אמרי אש חלק ב כז

באופן שדברי מו' הגאון לא הבינותי והוא ני' לא ע"י סמך ועיקר דעתו נוטה שיחשב זה קישור דברים והנה אם נחשוב שמה שזה י"א שנים ויו שנים גם אחרי הגדת הנכרי לא נשמע ממנו מאומה רגלים לדבר כמו ש"כ הנוב"י וקצת ונשמע כן בתשובת הר"ר אליעזר מוורדין שהביא המרדכי סוף יבמות נראה דיתכן לומר דעד כאן ל"פ אם בעי קישור דברים אלא דאין רגלים כדבר אבל היכא דאיכא רגלים לדבר מודו דנאמן אף בבא קישור הדברים והראי' לזה מהא דאיתא בב"ק ד' קי"ד אר"א אין מסל"ת כשר אלא בעדות אשה ואותיב רבינא לר"א מנחיל של דבורים ומשני התם שאני דקנין דרבנן היא וכ' מהרש"ל ביש"ש סי' כ"ח ויש לתמוה דמאי פריך מנחיל של דבורים דלא איירי במסל"ת לחוד אלא צריך רדיפת בעלים עכ"ל וכו' ודלא כמ"ש רש"י דרגלים לדבר שהם שצו עכ"ל רש"ל והרי רש"י אומר שלא כדבריו כי מש"כ רש"ל אח"כ להסכים דעת רש"י לדעתו איכו מובן דכיון דעכ"פ רדיפת בעלים מקרי רגלים לדבר א"כ מנ"ל לרבינא להקשות דילמא כאן לכך נאמן משום רגלים לדבר ומנ"ל דאם איכא יאוש שא"צ רדיפה בעלים והריב"ש בסי' נ"ט כ' בתוך דבריו והרי בנחיל של דבורים אינו אומר אלא מכאן יצא נחיל זה וחשיב מסל"ת ולא הצריכו חכמים רידוף בעלים רק משום דממונא הוא וכו' וודאי הריב"ש לא ע"ז סמך להורות דכא בעינן קישור דברים כי על ראיות אחרות כי ומכין לכו שגם באיסור ל"צ להיות עוד הוכחה אם אין קישור דברים והנה לדברי הר"ן וודאי הנך דמייתי בב"ק לענין אכילת תרומה מקרי קישור דברים וא"כ אדרבה לדעת הר"ן מיושב קושית הריב"ש דפסיקא לי' לרבינא דגם במסל"ת באשה צריך קישור דברים וא"כ הא דמייתי מנחיל של דבורים כלא קישור דברים היינו משום דאיכא רדיפת בעבים אבל לא עדיף רדיפת בעלים מקישור דברים בלא רדיפת בעלים ועכ"פ מדחזינן בנחיל דמהני רגלים לדבר דרידוף בעלים למסל"ת בלא קישור הדברים ה"ה לעדות אשה כל היכא דאיכא רגלים לדבר א"צ קישור דברים ומה שיש עוד בעדות עכו"ם אשר לא ראה רק נמצא מת בביתו אם יהי' נאמן הנה בעד מסל"ת מפי מסל"ת הסכימו להתיר ודלא כהריב"ש ואולם אם המסל"ת המגיד מפי אשר לא הגיד בפירוש כי הנכרי אחר הי' מסל"ת בזה לפמ"ש הב"י הר"ן חולק ואם באנו להתיר מכח ס"ס וכמש"כ מו' הגאון ני' כראה שצריך שלא יהי' ס"ס להחמיר וכאן אם הי' ספק בדבריו אולי אינו נחשב קישור דברים היה ס"ס להחמיר אולי אינו קישור דברים ואת"ל דהוי קישור דברים אולי הלכה כהר"ן והריב"ש דאין מסל"ת נאמן אם אינו מעיד בפירוש שהנכרי האחר הי' מסל"ת

ובגוף הדבר שכתב ומהרי"ק ומהרא"י דמסל"ת נאמן מפי מסל"ת והכריחו כן מדאשה ועבד נאמן מפי אשה וכו' ומסל"ת עדיף מאשה דמתכוונת להעיד דהרי לר"ע כהנת אינה נאמנת ופנדקות מסל"ת נאמנת לא הבנתי דפשיטא להו להגדולים אלו דמסל"ת עדיף מאשה והרי הש"ך בי"ד סי' נ"ח ס"ק ב' מסיק דמסל"ת אינו נאמן בדאורייתא אפי' לא איתחזיק איסורא ואשה וודאי מהמני ומכש"כ לדעת הרשב"א וסיעתי' ולהש"ך אף הרמב"ם סובר כן וכמ"ש בסי' קכ"ז וא"כ אשה מהימנא בשאר איסורים אפי' באיתחזיק איסורא ומסל"ת עכ"פ באיתחזיק איסורא לכ"ע לא מהימן ואולם לר"ע דסובר אשה איכה נאמנת ומסל"ת נאמן יתכן לומר דר"ע סובר דכל שפסלה התורה כגון קרוב ואשה ועבד אע"ג דגזה"כ הוא מ"מ הרי עכ"פ גזרה התורה שאין נאמנים וא"כ הרי אמרינן אולי משקרי כי זה שאמרנו בס"פ מי שמת דקרוב לאו משום דמשקרי אין הפירוש כי ברור שאינם עתה בעדות זה משקרים דא"כ וודאי אי אפשר לפסלם דהא לא איברי סהדי אלא לשקרי רק דאנו אומרים שאין טעם פסלותם לעדות דחשידי לשקר כמו בגזלן ואינך רק גזירת הכתוב הוא כדאיתא התם בב"ב יע"ש אבל לעולם עתה שגזרה התורה כן אמרינן דמשקרי ואינן נאמנים לעדות וס"ל לר"ע כיון דהתורה אמרה דאלו אין נאמנים לעדות אי אפשר להאמינם בעדות אשה רק ע"א כשר דהתורה האמינו מע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה כמו דאיתא בספרי שהביא פ"י בסוגיא דתרי ותרי והנו"בי והתם ליכא למילף רק עד כשר כמו בשבועה אבל מסל"ת אינו עדות כלל והתורה לא פסלתו ולא האמינתו רק הוכחה דאין אדם עשוי להסיח לפ"ת דברי שוא ושקר והוי כעין חזקה וכמ"ש הט"ז בי"ד ריש סימן צ"ח רק דאין הוכחה זו אלים כ"כ להתיר ע"י איסור תורה עכ"פ באיתחזק איסורא אבל בעדות אשה יש לסמוך על דייקא ומנסבא וסמכו על הוכחה דמסל"ת ומעתה אין קושיא על הריב"ש שפוסל מסל"ת מפי מסל"ת מהא דר"ע כלל דכיון דלרבנן אשה וקרוב נאמנים בעדות אשה ראוי להאמין אף אשה ומפי אשה ועבד דהרי אין חשודים לשקר וכמ"ש הרשב"א במיוחסת סי' קכ"ח ולכך אין הפרש אשה מפי אשה למפי עצמה אבל מסל"ת שהוא רק כמו הוכחה כיון דאין הוכחה זו אלימא דהרי בשאר איסורים אין סומכין עליה מנין לנו כשיש עוד ריעותא שהוא לא ראה רק שמע מפי אחר מכין לנו שיש לסמוך דאם לא שיקר הראשון לפ"ת אולי השני משקר זכר לדבר תרי מעוטי מש"כ הר"ן בא"ט בביצים דמגרע הרוב ועכ"פ כשאין העכו"ם בבירור מסל"ת יש לעיין למעשה אבל בנידון זה שיש עוד ט"ע גמור וכמ"ש מו' ה"ג ני' דרחוק לספק בלאחר ג' ימים וודאי שיש לסמוך עליו וכדברי רבינו הגאון ובקנ"ע בשם מהראנ"ח כ' דתלי' בפלוגתא דלעיל אם בעי קישור דברים והדרן לקמייתא וכ"כ ג"כ הב"ש אמנם כבר הכריע רבינו מפני ט"ע שיש לסמוך וכ"ש בהצטרף שניהם יחד

אחת היא אשר לבי נוקפי בעדות זה כי נפלאתי איך אפשר שיסיח העכו"ם לפ"ת על אשתו ועכו"ם אחר בפני ישראל שהרגו לישראל וכמתלהלה יורה זקים וחצי מות על אשתו לפ"ת. ולזה יש לחוש אולי באיבה גלה מסתורה מפני קנאת חמת גבר יתנכל עליה להפילה במכמורת בל תקום להפטר ממנה ואין זה רחוק בחק העכו"ם. וא"כ אולי כאשר באיבה גילה מה שלא היה לגלות אולי כן שקר ענה בה ורק עלילות דנרים שם עליה להכחידה מן העולם ומחמת איבה אמר מה שאמר וכבר כתב בע"נ בס"ק ק' בשם מהריב"ל דכל היכא שיש לחוש כי מחמת איבה אמר העכו"ם כן אינו נאמן והוא מסיק כי תלוי בראות עיני הדיין. והב"י הביא בשם רי"ו דכל היכא שיש לחוש כי שכרה את הנכרי אין להאמין רק מן הסתם אין חוששין. ופסקו הרמ"א ועכ"פ נראה שצריך לחקור כל שיש מקום לתלות ולחוש בדבר. וה"ה כאן שהדבר זר שיאמר לפ"ת על אשתו כי שפכה דם נקי בארצות האלה שיש בחמלת ה' עלינו משפט מות להשופך דם נקי וידוע דבר זה לכל וודאי צריך לחקור מה ראה על ככה להגיד כן על אשתו אם לא היה לו איבה עמה. וכן אופן הריגתו ששפכו זפת לתוך פיו ובפניו לא היה חבלה כלל הוא דבר זר וכמעט א"א לשני ב"א לעשות לאדם אחד מבלתי שישפוך על פניו אם לא כדרך שהיה ב"ד של ישראל עושין בפתילה של אבר וכ"ז זר ורחוק לשני ב"א לעשות לאדם גדול קומה וגם מה היה כי שהתה אשה עד עתה לשאול על היתירא אחרי כי כבר זה ששה שנים הגיד הנכרי מסל"ת מהריגת בעלה. ולזה בכל אלה יש לחוש לפענ"ד אולי יש בזה דברים בגו וצריך לחקור אצל הישראל השומעים דברי העכו"ם אם לא היה חשש בעדותו והנני כותב את כל הדברים האלה לכבוד אדמ"ו הגאון ני' ואם יראה ברוחב לבבו כי אין לחוש לזה יעשה כדבריו: דברי ידידו הקטן מאיר א"ש

סימן כ

תשובת הגאון מאור הגולה מהור"ר משה סופר זצ"ל על הנ"ל

שלום וכל טוב לידיד נפשי הרב הגאון המפורסם המופלג כקש"ת מהור"ר מאיר נ"י אב"ד ור"מ דק"ק יארמוט יע"א: