אמרי אש חלק ב לג

להיפוך אין כאן וכ"ש לדעת ר"ש שהסכימו אליו הראשונים דאיכא חזקה מכח רובא ומכשיר הגבינות בנמצא טריפה וא"כ פרה מעת לידתה היתה בחזקת שלימה וא"א לצרף אח"כ חזקת שאינו זבוח לחזקת טומאה ולומר כי יש שני חזקות ונראה ברור שזה דעת ר"י שהביאו רשב"א והר"ן דיליף דספק נשבר או נשמט הגף ספק מחיים או לאחר שחיטה טריפה מנמצא גרגרת נשמט דאמרו ספק בשחיטה פסול ולכאורה אינו מובן דהרי בנשמטה הגרגרת הוי חזקה שאינו זבוח אלא כדאמרן דאין כאן בכיוצא בזה חזקה כלל עכ"פ אין כאן קושיא על הריב"ש ז"ל

ואולם עוד הקשה הנוב"י על הריב"ש דאם יש תרי חזקות במיתה א"כ מאי מקשה ביבמות דף ק"כ ממתני' דאין מעידין על סימנים בגופו ובכליו מהך דמצאו קשור בכיס ובארנקי בגט דהא בגט אין שם תרי חזקות לאיסור ובמיתה איכא תרי חזקות וא"כ דילמא סימנין הוי כמו רוב דמהני נגד חזקה אחת ולא כנגד תרי חזקות ותירץ הנוב"י דכיון דבמצא א' מת בסימנין אלו א"כ ליכא כלל חזקת חיים כאן דמאי חזית דמוקי להבעל אחזקת חיים ולא לאחר והוציא מזה הנוב"י דלהריב"ש אם ראינו שטבע א' בים ולא שהו עליו עד שתצא נפשו ואח"כ נמצא מת א' במים אם ניסת אשת זה שראינו שנפל בים לא תצא ולשיטתו מתירין לכתחלה בסימנים אמצעים וכן לא חיישינן לשאלה כיון דרק דרבנן הי' בנידון זה ג"כ מקום קולא מצד זה. והנה הב"ש כ' להיפך בס"ק צ"ח דאם ראינו א' כטבע בים והי' לבוש בגדים אלו ואח"כ נמצא במים אדם שהי' לבוש בגדים אלו יש לחוש שמא הראשון יצא והשאיל בגדיו לאחר ואותו אחר נטבע ופשטות דבריו משמע אפי' בששהו עליו עד שתצא נפשו החמיר לחוש לשאלה דהרי כל הסעיף שם מיירי בששהו עליו כל אותו שיעור וגם אם נאמר דהב"ש איירי בלא שהו עליו כשיעור מ"מ הרי נמצא אחד מת ואפ"ה חייש לשאלה וזה וודאי אין לומר דהב"ש מיירי דגם מעיקרא משעת הטביעה לא ידענו אם הוא בעל אשה זו שדנין עליה רק מכח בגדיו דא"ה אפי' הוציאוהו מיד מן המים באותן בגדים א"א להתיר דאולי קודם טביעתו השאיל כליו לאחר ואותו אחר נטבע וגוף הדבר שחידש הנוב"י דלהריב"ש אם ראינו שנטבע א' אעפ"י שלא שהו עליו כשיעור אם נמצא אח"כ מת אדם ואין מכירין אותו כלל אם ניסת אשתו לא תצא המעיין בדברי הריב"ש ימצא שלא כן משמע והמעיין בסימן שע"ט וימצא שם שלא כן משמע דבריו שהרי כ' על המעשה שבא לפניו וז"ל שאם הי' כאן מי שמעיד על הטביעה כראוי בנים שאל"ס אז לא הי' אסורה אלא מדרבנן לכתחלה וכו' אבל אין כאן מי שמעיד בטביעה אלא שמזכי' וכו' ואינו אומ' בפי' שמכלוף הי' בדוגיא שהו' ראה בטביעתו ושהה שיעור שתצא נפשו עכ"ל הרי אעפ"י שנמצא שם אדם יותר ועוד שהי' דומה למכלוף ויש ספק אם נשתהה ואפ"ה כל שלא העידו עליו ששהו כדי שת"נפ אם ניסת תצא ועוד מוכח ן מדבריו שהרי כ' דלהרי"ף בע"א במלחמה או במשאל"ס אם לא אמר קברתיו אם ניסת תצא והרי"ף לא אמר ריש פ' האשה שלום דנפשטא בעי' דע"א במלחמה רק באומר קברתיו ונפשטה הבעי' מהא דאיתא ביבמות דף קכ"א ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא ואנסבי רבא לדביתהו אפומי' דשושביני בתר חמשה ימים ואי ס"ד דאם ראינו שטבע אע"ג דלא שהה אפ"ה אם נמצא אדם מת אם ניסת לא תצא א"כ מאי ראי' דע"א במלחמה או במים נאמן בדאמר קברתיו התם הכל עפ"י העד ואיכא למימר משום דמלחמה בעולם אמר בדדמי וכן היא לא דייקי ולכך אינו נאמן כיון דאיכא איסור דאורייתא וכמ"ש הריב"ש דאם לא אמר קברתיו אם ניסת תצא אבל בעובדא דרבא דקאמר ההוא גברא דאטבע בדיגלת משמע דעכ"פ נודע שנטבע נהי דלא שהו עליו כשיעור מ"מ הרי נמצא אדם מת בתר האשה יומין וכיון דאין כאן רק איסור דרבנן ולכך לא חשו לאמר בדדמי ולכאורה יש להוכיח כן מסוגי' דהתם ד' קכ"א דאבעי להו שם אם ריב"ב לחומרא פליג או לקולא ובעי למפשט מעובדא דכרמי ודיגלת דלקולא פליג דאל"כ אינהו כמאן עביד וקשה כיון דמשמע דוודאי טבעו א"כ דלמא ע"כ לא אמרי' במשנתינו דלאחר ג' ימים אין מעידין רק אם באנו להתיר אשת מי שנמצא לאחר שלשה ימים ודומה לבעלה של זו בזה חוששין דלמא נשתנה כיון דאיכא איסור דאורייתא אבל בהנהו עובדא דידוע שנטבע ונמצא אחד מת לאחר ג' ימים דאין כאן רק איסור דרבנן כי אולי מעידין אף לאחר ג' ימים אע"כ מוכח דכל שלא שהה כשיעור אף שנמצא אדם מת אם ניסת תצא ואולי נדחק ונאמר דהי' ידוע להם דגם אחרים נטבעו בכרמי ובדיגלת ולכך אף שנמצא מת אין כאן קולא כמובן ולפ"ז גם מדברי הרי"ף אין ראיה וזה רחוק וכבר כתבנו דמדברי הריב"ש אין במשמע כדברי הנוב"י בזה

ולפי"ז צ"ל הא דפריך ביבמות ממיתה על גט היינו כיון דאפשר בגט לתקן שיכתוב גט אחר ומה"ט כתב הרא"ש דהחמיר הרי"ף בגט שאבד יותר בשיירות מצוייות מאשר החמיר לענין עגונה ביצחק ר"ג אם מחמירין בעגונה לבלתי התיר ע"י סימנים היה לנו להחמיר ג"כ בגט. ויותר כראה דקושית הגמרא אם איתא דסימנים הוי רק כמו רובא ולכך לא מהני במיתה הרי במים שאין להם סוף איכא רוב גמור דאלים מתרי חזקות דלכך אם ניסת לא תצא משום דהוי מיעוטי דמיעוטא ואפ"ה לכתחלה לא תנשא משום חומרא דאשת איש א"כ גם בסימנים לא היה לנו להקל בגט אף על גב דליכא תרי חזקות מ"מ לא עדיף ממים שאין להם סוף ומדמי תלמודן סימנים אם לא יועילו במיתה משום תרי חזקות ואפי' אם ניסת תצא וכמו שהוכיח הריב"ש דכל הני דתנן בהו אין מעידין אפילו אם ניסת תצא לרוב גמור דמשאל"ס דאסורה לכתחלה להנשא והיה לנו להחמיר בגט אע"ג דאין שם שני חזקות לאיסור מ"מ תרי סימנים גרועים מרוב גמור לדבריך. וכיוצא בזה כתבו התוס' בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא מממונא לתירוצם הראשון אע"כ דסימנים דבר ברור אם מחזירין ע"י גט. וא"כ היה לנו להתיר גם במיתה ועכ"פ אם ניסת לא תצא ואמאי אין מעידין כלל ולפי"ז אין לצרף מה שנמצא מת אע"ג שהעידו עליו שמה שנטבע כיון שלא שהו עליו עד שתצא נפשו ושלא כדברי הנוד"בי לדעת הריב"ש ועיין בשב שמעתא להגאון בעל קצות החושן במה שכתב ליישב דברי הב"ש בתירוצו על קושיות הט"ז דאמאי לא מוקמינן בספק שלשה ימים על חזקת חי עיי"ש שמעתא י"ז פרק כ"א ולדבריו אף שנמצא אדם מת איכא שני חזקות על בעלה של זו שאנו דנין עליו יע"ש ואין להאריך

ואמנם נראה לפע"ד מדברי התוספות והרא"ש בכמה מקומות ועיקרה בבכורות ריש פרק הלוקח בהמה שכתבו בשם ר"ת דקיי"ל סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר אבל לא להקל ודקדקו כן מלשון זה דהיינו מדרבנן וכמ"ש המהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות וכ"כ השעה"מ בהלכות יבום וכתב על המהרש"א שכ' בחולין דסמוך מיעוטא לחזקה הוי מדרבנן כי מפורש כן בתוספות בבכורות (יעויין שם מה שתמה על הרשב"א במ"ה דמשמע מדבריו דהוי מדאורייתא ולפמ"ש למעלה לדחות קושית הנו"בי על הריב"ש מפרה יש ליישב ג"כ קושית השעה"מ על הרשב"א ואכ"מ) וזה דעת הרי"ף והרמב"ם ויתר הראשונים שפסקו ביבמות דף קי"ט למתנ' שהלך בעלה וצרתה למד"ה לא תנשא ולא תתייבם משום דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וגרסי אלא אמר רבא ומתני' לאו ר"מ הוא וכתב הרא"ש שם בבכורות והא דסמכינן על רוב מצויין אצל שחיטה וכו' לפי שרוב מומחין הוא מצוי הרבה וכו' וה"נ אמרינן במים שאין להם סוף שאם ניסת בדיעבד לא מפקינן ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דנמלטין לחזקת איסור דאשת איש משום מיעוטא דנמלטין לא שכיח אלא משום חומרא דא"א מחמירין לכתחלה ובגוסס כמי לא אמרינן דאזלינן בתר רובא משום דסמכי' מיעוטא דחיים לחזקת אשת איש עכ"ל נראה מדבריו דאף על גב דהא דאמרינן סמוך מיעוטא הוא רק מדרבנן אפ"ה היה לנו לומר דתצא אחרי דבכל מקום אמרינן מדרבנן סמוך מיעוטא לחזקה. ולכך הוצרך לומר דבמים שאין להם סוף הוי מיעוטי דמיעוטא ובגוסס באמת תצא