אמרי אש חלק ב כד

ותיתי לי כי ימים רבים טרם ראיתי דברי הגאון בש"ש אמרתי כן מטעם שכתב הגאון ז"ל דגם בממון אפילו לא אמר נגד חזקת ממון אפ"ה אין אחד נאמן ודברי מהרי"ק בשורש ע"ב צ"ע בזה א"כ וודאי אף דדייקא ומנסבא מרעי לה לחזקה אפ"ה אין לנו להשוות עדות אשה לשאר איסורין ועכ"פ מדפסלינן עובר עבירה דאורייתא לעדות אשה מכלל דאין עדות אשה שוה לעדות איסור דעלמא אם כן אין הכרח כלל לומר דנוגע כשר לעדות אשה ודברי נו"בי צ"עג

וראיתי דדברי ש"ג שהביאו האחרונים דדווקא ה' נשים ששונאות זה את זה אין נאמנות אבל הזכרים הדומים לאלו הנשים נאמנים ואחד מהן בן בעלה אף ע"ג דנוגע לעדות מפני ירושתו ג"כ לפע"ד אינו ראיה כלל כי הש"ג התם לענין דינא דשנאה עסיק ואיכא למימר דמיירי בגווני דליכא למיפסל משום נגיעה ואיכא גווני טובא לא מבעיא לפי הצד שכתב המל"מ בפרק י"ג מהלכות גירושין בסוף הלכה ט"ו דאף אם כבר יש עדים שטבע במשאל"ס אפ"ה ה' נשים אין נאמנות והרי במשאל"ס כבר ירדו לנחלה היורשים כמבואר בטוש"ע ח"מ סיון רפ"ד וכן אם נאמר דה' נשים אפילו במל"ת אין נאמנות כמו שהביא הב"ש וכן במגי' למל"מ איכא ב"מ ג"כ במסל"ת רק בלאו הכי לא קשיא כלל דהרי מצי מיירי ביודע שאין לו לירש כלום כגון שכתובתה מרובה מנכסי בעלה או לדעת ר"ח וסיעתו שאמר על אחד מן הבנים שיירשנו וכן אם העד הזה יאמר בשעת עדותו שהוא יודע שאין עדותו מועיל לירד לנחלה וכיוצא בזה דאין לפסלו משום נוגע בעדות

ובסימן כ"ט כתב להביא עוד ראיה שכתבו התוספות שהוצרך למתני עבדים וכו' משום דלא תימא כיון דלאו מחמת עבירה פסולים מכשרי לעדות החדש כמו קרובים לר"ש וכ' הנוב"י א"כ בעדות אשה שג"כ קרובים ועבדים כשרים אף פסולי דאוריית' כשרים כל שאין פסולו מחמת עבירה ולפענ"ד אינו דומה כלל דוודאי אשה ועבדים וקרובים דפסולים רק מגזירת הכתוב ולא משום דחשידי לשקר לכך האמינום חז"ל בעדות אשה וכן הוא להדיא בתשובות המיוחסי' להרמב"ן בסימן קכ"ח דלכך הכשירו חז"ל עדות נשים ועבדים וקרובים מפני שאין אנו חושדים אותם למשקרים יע"ש לאפוקי נוגע דעיקר פסולו רק מפני חשש דמשקר וכמ"ש הסמ"ע והש"ך והסכים הנו"בי ז"ל לדבריהם איך אפשר ללמוד דכשר מהנך דלא חשידי לשקר. והנה פסולי מחמת עבירה יש לעיין אחרי דלא קי"ל כר' מאיר דאמר חשוד לדבר אחד חשוד לכל התורה כולה והא דפסול לעדות כתבו התוספות בבכורות דף ל"ו ע"א משום דכיון דרשע הוא ממילא הוא פסול משום אל תשת רשע עד וא"כ לכאורה ג"כ הוא רק מגזירת הכתוב וקשה לדברי הרשב"א במיוחסת הנ"ל דלכך האמינו נשים ועבדים משום דפסולין מגזה"כ והרי אף פסולין לעבירה ג"כ לא מפסלי רק מגזה"כ וצריך לומר דאע"ג דלא קי"ל כר"מ מ"מ סברא הוא דהא דפסלה תורה רשע כעדות לכל דבר שצריך שני עדים וודאי משום רשעתו הוא חשוד לשקר אע"ג דמהימן לענין איסורין לא מהימן לעדות משום דחשוד לשקר לכך אינו נאמן לעדות גמור ואינו דומה לקרובים ואינך דאפילו משה ואהרן אינם מעידים מן התורה אע"ג דוודאי לא משקרי כדאיתא סוף פרק מי שמת וכן לענין נשים ועבדים דאפילו מוחזקים לכשרים גמורים לא מעידים מגזירת הכתוב לכך בעדות אשה אע"ג דהקילו חז"ל להאמין עדות נשים ועבדים דפסולין מגז"הכ בלבד לא האמינו לפסולין מחמת עבירה דפסולים לעדות גמור מפני שחשודים לשקר (ובזה יש ראיה להסוברים דע"א אינו נאמן מדאורייתא בעדות אשה) יעיין בנו"בי קמא סימן כ"ז ועכ"פ רבותא גדולה היא דפסולים מחמת עבירה אין נאמנים לעדות אשה וקרובים ונשים ועבדים נאמנים לדידן דלא קי"ל כר"מ. ובזה נדחה מה שכתב הנו"בי עוד שם בסימן כ"ט דכמה ראשונים כתבו פסולים מחמת רשעם מכלל דשאר פסולי תורה כשרים. ולדברינו פסולים מחמת עבירה רבותא טפי דפסולים מפסול נוגע דזה עיקרו מגז"הכ וזה עיקרו משום דחשיד לשקר. ובאמת ברי"ף ורא"ש כתב סתם פסול מן התורה רק דהנו"בי יפרש דקאי על גזלן. ובאמת ליתא כדאמרן. ולפענ"ד אין לזוז כלל מדברי רבותינו האחרונים שכולם פה אחד לפסול נוגע לעדות אשה ומדברי הרשב"א בתשובה סימן תקס"א מבואר לכאורה בנוגע פסול להביא את הגט שכתב שם דשכיר נאמן להביא את הגט ולומר בפני נכתב ובפני נחתם וכתב שם וז"ל ואף זה נאמן (לפנינו כתיב ואין זה נאמן והוא טעות סופר וצ"ל ואף זה נאמן וכן הגירסא בספר קול בן לוי סימן ה' דף ע"ב כן מצאתי בגליון תשובת הרשב"א שיש לי ממו"ח הגאון מוהר"ר ד"ד שצ"ל) אף על פי שהוא שכיר אינו נוגע בדבר והביא ראיה מדתנן במתניתין הכה כשרים לכתוב. צ"ל להביא: חוץ מחש"ו ולא תני שכיר וכן מה' נשים שכשרות להביא את הגט מפני שהכתב מוכיח הרי לא הכשיר הרשב"א רק שכיר דהוא רק פסול דרבנן ועל זה סובבים ראיותיו דאם היה שכיר פסול אף דהוא רק ומדרבנן הוי תני לי במתניתין אבל פסולי תורה אע"ג דמודה הרשב"א דאין נאמנים לומר בפנ"כ ובפנ"ח כמבואר בדבריו ריש גיטין לא קשיא ליה רק שכיר דפסול דרבנן הוי ליה למתני' ועכ"פ כתב להדיא דאין נוגע מכלל דאם הי' נוגע הי' פסול וזה סתירה למה שכ' הנוב"י תנינא בחא"ה סי' קכ"ח דנוגע כשר לומר בפני נכתב ומדברי רשב"א בתשובה זו משמע לפסול נוגע לומר בפנ"כ וכו' וכבר זה ימים דנתי על ראיותיו שם שהביא כי יש לדחותם ואין כאן מקומו אבל לענין נוגע בעדות מיתה וודאי דברי הגדולים הפוסלים עיקר לפענ"ד באופן שלדעתי העני אין לסמוך כלל על העדים שקצבו להם שכר אם יועיל עדותם ואולם הרי האשה בעצמה יודעת ג"כ ששם בעלה אייזק בע"מ ובוודאי ידעה ג"כ מן התוארים. והענינים אשר הוזכרן בעדות אשר העידו בחוסט ופשוט דהאשה נאמנת ולא מיקרי קטטה וכמ"ש מר הי' ואולם הדבר אשר עומד לנגד זה מה שהוחזק במקום האשה לגר ושמו יצחק בן אברהם ובחוסט העידו רק דאייזק ב"מ מת ובזה האריך הגאון מהר"ז מרגליות בחא"ה סי' זי"ן בכיוצא בזה וכ' דכיון דאיתא בב"ב דף קס"ז ע"ב דפריך וליחוש דלמא אזיל למתא אחריתא ומחזיק לי' לשמו יב"ש ומסיק כל שהחזיק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו ופירשב"ם דכולי האי לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יודע הדבר והנימוק"י כ' דבאמת הי' נודע הדבר וכ' מהר"ז בספרו בית אפרים הנ"ל דכיון דחזקה זו מצד הסברא אין לנו ראיי' דע"א נאמן לסתור חזקה זו דאע"ג דבכל אשה איכא חזקת א"א וחזקת חיים ואפ"ה חזקה דדייקא ומנסבא מרע להו היינו דוקא חזקה דמעיקרא בעלמא אבל חזקה דמן הסברא אלים טפי אין לנו להקל מפני סברא דדייקא ומ"ש מעכ"תר דלעניין השם איתא רק סברא זו אבל לא לענין תכונת אדם וענינו לא מצינו כלל לא ידעתי הפרש בין לסברת הרשב"ם בטעם דכל שהוחזק שמו שלשים יום ובין לטעם הנימיקי דתרוייהו איתנהו ומכ"ש בזה שהי' בידו כתב עדות וכת"ר ני' כ' זה דרך הרמאים הלא על זה דנין אם הוא רמאי וכבר כתב הנוב"י קמא להתיר עפ"י כתב מליצה שהי' ביד אחד דכתבי מליצה לא מושלי אינשי ולגביבה ולאבידה לא חיישינן

ומעכ"ת ני' פתח עוד להתיר דכיון דרוב המחזיקים בדת ישראל אינם גרים דלא אלים החזקה לסתור הרוב דרובא וחזקה רובא עדיף כדאמרינן בעלמא: ומה שכ' עוד כ"ת הכא דאיכא אומדנות כי שקר ענה כי גר צדק לא יעשה מעשים אשר לא כדת וכו' לא ידעתי כוונתו דזה דאם הי' ידיעה שהוא הי' אייזק בע"מ אבל אי אמרינן כי איננו הרי לא ידענו ממנו מאומה רע רק במה שהרחיק נדוד מאשתו ובזה אולי אנוס הוא

הנה מ"ש מעכ"ת ני' דרוב המחזיקים בדת ישראל אינם גרים יש לעיין דלכאורה כיון דרובא דעלמא אינם ישראלים ומה שמחזיק בדת ישראל אינו ראיה דאמרינן גר הוא וא"כ רובא דעלמא מסייע לאמירתו וכ"ש מה שכתב תעודתו