אמרי אש חלק ב כג

ומנסבא דעפ"י דיוקא מתירין אותה דא"כ איך מתירין אותה לינשא מיד אם העיד העד שכבר מת לפני ג' חדשים ועוד קטנה מאי איכא למימר ואם נאמר דבאמת אין מתירין אותה עד שתגדל א"כ ליבעי ג"כ בע"א בקטנה אם נאמ' דטעמא דעבידי לאגלוי' אז נאמן בקטנותה ולטעמא דדייקי אין מתירין אותה רק כשתגדול אלא פירש דייקא דלכך ירא העד לשקר כי ירא שתידוק ויוודע שקרו וזה שייך ג"כ בקטנה דעכ"פ ירא שתשקר כשתגדיל יע"ש. ולפ"ז אם לא ידע העד מקלקולה ולא ידע שנאסרה כבר על בעלה הראשון או שעכ"פ העיד בב"ד לפני זנותה אף שלא הותרה אז היה ראויה להיות נאמן גם לפי דעת בעל המאור אבל לא ידעתי מה יאמר הנו"בי בחרשת שהשיאה אביה ובא ע"א להעיד על מיתת בעלה מאי דייקא איכא ואמאי לא בעי תלמודא בחרשת דכ"מ בין טעמא דעבידי לגלוי' ובין דייקא דבוודאי רחוק לומר שיחוש העד פן תתפקח ותידוק שהרי ביבמה ג"כ איכא דלא סניה ליה ואפ"ה אי טעמא משום דייקא אינו נאמן

וכבר היה אפשר לומר להיפך דלכך לא קאמר תלמודן נ"מ בין טעמא דעביד לאגלוי' לטעמא דדייקא בחרשת וקטנה משום לטעמא דעביד לאגלוי' צריך טעמא דדייקא כ"ש וכמ"ש התוספות דבקטנה וחרשת ליכא דייקא כלל ולכך גם לטעמא דעביד לאגלוי' איננו נאמן מכל מקום קשה לומר דלא משתמיט למימר דבקטנה וחרשת שהשיא אביהן אותן אין ע"א נאמן גם רחוק לומר דקרובים המשיאין אותן דייקי כי לא שייך ולומר בסופה בקטנה וחרשת וכ"ש להסוברים פיתוי' קטנה אונס הוא. ואפשר דהכא לישא אותה דייק שלא יכשל באיסור אשת איש אחרי כי יודע שהיא לא דייקא וצ"ע

ויש להביא ראיה לנידון זה מהא דאיתא ביבמות דף צ"ב ע"א דר"נ דאמר תדע דהוראה היא דבכל התורה כולה ע"א לא מהימן לאו משום דהוראה היא וכפירש"י וה"נ אדעתיה הוא דסמיך דכל אשה דייק ומנסבא ונמצא דטעו בהוראתן דהא לא דייקא ואינסבא ורבא אמר תדע דטעות הוא דאלו הורו ואילו היכא דאתי ע"א שרינן לה אתי תרי אחרינא אסריגן לה כי הדר אתי ע"א אחרינ' שרינן לה (ופירש"י דאמר עכשיו מת שרינן לה) מ"ט לאו משום דטעות הוא ופירש"י דקמא אטעיין והאי בתראה מהימן דאי קמייתא הוראה דאדעתין סמכינן הא חזינן ע"י שנים אלו דלא אורינן שפיר הכי מצינן למהדר לדעתין קמייתא הנה משמע דקאי גם רבא על היכא דשרינן לה עפ"י עד הראשון דהרי כולם קאי על היכא דניסת עפ"י ב"ד וגם דאם לא ניסת לא הוי מוכח דטעות הוא דלעולם הוראה וכדאמר ר"נ דאדעתין סמכינן דהיא דייקא וא"כ בזו שלא ניסת כדין הרי לא נראה כלל שטעו בזה דהא אדרבה באמת לא ניסת עפ"י עד המשקר וע"כ בניסת עפ"י ע"א הראשון המשקר וכ"כ היש"ש ריש פרק האשה רבה סוף סימן א' דאם בא ע"א והעיד אפילו אשתכח שיקרא עפ"י שנים ותצא מן הבעל הניסת לו אפ"ה אם בא ע"א ומעיד שרינן לה וכתב דמוכח הכי לקמן. וכיון לזה שאמרנו והרי כאן כבר אסורה על בעל הראשון אפ"ה משרינן אותה עפ"י עד השני. וכ"מ ממש התוס' בכתובות דף כ"ו ע"ב בד"ה אנן אחתינן בתוך דבריהם בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דאע"ג דבשנים ליכא חומר בסופה מ"מ היכא דמכחישין זה את זה איכא חומר והיינו גם אם אמרו שנים מת ונישאת ואח"כ באו שנים ואומרים לא מת דלכ"ע לא תצא ואפ"ה דייקא וכמ"ש הח"צ בתשובה סימן ג' דעכשיו היא דייקא ומי לא עסקינן דקמא כהן דוודאי אסורה לחזור לו דאף באונס אסורה אפ"ה דייקא. ויש לדחות

סימן יח

בעזרת השם יתברך אור ליום ו' עש"ק ז' מרחשוון תר"ב לפ"ק אונגוואר יע"א

ישאו הרים שלום חיים וברכה עד עולם לכבוד ידיד ה' הרב המאה"ג הגאון המופלג פאר עמו ויקרו. מרחוק יפיץ עכן אורו. יראו ויחזו הודו והדדו. צדיק מושל בי"א כקש"ת מוהר"ר שמואל זנוויל ני' לנצח האב"ד דק"ק פרעמיסלא והגליל יע"א

נעימות ימינו ביד הרבני מוהר"ר שמואל כי' בהגאון מדינאב זצ"ל הגיעוני והנה היה אז הימים הקדושים אשר חלפו עלינו לטובה בעזה"י אשר השתרגו עלי טרדות רבות. וגם אחרי כן לא נפניתי ובפרט כי הדרת גאונו ני' יושב ודורש בענין חמור באיסור א"א כרוחב לבבו הטהור ולבבי יחול לפתוח בזה ומ"ש למרחוק במקום אשר אינם צריכים לי כלל ומעכ"ת ני' יודע את אשר כתב החלקת מחוקק בסי' י"ז סוף סעיף קטן י' יע"ש ואם כן דיבר הארז בלבנון מה יאמרו איזובי הקיר עד שכמעט נואשתי להשיב כלל ובפרט כי על הבא בשיטה אחרינא במכתב קדשו לא אוכל להשיב כלבבי. ואולם אמרתי כי עכ"פ לאו אורח ארעא לחשות לגמרי פן יהיה ח"ו כמזלזל בכבודו לזאת לקחתי שבוע זו איזה שעות בלילה לעיין בדברי קדשו ולבוא בדברים מעטים לפניו ומעלת כת"ר ני' את אשר יבחר יקרב

ושורש החקירה באשה אשר נישאת לאיש אשר החזיק עצמו לג"ץ וכינה עצמו יצחק בן אברהם וגם כתב תעודה ומליצה היה לו על ככה ואחרי מספר חדשים עזב אותה גלמודה ועגונה ויבואו שנים ויגידו כי האיש ההוא לא גר הוא ולא יצחק בן אברהם שמו כי אם אייזק בעל מלחמה ומת במדינת הגר ולאשר לא היה עדותן מבוררת כ"כ אמרה האשה העגונה אל האנשים שישובו ללכת אל המקום אשר אמרו כי מת בעלה שם ואם יביאו עדות מספקת להתירה תתן להם שכרם ותתן משכנות על זה וילכו ויביאו עדותם כי איש אחד בשמו אייזיק בעל מלחמה מת שם פתאום ויגידו תואר קומתו קלסתר פניו צבע זקנו וענינו כי החזיק עצמו ג"כ לרופא ונשא ונתן בדברים קטנים וסימנים כאלה נודעו בבעל האשה הזאת אך לא ידעו שם במקום מיתת אייזק בעל מלחמה כי היה לו אשה במקומו וכי היה שמו שם יצחק בן אברהם רק קול בעלמא הגיד ע"א ששמע כי היה רגיל להחזיק עצמו בגר ג"כ ואין יודע הכל זולתי שני עדים הראשונים ואלה נוגעים בעדותן וכבר הביא הנו"בי קמא בחא"ה סימן כ"ז כי מהריב"ל ומב"י פוסלים נוגע בעדות וגם מהרח"ש בקל"ע פוסל נוגע בעדות לומר מת בעלה ומהר"ם ב"ח בספר גט פ"ש ועזרת נשים הסכים גם כן לפסול והנו"בי נוטה שם להקל מכח ראיותיו ולא מלאתי לבי להשיב את הארי לולא כי מעון אריות הנזכרים כולם פה אחד לפסול ישאגו בקול. לזה אמרתי לעיין בראיותיו של הגאון נו"בי והנה ראיה ראשונה בסימן כ"י באשר מבואר ביבמות ריש פרק האשה רבה דמעיקרא בעי לומר סברא הוא ומידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן ודחי מי דמי התם לא אתחזק איסורא הכא אתחזק איסורא ומסיק מתוך שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה מתחלתה ופירש"י ולא נסבא עד דדייקא שפיר הרי דאילולי חזקת איסור היה אחד נאמן כמו בחתיכה ספק חלב ספק שומן וכיון דדייקא ומנסבא שוב איתרע חזקה והויא כשאר איסורין והרי בשאר איסורין נוגע בדבר נאמן וכדמוכח מפירש"י ה"ה בעידות אשה ג"כ אפילו נוגע נאמן ותמוה מאוד להוכחתו זאת דהרי בשאר איסורין אפילו פסול עבירה מדאורייתא כשר להעיד בשאר איסורין דמומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה דלא קי"ל כר"א וכמבואר בי"ד סימן קי"ט ושם בסימן קכ"ז בש"ך סעיף קטן כ' שהאריך בזה ואם כן ראוי להאמינו גם כן בעדות אשה לפ"ד דמוכח דייקא ומנסבא הוי כשאר איסורין זה מבואר בכל הפוסקים דפסול לעדות מחמת עבירה פסול לעדות אשה לכ"ע וצע"ג על הנו"בי בזה אע"כ דאף ע"ג דמשום דייקא ומנסבא הקילו מ"מ לא הוי כשאר איסורין ולא האמינו חז"ל לפסול מחמת רשעו כיון דחשיד לשקר א"כ גם נוגע דחשוד לשקר מפני נגיעתו איכא למפסל

וכ"ש אם כאמר דדבר שבערוה אפילו לא אתחזק איסורא אפ"ה אין ע"א נאמן וכ"כ הש"ש בשמעתתא וי"ר