אמרי אש חלק ב לט

דחולק צ"ל דסובר אם נשתהה ונתפח אינו מכירו אינו ניבר והר"ז מחלוקת במציאות יש לקרב הסברות אע"ג דרוב הנתפחין משתנין לפעמים אינן משתנין וכשידקדקו עליו להכירו היטב סליק להו הכרה בטב"ע ופליגי בהא דהמקילין סוברים דיש לסמוך על העד שאמר שמכירו דמסתמא דקדק היטב בו והמחמירין סוברים שאין לסמוך עליו בזה שדבר זה צריך עיון גדול והשערה יתירה וכפ"ז דאם העד שם על לבו כשמצאו לדקדק בו כראוי בהשערה יתירה ובדעת נכונה גם הרשב"א יתיר בזה אם יברר שיחתו שכן עשה כשמצאו. והנה בנידון זה שאמר העד כששמע מן מנחם זאב הנאבד נסע מיד להמקום שאמרו שנמצא ושכר ערלים להביאו כי ידע כי תלוי בזה היתר העגונה אשר יושבת גלמודה כמה שנים וכן מכל דבריו כראה שדקדק וכוון להעיד בבירור לדברי בעל התשובה הזו היה אפשר להתיר בעדותו בלבד ואולם שם היה עוד צדדים אחרים גם מה שכ' בעל גינת וורדים צ"ל דאף הרשב"א וסיעתו מודים אם דקדק העד צ"ע דהרי הריב"ש בס"ס שע"ח כ' דדחו דברי הר"ת דלא מהני אף בגופו ופרצוף פנים שלם דלדבריו מאי פשוט דריב"ב לקולא פליג מעובדא דכרמי ודגלת דאסקוהו לאחר ה' ימים והותרו נשואותיהם דלר"ת איכא למימר דשלמים היה והכירוהו בטב"ע ואם הי' מודים הרשב"א וסיעתו כל שהכירוהו בחייו. ודקדקו היטב א"כ גם לדבריהם לא היה פשוט משום דלמא דקדקו העדים והכירו היטב. עכ"פ ארווח לן דלר"ת וסיעתו ס"ל דאף כשנתפח מתיר והנה לר"ת יש היתר מצד טב"ע בצורת פנים ועוד מצד טב"ע בגופו שהיה שלם כולו וראיתי בס' שב שמעתא להגאון בעל קצה"ח שכ' לדעתו הוכחה ברורה לדעת ר"ת דעל טב"ע בגופו יש לסמוך מהא דאיתא בבכורות דף מ"ז דפליגי ר"י ור"ל דלר"ל פדחת לחוד לא מהני לענין כחלה ור"י ס"ל אף לנחלה. ופריך ממתני' דאין מעידין אלא על פרצוף פכים עם החוטם אלמא דפדחת בלבד לא הוי היכר ומשני תחלה שאני התם דהחמירו בעגונה וכו' והנה דבר ברור דביצא רובו (ביוצא מסורס) הרי הוא כילוד לענין כחלה ואי ס"ד דאין היכרא בגוף כלל א"כ איך פוטר בנחלה הא בעינן יכיר אע"כ כדעת ר"ת דיש היכר בגוף יע"ש שהאריך קצת ומורי הגאון ז"ל באחת מתשובותיו אלי כתב לדחות ראיתו דכיון דיצא רובו וה"ה כילוד ממש ה"ה כמי שנולד בהיות אביו במ"ה ולא ראהו בחייו מעולם ויש לדון בזה עכ"פ דעת שניהם דלענין בכורה ביצא רובו פוטר בנחלה. וראיתי להגאון מהרי"ט אלגאזי בחיבורו על הלכות בכורות להרמב"ן ר"פ יש בכור הביא שם לשון הספרי על פסוק לא יוכל לבכר וכו' ע"פ בן השנואה הבכור כיון שיצא ראשו ורובו פוטר את הבא אחריו מן הבכורה וכן הוא בתוספתא זה הכלל כיון שיצא ראשו ורובו בחיים פוטר את הבא אחריו וכו' ותמה מהרי"ט אלגאזי אמאי צריך ראשו ורובו ולא סגי בראשו לבד וכתב דאין לומר או או קתני או ראשו או רובו דהא בין לר"י ובין לר"ל הכרת פנים בעינן הנה מאי דפשיטא למו' הגאון ז"ל ולקצות החושן דוודאי פוטר פשיטא ליה למהרי"ט אלגאז"י להיפך דודאי אינו פוטר משום דהכרת פכים בעינן ועיינתי בזית רענן להמג"א וראיתי שכתב וז"ל כ"ל דגרסי' רוב ראשו והיינו הפנים ודרש מדכתיב ע"פ בן השנואה וכ"מ בבכורות דף מ"ז עכ"ל קשי' ליה ג"כ אמאי צריך ראשו ורובו לזה כ' דצ"ל רוב ראשו ומדשיבש הגאון בעל מג"א גי' הספרי' וכא ניחא ליה יותר דאו קתני או ראשו או רובו (כמו חלץ ועשה מאמר) מכלל דס"ל דרובו בלבד אינו פוטר כדברי מהרי"ט אלגאז"י והא דבאמת פשיטא להו דלא מהני רוב גופו בי צא מסורס היינו משום דס"ל דלא קי"ל כר"ת דאיכא היכר בגוף בלא צורת פנים דלר"ת אין סברא כלל לומר דלא יפטור רוב גופו כיון דהוא כילוד ושייך בי' יכיר מיהא לפמ"ש הזית רענן דיליף מע"פ איכא למימר דגזה"כ הוא דבעינן דוקא הכרת פנים אלא דלפי סוגי' דבכורות משמע דהלימוד יוצא מיכיר בלבד וגם לשינוי בתרא שם אמרי' יכיר לחוד והכרת פנים לחוד משמע דלא ילפינן מעל פני בבכור והז"ר כ' דכן משמע בבכורות לא ידעתי משמעות משם ואם על גוף ועיקר הדין דצורת פנים ברובו סגי בהדי' מפורש שם ואולי לאפוקי דלא נאמר או או קתני וע"ז כתב דמשמע בבכורות דדוקא ראש פוטר וכמ"ש הרי"ט אלגאז"י עכ"פ אין הכרע אסוגיא דבכורות כיון דהסברות שקולות אין להכריע מזה כדעת ר"ת ועדיין הדבר שקול ולדינא לענין נחלה צ"ע ביוצא מסורס ויצא רובו

ומ"מ הרי ר"ת וסיעתו מסכימין לסמוך על טב"ע דגופו וכאן איכא טביעות עין דפרצוף פנים עם החוטם אלא שנחסר קצת מן החוטם אצל נחיריו ומצד הסברא אין נשחת בזה המעט שנחסר רק אצל הנחירים. ולדעת ר"ת הותרה העגונה אלא שכמה מן הראשונים חולקין עליו בלאחר ג' ימים. ומ"ש מעלתו דהיה ימי הקור הנה הרא"ש הממציא סברא זו דימי הקור לא חיישינן אף לאחר שלשה ימים והוא ז"ל לא החליט הדין וגם התנה שיהא הקור נמשך בכל הימים שהיה משתהי וזה היה יותר מח' ימים מונח ביער מת לפי הגדת הרועה גם הח"מ בתשובותיו לא סמך על זה. ומפני הסימנים שהעידו בנמצא מת ההוא שהיה ג"כ במנחם זאב הנאבד לא ברור לן בשום אחד מהם דהוי סימן מובהק

אבל נעיין מפני הצירוף הנה העה"ג בסי' ע"ב דאף לאחר שלשה ימים יש להתיר ע"י טביעות עין שיש להעיד בפניו אם הכירו מלבושיו ג"כ בטביעות עין דאע"ג דאין מעידין לאחר שלשה ימים מ"מ רחוק הוא לאמר שזה השאיל בגדיו לאחר והוא נהרג ונשתנה פניו לצורתו של בעל הבגדים מתחלה וכתב שנראה סיוע מזה אדיוקא דמתניתין דתנן אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אפילו יש לו סימנים בגופו ובכליו אין מעידין אלא עד שלשה ימים ולמה לא שנה רבינו הקדוש בבא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אחר בבא דאין מעידין לאחר ג' דאז הוי אמרינן דלאחר ג' ימים נמי לא מהני סימנים בגופו ובכליו ואף ע"ג דאיכא פרצוף פנים עם החוטם וחששא דנתפח אינו רק חששא דרבנן בעלמא וכ"ש כשאין כאן פרצוף פנים דליכא היכרא כלל ממילא הוי ידעינן דלא מהני סימני גופו וכליו אע"כ דהאמת כן הוא דסימני גופו או כליו מהכי לאחר שלשה ימים והסכים הנו"בי קמא בסימן ל"א דף כ"ז ע"ד לסברתו ולדיוקו אלא שכתב דלשיטת הרשב"א דאם הוא ספק תוך ג' או לאחר ג' אין מעידין א"כ אין הוכחה מדיוק זה דאם יש ספק מעידין אם נמצא סימנים בגופו ובכליו ולכך לא שכה רבי בבא דאעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו אחר בבא דאין מעידין אלא בתוך ג' ימים דאם יש סימנין בגופו או בכליו מעידין בספק תוך ג' ימים אבל בוודאי לאחר ג' ימים לא שמענו. ולפ"ז להחולק וס"ל דבספק תוך ג' מעידין וע"כ מתני' דווקא בלאחר ג' קתני דאין מעידין ממילא מוכח מדיוקא דמתני' דגם לאחר ג' ימים מעידין ביש סימן בגופו או בכליו וארוח לן על כל פנים לדעת המתירין בספק שלשה או לאחר שלשה מעידין בלא שום סימן דאזלינן לקולא ממילא מוכרח ממתני' דאם יש סימן בגופו או בכליו מעידין אפילו לאחר ג' ימים אלא דקשה כי ע"ד עה"ג ונוב"י דהא למ"ד סימנין דאורייתא מוקמינן לה לחד שינוי' גופו דארוך וגוץ כליו בחיורי וסומקי א"כ אמאי לא שנה הך דאעפ"י שיש סימנין בגופו ובכליו אחר בבא דא"מ לאחר ג' ימים האם נאמר דסימנים גרועים כאלה ג"כ מהני לאחר ג' ימים הרי כתבו דאפילו מאה סימנים גרועים אין מצטרפין ושני סימנין בינונים לדעת מ"ב והטו"ז מצטרפין הרי נראה דה"ה שלא יצטרפו וא"כ להאי שינוי' איך יתרץ דיוקא דמתני' אמאי לא תני' הך אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו בבבא דאין מעידין לאחר ג' ימים וצ"ע לכאורה ואולי נאמר דהך דיוקא דעה"ג ממתני' אין לדקדק רק אם נאמר דמדאורייתא בעינן פרצוף פנים עם החוטם ולזה יש לדייק אמאי לא קתני בסיפא דמתני' אעפ"י שיש סימנים בגופו וכליו והוי כ"ש ברישא וכמ"ש העה"ג אבל לשינוי' קמא בבכורות דמד"ת בפרצוף פנים בלבד סגי רק דאחמירו רבנן דצריך להיות גם החוטם אין לדייק אמאי לא קתני בסיפא די"ל דה"א לענין חששא דלאחר ג' ימים נתפח הוא דאין מעידין אעפ"י שיש סימנין בגופו וכליו דהרי לפי מה שצידד הרשב"א חששא דאורייתא