחר מצאו ואיכא למימר דהוא מצאו ויש לו טב"ע בכיס וארנקי והא דלא נקט דיש לו טב"ע בגט משום דאתי' כרשב"א דלא מהני טב"ע בגט גופא וא"כ סימנים דאורייתא ליכא לאוכוחי מהכא אבל מ"מ הוכיח דלא חיישינן לשאלה משום דהוי ס"ל דע"כ מיירי דלא ידע אם השאילו לאחר דאם ידע דלא השאילו לאחר פשיטא דמהימן ומתני' היא מצאו בחפיסה וכו' אם מכירו כשר וכיון דלא ידע אם השאילו לאחר פריך שפיר אמאי לא חיישינן לשאלה ולפ"ז צריך לומר דסוגיין סובר דאף את"ל סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה עכ"פ לפי מאי דסלקא אדעתין מעיקרא וכסברת מהר"ל מפראג ועיין מה שנכתוב לקמן בס"ד

ולפמ"ש למעלה דאיכא למימר בדרבנן אף אם סימנים דרבנן סמכינן עליה גם באיסור א"א יש ליישב בפשיטות מחלוקת הסוגיות דהרי יש להקשות לשיטה זו מאי רמי ביבמות מתני' אברייתא לא מבעיא לדעת הפנ"י דס"ל דאפילו בהוחזקו ושיירות מצוייות הוי דרבנן בוודאי יש להקשות מאי רוני מתני' מברייתא דלמא מתני' דהוי איסור א"א דאורייתא לא אזלי' בתר סימנין מה שא"כ בגט דהוי רק חששא דרבנן אזלי' בתר סימנין רק דאפילו נאמר כמו שכתב לעיל דהוחזקו ושמ"צ הוי דאורייתא מ"מ מנ"ל דברייתא מיירי בהוחזקו ושיירות מצוייות דלמא מיירי הברייתא בשמ"צ לחוד דהוי רק דרבנן ואולם לרבה דס"ל דבשמ"צ לחוד או בהוחזקו לחוד ומחזירין פריך שפיר דע"כ מיירי דאיכא תרווייהו וכן להך לישנא בבכורות דף מ"ו דמדאו' פרצוף פנים לחוד סגי ורק מדרבנן אצרכו פרצוף פנים עם החוטם ואפ"ה קתני שאין מעידין על סימני הגוף ע"כ מוכרח דאפילו בדרבנן לא סמכינן אסימנין פריך שפיר. ומיושב גם כן הא דלא משני התם ביבמות לחד לישנא דרבא דלכ"ע סימנין