אמרי אש חלק ב לח

לענגלעך. דיא שערות זיינען שווארללעך. דיא פיאות ניכט גיקרייזלט. דאס פנים שלו איזט איין ביסל אהן געדראלט גיוועזין דאס איזט מחמת ער איזט ר"ל אזויא געבליבען ליגען מיט דעם פנים אראפ. ווייטער האט זיך אלדינג ארויס גיזעהן דאס גאנצע פרצוף פנים עם החוטם. רק בסוף החוטם אצל הכחריים היה חסר קצת בצד האחד. גם דיא אויברע ליפא איזט איין אביסל חסר גיוועזין אויבער איין גיקוועשט דאס דיא שינים העליונים האבען ויך ארויס גיזעהן. כללו של דבר אויף דעם ערשטען אהן זיכט האב איך נישט אנדרשט שטעלין אז דאס דאס איזט דער מנחם זאב (שהזכיר בתחילת עדותו מנחם זאב ב"ר אהרן ארי' הכהן מסיגוט ואח"כ וויא איך האב גוט מדקדק גיוועזין על הפדחת והחוטם והפנים והשערות. ועל הסכטר והזקן. האבע איך רעכט דער קענט בטב"ע אז דאס איז דער מנחם זאב בן אהרן אריה הכהן מסיגוט. וואס איך האבע עהם גאנץ לאנג געקאנט. דער נחך האט מען עהם מיר געוויזען בשעת טהרה האב איך ווידר אכטונג גיגעבין האבע איך דעם שטאטער אין דאס נעשטאנד פין דעם מענטש וועדליק דיא גרייס וויא איך האבע עהם געקענט. האב איך עהם נאך בעסער דער קענט בטב"ע אז דאס איז דער מנחם זאב בן אהרן אריה הכהן מסיגוט. אויך האבע איך גיזעהן אויף דעם צוואר פאן הנ"ל דאס ער א פין פארנט גראב אזויא וויא קאפודרוק. עוד האב איך אב אכט גיגעבין דאס פין דיא שיניים העליונים דיא פאדערשנוע זענען צווייא פאהר גיוועזין דיא זאענען פאהר וואס געשלאסען. איינער איבער דעם אנדרען. אויך האבע איך גיזעהן דאס בצד ימין אויף דיא פלייצע האט עהר גיהאט איין הוקיר. דער אהן הייב פין דעם הוקיר האט זיך אהן געהובען פין עק פין כתף ימין. אין געגאנען לערך עד קצי גבו ברוחב (והנה העד מצמצם וצייר בדקדק אופן החטוטרת ושדרה של המת הנמצא. אבל לא הגיד כי ידע שהיה באופן ההוא במנחם זאב אשר עליו דנין. וכאשר נשאלה אמו של מנחם זאב הנאבד. אמרה כי איננה זוכרת בבירור אם היה החטוטרת בימין. או בשמאל. אבל הסימן אשר בצוואר הגידה אמו כי היה כן. במנחם זאב. אבל נכדה אמר בבירור שהיה בצד ימין. גם אשת מנחם זאב אמרה כי יודעת מן החטוטרת. אבל בצוואר אמרה שהיה עב קצת בצד האחד כאשר היה עמה. ואינה יודעת מה נעשה עמו אח"כ. והאם של הנאבד אמרה שזה נעשה לו מזמן כביר. ובתחילה היה רק עב קצת מצד אחד)

העיר עוד ר' שמואל בר"ש. כי ראה את מנחם זאב לפני שלשה שבועות והוגד לו כי הוא מנחם זאב הנ"ל ושם אשתו. והיה עמו כארבע שעות ורצה לדבר עמו ולא רצה מכחם זאב. ואחר ג' שבועות הובא לדיבאווא מת אחד והיה שטארק געפרארען כל האברים מקטן ועד גדול דורך געפרארען. וכן היה כל הלילה עד הבוקר הכניסוהו לבית. ויאמר העד איך האב עהם דער קענט אין ערשטען אהן זיכט. דען פין פנים האט גאר ניכט געפלט. רק עם האט אויס געוואען וויא אהן געדראלען. פין דער שפיץ נאז אצל הנחיריים פין איין זייט האט איין ביסעל געפלט. גם מן החטוטרת אמר ג ג"כ כנ"ל. וכן מן הצוואר וסיים כללו של דבר איך האב דעם גפפונדענן מת דער קענט געוויס בטביעות עין דאס דער נטמלעבכער איזט וואס איך האב פאר ג' שבועות גיזעהן והוסיף עוד העד כי בעת הטהרה כאשר הקימו אותו. אומר. איך האב גוט אכטונג גיגעבין. וויא מיר האבען עהם אויף געשטעלט. האב איך עהם דער קענט בטב"ע. גם אנדרע מענטשען האבען עהם דער קענט. וכן היארמילקע האב איך אויך דער קענט. גם אם הנאבד הכירה הכתונת המכנסים וגם הרעקיל את הכל הכירה שהוא של בנה הנאבד. אלו תורף העדיות גם הבגדים שעליו הוכרו שלשתן

ע"ד העגונה מסיגוט אשת מנחם זאב בן ר' אהרן אריה הכהן מסיגוט באה עם העדות אשר התורף של העדות מועתק כזה. בזה. הכה אשר צידד הדרת כבודו ני' מצד הבגדים שנמצאו כולם. הנה גם חם יש מקום בזה בסתם בני אדם להקל אם נמצא לבוש בכל בגדיו ולא ניחוש לשאלה ולמכירה. אבל בשוטה וחסר דעה כמנחם זאב הנאבד אין להקל כלל. הכא זה מסימני שוטה המאבד מה שנותנין לו ואף כי ראו אותו הולך מלפני י"ג שבועות בחלוק אחד אולי אח"כ עשה מעשה שטות אחר וכבר אמרו שטיא בחדא מלתא לא סרוך. וראיתי כי גם הגאון בנו"בי קמא בסימן כ"א דף כ"ו ע"א ואף שהוא ז"ל כתב בשוטה שהוצרך לשמרו שלא יאבד עצמו ואינו חס על חייו מ"מ אין לחלק וגם זה לא היה חס על חייו כי היה הלך במלבושים ההם בימי הקור. והנה ראיתי כי הגאון בסימן זה בדף כ"ו ע"ד צידד לומר דגם בשוטה שנאבד יש לומר דלא חיישינן לאבידה מדעת דא"כ זה הנמצא היה לבוש שאינו שלו שהרי שוטה השליכם ואין מתנתו והפקרו כלום גם יאושו לא הוי יאוש ולא קנה המוצאם כלל. וזה נגד חזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו ואו שיש לעומת זה חזקת א"א יע"ש דלפ"ז הותרה העגונה הזאת בצירף הסימנים דבגוף. ואולם גם אם נחלט כדבריו ז"ל שלכאורה יש לפקפק כיון דבמת לא שייך לומר שהם שלו אחרי מותו ורק דבאנו לומר שמן הסתם היה לבוש בחייו גם במלבושים האלה ויש לדון בזה. אבל בלא"ה לא דמי לנידון דידן שהיה הנאבד חסר דעה כמו י"ג שנים וברור שלא היו לו הבגדים הקלים שהיה לבוא מזמן חלימתו ובוודאי אחרים נתנם לו ומבואר בח"מ סימן מ"ג סעיף ט"ז בשוטה אפילו דעת אחרת מקנה לו לא הוי קנין ונמצא דלא קנה השוטה דהנותן לשוטה אבידה מדעת הוי וגרע מקטן בח"מ סימן רס"א דאינו בחזקת מאבד מה שנותנין לו ובוודאי נתיאש הנותן ממה שנתן לשוטה והמוצאם זכה בהן מן ההפקר ודברי הנו"בי אינם רק מי שלא ארכו לו ימי שגעונו דבגדים שעליו וודאי מימי חלימותו היו ולא בזה שהיה זמן רב חסר דעה ר"ל ומה שעליו אין ספק שהיה רק מה שנותנין לו אחרים וקרוביו וכמו שאמרה אמו שהחלוק שעליו נתן לו נכדה וודאי גם להנו"בי אין צד היתר. ועוד שלא נמצאו הבגדים עליו רק הערלים הביאום ואמרו תחלה שלא מצאוהו ואף כי נראה מדבריהם כי פיהם דבר שוא מכל מקום אין לסמוך על דבריהם עוד כלל

ואין לנו לדון רק מפני טביעות עין והסימנים והצוואר העב והחטוטרת שבגבו וגם השינים שהיו זוגות כפולים זה עם זה. והנה העד הראשון צמצם מאוד היאך היה החטוטרת בגב הנמצא הולך מימין לשמאל אשר לדעת הרד"ך שהביא הב"י והב"ש בשומא מצומצמת הוי סימן מובהק היה כראה שגם זה היה סימן מובהק. אבל אין נראה שידע העד שהיה במנחם זאב בחייו כן ומן הסתם לא ראה רק שהיה לו חטוטרת אבל איך היה הולך מימין לשמאל אינו ניכר כ"כ כשהיה לבוש ורק העיד מה שראה בנמצא שהיה ערום בעת טהרתו והרי אמו לא היה ידעה בין ימין לשמאל רק נכדה העיד שברור לו שהיה בימינו אבל עדות על הצמצום אין כאן כלל. ואין כאן רק דעל כל פנים סימן בינוני הוי החטוטרת וכן הצואר העב ואולי השינים הכפולים אם ידע העד שהיה כן במנחם זאב הנאבד. והנה מצד טביעות עין בפנים שהיה הפדחת והחוטם כולם שלמים רק החוטם אצל נחיריו למטה וכן הגוף הכירו בטביעות עין ולדעת ר"ת אף לאחר שלשה ימים כמו נדון זה ששהה כמה ימים אפ"ה מעידין עליו והחסרון קצת (וז"ל העד דאס פנים איזט אביסל געווזען אהן געדראללט אין דער ברייט) ואמר שזהו היה מפני שהיה מוכח על פניו. ומה שהביא מעכ"ת ני' מדברי הרשב"א בסימן ר"ד שהובא בקו"ע סימן שנ"ג אינם ענין לכאן שלא כתב רק דמיא אינם מתפיחים רק הגוף באשתהי אח"כ אבל לא הפנים. ובנידון דידן לפ"ד מעכ"ת ני' (אהן געדראללען) שאומר העד היינו שנתפח קצת אבל ראיתי לבעל גינת וורדים בחלק אה"ע כלל ג' שהאריך בסימן י"א ובסימנים שאח"כ וכן בסימן י"ח כתב לשון ר"ת בספר הישר ודקדק דס"ל דאע"ג שהוא נתפח מעידין עליו לאחר כונה ימים ובסימן כ"ד הוסיף לומר שם בדף ס' ע"ב דכיון לר"ת וסיעתו מעידין אפילו לאחר זמן מופלג ע"כ סובר דאפ"ה יכולין להכירו ולהרשב"א