אמרי אש חלק ב כח

יקרתו הגיעני בזמנו ואמרתי אניחנו עד עת פנוי לשוב על עמקי פלפולו הגם שאינם נצרכים להיתר עגונה הלז. ואמנם נחליתי בטוב ישמע כל ימי חנוכה העבר ובין כך ובין כך רבו כמו רבו כמה אגריות הנצרכים לשעה. ועוד כמה ענינים שונים אמרתי למהר המצוה עדיף מה שנוגע להלכה ולמעשה דעכ"פ אמת שאין ספק דמסל"ת של הגוי היה בקישור דברים וכבר נהגו להתיר גוי מסל"ת עפ"י היכר ט"ע שלו וא"כ לא צריכים לדון אם שמע מהגוי' הרצחנים מסל"ת או לא כי הוא בעצמו הכירו בטוב. אך בשני דברים פקפק פר"מ איך היה זה ששפכו זפת רותח לתוך פיו ומי פתח פיהו עובדא ידענא הרבנית אלמנת הגאון חק יעקב זצ"ל לעת זקנתה היתה אצל נכדה הגאון מהור"ר נחמיה זצ"ל אב"ד דמדינות לוטרינגן בק"ק ננסיך ועל צווארה מחרוזות מרגליות גדולים ויקרים ויהי בבקר בשעת תפילת שחרית והיא שכבה וישינה על מיטתה ופיה פתוח כדרך כמה אנשים בשעת שינה והנער המשרת לבד עמה בבית שפך קדירה סיד נמוח לתוך פיה ולקח המרגליות וברח לו ונתפס ונידון: מעתה אל יתפלא על נידון שלפנינו כי לדעתי פרצה קראה לגנב שהיה הישראל האורח ישן פרקדן ופיו פתוח ועי"ז נפל מלתא בדעת הרצחנים לשפות זפת רותח לתוך פיו ויען כי זפת דבר הנדבק ומדבק פה ולשון וחיך וא"א לצעוק ונחנק בגרונו טרם שנשרפו מעיו וזהו ענין פשוט מאוד

ומה שפקפק דלמא משום איבה על אשתו הגיד מעשה אשר לא היה כבר הראה מעלתו לעיין בספר עזרת נשים דמייתי שם בשם תשובת מהריב"ל אך מביא שם דהכל לפי הענין והכא הלא כל עין שכל יראה מה היה לו להמציא מעשה נפלא בשפיכת זפת ולא אמר בקיצור אשתי הרגה פלוני הנאבד והלא משום כך בעי קישור דברים להר"ן דעל ידי זה ניכר שאין כוונתו להעיד אלא לספר ענין ומכ"ש להמציא מעשה נפלא כזה הלא יש שופטים בארץ מדוע לא הלך. ולדעתו כי ימצא חן בעיניו ויאכילה קורצא ומטעמים. ובצירוף שנאבד זכרו ואפילו לנחלה אם נאבד זכרו ורש"י פירש באומרת בריא לי אם היה קיים היה בא אף על פי שהר"ן הקשה עליו מ"מ שוב אין לבי נוקפי על ההיתר הנ"ל ומזכה אני במקומי בתנאי שיסכים עמי

מכ"ת רמז לי במה שפשוט לי שאיסור לאו דאורייתא יש בקבלת עדות מעובד כוכבים. וכתב מכ"ת כלאחר יד שאין בו שום איסור אלא דלא מהימן אהו' י"נ ימים רבים תיה פשוט לי כך דיש לא בקבלת עדות מעובד כוכבים אלא שהיה לי על זה איזה קושיא ומ"מ היה לי דבר פשוט עד שפ"א כתב לי הגאון מהר"ם בנעט זצ"ל בתוך תשובה בפשיטות שאסור לקבל עדות מעובד כוכבים ושכ"כ היש"ש סוף יבמות ולא כתב שום טעם מנ"ל וחפשתי ביש"ש ולא מצאתי. אך לפע"ד הדבר פשוט מאוד שהרי הרמב"ם בפתיחה מונה לאו לקבל עדות רשע וכ"כ בפנים וכ"כ ג"כ בספר מצות שלו מצות ל"ת רפ"ו וכ"כ סמ"ג סי' רי"ד ואפילו הכשר המצטרף עמו והוא ש"ס ערוך וא"כ אלו העוברים על ז' מצות ב"כ ולכל עע"ז וכבר ביאר בתשובת מעיל צדקה כי אין התנצלות מטעם שיתוף יעיי"ש והא דהכשירו ערכאות תיקנו חכמים ויש כח ביד חכמים אלא לפי"ז יש לומר הא דהצריכו תוס' והמרדכי רפ"ק דגיטין והג"א שם לפסול עדות עובד כוכבים מטעם שאינו אחיך י"ל ההוא אפי' כאנטינונוס קודם שנתגייר אבל סתם עובד כוכבים אסור לקבל ממנו ורבינו יקיר דס"ל עכו"ם כשר מן התורה ס"ל כיון דיש לו חייס לאפוקי עבד. אין לו חייס כמבואר בפ' הבע"י דלא נקרא אח ואחות ויוצא חלציו כמ"ש התוס' בשם הקונטרס שם נמצא עבד. אינו אח לענין חייס מ"מ הו"ל אח לענין מצות וצריך ג"ש או קרא למעוטי אבל עכו"ם נהי דלא הוי אח למצות הו"ל אח לחיים וכשר מן התורה ונ"מ לחסידי אומות העולם אלא דצ"ע קצת דמשמע דקאי אערכאות ולא משמע דמיירי בחסידי אומות העולם רק דלא מקבלי שוחדא. וזהו מה שקשה קצת אבל הדין אמת לע"ד

מה שכתב פר"מ מתה"ד שברמ"א י"ד סוף סי' קב"ט יעיין בהיפוך מזה בהמרדכי דמייתי רמ"א סי' קכ"ח סעיף ב' וע"כ אין הנושאים שוים. וה' את שנותיו יאריך הב"ד א"נ

משה הקטן סופר מפפד"מ

סימן כא

להרב הג' מו' עקיבא שלום מק"ק ארהייב במדינת רוסיא

ע"ד העדות שהעיד ר' יוסף הרופא כי בא אליו ר' דניאל מקינאץ לביתו לק"ק שאנקע לרפאות שבר רגלו ומישש הרופא וירא והנה נשמט עצם הקולות שלו לגמרי ויאמר לו הרופא אחרי כי נשמט לגמרי איננו בקי להחזירו לזאת יסע לק"ק סישע והעיד ר' ישראל שערקיל כי ראה את ר' דניאל הנ"ל יושב על העגלה ואמר לו כי נוסע הוא לק"ק סישע להרופא אשר שם כי כן יעצהו הרופא ר' יוסף ושוב באו שני עדים והעידו שראו את המת הנמצא על אם הדרך שמק"ק שאנקע לק"ק סישע והכירוהו בט"ע כי זהו ר' דניאל מקוניץ בעל האשה שנסע אתמול מק"ק סישע והיה קצת נתפח בפניו ושני קוליותיו שמוטות מהגוף לגמרי והגוי העגלן לא נודע זכרו אם יש להתיר האשה מכבלי העיגון

והנה הרב הג' מוה' עקיבא שלום חיות ני' בירר צדדי ההיתר שיש לצדד בזה וימצא ארבע הא' שנמצא מונח באם הדרך שמק"ק שאנקיע לק"ק סישע ונודע כי הליכתו היתה לשם ב' כי ניכר הוא בפרצופו ג' שהיה סימן ברגלו והי' סימן מובהק דראש העצם נשמט לגמרי. ד' שהי' טריפה, אחרי שנשמט כל העצם וזה לפי דברי הר"ן באלו טריפות אף בלא עיכול ניבי' וא"כ טריפה אינה חי'

ואמרתי לעיין קצת תחילה מצד שמוטת ירכו של הנאבד שנשמט עצם הקוליות לגמרי הנה מלשון הר"ן שכתב מסתברא דאם ניטל הירך טריפה גם אם לא עיכול ניבי' דלא מצי הדר בריא מלשון זה הי' כראה לפענ"ד דכוונתו שניטל לגמרי וקמ"ל דעיקר טריפות בעיכול ניביה הוי רק משום דלא הדר בריא ולזה ממילא בניטל לגמרי דוודאי לאו הדר בריא הוי טריפה אבל אם לא ניטל לגמרי שיצא ונשמט אחורו בזה שפיר איכא למימר דישוב עוד למקומו או בידי אדם או מאליו וכיון דלא עיכול ניביה תהדר בריא דאם כוונת הר"ן דכל שיצא מחורו לגמרי לא הדר בריא וטריפה הי' הוא ז"ל מלמדינו מניין לומר כן דאם ניתק עצם אחד ממקומו ויצא לגמרי אף שמשיבין אותו למקומו לא הדר בריא ומצד הסברא לכאורה אין הכרע לכך ואם הר"ן מסברתו הרחבה חידש כן לא הי' סותם דבריו. וכן נראה לפענ"ד דעת רש"י ותוס' בחולין דף נ"ו ע"א שכתבו דשמוטת ירך דכולי' שמעתין היינו בעיכול ניבי' מדקרי לעיל שף מדוכתי' וכאן שמיטת ירך אלא דלעיל איירי בלא עיכול שייך שף מדוכתי' וכאן בעיכול ניבי' שייך שמיטת ירך. ואם בנשמטה לגמרי טריפה היו רש"י ותוס' מפרשים דלעיל מיירי בנשמטה קצת ולא לגמרי וכאן איירי בשמוטה לגמרי דהי' נאות יותר לפרש שינוי לשון דשף אדוכתי' ושמיטת ירך מלפרש דהחילוק היא משום עיכול ניבי' דאינו מרומז בלשון כלל. גם בבכורות דף מ' ע"א כתב על כשמטה ירכו דמתני' דמיירי בלא עיכול ניבי' ואם היה סובר דנשמטה לגמרי טריפה היה לו ז"ל לפרש דמיירי שאינה נשמטה לגמרי שיש לטעות יותר אע"כ דאף בנשמטה לגמרי בעינן עיכול ניביה דאל"כ אם יחזיר הקולות למקומו הדר בריא. ואם באמת דעת רש"י ותוס' כן וודאי אף דעת הר"ן כן כי לא יחליק עליהם במסתברא בלבד

ואי קשיא א"כ היינו בהמה שנשתברה רגלי' או נחתכו לא היא דשם ניטל ונחתך ואין לומר שם עור ובשר חופין אותו אבל אם אשתקל קירטיתא מיני מעור ובשר חופין אותו