אמרי אש חלק ב כה

בידו המעיד עליו כי גר הוא: ובתוס' ביבמות דף מ"ד ע"א ד"ה במוחזק לך כתב שם דהא דאינו נאמן לומר גר אני אבל אם לא ידענו מהימן מגו דאי בעי אמר ישראל אני וכן דרוב הבאים לפנינו בתורת יהודית ישראל הם וכ' הה"מ בפי"ג מהלכות איסורי ביאה שכן דעת רובי המפרשים (יעויין שם דהראב"ד חולק) מיהא זה אם אנו מסופקים אולי ככרי היא ולא נתגייר בזה כתבו התוס' דלכך נאמן לומר שהוא גר ולא באו התוס' רק לשלול כי הנוהגים בתורת יהודית בחזקה דלאו נכרים נינהו ולכך נאמן לומר גר הוא ובריטב"א כתב גם בזה דנאמן לומר גר הוא כשאינו מוחזקין בו שהוא נכרי משום דמילתא דעבידי לגלויי וצ"ע

ויש להביא ראיה מדברי התוס' האלו דלא אמרינן דרוב הנוהגים בתורת יהדות ישראל נינהו ולא גרים כי התוס' הוכיח' סברתם דלא ידעינן כי' דנכרי הוי מהימן לומר גר אני מהא דאמר ר"י שם נאמן אתה לפסול את עצמך ואין אתה נאמן לפסול את בניך יע"ש והנה הגמ' שם מקשה על הא דאמר ר"י דאינו נאמן לפסול את בניך דהא אמר ר"י יכיר יכירנו לאחרים מכאן וכו' נאמן אדם לומר בני זה ב"ג וב"ח ומשני רנ"בי ה"ק לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי והתוס' שם בד"ה נאמן אתה הקשו ממ"נ אם אשתו נכרית בלא"ה אע"ג שהוא גר גמור הבנים כמותה ואם היא ישראלית גם אם הוא נכרי בניו כשרים וא"ל נהי דממזר לא הוי פגום מיהא הוי הא גם אם איכו נאמן פגומין הן דר"י אית לי' בת גר זכר כבת חלל זכר יע"ש מה שתירצו ואם נאמר דרוב הנוהגים בתורת יהדות ישראל הם ולא גרים א"כ לא הקשו מידי דלעולם לענין פגום מיירי שהוא גר לפסול את הבנים דרוב הנוהגים בתורת יהדית ישראל הם ולא גרים וא"ל דא"כ אמאי הוצרך לומר שנתגייר בינו לבין עצמו דאפילו נתגייר לפני ב"ד ג"כ יהי' הבנים פגומים לר"י זה אינו קושי' דעל הגר עצמו וודאי אין להקשות אמאי אומר כן וכי הוא יודע דין בת גר זכר מה הוא ועל תנא דברייתא לא קשה למאי השמיענו שאמר שנתגייר בינו לבין עצמו ולא אמרו סתם שאמר דגר הוא הא איכא להשמיענו דאמר לי' ר"י דנאמן הוא לפסול את עצמו ושויא נפשי כחתיכה דאיסורא אלהיות דינו כנכרי וגם הוא רבותא דאע"ג דפסול עצמו ושוי' נפשי נכרי אפ"ה אינו נאמן לפסול את הבנים ולא אמרינן מתוך שנאמן על עצמו נאמן על הבנים כדאיתא בהניזקין מתוך שאתה נאמן על שכרך נאמן אתה לפסול ס"ת ולרנ"בי אולי א"כ הי' אומר שנתגייר לפני ב"ד הי' נאמן לפסול הבנים כמו שנאמן לומר בני זה ב"ג וב"ח ורק מפני שאמר נתגיירתי ביני לבין עצמו אינו נאמן דלדבריו ככרי הוא ואין עדות לנכרי אע"כ דלא מחזקינן לי' שהוא ישראל ולא גר מפני שהוא נוהג בתורת יהדות ויש קצת ראי' מתלמודן עצמו דפריך דאמאי אינו נאמן לפסול את הבנים דהא נאמן לר"י לומר בני זה בן גרושה והרי לשני הפירושים שכתבו התוס' בב"ב דף קכ"ז ע"ב ד"ה כך נאמן אין ראי' מיכיר יכירכו לאחרים רק שהאב נאמן לומר נגד החזקה אבל מניין לנו שהוא נאמן לומר נגד הרוב רק דא"כ קשה על התוס' שכתבו דעכ"פ רוב הנוהגים בתורת יהדות אינם נכרים רק או ישראל או גרים א"כ מאי מקשה תלמודן דליהימן לפסול הבנים משום דר"י ס"ל נכרי הוולד ממזר דלמא לעומת הרוב אינו נאמן וע"כ צ"ל דס"ל להמקשן דכיון דמסברא לא הי' נאמן רק מקרא דיכיר שוב לא נחלק ביניהם

ואולם אף אם נאמר כדברי מעכ"ת כי' דזה מקרי רוב לפ"ד בית אפרים דזה שהוחזק בעיר שלשים יום מיקרי חזקה מן הסברא דאלים מחזקה דמעיקרא א"כ מניין לנו שרוב עדיף מחזקה כמו דבכל מקום דאמרינן רובא עדיף מחזקה היינו חזקה דמעיקרא דמן הסתם לא נשתנה בזה אמרינן דאם יש רוב כנגדו אלים הרוב לומר שנשתנה אבה נגד חזקה שהוא מצד הסברא מניין לנו והרי בתרי רוב לא אזלינן לאפוקי ממון ובחזקה שהוא מצד הסברא מוציאין וממון כמו חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו וכיוצא בזה דמדאורייתא לא בעי קיום להפוסקים אפילו בטוען מזויף דלא חציף אינשי לזייף: והגאון בית אפרים אלימא לי' חזקה דהוחזק שלשים יום כחזקה דלא חציף אינשי לזייף כנראה למעיין בדבריו

איברא דהר"ן בתשובה שהביא הרב בית אפרים שם כ' דחזקת שם מיקרי חזקה העשויי' להשתנות והגאון בית אפרים כ' ליישב דלא תיקשי על הר"ן מהך דאמרינן בב"ב דכל שהוחזק ל' יום אין חוששין כתב דדוקא התם משום שגילה דעתו מתחלה דדעתו לשנות שמו וזה דוחק לפי עניות דעתי דבין להרשב"ם ובין להנימוקי לא יתכן לחלק בין שגילה דעתו או לא ואף שהר"ן כתב להדיא שם בסי' ל"ג דלכך אין לחוש מפני שגילה דעתו בפירוש שישנה שמו היינו משום דאם לא הי' מגלה דעתו לא הי' מקום כלל להתיר כיון שבעלה של זו אית לי' שם אחר אבל מ"מ אם הי' חזקה זו אלים כ"כ כמ"ש הבית אפרים דהוי חזקה מצד הסברא רחוק הוא שיועיל מה שגילה דעתו בתחלה אלא דהר"ן סובר דהתם בב"ב לא קאמר רק דכיון דהוחזק למ"ד יום לא חיישינן והיינו דאין לחוש עוד דחששא בעלמא הוא דילמא משנה שמו דהרי בשעת הסכנה כותבין ונותנים אע"פי שאין מכירין מכלל דלא חיישינן להכי מן הסתם אלא דהי' לנו לכתחלה לחוש במקום שיש תקנה לדעת שזו אשתו וודאי לבלתי כתוב גט אא"כ אשתו עמו וע"ז משני דכל שהוחזק למ"ד יום אין חוששין עוד ואין מוכרח שיהי' זה חזקה גמורה דאיכא למימר דפעמים מפני סיבה דאתרמי לי' משנה שמו ונזהר בעצמו זמן ארוך רק דמן הסתם אין לחוש לכך ולא הוי רק כשאר חזקה דמעיקרא דאמרינן אוקי מלתא אחזקה קמייתא ואע"ג דדיינין כי קרה מקרה שנשתנה מאשר הי' לא חיישינן להכי ה"נ במעידין עדים או בכתב פב"פ ממקום פלוני מת לא חיישינן אולי שינה אחד שמו גם כי לא הוחזק אותו פלוני בשם זה במקום שמת שלשים יום ולא הוי רק חזקה דמעיקרא וגם כי הוחזק שלשים יום לא אלים כ"כ סברא זו לומר דלא מרעא לה חזקה דדייקא ומנסבא לסברת הר"ן בתשובה ובפרט בנידון זה שהעידו על אייזק בע"מ שכן הי' דרכו להתחפש ולהשתנות ואף כי שאין אנו יודעין אם בעל האשה הי' שמו אייזיק בע"מ הי' אפשר לצדד ולהקל לומר שתולין הקלקלה במקלקל ואולם הגאון בית אפרים רב גובריא ולא עצרתי כח להשיב על דבריו ובפרט כי מדברי הה"מ בפ"א מהל' א"ב ומדברי ש"ג בשם ריא"ז בפ' עשרה משמע כדבריו ואם הך דהוחזק שלשים יום חזקה גמורה היא בעני' לא ידעתי מקום להקל

ולפענ"ד יש להעמיד יסוד התירה של אשה זו מכבלי העיגון על מה שאמרו העדים לפני שקצבו מהם שכר דלא הוי נוגעים בעדות ואך מעכ"ת ני' כתב שלא הי' עדותו מועיל כ"כ רק אולי על צד היותר טוב עשו כן ראוי עתה להפך בקיום דבריהם הראשונים או לבקש מן העדים אחרי כי בלא"ה לא יטלו שכר יגמלו חסד עם האשה ולהעיד שלא ע"מ לקבל פרס כלל לא בתחלה ולא בסוף ואע"ג דכתב הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט' דכל שהעידו פעם אחת כשהיו נוגעין לא מהני כשיעידו דעבידי לאחזוקי שיקרי הנה הקצ"ח בסי' הנ"ל ס"ק ב' חולק והביא ראיות והובאו קצת גם בתומים) דלא אמרינן ולפי הטעמים שכ' הקצ"ח שם בעדות אשה לא שייך למיחש וכן ליכא משום תחלתו בפסול שהרי בשעת ראיי' הי' נוגעים ואף את"ל דגם בנגיעה שייך לומר דתחלתה בפסול וסופו בכשרות פסול מ"מ הרי כאן תחלתן וסופן בכשרות ויש לצרף אז כשיעשו עדים לסלק נפשם מן השכר הסברות שכ' הדרת גאונו ני' להתיר אבל אם על א' מב' אלו א"א להעמיד יסוד ההיתר ידון בדבר מי שלבו רחב ושלם וכשל כחי מסבל שיבא מכשורי הדין דברי ידידו שוחר טובתו: הקטן מאיר א"ש: