אמרי אש חלק ב כו

סימן יט

להרב המאור הגדול מוהר"ר משה אלי' נו' אב"ד דק"ק פעטצעל יע"א

(ויעיין בספר חתם סופר חאה"ע ח"א סימן מ"ו

) נעימות ימינו הגיעני ואודות האשה אשר זה י"א שנים היא יושבת גלמודה ויש עדות מסל"ת על מיתת בעלה אבל יש ספק בשיחת הנכרי אם הוא לפי תומו ואם הוא בעלה של זו וכבר כתב אדמו"ר הגאון ני' תשובתו הרמתה להתיר ומקצתו שלח מעלתו ני' לידי. והנה הוא סיים בענות לבו לשלוח דבריו היקרים לתלמוד חכם אחד ואם יסכים לדבריו מותרת להתנסבא. והנה באמת ואמונה אין בי דעת ותבונה. להתיר כבלי עגונה. ואולם אחרי אשר שלח מעכ"ת ני' את דברי אדמו"ר הגאון ני' לידי אמרתי לקרב לגבי דהינא ולעיין בדברות קדשו כפי מסת הזמן והעונה

הנה מ"ש הנו"בי קמא בסימן ל"א לחדש עפ"י פירושו בדברי הסמ"ג דכל היכא דמסל"ת נאמן כ"ש דנאמן עכו"ם אפילו מתכוין. לפענ"ד כל שיש רגלים לדבר בוודאי דבר ה' בפי אדמו"ר ני' אמת שאין לסמוך כלל על זה אפילו לסניף והרי בי"ד סימן קכ"ב סעיף י"א אפילו שהוא רואה את הכלים חדשים אינו נאמן הנכרי רק במסל"ת כמבואר שם בהמחבר ואף בזה י"ח והתם לא הוי רק דרבנן כמ"ש הש"ך שם ואפילו יש רגלים לדבר שהיה החביות מטפטף כי ראה עריבה מלאה יין תחת החביות אפ"ה אין הגוי נאמן לאסור כמ"ש התה"ד בסימן ר"ב ופסקו הרמ"א בסימן ק"ל סעיף ח' ואעפ"י שכתב התה"ד הטעם משום דאמרינן שאומר כן כדי להאהיב את עצמו לישראל מ"מ גם שם בהדחת הבשר ג"כ איכא לתלות שאומר כן לסיבה זו וכיוצא בה ואיך נסמוך עליו להקל במה דלא חיישינן כדבריו להחמיר. ולעולם כל שסומכין להעיד י"ל שהוא עושה כן לסיבה מה וכמ"ש הש"ך בסימן קכ"ז סעיף קטן כ' דכל שיש לומר סיבה מה אינו נאמן

והיה נראה להביא ראיה עוד לזה דאת"ל דנכרי מתכוין להעיד נאמן ביש רגלים לדבר א"כ ה"ה ישראל פסול לעדות מד"ת דנאמן בדאיכא רגלים וא"כ מאי פריך לר' יוסף ביבמות דף ק"ח ע"א ממתני' לוקי מתני' שיש רגלים לדבר ואולי אמר הנו"בי דכה"ג לא הוי פליג ר"י כיון דעדיף לדידי' ממסל"ת אבל קשה כיון דישראל פסול לעדות מה"ת נאמן ברגלים לדבר בדידיה (דהא הרי"ף והרא"ש ילפי דישראל פסול לעדות מה"ת באמן במסל"ת מכ"ש דנכרי וממילא ה"ה דנאמן ביש רגלים לדבר להנו"בי) והרי חמש נשים ששונאות זה את זה גרוע מנכרי מסל"ת דנכרי מסל"ת נאמן ואלו אין נאמנות ולדברי הנו"בי גריעי נשים אלו אף מנכרי המתכוין להעיד ביש רגלים לדבר והרי בסוטה שיש עידי קינוי ועדי סתירה ה' נשים אלו נאמנות לומר שלא תשתה ולאוסרה על בעלה והרי התם יש רגלים לדבר א"כ אף בכרי מתכוין להעיד וה"ה ישראל פסול מה"ת ראוי להיות נאמן ואפ"ה כתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות סוטה הלכה י"ד דדווקא פסולי עדות דרבנן נאמן וכ"כ הכ"מ שם בשם רש"י הרי דנכרי כל שמתכוין להעיד אינו נאמן אפילו היכא דחמש נשים נאמנות. ואולי יש לדחות דהתם חמש נשים אלו אין נאמנות רק משום שיש רגלים לדבר. וא"כ אין לנו רק דמסל"ת נאמן ג"כ אבל שיהיה הנכרי במתכוין להעיד נאמן התם אין ראיה כמובן דכאן נאמנות נשים אלו מפני שיש רגלים לדבר ולא ידעתי מאי קשיא ליה להרב המגיד ול"מ שם ממה שכתב והרמב"ם בהלכות תרומות דאין הצרה נאמנות כלל ומותרת לאכול תרומה מהא דמהמנינן להו כאן כי פשוט הטעם דסוטה רגלים לדבר וכן מבואר בירושלמי שהביא התוספות שם בסוטה. ואולם קשה להגדולים שכתב הה"מ ומל"מ פרק י"ב מהלכות גרושין סוף הלכה י"ז דחמש נשים אינן נאמנות אפילו מסל"ת ולדידהו גריעי נשים אלו מנכרי דנאמן במסל"ת לדידהו לכאורה תמוה וודאי כיון ביש עדי קינוי וסתירה חמש נשים אלו נאמנות דגריעי מנכרי כ"ש דנכרי וכ"ש ישראל פסול עדות מה"ת דראוי להיות נאמן א"כ אמאי התנה הרמב"ם שם דווקא פסולי עדות דרבנן נאמנים ולא פסולים מה"ת ודוחק לומר דהרמב"ם לא פסק שם דפסולי עדות דרבנן דווקא משום ד"כ דנאמנים אף להפסידה כתובתה ולזה אין גזלן דאורייתא נאמן דגם חמש נשים אין נאמנות להפסידה אבל שלא תשתה דהתם נשים אלו נאמנות ה"ה דגזלן ד"ת נאמן כי מלבד שאין לשון הרמב"ם מורה כן כי היה לו לפרש עוד יקשה מאי פריך ביבמות דף כ"ה ע"ב מהא דר' מנשה דאמר גזלן דדבריהם כשר לעדות אשה הא גזלן ד"ת לא ומנ"ל לדחוק כן הרי פירש רש"י שם בד"ה לעדות אשה היינו מת בעלה וסוטה שנסתרה א"כ לכך אמר גזלן דבריהם מפני שהוא נאמן כאשה דעלמא אף להפסידה כתובתה אבל גזלן תורה אינו נאמן להפסידה כתובתה אבל להשיאה וכן שלא תשתה נאמן הוא ואם נאמר לדעת גדולים האלו דפשיטא לתלמודן דאם גזלן דאוריית' אינו נאמן להפסידה כתובתה בסוטה שיש רגלים לדבר ה"ה דאינו נאמן להשיאה באומר מת דוחק הוא. ועכ"פ יהי' סתירה לדברי הנוב"י כיון דאינו נאמן עכ"פ להפסידה ברגלים לדבר ה"ה דאינו נאמן לומר מת בעלה להשיאה ואין להאריך עוד בזה

ואולם אם אנו צריכים כלל לרגלים בדבר בזה כבר אמר רבינו הגאון כי' שנראה שיש קישור הדברים למדי בדברי העכו"ם המסל"ת ומו"ה כי' כתב מעלתו האריך בתשובתו וחידש דברים במחלוקת הריב"ש והר"ן בזה הדין אם צריך להיות קישור הדברים ולא העתיקם מעלתו ני' ולא יפה עשה מעכ"ת כי' בזה שלא הי' לקצר במקום שאמרו להאריך (העתיק לי מכל הפלפול ההוא רק מ"ש מ"ו הגאון בזה"ל ונידון דידן דמ"לת אם ע"א בעדות אשה מדרבנן להקל כי יש כח ביד חז"ל לעקור דבר אבל מדאמרינן (בראה שצ"ל מדאורייתא) איתתא בחזקת א"א קיימא לולי שרבנן הקילו וא"כ היכא שנתכוין להעיד הגוי בזה לא האמינו חז"ל וחזר הדבר לתורה והוי חזקת א"א וא"כ כל ספק בזה להחמיר אף לפמ"ש הרמב"ם דדאורייתא היא שהדבר ידוע שהאמת כן כי כבר מת הבעל וא"כ מה שלא האמינו בנתכוין להעיד אינו משום דחיישינן ל"א מ"ש (נראה שצ"ל דמשק"ר) אלא שאסור לקבל עדות בכרי נמצא מחזקת א"א יצאה והבא עלי' פטור רק אסורה לקבל עדותו ולעשות מעשה ע"פ א"כ בכה"ג י"ל ספיקא להקל עכל אדמו"ר הגאון ני' לפי מה שהעתיק מעלתו ובזה לא ירדתי כלל לסוף דעתו הרמה דע"כ לא נחלקו הפוסקים אליבא דהרמב"ם הוא רק בע"א כשר וכן באשה ועבד וכדומה דפסולין רק מגזה"כ בזה דעת התשב"ץ וסיעתו דהרמב"ם ס"ל כיון דמילתא דעבודי לגלוי הוא ע"א נאמן מה"ת אבל בעכו"ם דכתיב אשר פיהם דיבר שוא י"ל (עיין נדה ד' מ"ה) ואפי' פסולי עדות דאורייתא כראה דלכ"ע לא מהימני מדאורייתא והרי לדעת הסוברים דע"א נאמן מדאורייתא האחים יורדים לנחלה ע"פ וכ"ה בתשב"ץ ח"א וכ"כ בעזרת נשים למהר"ם ב"ח ואפי"ה בנכרי מסל"ת כ' הרמב"ם ב"ה נחלה פ"ז ה' א' דאין האחים יורדין לנחלה ע"פ ומכ"ש בנתכוין להעיד ואם הי' ככרי מתכוין להעיד נאמן מדאורייתא במת בעלה וכ"ש גזלן דאורייתא הי' נאמן ג"כ בסוטה. ולפענ"ד הא דפליגי שמואל ור"ל ור"י דלשמואל ור"ל ככרי מתכוין להעיד נאמן אם לא נתכוין להתיר היינו משום דס"ל כר' יוסף דגם גזלן ד"פ כשר לעדות אשה אבל לדידן דקיי"ל כר"י דאין גזלן דאורייתא נאמן ולא הפקיעו חכמים קידושין ולהאמין פסולי עדות מחמת הטעם ה"ה דאף מדאורייתא ככרי אינו נאמן לכ"ע ולפמ"ש בספר עזרת נשים להרמב"ם דווקא ע"א כשר נאמן מה"ת וכ"כ הנוב"י ובתשב"ץ שם משמע דה"ה אשה ועבד אבל נפסלו מעדות מחמת רשעם ועכו"ם מבואר שם שאינו נאמן וכיון דמסיק הש"ך דאין דבריו של נכרי מועיל להחמיר וכן לענין אבלות אם ונתכוין להעיד אינו נאמן אפי' במסל"ת יש מחלוקת עיין בט"ז שצ"ז ס"ק א' דברי הט"ז שם: