אמרי אש חלק ב מה

ט"ע בבגדיו אם ראו שנטבע בהן יש לחוש בדדמי אמרו וא"כ רק כאן כיון דאיכא קול שנאבד פלוני והגדת הרוצחים אפשר לחוש דאמר בדדמי יעו"ש בנוב"י קמא סי' מ"ג מ"מ הא מסיק דאם יש שנים המעידים אין לחוש וכן אם יש סימנים ואני בעניות דעתי הבאת דאין לחוש ועכ"פ על דברי הנוב"י אם יש שני עדים כנידון זה אם יאמרו שמכירין בט"ע אזי יש לסמוך להתיר אם יסכימו עוד שני חכמים מורי הוראה לאמרנו עינינו ולפענ"ד הי' נכון להרחיב זמן ההיתר ולצוות עליה שתחקור אצל עוברי האורח העניים ההולכים אם לא שמעו מבעלה מאומה ואם אחר עבור זמן ידוע ישתקע שמו תנשא אם יסכימו המורים וה' יאיר עינינו בתורתו וישמרנו לבלתי נכשל בתורתו ויראתו: דברי הקטן מאיר א"ש

סימן לג

בעז"הי סוגיא דסימנים בב"מ כ"ז

גמרא אבעי' להו סימנים דאורייתא וכו' הקשה הפנ"י בכתובות דף י"ב ע"ב אמאי צריך כלל סימנים להחזיר אבידה לא מבעי' למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אלא אפי' למאן דפליג היינו משום חזקת ממון אבל הכא באבידה ליכא למוצא חזקת ממון ותירץ דשאני הכא דמצי למימר ליה דלאו מיניה כפל אלא מרובא דעלמא ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב היינו להוציא מן המוחזק מה שאין כן כאן דלא הוחזק ועוד דמ"ד ברי ושמא ברי עדיף ס"ל נמי דהולכין בממון אחר הרוב אלו דבריו ז"ל וצ"ע דהרי שם בעי למימר דהא דרב יהודא דשמואל היא אע"ג דשמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ורחוק לומר דאביי לא ידע הך דשמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וכיון שכן יקשה אמאי צריך סימנין ת"ל דברי ושונא ברי עדיף וא"ל כתירוצו דאזלינן בתר רובא דעלמא דכיון דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב משום דאיכא חזקת ממון ומוכח דחזקת ממון אלים מרוב מעתה ברי ושמא דאלים מחזקת ממון כ"ש דאלים מרוב. ואולם לפמ"ש התוס' בד"ה מה שמלה דלכך את"ל סימנים דרבנן מ"מ יש הפרש מן התורה בין דבר שיש בו סימן משום דאינו מתייאש דהוא חושב שימצא עדים דאחרי שיאמר סימן צריך הוא להראותו לעדים אבל אם אין בו סימן לא יראנה המוציא ולכך מתייאש וא"כ לכאורה בלא"ה נסתר קושית הפ"י דבלא סימן אע"ג דאם יראנה ויאמר כי יש לו. טביעות עין בו שהוא שלו היה ראוי להחזיר לו מ"מ כיון שאין המוציא מחוייב להראותה הוא מתייאש ונמצא שאף אם יראנה ויטעון ברי אין מחוייב להחזיר. ואולם לפי"ז עכ"פ למ"ד ברי ושמא ברי עדיף מחזירין אבדה בסימנים מד"ת דכיון דאינו מתייאש שוב צריך הוא המוציא להחזירו מפני ברי שלו אלא דלענין איסור אין ללמוד הימנה כגון היכא דאין הלה טוען ברי או היכא דחשדינן ליה דמשקר. ולפי"ז סוגיין לא אזלא אליבא דמ"ד ברי ושמא ברי עדיף דלדידי אף את"ל סימנים דאורייתא אפ"ה אין ראיה להחזיר גט אשה בסימנים. ואולם לכאורה נראה דאף למ"ד ברי ושמא ברי עדיף מ"מ יש נ"מ דאם הבעל אבידה אין לו טב"ע בגוף אבידתו כגון כלי אנפוריא ויש לו סימן דמחזירין לו רק דעיקר קושית הפ"י מהא דמוכח בכולי פרקין דא"מ דאין מחזירין בברי בלבד ובפרט מהך דדרשהו אם רמאי הוא. ולפענ"ד י"ל דהרי הא וודאי דאין קושיא על הא דא"מ דרשהו אם רמאי הוה אמאי דרשינן ליה אם רמאי הוא דהרי טוען ברי הוא דזה וודאי לא יקשה כלל כיון דגלי קרא רק דעיקר הקושיא כיון דגלי קרא הכא דברי לא מהני ניליף מיניה ולפע"ד י"ל דליכא למגמר מכאן לעלמא בפרט לפמ"ש הכה"ג בח"מ סימן כ"ה בשם מהר"י באסאן להקשות דאמאי אמרינן קים לי בממונא ומ"ש מאיסור דלא אמרינ' קים לי משום דמספק לא מצי עביד איסור והרי אף בממון איכא איסורא דלא תגזול ותירץ דשאני ממון דאם יקח חברו שלא כדין יעבור גם הוא על לא תגזול וממילא מוקמינן ממון בחזקתו. מעתה יש לומר דעיקר סברת ר"ה ורב יודא דאמר ברי ושמא ברי עדיף היינו משום שהוא טוען ברי שיש לו ממון ביד חבירו ונמצא אצלו אין כאן איסור והוא טוען שמא והרי הוא בספק לא תגזול (ומ"ד ברי ושמא חזקת ממון עדיף גם הוא מסברא הוי אמר הכי אלא דגלי קרא ממי בעל דברים יגש וכו' דמיניה ילפינן דהמע"ה ע"ש בפ"י דכתב להדיא דהא דנאיד תלמודן מהא דאתיא להמע"ה היינו למ"ד ברי ושמא ברי עדיף אבל לדידן מוקמינן קרא להמע"ה יע"ש) וזה דווקא כשהבעל דבר בפנינו ואומר שאינו יודע מפקינן מיניה כיון דקאי בספק לא תגזול והלה טוען ברי ואין ללמוד ממוציא מציאה דגלי קרא דרשהו אם רמאי הוא דשם אמרינן אף שהוא אינו טוען שמא אולי לימים יבוא אחר ויטעון ברי דשלו הוא וכיון דהמוציא עכ"פ לעצמו אינו מחזוקו כיון שיש בו סימן (דאם אין בו סימן מתייאש הוא כונו שאמרנו תחלה ובאמת גם אם אין בו סימן שייך לומר כדברינו דא"א להחזיר על ברי בלבד כמובן ורק שאין להאריך בזה כיון דבלא"ה ניחא כאמור) שוב אין ללמוד מכאן כי בעלמא ברי ושמא לא אזלינן בתר ברי כי יש הפרש רב ביניהם. מעתה יתכן לומר דאף למ"ד ברי ושמא לאו ברי עדיף רק חזקת ממון כיון דמצד הסברא אמרינן ברי עדיף רק דגלי רחמנא מי בעל דברים יגש וכו' דהמע"ה מעתה איכא למימר דלא ילפינן רק לעומת חזקת ממון דעדיף מרוב לא מהני ברי אבל היכא דליכא חזקת ממון רק רוב בלבד מודה דאזלינ' בתר ברי. ולפי"ז נסתר תירוצו של פנ"י שתירץ דלא מהדרינ' אבידה עפ"י טענתו בלא סימנין משום דאזלינ' בתר רובא דעלמא דברי גם לדידיה עדיף מרובא רק הא דלא מהדרינ' עפ"י דבריו וברי שלו משום דגלי רחמנא דרשהו אם רמאי הוא והיינו דחיישי' דלמא אתי אחר ויטעו' ברי שהוא שלו ובזה מתורץ קושית בעל המאור דלפי מאי דקאמרי' דרשהו בעדים ק א ל"ל דתובעים משמלה נפקי. ולהנ"ל איצטריך דסד"א דאף בלי עדים יחזירו לו עפ"י ברי שלו קמ"ל

שם למנ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים הקשה הנודע ביהוד' תניינא בשם חתנו הגאו' ז"ל דאף אי סימנים דאורייתא מנ"ל דמהדרינן גט אשה דלמא שאני אבידה דאין למוצא שום חזקה משא"כ גט אשה דאתחזק איסורא דא"א. ולפענ"ד נראה דגם לגבי אבידה שייך לומר דמפקינן מחזקה עפ"י סימנין דהרי אם טוען טענת גנב באבידה ונשבע ובאו עדים אז משלם כפל ומבואר דאין משלם כ"א עפ"י שבועתם שהשביעו בב"ד כדאיתא בב"ק דף ק"ו. מעתה אם לא היתה האבידה זו שלו פשיטא דלא שייך שבועה ואף אם נשבע שבועתו כמאן דליתא. ועכ"פ לטוען הלזה לא שייך כפל ולפ"ז אם טוענו אבדה שלי שיש בו סימנים אלו מצאתי והלה אומר לא מצאתי ונשבע ובאו עדים שאבידה זו שיש בו סימנים אלו מצא וודאי דמשלם תשלומי כפל הרי דמוציאין מחזקתו עפ"י סימנים

ובזה נלפענ"ד ליישב דעת הרמב"ם שתמה עליו ביש"ש ב"ק ריש פרק מרובה על שלא הביא הא דממעטינן שם דבר מסויים משלמה ויש ליישב דבריו דהרי תמהו באמת את"ל דסימנים דאורייתא ותנא דמתני סימנים לאו כדי נסבא א"כ אמאי ילפינן משמלה שני דברים סימנים ותובעים מעתה יש לומר לפי מסקנא דמרובה דכל ריבויא היה וכל הני פרטא דכתיבי גבי טוען טענת גנב כל חד למלתי' אתא כדמפרש התם ושמלה אתי לדבר מסויים ופירש"י דהיינו דבר שיש בו סימן ותמהו התוס' דמה לי דבר שיש בו סימן או לאו לענין טוען ט"ג וראיתי בש"מ בב"ק שם שכתב הרמ"ה בשם גדולי המפורשים דקאי למעט אבידה שאין לבעלים בה סימן שהטוען בה טענת גנב פטור מכפל עכ"ל ועדיין הדבר צ"ע דקרא למה לי מאחר שאין בו סימן ולא מחייב לאהדורי לי' כלל מהי תיתי שיתחייב כפל ואולם נראה דסוגיין דב"ק סובר סימנים דאורייתא וס"ל ג"כ דאין ללמוד שני דברים משמלה דכתיב גבי אבידה אלא אי ילפינן מיניה יאוש א"א ללמוד סימנים וכן אפשר לומר להיפך דקרא לסימנים אתא דהיינו שאף שאין להבעל אבידה שום ראיה רק שיודע סימניו מחזירין לו מעתה כיון דלא שמענו יאוש משמלה אז היה מחזירין בסימנים מבלי עדים וכן היה מחזירין