אמרי אש חלק ב לו

ני' והב"ד דק"ק נ"ש גם הנה להתיר באמת אין עוד תועלת בדברי אך עם כל זה אמרתי לגלות להדר"ג ני' דאגתי. הנה מרבית העם היוצאים לצבא רובם מחללי שבתות ואוכלים דברים אסורים שלא במקום אונס ואם אפשר שמקצתם מפני חסרון ידיעתם יחשבו כי אחרי שהותר להם שבת ואכילת האסורים במקצת הותר להם לגמרי ולא היו נפסלים מבלי התראה אבל בעונותינו הרבים רובם מפני זדון לבם ומיעוט אמונתם יעבורו בזדון על חוקי ה' ומצותיו גם בצאתם לחפשי לזמן או לגמרי לא ישובו ללכת בדרכי התורה ויחזיקו ברשעתם וא"כ הם פסולים לעדות מן התורה מחמת רשעתם ואין נאמנים רק במסל"ת. ובאמת אם היו רק מיעוט מהם עוברים במזיד מפני רשעם היה מקום לדון כיון דמחמרינן באיסור א"א לחוש למיעוט אפילו נגד רוב גמור כמ"ש התוספות והרא"ש בבכורות ריש פרק הלוקח בהמה דאע"כ דבמים שאין להן סוף אע"ג דהוי רוב גמור דלכך אם ניסת לא תצא מ"מ מחמרינן לכתחלה שלא תנשא א"כ צ"ע בכה"ג שאנו דנין על העד אם הוא מן המיעוט היה ראוי להחמיר. אמת דלדעת הריב"ש דהטעם מפני שיש שני חזקות חזקת חיים לאיש וחזקת איסור באשה לכך אין מתירין במשאל"ס ולדידיה איכא למימר דדווקא לענין משל"ס דאיכא מיעוטא דנמלטין. בזה איכא למיסמך שני החזקות למיעוט ולחוש אולי נמלט מפני ששני החזקות והמיעוט שייכים להדדי. אבל אם מעידין על המיתה עדות ברורה אין החזקות להמיעוט שום שייכות. ומיהו גם להתוס' והרא"ש איכא למימר דאין חוששין כאן למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל מי הוחזקו וכמ"ש ר"פ בתרא ביבמות סוף ד"ה מחוורתא דאף את"ל דר"מ חייש למיעוטא מדאורייתא מ"מ דמאי שאינו רק מדרבנן ומקילין בכמה ענינים בדמאי משום דאין מחזיקין מזה על זה וכ' וכ"מ דהרי מעולם היו בכל דור ודור מיעוט עוברי עבירה ולא מצינו שנחוש לסתם בן אדם לפסול אותו לעדות. ואולם באלה יוצאי צבא אשר לדעתי רובם עושי נאצות גדולות צ"ע אם לסמוך על עדותם שלא במסל"ת ויעויין בסימן י"ז סעיף וי"ו בדברי הרמ"א ובמ"ש הח"מ בסעיף קטן אות ט' והב"ש בסוף אות י' וכמדומינו דאלה בעלי מלחמות כסתם עבד נינהו. ואולי במדינה שלוקחין על פי גורל אפשר שרובן כשרים ולהדר"ג משפט הבחירה בזה

זולת זה מה שכתב מעכ"ת ני' לחות דעתי איך להתנהג גם אנכי היה עם לבי בבואי לארץ ההיא לכתוב אליו. ואולם יען רחוק הוא ממנו. וקרוב אלי שלא נשמע לו ממני מאומה ולא ממקומי. יחשוב לזר בעיניו אם אכתוב אליו ועתה רחוק שישוב מדרכו אשר החל להתנהג ומ"מ בלתי ספק שאין להראות אליו כמזלזל בכבודו. ולדעתי מה שהוגד וסופר י ממה שעושה הוא מפני שמקצת רבני מדינה מזלזלים בכבודו הקול נשמע כי יעזוב את הארץ. ולא ידעתי אם אמת אם לאו ה' ית"ש בחסדו ישיב במהרה שופטינו כבראשונה. ויצרוף כבור סיגנו. ורעו כבשים כדברם. ועינינו תחזינה במהרה כחפצו וחפץ ידידו דש"ת: ה"ק מאיר א"ש

סימן כו

שאלה מבן המחבר

קבלנו עדות במותב תלתא מן ר' יעקב מכפר אובאר כי הוא וגם ר' הירש בן ר' פנחס יקיר מכפר הנ"ל בעל האשה ונ' אדל ועוד יהודים אחרים ולהבדיל ערלים הוליכו מלח על רפסודות לעיר סאלנאק ובבואנו למחוז חפצינו חלה ר' צבי הנ"ל ועם כל זה הי' מתחזק והולך ולא נפל למשכב ואני גמרתי את עסקי והלכתי לביתי ור' צבי נשאר שמה כי לא גמר עוד את עסקיו ואח"כ כי באו שאר האנשים לביתם אמרו כי הניחו אותו חולה אצל הזאלץ קאמר והמה ברחו לנפשם מחמת החרב והדבר ר"ל ואח"כ וצא הקול כי ר' הירש הנ"ל מת בסאלנאק וקודם חנוכה העבר הלכתי לסאלנאק וחקרתי על זה אמרו לי האנשים כי בבית השוחט מת בקיץ העבר אורח אחד והלכתי שמה וסיפר כי כל הדברים כאשר כתוב בהכתב שנתן לי לראי' והראה לי מלבושיו והכרתי כל המלבושים הכובע והגובא ובגד ציצית כל זה אמר לפנינו ר' יעקב הנ"ל בתו"ע אליונ"ע

העתיק הכתב של הש"ץ מסאלנאק

איך ענדעס געפערטיגטער בעצייגע דאס המנוח ר' הירש אוס אובאר אין עיינעם הויזע פערשידען איזט נעמליך יוה ה' ז' מנחם אב האבע איך דיזען מענשען אין דער גאססע אהנמעכטיג ליגענד געטראפפען מיט גראסע מיהע האבע איהם צו מיר בעפיהרט איך האבע פאן איהם ניכט מעהר ערפאהרען קעכנע אלס דאס ער פאן אויבאר עבין חוסט איזט אונד זיין געלד האבען איהם דיא אנדערע קארמאכשען גבעשטאהלען דיזעס איזט גיוועזין ביום עש"ק ח' אב ולמחרתו ביום ש"ק נפטר ונקבר ביום א' יו"ד אב וע"ז בעה"ח עש"ק יז כסליו תר"י לפ"ק סאלנאק

ה"ק גבריאל פאלאק ש"ץ

שוב העיד לפנינו ר' יעקב הנ"ל כי בעת אשר בא בחזרה מסאלנאק תבע את הערלים אשר הלכו עם ר' הירש הנ"ל והחזירו המעות להאשה אדל הנ"ל

והנה ירשיני כבוד אאמ"ו הגאון ני' להציע קצת דברים לפני כבוד תורתו הרמה הנה בכתבו של הש"ץ מסאלנאק לא נזכר רק שמו ושם עירו לא שם אביו והנה לפי מאי דאיתא בשו"ע סי' י"ז סעיף י"ח לדעת הב"י דצריך להזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וכן הביא בקו"ע משם הרא"ם דאין להתיר בשמו ושם עירו ויש כאן שני חששות או כי חיישינן שמא יצא אחר מעיר הלזו אשר שמו כשמו והנה בקו"ע הביא תשובה אחת בשם הרא"ם דאם לא הזכיר העד זמן היציאה לא מהני חיפוש דאולי ברבות הימים יצא אחד מהעיר הזאת ונשכח זכרו והנה בנידון דידן ליכא חשש זה בכפר קטן אשר רק ג' או ד' אנשים דרין בה וישיבתה מועטת אז בקל יכול להיות החיפוש אם יצא בשום פעם איש אחד אשר שמו ר' צבי וגם הוליך מלח על רפסודות כמו שנראה מתוך עדותו של השוחט דשם כי שמע מפי הנפטר לשון הנשמע ממנו כזאת והנה בזה וודאי מודה הרא"ם דמהני חיפוש

אמנם עוד הביאו האחרונים בשם הרח"ש כי יש לחוש אולי יש עוד איזה מקום כשם המקום הזאת ולכך צריך שמו ושם אביו ושם עירו דכולי האי אין לחוש דיתרמי אהדדי והנה הרמ"א בסי' קל"ב בסוף הסימן הביא דברי תשובת הרא"ש דבגיטין אם מוזכר שם העיר לא חיישינן לשתי עיירות ששמותיהן שוות והב"ש שם חולק עליו דלפי מאי דפסקינן כר' זירא א"כ היכא דשכיחא שיירתא חיישינן לשתי מקומות אשר שמותיהן שוות יעויי"ש כי תליא בפלוגתא אי דווקא בתרתי לגרועתא אין מחזירין דהיינו בהוחזקו ושכיחא שיירות או בחד לגרועתא דהיינו בשכיחא שיירות אע"ג דלא הוחזקו אין מחזירין והנה לדעת הראשונים דבשכיחא שירות לבד אין מחזירין דחיישינן לש כים ששמותיהן שוים וג"כ חיישינן לשני מקומות אשר שמותיהם שוין. והנה גם בעדות אשה שמת בעלה חיישינן לשני מקומות ששמותיהם שוין ויעויין במהרח"ש שהאריך בזה בקו"ע אמנם לפי"ז יקשה קושית התוס' בב"מ בסוגיא דשיירות מצויות דף י"ח ע"ב ד"ה חיישינן שהקשו לרב הונא דאמר חיישינן לשני שוירי א"כ לר"ה האיך יגרש כל אדם את אשתו לר' מאיר דאינו מוכח מתוכו כיון דחיישינן לשני שוירי ותירצו כיון דלא הוחזקו הוי שפיר מוכח מתוכו ורק כיון דנפל איתרע והנה אם כאמר דגם גבי עדות אשה שמת בעלה אמרינן דחיישינן לב' מקומות ששמותיהם שוים דלא שייך כיון דנפל אתרע וא"כ יקשה האיך יגרש אדם את אשתו לר"מ דאף דלא הוחזקו ולא אתרע גם כן חיישינן לשני מקומות ששמותיהם שוין והנראה לומר לפי נה דאיתא