אמרי אש חלק ב מ

היא וכתב המהרי"ט בתשובה דס"ל דחזקה דמשתני לאחר ג' ימים אבל כשיש פרצוף פנים בלא חוטם מעידין אם יש סימנין בגופו וכליו ולכך שנו ברישא להשמיענו דדוקא אם יש פרצוף פנים וגם החוטם אז מעידין אבל אם חסר אחת מהם או חוטם או פרצוף פנים אין מעידין אף ע"פ שיש סימנים בגופו וכליו ולפי"ז איכא למימר דלהך שינויא דמשני גופו דארוך וגוץ כליו בחיורי וסומקי לא קשה אמאי לא קתני בסיפא אע"פ שיש סימנין בגופו וכליו דאיכא למימר דלהך שינויא ס"ל כלישנא קמא דבכורות דמדאורייתא בפרצוף פנים לחוד סגי ולא בסיפא מטעמא דאמרן. ובזה ניחא דקדוקו של הב"ח בתשובה שדקדק על סוגיא דב"מ דאחרי דמשני גופו דארוך וגוף משני תחלה דחיישינן לשאלה ואח"כ משני כליו בחורי וסומקי ולמה לא משני מיד בכליו דחורי וסומקי כיון דאסיק אדעתיה לומר גופו דארוך וגוץ. ורצה לומר דפליגי סוגיין אם חששת שאלה הוי מצד הסברא יע"ש ולהנ"ל י"ל לכך לא ניחא לתלמודן לומר בחיורי וסומקי משום דלפ"ז מוכרח לומר דמד"ת סגי בפרצוף פנים בלא חוטם ועדיפא ליה לשני כליו דחיישינן לשאלה דבזה איכא למימר דלאחר שלשה אע"פי שאין מעידין מ"מ כשיש סימן בגופו דארוך וגוץ וגם סימנים בכליו מעידין מה שאין כן בחסר פרצוף פנים או החוטם דאין מעידין כלל אם לא בסימן בינוני למ"ד סימנין ד"ת אבל בגוף ארוך וגוץ וכליו אפילו בסימן מובהק לא מהני משום שאלה

אבל לפמ"ש הנוב"י שם לדחות דברי כנסת יחזקאל שכתב שאין לדייק ממתני' דמהני סימנין בגופו או בכליו לאחר ג' ימים מדלא קתני אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו אחר בבא דאין מעידין לאחר שלשה ימים משום דווקא לאחר ג' ימים א"מ אע"פ שיש סימנין בגופו ובכליו דיש לחוש אחר שלשה ימים שנתפח נשתנו ג"כ הסימנים אבל בתוך שלשה אעפ"י שחסר הפרצוף כיון דהוא תוך שלשה מעידין ולכך לא תני אע"פ שיש סימנים בגופו בסיפא דאין מעידין לאחר שלשה ימים וכתב הנוב"י דאכתי היה לרבינו הקדוש לשנות תחלה דא"מ לאחר ג' ימים ואח"כ דאין מעידין אלא על פרצוף וכו' אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו דאז הוי עכ"פ הך דאעפ"י שיש סימנים בגופו הוי אפשר לומר דקאי גם ארישא משא"כ עתה ששנה התנא אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו קודם בבא דאין מעידין נראה להדיא דאינו קאי על בבא דאין מעידין לאחר ג' ימים יע"ש דיוק זה קשה להך שינויא דכליו בחוורי וסומקי אם לא שנאמר דלהך שינויא באמת אליבא דמ"ד סימן בינוני מהני מדאורייתא ה"ה דשני סימנים גרועים מצטרפי להתיר אם יש ט"ע בגופו ופניו ולא אמרו דמאה סימנין שאינן מובהקין לא מצטרפי רק למ"ד סימנים בינונים לא מהני מדאורייתא ע"כ לא מצטרפין מאה סימנין שאינן מובהקין אבל למ"ד סימנין דאורייתא ומהני סימן בינוני מד"ת ה"ה דמהני צירוף סימנים שאינן מובהקין וכבר צידד העה"ג בסי' הנ"ל לומר כן אליבא דהטור ודוחק

ואולם גם לדברי העה"ג צ"ע מנין להם להוכיח מדלא קתני בסיפא אע"פ שיש סימנים בגופו וכליו מכלל דסימן בגופו או בכליו מהני דלמא דווקא כשיש תרתי סימנים בגופו וגם בכליו דלא מהני כשאין שם צורת פנים וחוטם ובדאיכא רק לאחר ג' ימים מהני אבל מנין לנו ללמוד דאפילו אחד מהני וצריך לומר דס"ל דאם צירוף שני סימנים משוי להו למובהק א"כ אפי' אין שם היכרא דצורת פנים אחד ראוי הוא שיועילו ואם אין הצירוף גורם להחשב כסימן טוב א"כ אף לאחר ג' ימים לא יועילו

ובענין צירוף סימנים ידוע דעת המ"ב והטו"ז דמהני להתיר והח"מ חולק וס"ל דלא מהני וכד' הרח"ש בקוע"ג וכתב דגם מהרא"י ומהריב"ן לב סוברים כן ולכאורה פשטא לישנא דמתני' משמע כן דקתני אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו מדקתני סימנין לשון רבים ולא מבעי' לדעת מהר"ל מפראג דס"ל אם אמרי' סימנין דרבנן לא חיישי' לשאלה א"כ הרי קתני דאפילו שיש סימנין בגופו ובכליו והן אם נאמר דמתני' מתפרשא בלשון או בגופו או בכליו א"כ מדקתני סימנין בגופו משמע וודאי אפילו כמה סימנים לא מהני בגופו דאל"כ ליתני אע"פ שיש סימן בגופו או בכליו ואם נאמר דלשון סימנין דקתני קאי על גופו וכליו הרי לדעת מהרי"ל את"ל סימנין דרבנן לא חיישינן לשאלה וממילא גם בגופו לא מהני שני סימנין וגם אם נאמר כדעת הב"ש דאם סימנין דרבנן חיישינן לשאלה הרי כ' לתרץ קושי' מהר"ל מפראג אמאי לא קתני אעפ"י שיש טב"ע בכליו. וכתב הב"ש משום דמיירי אף בכלים דלא מושלי אינשי וא"כ ממילא מוכרח דגם בגופו לא מצטרפין שני סימנין אלא דבאמת יש לומר בהיפך דאם נאמר דצירוף סימנים מהני לעשות סימן מובהק א"כ נסתר קושי' מהר"ל מ"פ דאיכא למימר דלעולם אם סימנים דרבנן ג"כ חיישי' לשאלה והא דלא קתני אע"פ שיש טב"ע בכליו היינו משום דאם יש טב"ע בכליו וליכא רק חשש שאלה בלבד מצרפין סימנים דגופו וכליו אבל כשיש רק סימן בכליו ונוסף עוד חשש שאלה אע"פ שיש סימן בגופו לא מהני ואם כן לא קשה לדעת הב"י דס"ל דחיישינן לשאלה אמאי לא קתני טב"ע בכליו משום דטב"ע מהני ע"י צירוף סימן בגופו קאמר וכ"כ בבאר היטב מאה"ע תשובת הגאון מהו' עוזר ז"ל דמהני צירוף סימנין אלא שאין ראיותיו במח"כ מכרעת לדינא שהיא ז"ל כ' להוכיח כן דאל"כ למה הדר רבא ואמר את"ל סימנין דאוריתא והכה הרא"ש עמד בזה וכתב דמפני שלא ידע רבא הטעם מפני זה לא רצה להכריע דאולי היה לרבנן טעם אשר לא ידע או דאוקי למתני' בצורבא מדרבנן וכתב הוא ז"ל שהוא דוחק. והרי גם הראב"ד כ"כ. ועוד דרך אחר איתא בשיטה מקובצת בב"מ. ואין להוכיח דין מה שעמדו עליו הגדולים ז"ל והישר בעיניהם נאמר להם כי דוחק גם מה שהוכיח מהך דחולין איכו ראיה וכתבתי במקום אחר מזה ומ"מ בזה שהכירוהו כולם בטב"ע ואיכא הך חששא דנתפח שכ' הנמוקי בשם הריטב"א דחששא דרבנן הוא וגם הרשב"א אע"פ שבתחלה כתב שהוא ספק תורה אח"כ כתב ג"כ דנראה דחששא דרבנן הוא עכ"פ בדאיכא תרי סימנין יש להתיר ולפמ"ש הפנים מאירות בחלק ג' הובא בס' שב שמעתתא וכ"כ בהגהה מהו' עוזר בתשובה אשר בס' באר היטב והוכיחו כן ומתשובת הרא"ש ומה שהקשה בפני יהושע כ"כ שם בספר שב שמעתתא לדחות מה שכ' הוא ז"ל מדר' אשי דקאמרי נקב יש בו בצד אות פלוני אע"ג דכתב הר"ן דרב אשי מוקי לה בשיירות מצוייות ולא הוחזקו אע"ג דהוא מדרבנן אפ"ה בעינן סימן מובהק נלפע"ד מלבד שיש לדחות גם ע"ז דמחמרינן בגט מיהו בלא זה כראה דאע"ג דאם ברור לנו דסימנין מד"ת לאו כלום הוא אז לא סמכינן אסימנין אפילו באיסור דרבנן מ"מ עתה דיש ספק אם מה"ת סמכינן על סימנין או רק מדרבנן בזה י"ל וודאי דבדרבנן ספיקא לקולא כיון דאיכא ג"כ סברא דאפילו בדאורייתא סמכינן עליה ורב אשי קאמר דאמרי נקב יש בו בצד אות פלוני אולי התנא סובר סימנין דרבנן ואז אין סומכין אפילו בדרבנן על סימן בינוני אבל עתה דלא איפשטא וכמה מרבותנו סוברים דהלכה כן כמ"ש בש"מ בב"ב בשם הריטב"א. והרח"ש כ' דדעת הרמב"ם ג"כ דסימנים דאורייתא בהא דהחמירו באיסור א"א ודלא כהרא"מ בדעתו של הרמב"ם נראה דיש לסמוך בדרבנן אפילו. ומ"ש הרמב"ם בה"ל גירושין פ"ג דנקב יש בו בצד אות פלוני היינו משום דמסיים אפילו הוחזקו ושמ"צ דאז הוי חששא דאורייתא ונראה מזה שהוא מפרש דרב אשי רצה לאוקמיה מתני' בכל ענין אפילו איכא תרתי דהוי חששא דאורייתא ואין תימה אם לא חילק הרמב"ם בין הוחזקו בלבד או שמ"צ בלבד דסגי בסימן בינוני ובין איכא תרתי דאין דרך הרמב"ם רק להעתיק מה שמפורש בגמ' וכן מ"ש הגאון בעל שב שמעתתא לפירושו בדברי נימוקי מוכרח להיפך ליתא דאין ראיה להיפך דאע"ג דמשאל"ס דרבנן מ"מ היינו בשהה עליו עד שתצא נפשו ואין מפורש שם דמיירי ששהו ולכך קאמר הנימוקי דאיכא סימנין מובהקין מעתה בנידון דידן דאיכא כמה צדדי היתר דעת ר"ת פניו כולו שלם