אמרי אש חלק ב לז

בתשובת גאונים בתראי בתשובת הגאון מהו' יעקב זצ"ל דהוא ג"כ סובר דגם בעדות מיתה חיישינן לשני מקומות ששמותיהן שוות ועם כל זה כתב דאם אמרו שני עיירות הסמוכות זו לזו כולי האי לא חיישינן שיתרמו עוד עיר אחת וגם עוד עיר אחרת ששמותיהן שוות וגם שני עירות אחרות הסמוכים בשמות שוין כולי האי לא חיישינן והנה באמת יש לומר דלר"מ צריך לכתוב סימן נהר או עיר אחרת הסמוכה לה והנה כולי האי לא חיישינן שיתרמי אהדדי ובאמת אף אם נפל לא אתרע והנה אף דאמרינן דחוששין לשני שוירי אף דהי' כתוב בהגט דעל רכיס נהרא כבר כתב הר"ן דהיו מוחזקין בב' שוירי וכתב התורת גיטין דכיון דאם שינה שם הנהר כשר אין זה סימן לדידן והנה י"ל לר"מ דס"ל דבעינן מוכח מתוכו צריך מדינא לכתוב איזה סימן ואם שינה פסול והוי מוכח מתוכו והנה בנידון דידן שאמר הנפטר כי הנהו מאויבאר סמוך לחוסט והנה בכגון זה אין חשש דילמא יש עוד שני מקומת אשר שמותיהן שוות ואין קפידא אם לא הזכיר שם אביו

ובר מן כל דין הנה אחרי שהעד ר' יעקב הכיר כל בגדיו היטב ודעת המהרי"ט הביאו הנוב"י סי' ל"ב דבכל בגדיו אשר אי אפשר לו בלעדיהם. ולא הוליך עמו בגדים אחרים לא חיישינן לשאלה וגם בגד ציצית דעתו דהוי כלים דלא מושלי אינשי ואם נאמר דבכל זה חיישינן לשאלה מ"מ הרי כתב הרמ"א דביש אומדנות והוכחות אינו צריך לשם אביו ושם עירו והנה מכח אלה ההוכחות וגם כי הערלים החזירו המעות להאשה מזה יש הוכחה אחרי כי בעל האשה נטע עם אלו המלחים לסאלנאק והנפטר קודם מותו אמר כי המלחים לקחו ממנו המעות הרי יש הוכחה כי זהו בעל האשה ולא צריך שם אביו דברי בכו ותלמידו

ה"ק מנחם בלאאמו"ה מאיר א"ש

סימן כז

בעזרת הש"י יום ב' כ"ח תמוז תריו"ד לפ"ק אונגוואר יע"א

אל עליון. יראך נחמות ציון. ונהלל שמו בשמחה ובהגיון. ה"ה כבוד בני הרב המאור הגדול החריץ והשנון. יפרח כתמר וישגה כארז בלבנון. לפני שמש שמו ינון. כקש"ת מוהר"ר מנחם ני' האב"ד דק"ק חוסט והגלילות יע"א

הגיעני מכתבך היקר והנחמד בעתו כי באת בחסדי ה' אתה וביתך וי"ח לחיים ולשלום לביתך בזמן קצר ביום ג' לעיתותי ערב ומצאת מרגוע מטורח הדרך בעזרת השם יתברך לפני יום התענית. יוסיף ה' לנהלנו בחסדו על מי מנוחות ובשמחת ציון וירושלים ישביענו שובע שמחות א"ס. אהובי בני אשר אמרתי בדבר עגונה הידועה כי אחרי ששלמו המלחים והשיבו את אשר גנבו מן האיש אשר היה ברפסודות הרי ברור שאותו האיש אשר נסע עמם והגיד לפני מיתתו כי גנבו ממנו מעותיו הנהו בעל האשה העגונה שבתי ונתתי אל לבי אולי באמת לא הודו הגנבים מעולם שגנבו מאומה רק כי במשפטי הערכאות את אשר יגיד האדם לפני מיתתו יאומן ולא יועיל הכחשת הנתבע ואם כן משפטם א"כ אין ראיה ממה שהוכרחו לשלם עפ"י חוקותיהם רק אחרי אשר בא התובע והגיד בערכאותיהם שלפני מיתת הנאבד הגיד שגנבו ממנו המלחים הוצרכו לשלם ואולי הנאבד הלך למקום אחר והמת בסאלנעק היה אחר שהלך עם רפסודות ומלחים אחרים וגנבו ממנו כיון שלא ידענו בבירור כי המת הלך עם אותם המלחים. ואולם אם לא שלמו המלחים רק מפני שהודו שלקחו וגנבו מן בעל האשה העגונה המעות ולכך הוצרכו לשלם אזי יש הוכחה גמורה כי בעל האשה מת ורחוק הוא לומר כי בעל האשה אזיל לעלמא אחרי כי לקחו ממנו המלחים המעות ואחר שבא ג"כ עם מלחים אחרים או עם אותם המלחים לקחו ממנו מעותיו הא וודאי חשש רחוק וכ"ש עם כל האומדנות שכתבת ו ואולם אם א"א לברר זה אזי נעיין מצד הצדדים אחרים שכתבת ועכ"פ תחקור אצל העד ואז נראה אי"ה איך נסמוך להתיר האשה מכבלי העיגון ולאשר אין עתה הזמן מספיק אקצר וה' הטוב יאריך ימיך ושנותיך בנעימים. ולעסוק בתורת ה' ולעבדו כל הימים. עד כי יבנה מלך עולמים. במהרה בית קדשנו ותפארתנו כמו רמים. דברי אביך המעתיר בעדך

ה"ק מאיר א"ש

סימן כה

שנית על ענין הנ"ל

בעזרת השם יתברך יום וי"ו ערב שבת קודש ב' דראש חודש אלול תריו"ד לפ"ק אונגוואר יע"א

שלום וכל טוב. לאהובי בני הרב המאור הגדול החריץ ושנון. יפרח כתמר וישגה כארז בלבנון. לפני שמש שמו ינון. כקש"ת מוהר"ר מנחם א"ש ני' האב"ד דק"ק חוסט והגלילות יע"א. עש"ז כלתי הרבנית הצנועה והחסודה מנב"ת מרת רבקה רחל תי' לאויו"ט ובנו הבחור החתן המופלג מוהר"ר דוד שי' לאוי"ט ובנותיו הנעימות בת שבע וחי' תחיינה לאוי"ט

הנה כתבתי לך על הב"ד והנה בשבוע זו קבלתי מכתבך וב"ה אשר עד כה עזרך הוא יעזרך לגמור נשואי בנך שי' וכן בכל י"ח אשר חנן ואשר יחנך הרחום וחנון ית"ש. בשמחה וטוב לב תשמחו ותעלצו לפני אלהים ית"ש ותשישו בשמחה עד כי ישוב ה' לשוש עלינו לטוב כאשר שש על אבותינו בב"א

אודות העגונה הנה אחרי אשר העיד ישראל כי הודו המלחים כי לקחו כסף מהאיש הנאבד ולא הוכרחו על כך מפני שאמרו עליהם כי צוה כן הנעדר לפני מותו אם כן לפי הנראה אין כאן ספק כלל אחרי אשר ידענו כי בעל העגונה נסע עם המלחים ההמה ואמר הנעדר שם לפני מותו כי הנהו מן אויבער הסמוך לחוסט ושלקחו המלחים את כספו אין לחוש עוד ואין צריך חפוש עוד ואף שאין המלחים מסיחים לפי תומם מ"מ עדיפי ממסל"ת כי למה יודו מה שחובה להם באין מכריח וטעם כלל אם לא כי לא יוכלו להגיד שקר ברור כזה. לזה תושיב ב"ד ותשמעו עדות העדים דהיינו עד הראשון וגם זה העד אשר העיד על הודאת המלחים ותוכל להתירה להיות לאיש אחר. והשם ברחמיו יצילנו בתוך כל עמו ישראל מפגע רע ומקרה רע ובצל כנפיו יסתירנו ובאור פניו יאיר לנו דברי אביך המעתיר בעדכם: ה"ק מאיר א"ש

סימן כט

אודות האשה העלובה אשד הוא הי' חסר דעה ר"ל. והנה נמצא ביער אחד מוטל מת. ונודע לישראל אחד כי יהודי מוטל ביער מת ביום שבת פרשת ויצא כי הגידו לו נכרים שביום ג' קודם פרשת ויצא כבר היה מוטל שם. והנה נכבד אחד הוא הנגיד המופלג הרבני המופלא הירא והשלם מו"ה שואל ליב ני' מישוב דובאווע. שכר ארבעה גוים להביאו לישוב דיבאווע. ושבו והביאו הכתונת והמכנסיים. ואמרו שלא מצאו אותו. והבין הנכבד ההוא מתוך דבריהם שהם משקרים למען יוסיף להם על שכרם. ויעש כן והוסיף להם והביאו את המת בישוב דובאווע. לעת ערב בש"ק. וישבו חוץ לעיר מפני אימת השרים. וישלחו במש"ק ישראלים להביאו העירה. והניחו אותו בחדר קר. והיה אז זמן הקור כרגיל בימות החורף. והי' שלג וגליד. ואח"כ ביום א' פרשת מקץ הלך לשם להביט בו ויהי פרצוף פניו כולו שלם. הפרצוף שלו היינו הפדחת היה ברייט. השטערין אונד הנאז איזט גיוועזין שמאהל אונד