אמרי אש חלק ב לה

מאין ידע השליח שזה שמצא הארנקי והכיס שלו קשר בו את הגט דבשלמא בשאלה איכא למימר דראה אותו בשעת שאלה ולכך בכלים דמושלי אינשי לסמוך אבל בכלים דלא מושלי אין חשש בגט לא על שאלה ולא על נפילה ועיין בחו"מ סימן צ' סעיף קטן מ"ב והארכתי בזה קצת בסוגיא דסימנים דזה שהוא יודע שיש כיס וארנקי קשור הוא סי' מובהק לכ"ע וליכא למיחש לנפילה ונרמז בש"מ שם בב"מ סברא זו

ואולם כיון שהנפטר אמר בפירוש בחוליו שמסרה לו בת הדר"ג מכתב לקרובותיה וידוע שבתו לא מסרה לשום אדם אגרת כי אם לבעל העגונה הזאת לפענ"ד אין זה בכלל סימן כ"א עדות ברור דהרי ליכא למיחש עליו שמא שיקר לומר כי נמסר לו מכתב מה שלא נמסר כו וכיון שאנן יודעין שלא נמסר כתב כזה רק לבעל העגונה הזאת אין לחוש עוד לכלום והרא"ש בכלל נ"א בסופו והעתיקו בקיצור הטור בסי' קי"ח והב"י בסי' יז דפוס וויען דף כ' ע"ד שהתיר הראש אשת התלמיד ר' אשר אע"ג שלא כתבו רק שמו ולא שם אביו מפני שהיה בידו מכתב מן הרא"ש ותוספתיו וכן פירש מהריב"ל ח"א תשובה ד' בשם מהרא"ם שלא יסתור דברי עצמו ונדחה דברי מהרי"ק שורש קפ"ד שנתקשה בדברי הרא"ש ועכ"פ מבואר בדברי הרא"ש וכל ראיותיו שהביא דאע"ג דלא נודע לנו שמו רק מפיו ואפילו לא נתכוון רק בדרך שיחה כההוא דיוחנן אחי מכפר שיחי שהתירו אשתו וא"כ במה שהגיד בחוליו שיש בידו כתב מבתו של הדר"ג וידוע שלא מסרת בתו כתב לאחר לפענ"ד ראוי לסמוך ולתתיר אם יסכים מעלת כתר לטעם זה כי לחומר הנושא נכספה נפשי להתיר מטעם אחד שנסכים יחד עליו ואם יש איזה פקפוק על היתר הזה אזי בטלה דעתי ובפרט כי לא הי' הזמן מספיק כלל לעיין ולחפש כמשפט וה' בחסדו יצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות. וישים עמנו במהרה לטובה אות: דברי ידידו ה"ק מאיר א"ש

סימן כה

בעז"ה יום ב' ט"ל למב"י תריו"ד לפ"ק אונגוואר יע"א

החיים ותשלום וכ"ט לכבוד מתו' ידיד ד' וי"נ הרב הגאון הגדול המפורסים ונודע בשערים סיני ועוקר הרים. דובר מישרים. דבריו כספירים מאירים. כקש"ת מוהר"ר שמחה נתן ני' לנצח הרב ואבדק"ק לעמבערג והגלילות יע"א

ראיתי דבריו היקרים והנה כל יקר ראתה עיניו ואולם לא אחדל להציע לפני הדר"ג ני' אשר לבי מהסס על עיקר נאמנות הערכאות כי יש לומר אף שהאמינו והכשירו חז"ל שטרות העולות בערכאות של נכרים משום דלא מרעי נפשיי' לכתוב שטר בשקר ולהוציא ממון בשקר דהוי ריעותא גדולה נה שא"כ אם יאמרו רק פלוני מת והרי בישראל אמרו גיטין דף ס"ז דיבורא קאמרי מעשה לא קא עבדו ואף שפשוט דלענין עדות האמירה מקרי ונעשה מה שמעידים בפיהם מ"מ היינו בישראל דלא חשידו על עדות שקר כלל רק יש המורים היכר לנפשם אם אין נעשה ע"פ מעשה. ובזה מחלקים בין שנעשה מעשה על פיהם ובין דיבור בעלמא אבל אלו אשר פיהם דיבר שוא ואנו באנו לסמוך משום דלא מרעי נפשי' בזה וודאי יש ריעותא גדולה אם יכתבו שטר שקר מאשר מגיד דיבור בעלמא ואין ללמוד זה מזה כלל לפענ"ד דאין לנו אלא מה שאמרו חז"ל ובדבר הדומה וממש לדבריהם. וראיתי דברי חן טוב בס"ק נ"ט שהביאו הדר"ג ני' והנה מה שהביא מדברי רש"י בגיטין דף ט' ע"ב שכתב דלכך שטרות כשרים מפני שהעכו"ם מצווה על הדינים משא"כ לענין גטין דלאו בבי כריתות נינהו הואיל ולאו בני תורת גטין וקידושין והוסיף הוא ז"ל דהרי גם על עריות ועל א"א נצטוו והוליד מזה דלדעת רש"י וודאי ערכאות נאמנים צ"ע לפענ"ד דהרי אמרי סתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו והם וודאי בחזקת גזלנים וכן רוב נכרים פרוצים בעריות ועיקר מה שסומכין על הערכאות משום דלא מרעי נפשיי' אלא דלרש"י וסיעתו הוי ס"ל דאם לא היה בתורת דינין ולא נצטוו עליהם לא הוי סומכין עליהם אע"ג דלא מרעי נפשייהו כמו קרובים דאפילו כמשה ואהרן לא סמכינן. ועיין במרדכי ובהגהות אשר"י פ"ק דגטין ומכ"ש אם נאמר כדעת החולקין דעכו"ם פסולים מן התורה דאין לסמוך על הערכאות ומה שכתב הגאון בעל החן טוב כיון דסמכינן בממונא ומוציאין ממון יש לסמוך ג"כ בעדות אשה מכ"ש דבמסל"ת דבממון אינו נאמן ובעדות אשה מהימן הנה לפמ"ש המרדכי והגהות אשר"י הטעם שהכשירו שטרות של ערכאות מפני שהעכו"ם מקפידין אם נפסלין שטרות הנעשים בערכאותיהן וזה לא שייך כלל כענין לסמוך על עדותם לענין מיתה ובעל חן טוב לא אמר רק להלכה ולא למעשה

והדר"ג ני' הביא דברי הגאון בית אפרים בסימן ל"א הנה הגאון זצ"ל לא רצה שם להורות הלכה למעשה כי לפע"ד אין ללמוד מדהכשירו שטרות ערכאות לענין ממון להוציא ממון ה"ה דמתירין עגונה לפמ"ש הפוסקים דתקנת חז"ל היא לפי שמקפידין ע"ז העכו"ם אם נפסל שטרותיהם ומה מקום ללמוד מזה לדיני עגונה להאמין להם גם אם יקפידו. ואולם גם לדברי הגאון בית אפרים כפי הנראה לפום החששות שחשש הגאון שם בנידון שנשאל מרביתים יש לחוש ג"כ בנידון זה שהרי כתב שם הגאון דכיון דידוע שאין הכותבים עומדים שם במקום ששוכבים החולים רק מפי המשמשים שם יכתוב א"כ יש לחוש אולי זה שאמר לו הלך לו וברח או ע"י שוחד והוא המשמש משקר מפני אימה שמת וע"ש בדף ע"א ע"ב ומעין דבריו יש לחוש ג"כ בזה

ועוד כיון דעל עד כתב הראשון אין לסמוך מפני השם שנשתנה איך נסמוך על מה שכתבו ע"י שאלה ונאמר דוודאי קושטא קאמרי דלא מרעי נפשיי' כיון שראינו שכבר הרעו נפשיי' וכתבו מה שלא היה. אולי גם בפעם השני כתבו כך רק העולה על רוחם ומצד מיפוים כבר עשו את אשר עליהם וכתבו כ' געארג מת ומה איכפת להם אם אח"כ יהיה שמו בענין אחר לא שייך לסמוך על דלא מרעי נפשיי' אחרי שראינו דעכ"פ לא כוונו דבריהם

והנה היה מקום לדון אחרי שכוונו בתחילה שם הכינוי חילף ושם העיר ושנולד בשנה פלונית וכן נמצא צלעמבערג כתוב על בעל האשה העלובה יושבת גלמודה ורק שיש ריעותא מה שכתבו ששמו געארג. ובעל האשה היה שינו יוסף וכתבו אח"כ שטעו. וזה כתבו ע"י שאלה הרי לדעת מ"ב בתשובה סימן שהביא הב"ש דעת המהרא"ם ובנימין זאב דכל שהיה תחלה מסל"ת אף שאמר אח"כ ע"י שאלה יכול לברר דבריו וע"ש בסימן ק"ה שכתב אפי' שנתים אחר עדות הראשין יכולים לברר דבריהם ואף שכתב הב"ש שם דמהרשד"ם חולק מ"מ בצירוף ערכאות שכ' הדר"ג ני' היה מקום לסמוך אלא שצ"ע אם מקרי התחלה כיון שאמרו שם אחר אולי הוי כאלו לא התחיל כלל ויש בזה פלפול רב בענין טעות גם בתשובת בית אפרים ואין הזמן עתה מפני רוב הטרדות לעיין בזה. ובפרט שקרוב הדבר שיתברר ע"י ישראל הדרים שם ושלום להדר"ג ני' ובכל אשר לו כחפצו וחפץ ידידו דש"ת ה"ק מאיר א"ש

בעזרת השם יתברך יום וי"ו ערב שבת קודש פרשת צו תרי"א לפ"ק אונגוואר יע"א

ינוסו יגון ואנחה. ויחדה פניו בשמחה. כבוד ידיד עליון וי"נ הרב הגאון המופלא ומופלג חרוץ ושנון. ורי לו כלבנון. לפני שמש שמו ינון. כקש"ת מוה"ר יודא ני' האב"ד דק"ק סעמניטץ יע"א

על אודות השאלה אשר נשאל הדר"ג ני' וכבר נטה הדר"ג