אמרי אש חלק ב ל

לתלות כי הנמצא הוא ר' דניאל הנאבד וראיתי להגאון בעל קצה"ח שהעמיק והרחיב בדינו של המבי"ט בספרו שב שמעתתא בשמעתתא י"ז מפרק י"ז עד פרק כ"א ואין הזמן מסכים לעיין בכל דבריו מ"מ אף שגם הוא איננו מסכים לדברי המבי"ט מ"מ היכא דאין שיירות מצוייות דעתו להקל. ובנידון זאת כיון שהוא ספק אם תוך ג' או לאחר ג' דכמה מקילין כדעת ר"ת אף שאנו חוששין לדעת המחמירין מ"מ היכא דאיכא צדדים להתיר היה אפשר לסמוך ולהקל. ולענין קושית הט"ז אמאי לא נאמר דאוקי אחזקת חי והשתא דמת ומה שתירץ הב"ש בסעיף קטן פ"ד תמה עליו הנו"בי דכיון דע"כ אחד מת מאי חזית דמוקי לזה הנאבד על חזקת חי ואחר מת הלא גם אחר הוי ליה חזקת חיים וכמו שתמה עליו הנו"בי קמא בסימן ל"א. ולפענ"ד כראה דהרשב"א דמחמיר טעמיה משום דעיקר שאנו דנין על הנמצא מת היינו אם יש להתיר אשתו שלזה שנדמה לן שהוא בעלה ואמרינן דמוקמינן לבעלה בחזקת חי עודנה וא"ל שגם אחר נוקים אחזקת חי דסבירא ליה להרשב"א כסברת הרמב"ן שהביאו הרשב"א והר"ן בגיטין דלכך באומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ומת אסור בכל נשים שבעולם אע"ג דכל הנשים מותרת משום דמוקמינן לכל אחת בחזקת היתר מ"מ הוא אסור שמא היא ערוה ואין חזקת קרובתיה מועיל לזו שאנו דנין עליה ה"ה הכא אין חזקת חיים של איש אחר שאין אנו דנין על אשתו מועיל לזו שאנו דנין עליה ולומר דוודאי בעלה מת כמובן ור"ת דמיקל סובר כדעת התוספות דהוי רק משום קנסא

ומ"מ לא מלאני לבי להקל בזה ואם היה ברור לנו שהוא טריפה היה אפשר להתירה לאחר י"ב חודש רק שיש. לחוש לדעת ר"ת ומ"ש מעכ"ת דלר"ת בלא"ה מותרת ס"ל דספק בתוך ג' תולין להקל אין זה כשדרה וגולגלת שאין לחוש לחומרא (עוד יש לעיין אם נאמר תירוץ הב"ש דלר"ת דווקא בטריפות הרגל שנוטל תנן במתניתין דמותר אבל בשאר טריפות יש חילוק בין אדם לבהמה אם יש בטריפות דרגל א"כ להמהרש"ל דס"ל דהך דטריפה אינו חיה הוה רק רוב בלבד והפלתי כבר יישב על. נכון שיטתו א"כ בטריפות הרגל בלבד אמרו דאין יכול לחיות כלל אבל בשאר טריפות אין הולכין אחר הרוב להתיר אחרי י"ב חודש לדעת מהרש"ל דהא מים שאין להם סוף רוב למיתת ואפ"ה אסורה להנשא מ"מ בנידון זה גם אם נאמר כיון דאיכא כל הני צדדי להתיר יש לסמוך על החולקים עליו הרשב"א וסיעתו האחרונים המקיימין דברי הרשב"א) מ"מ אחרי שלא נתברר לנו שהוא טריפה קשה בעיני להקל (וימחול כבודו לעיין בפלתי נ"ז סעיף קטן י' שעמד בזה דמאי פריך דלמא כח גופו טריפה הוי דהא אזלינן בתר רובא. וא"כ וודאי לא היה טריפה ונדחק לומר דקושית הג"מ למ"ד חיישינן למיעוט ורוצה לכוון כן בתוספות שם ולולא דבריו הייתי אומר דנהי דרובא לא הוי טריפה מ"מ כיון דוודאי נמצאו טריפות בעולם שוב אין להכריח דמחוסר אבר פסול לב"נ דדילמא נח גופו טריפה הוי ולכך היה השם יתברך אומר כו מכל חי) ועל כל פנים קלותי מאוד להורות בנידון

ואולם אם אמת הדבר שאמר לפני התורני המביא תשובתי הרמתה כי' שיש למצוא בני אדם המכירין בטביעות עין את הבגדיו שהיה ר' דניאל לבוש בנסעו מק"ק שאנקיע לסישע אז היה פתח היתר מרווח לפנינו דכיון דידענו דבגדים אילו היה ר' דניאל לבוש בתוך ג' ימים א"כ אף דקי"ל דחיישינן לשאלה מ"מ הרי מעידין אלו העדים שזה ר' דניאל בתוך ג' ימים היה לבוש בכלים אלו או בסימן מובהק או בטביעות עין גמור אין לחוש שהשאיל לאחר והאחר מת דא"כ לא היה נדמה צורתו לר' דניאל כיון דוודאי היה בתוך שלשה ובמקום אחר כתבתי דוודאי מהני טביעות עין בבגדים מהך דכלי אנפורי' וכל שכן בשני עדים. יתן ה' בחסדו ויאיר עינינו בתורתו ויצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות דברי ידידו החותם באהבה היום יום ה' ג' תמוז תר"ז לפק"ק אונגוואר יע"א: ה"ק מאיר א"ש

סימן כב

שנית להנ"ל על ענין הנ"ל

אמרותיו הגיעוני ואשיב מעט על אשר השיג על דברי הנה כתבתי כי לפענ"ד מוכרח דעת רש"י ותוספות בחולין דאין חילוק בין נשמטה הירך לגמרי או קצת דלעולם הדרי בריא דאם לא כן לא היה מפרשים שמוטת הירך דטריפה דמיירי באיעכל ניבי' אשר אין מרומז כלל בלשון שמוטה לומר דמיירי באיעכל ניבי' יותר מאשר יקרא באיפסק ניבי' דכשר והיו מפרשים דמיירי בנשמטה לגמרי דנרמז יותר בלשון שמוטת ירך: ומעכ"ת ני' השיב משום דאמר שמוטת הגף והתם טריפה אף אם לא נשמט לגמרי אף ע"ג דהתם טריפה גם בלא עיכול ניבי' י"ל איידי וכו'. והנה אחרי כי מעכ"ת אמר איידי למה לא יפרשו שמוטת ירך לגמרי ויפרשו איידי. ועוד כיון שיותר לדעתי מרומז בשמוטת ירך נשמטה לגמרי מעיכול ניביה רב גופיה איך סתם ואמר שמוטת ירך ושמוטת הגף ונדע ממילא דמיירי באיעכול ניבי'. ומעכ"ת כתב דגם בבכורות לא הוצרך רש"י לפרש דמיירי בלא נשמט לגמרי אחרי שפירש בחולין הך שמוטת ירך דמיירי בלא נשמט לגמרי שסמך על מה שכתב בחולין דשמוטה היינו שנתעכלו ניביה והוא פלא בעיני כיון שסמך עצמו על היודע סוגיא דחולין לא הוצרך לפרש כלל דמיירי בלא עיכול ניביה ויותר היה לו לרש"י ללמדנו דמיירי שלא נשמט לגמרי שלא שמענו כלל רק בר"ן בחולין לפי פירושו והנה הר"ן כתב ניטל ופירושו לפי מה שראיתי בדברי הבאים אחריו היינו שניטל ממש ולא שנשמט הפרי תואר כתב כן ולא לחלוק על הר"ן בא חלילה לקדוש ה' כמוהו לדחות דברי הר"ן בפשיטות אבל מבואר שהוא מפרש דברי הר"ן וגם בעל דמש"א שהביא בעל כנה"ג פירש כן ולכך הקשה דהיינו ניטל הירך וחלל שלה כיכר והכנה"ג שהשיג עליו ודחה אותו דהתם ניטל הכל עד שהחלל ניכר אז הוי נבילה רק דקשיא על הר"ן אם ניטל היינו ממתני' דבהמה שנחתכו רגלי' ולזה אמרתי דמתני' מיירי שנחתך לגמרי ולא שייך שם עור ובשר חופין אותו אבל כאן מיירי שניטל עצם הקולית לגמרי ועור ובשר קיימין דאפ"ה טריפה כיון דלא שייך הדר בריא ורק שלא יהי' כראה רחוק שינטל העצם לגמרי ויהי' עור ובשר קיים וחופין אותו לזה כתבתי שיתכן, דהיינו ראש הקולית שהוא כבוכנא באסיתא נוטל לגמרי דאז, טריפה ג"כ אעפ"י שעור ובשר חופין אותו ומה ענין לזה תשובת הרשב"א שהביא הב"י בטור ובשו"ע סימן וי"ו שנוטל קורט מראש הקולית ורוב נביו קיימין ולא נתעכלו רחוק הוא בעיני שיאמר מעכ"ת שאם נשמט לגמרי ממקומו טריפה. ואם נשבר ראש עצם הקוליות לגמרי יהיה כשר לזאת אינני רואה סניף לענין התיר אשת איש לאחר י"ב חודש בנשמט ממקומו אף שלענין טריפות הואיל שהגאון בלבושי שרד הורה כן לאסור הייתי מורה כדבריו אבל להקל באיסור א"א אין להקל כלל לפי עניות דעתי

בדין אם זה הנמצא ונשמטו יריכיו אם יקרא גופו שלם לא למעשה אמרתי וכל שכן בזה שהיה נתפח קצת פניו כמ"ש מעכ"ת ני' וקשה עלי לחלק בזה בין עד אחד לשני עדים כנו שאין לחלק במתניתין דאין מעידין על פרצוף בין אחד לשנים

בדין סימן מקום האמור בב"מ לפענ"ד לרש"י היינו מקום מצומצם וכמ"ש רש"י שם דף כ"ב ע"ב מקום מכריז ולפי דברי התוספות שם עיקר הסימן הוא לדעת רש"י מת שיודע מה האבידה ורק בלא סימן מקום חוששין אולי אדם אחר ג"כ אבד חפץ כזה אבל ע"י סימן מקום אין חוששין עוד וא"כ אין שייך כלל זה להתיר עגונה שאין אנו יודעין כלל מבעל האשה רק שאנו יודעין שהיה ביה הדרך וכן לדעת התוס' שם וכבר כתבתי שאין אחד מן הגדולים אשר ראיתי מביאין ראיה מסימן מקום דמציאה לכאן באופן אחרי אשר אין כאן הום סימן