אמרי אש חלק ב רב

ה"ה למתנת שכ"מ אבל מדברי הרי"ף והרמב"ם פ' ח' מ"ה זכי' בהך דינא וכן הרא"ש והטו"ר בח"מ סימן רנ"ב מבואר להדיא דחיוב מזונות האשה והבנות אינם חלין רק בשעת מיתה ואז חל החיוב שלהן ולפ"ז נסתרו ממילא הקושית שהקשו על רב האי גאון מהך דר"י בכותבת וכן כחה יפה. וכן מה שהקשו אם מוכרח למזונות חוזרת וטורפת לכתיבה דחיוב הכתובה וודאי חל מחיים משעת נשואין דהרי טורפות מן הלקוחות שקנו מן הבעל וחיוב מזונות לא חייל עד שעת מיתה וחידוש הוא שהרי הר"ן בפרק מי שהיה נשוי לא תירץ קושיתם דחל מחיים מעתה לכאורה שלש מחלוקת בדבר דלהגדולים שהקשו על רב האי גאון משמע דסבירא להו דחיוב מזונות דאשה על כל פנים חל משעת נשואין וכ"מ לשון רש"י בגיטין כמו שכתבתי לעיל ולדעת הרי"ף ושאר פוסקים משמע דאינו החיוב מתחיל רק משעת מיתה ולהרשב"א אליבא דר"ה אינו חל החיוב רק דבר יום ביומו

ובפח"י מה' אישות כתב הרמב"ם דאם יש לו נשים רבות אין דין קדימה לאחת על חברתה והי' להראב"ד הגירסא ברמב"ם במטלטלין דווקא והשיג ע"ז דאף במקרקעי אין קדימה שאין החיוב חל אלא בשעת מותו וכבר חלו שיעבוד כולן בב"א מבואר מדבריהם להדיא דאין חיוב משעת נשואין. ואולם הה"מ כתב שם דאין טעם הראב"ד נכון דא"כ אף בכתובה נימא הכי וכתב הוא הטעם משום דכיון דיכול הוא למכור את הנכסים ולהפקיע שיעבודן ממילא אין כאן קדומה והנה בהך דב"ב מבואר דגם דעת הרי"ף והרא"ש נוטה לדעת הראב"ד וכן מתבאר מדברי הרמב"ם ב"ה זכי' פ"ח (והראו לי שגם אבני המלואים כן כתב על המגיד ואולם מה שהקשו מלמ"ד יסבון תנן לא ידעתי מה קשיא ליה דאת"ל יסבון תכן וורשין הם את כתובות אמן וכל כח שהיה לאם יש להם וטורפים ממשעבדי כמו שהיא אימם טורפת) והנה להה"מ קשה דא"כ מלוה פה מוקדמת לא תקדם אפי' למלוה ע"פ מאוחרת והוא כתב דלהרמב"ם בפ"ב מה' מלוה אפילו מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת אפ"ה מלוה ע"פ קודמת. וראיתי במשנה למלך בפ"ב שהרגיש בזה בשם גדול אחד ודחה דבריו דהרה"מ לא כ"כ רק במזונות ולא בשאר הלואה וצוה שם לעיין בבעה"ת בתשובות הרי"ף והנה לא ידעתי אחרי שהרב המגיד כ' הטעם מפני שיכול להפקיע ולמכור הנכסים ולולא כן היה דין המזונות כדין הכתובה א"כ מאי ענין הרי"ף בתשובה לכאן ואם מפני שהוא דרבנן דהרי גם מזונות שתיהן אינו רק מדרבנן

ולפע"ד ראוי לומר כך הנה כל נושא אשה מתחייב מתנאי כתובה את תהא יתבא בבית וכן בנן נקבין דיהוי ליכי מנאי והיה ראוי שיתחייב ויתחיל החיוב מיד אלא שאין כאן על מי תחול מעתה שיעבוד הגוף אין כאן שהרי כל ימיו אינו חייב בו ושיעביד הנכסים אין כאן שהרי יכול להפקיע ולמוכרם ולכך א"א שהחיוב חל רק משעת מיתה או דבר יום ביומו. וכדברי הראב"ד והרה"מ יחד ובזה אפשר לומר שגם הגדולים שהקשו לדעת רב האי גאון קושייתם ס"ל לדינא כדעת הפוסקים דחיוב מזונות אינו רק משעת מיתה ועיקר קושיות' על רב האי דס"ל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר דא"כ מזונות נמי יוקדמו דהרי כתב לה את תהא יושבת בבית ואמאי לא קדם למלוה בשטר שאחריה מאי אמרת מפני שאין כאן שיעבוד שהרי יכול להפקיע ולמכור הנכסים א"כ אף מלוה ע"פ מוקדמת איך תקדי' למלוה בשטר הרי אין לה שיעבוד מטעם זה עצמו באופן שלדינא אף הם מודים שאין חיוב חל רק משעת מיתה

עוד יש לעיין בזו שלא נולדה אלא לאחר מותו אולי לכ"ע לא מתחיל החיוב כ"א מעת דנפקא לאויר העולם כדאיתא ביבמות דף ס"ז עמוד ב' ואי בת היא אמאי אכלה בתקנתא דרבנן כמה דלא נפיק לאויר העולם לא תקינו לה רבנן אלא לפי זה קשי' לי סוגיא דב"ב קנ"ד פ"א דעכ"פ איכא נ"מ אי נוטל משום ירושה ניזונות מנכסי' מה שאין כן משום מתנה קדמה לי מתנתו לחיוב בת שנלדה אחר מיתת האב וצ"ל דסוגיא בב"ב פליגי אדאביי פרק אלמנה הנ"ל

(ויעויין בחת"ס סי' הנ"ל)

השמטה מחלק אבן העזר החיים והשלום וכל טוב לכבוד ידיד ה' וידיד נפשי הרב המאה"ג הגאון המופלג החרוץ ושנון. גזע תרשישים בנן של קדושים כקש"ת מוה' יקותיאל יהודה ני' אבדק"ק גארליץ יע"א

יסלח כא הדר"ג ני' על כי אחרתי עד כה להשיב מפני כבודו הרמה וכבוד מח"ו י"נ הגאון מוהר"ח מצאנז ני' ה' יודע כי רבו הטרדות עלי יתר מכחי נוסף לזה תלאות שונות אשר מקצתם בחסד ה' שקטו לע"ע יוסיף השי"ת להגדיל חסדו לבל ישמעו עוד. ועוד עניינים אחרים אשר א"א לפורטם ואולם עתה אמרתי יהיה מה אף בדברים מעטים ארוצה אליו מחמד לבי לבל אוסיף עוד להראות כמזלזל בכבודו ח"ו. הנה הרב הגאון מצאנז ני' פתח שני שערים לפתוח כבלי העיגון מן האיש אשר הלכה אשתו ממנו מפני זלעפות רעב האחד שיקדש אשה אחרת על תנאי אם אין אשתו קיימת ואם קיימת לא יהיו קדושין ואין לחוש דאולי אשתו קיימת ונמצאו בעילותיו בעילת זנות כמ"ש גדולים בקידושין ע"ת אם יש לו אח שאינו בר חליצה דכל כה"ג לא הוה בעילת איסור כלל. והדר"ג ני' כתב דאינו דומה לתנאי דאם ימות בלי ז"ק דהתם יש לסמוך על רוב נשים מתעברות ויולדות ועוד צדדים אחרים דלא יבוא לכלל בעילת זכות ועוד דהתם הוא מקוה כל ימיו בכל בעילותיו שתהיינה לשם אישות משא"כ הכי שהוא בא עליה על הספק אולי אשתו חיה א"ד. ובאמת שדבריו דברי טעם לחלק בין האי דתנאי שלא תהיה זקוקה ליבם לתנאי זה ומרהיטת דברי תשובת מעיל צדקה דף ד' ע"ג וע"ד (דפוס פראג) משמע כן. ואולם ממה שכ' אח"כ ראי' דלא הוה בעילת זכות מדתקנו נשואין לקטנה ולא חששו שמא תמאן משמע דאין חילוק דלעולם כל שהוא חושב להיות דרך נשואין שוב אין איסור. והיה נלפע"ד דתליא במחלוקת הרמב"ם והתוספת והרא"ש שהביא בב"י בסימן א' דלהרמב"ם בקטן כיון שלא תקנו לו נשואין א"כ אסור להשיאו אשה ולהתוספות והרא"ש מותר אע"ג דלא תקנו נשואין מ"מ אין בו משום בע"ז להתוספות והרא"ש א"כ כאן אע"ג דאיכא למיחש שמא יתבטלו הקדושין מ"מ אין לאסור אבל להרמב"ם יש לחוש כיון דעל קטן דלא תקכו נשואין יש איסור בדבר אין לנו להתיר רק מה שמצינו שהתירו רבותינו ז"ל כבר כמו בתנאי דיבום לא בענין אחר מטעמו של מעכ"ת ני

והנה הטור פסק בזה כהרמב"ם דאסור להשיא לקטן קודם שתקנו לו נשואין ותמה הב"ש שם היאך פסק הטור היפוך דעת אביו הרא"ש ואני תמה דדברי הטור והש"ע לכאורה סתרי אהדדי דבסי' א' סתם המחבר כדעת הרמב"ם דלא ישא קודם זמן י"ג שלא תהיה כזנות. ובסימן ל"ז סעיף י"ד כתבו הטור ובש"ע קטנה שהלך אבי' למדה"י דלדיעה הראשונה צריכה מיאון. ולדעה ה"ב שהיא דעת התוס' והרא"ש שם אינה צריכה מיאון. וסיים הטוש"ע ומ"מ אין לאסרה עליו משום דתחשב אצלו כזנות כיון דדרך נשואין וקדושין היא אצלו. יעיי"ש סתם וכתב דלכ"ע אין איסור. ואין טעם נכון לחלק בין קטנה אם לא תקכו נשואין ובין קטן והרי הרא"ש ב"פ הא"מ שם ילוף הא דאין לאסור