אמרי אש חלק ב מא

רק מעט אצל הנחירים וכל גופו שלם וגם שני סימנין קרובים להיות מובהקין החטוטרת בגבו בצד ימין והצואר העב וגם השינים זוג זוג כפולים דאיכא דעת ר"ת ודעת המ"ב ועה"ג דסימן עם טב"ע מהני לאחר ג' ימים וצירוף שנים או שלשה סימנים בגופו אם יש ב' רבנים מורי הוראה מתירין הכני סניף להצטרף עמהם דברי ידידו: ה"ק מאיר א"ש

סימן ל

בעזרת השם יתברך יום ג' ערב ראש חודש תמוז תר"ג לפ"ק אונגוואר יע"א

ישאו הרים שלום. צדק וטוב עד עולם. לכבוד הרב המאור הגדול גאון העדה המופלא ומופלג כש"ת מוהר"ר עשה פרענקיל ני' האב"ד דק"ק שעביש והגליל יע"א

מכתבו עם התשובה על אודות העגונה המוזכרת שם הגיעוני. והנה מאז ראיתי את העדות גם קראתי את אחי האשה וחקרתיו ולא נמצא אתו נוספות. ואפילו הספן לא הגיד רק כי בערב היה מרדכי בער על הספינה. ובבוקר בעת נוסעם ממקום תחנותם לא נמצא. ודרכם של הולכי ספינה ללכת בדוגיות אל היבשה ולשוב אל הספינה כאשר יחפוצו. וגם בקראי העדות של העלובה הזאת כמעט נואש לבבי מלהשיב מאומה כי מה ימריצהו אם אענהו. אחרי שאין בלבבי לסמוך על העדות להתיר. ואולם דברתי עם ידידי הרב החרוץ מוהר"ש ני' הבנתי מדבריו כי מעכ"ת ני' מיחל לתשובתי לזאת אמרתי רק להודיע אליו כי קשה בעיני לסמוך על העדות שהובא לפנינו להתיר אחרי כי אין שום סי' אפילו אמצעי בגופו ובאנו רק לסמוך על כליו. ומי ימלא לבו לסמוך על זה ובפרט כי גם בכלים אין כאן סימ' מובהק. ואפילו אמצעי כמעט אין בהם רק סומקי וחוורי וכדומה. והאותיות שנים אין בהם סימן כלל כי כמה שמות יש בראשם אותיות ההמה. ועכ"פ סימן מובהק לא הוי אפילו לא הוי חיישינן לשאלה וכ"ש דחיישינן לשאלה ומשמע וודאי אפילו בכל כליו וכפשטא דמתניתין דאין מעידין אפילו יש סימנים בגופו ובכליו ואיקומנא כלים דחיישינן לשאלה להך דיצחק ר"ג לא דמיא כלל אחרי שלא ידענו כלל שם הנמצא מה הוא ומה ענין זה לשם דהוי ידעו דשמו יצחק ר"ג והיה רק ספק אם לא בא יצחק אחר לכאן והוא שמת. ולזה שייך סברת הנמ"י כיון דעכ"פ ידענו דזה נקרא שמו יצחק אבל בכאן לא ידענו כלל אם זה הנמצא שמו מרדכי בער. ואם אין כאן סימן מובהק איך אפשר להתיר. ותימה על מעכ"ת שדימה ענין זה להך דיצחק ר"ג. הכתב שנמצא באמתחתו שהוא הולך למות אינו מכריע כלל כידוע דעביד אינש דגזים כו'. דברי ידידו ה"ק מאיר א"ש

סימן לא

ע"ד שבא כתב ממדינת מעהרן כי פלוני בן פלוני מעירנו שבק חיים לכל ישראל ואין מכיר את החתימה. והנה הרי"ף סוף יבמות הביא מחלוקת הירושלמי במצאו כתוב בשטר פלוני בן פלוני מת אם משיאין את אשתו ולא הכריע ובגטין פרק מי שאחזו הביא הך דאמר ר"י ב"מ אמר ר"נ דבעדות אשה אקילו בה רבנן ולא בשאר עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם וכתבו הרמב"ן וסיעתו דאפשר סמך ביבמות על הך דמ"ש ואולם הטור כתב שאביו הרא"ש לא הכריע אף כי גם הרא"ש כתב בגטין כדברי הרי"ף והב"ש כתב דדעת הטור דמחלוקת הירושלמי היינו כשכותב לזכרון ובפרק מ"ש מיירי שאינו כותב לזכרון. ולזה תמה על הר"ן שאחרי שפירש דמחלוקת הירושלמי הוא בכותב לזכרון איך כתב דהרי"ף סמך על הך דמ"ש. ולפי עניות דעתי הדבר תמוה דאיך אפשר לומר דדווקא בכותב לזכרון פליגי והרי נראה טעם דמאן דס"ל דלא סמכינן על השטר היינו משום מפיהם ולא מפי כתבם מדמייתי בירושלמי סיוע למאן דא"ל דסמכינן מהא דתנן על פי שני ולא על פי כתבם ולא על פי תורגמן וא"כ אף בכותב לפני הב"ד ראוי שיפסל ובפרט בנשתתק דמיירי בגטין. ועוד לפ"ז איך התפרש הך ברייתא דמסייע למ"ד אין משיאין דתני' יפה כח העדים ואם מיירי בכותב לזכרון דווקא א"כ בכה"ג אף ממשועבדים אינו גובה. וא"כ ממ"נ אם אינו כותב לזכרון לעולם יפה כח השטר ובכותב לזכרון לעולם יפה כח העדים ובאמת לא מצאתי להר"ן שיפרש דפליגי בזכרון לחוד רק בסוגי' דכותב אדם עדותו על השטר כתב הר"ן להכריע פירוש האחרון שכתב הרי"ף שם מכח התוספתא שאמרו שם יפה כח עדים מכח השטר ויפה כח השטר שהשטר מוציא אשה מבעלה מה שאין כן בעדים ויפה כח העדים שהעדים שאמרו מת פלוני תנשא אשתו מצאו כתב בשטר מת פלוני לא תנשא אשתו (והא דלא קאמר בתוספתא דיפה כח שטר לענין נכסים משועבדים מלבד דעדיפא מיניה קאמר לענין ד"ת. עי"ל דאולי תוספתא זו אתיא כר' יוסי דס"ל קצובין אעפ"י שאין כתובין וא"כ לא מבעיא לדעת רש"י דס"ל דאפילו מלוה ע"פ גובה מנכסים משועבדין וודאי ניחא ואפילו לדעת התוס' בגטין מ"מ אין זה גריעותא דעדים כיון דעכ"פ במילי דקצבא דלא מצנעא להו טורף ממשעבדא ואולי גם בשטר אם יאמרו לעדים לא תיפוק לכו שותא ויעידו העדים כן לפנינו אפשר דאינו טורף ממשעבדי כמו גבי מחאה וצ"ע בזה. ואולם הא דלא קאמר בברייתא דירושלמי הך עדיפותא שהשטר מוציא אשה מבעלה יש קצת ראיה לדעת הרי"ף וסיעתו דפלוגתא דע"מ וע"ח כרתי הוא דלמ"ד ע"מ כרתי בחדא סגי או בע"ח בלבד או בע"מ בלבד ולר"מ בעינן ע"ח ולא ע"מ וא"כ איכא למימר דברייתא דירושלמי אתי' כמ"ד ע"מ כרתי וא"כ לא שייך לומר יפה כח שטר ששטר מוציא אשה מבעלה דהאי ברייתא באה לומר יפוי כח עדות בשטר על כח עדות בע"פ. ולמ"ד ע"מ כרתי הא מבלי עדי חתימה יכולה להתגרש והתוספתא אתי' כר"מ דאמר ע"ח כרתי. וכן לדעת רש"י ובעל העיטור בסוגי' דשליש ולפי פירוש הרשב"א שם את דעתם אבל לדעת ר"ת דלעולם בעינן עדים דאין דבר כשעת מסירה קשה דמאי מעליותא דשטר שמוציא אשה מבעלה הרי א"א לשטר להוציא אם אין עדים שם בשעת מסירה וצ"ע) ואי אמר מ"ש בשטר שמענו ושכחנו תנשא אשתו כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפילו לאחר כמה שנים וכתב הר"ן מהא משמע שכותב אדם עדותו על השטר לאו שטר גמור הוא אלא שטר זכרון דומיא דמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת דהיינו שטר זכרון ואם על זה כיון הב"ש לא ידעתי דרכו בקודש כי לפענ"ד אין כוונת הר"ן לומר שיש חילוק בכותב בשטר איש פלוני מת לכותב בזכרון לכותב בתורת עדות דא"כ היא גופא מכלן ומצאו כתוב בשטר מיירי דווקא בכותב לזכרון רק כוונת הר"ן לומר דלא תימא דמיירי הך דכותב אדם עדותו על השטר בשטר הנעשה מדעת המתחייב דלא שייך ביה מפי כתבם כלשון שטר בכל מקום וא"כ ע"כ הפירוש כדברי רב האי גאון ז"ל לזה כתב דהא קתני דומיא דמצאו כתוב בשטר איש פלוני מת דע"כ לא שייך תורת שטר שיפה כחו מפני שנעשה מדעת המתחייב דהא לא שייך במת איש פלוני וע"כ מיירי בכותב לזכרון וה"ה הך דכותב אדם עדותו על השטר וכו' אבל לעולם אין חילוק בין כותב לזכרון לכותב לפני הב"ד בפרט באלם או נשתתק ויפה כתב הר"ן דהרי"ף סמך על הך דגטין דאם אינו כותב בתורת שטר אין הפרש בין כתיבה לכתיבה. ודעת הטור היה מקום לומר דס"ל דיש לחלק בין הרכנת הרא"ש שהביאו הראשונים בשם הירושלמי דהיא בהרכנת הרא"ש היא חולק (והוא דעת הטור עצמו בסי' ק"כ) ובין כתב וכמ"ש הב"ש ולא כתב הטור דהרא"ש לא הכריע רק על כתב ידו ומה שהעתיק לשון הרי"ף בגטין אין ראיה שיסבור כמותו וכמ"ש הש"ך לענין שיעבודא דאורייתא בדעת הרא"ש וסמך על זה שכתב אח"כ בהתקבל בשם ר"ת דהרכנת הרא"ש עדיף מכתב ידו לפע"ד יתכן עוד לומר לפי מה דמשמע בתוספתא שהביא הר"ן דמיירי אם העדים שכחו לגמרי ואינם נזכרים מתוך הכתב (חסר)