אמרי אש חלק ב רא

הא לאו מלתא היא דאפשר דאינך בנות שראו שאין לאביהם בנים זכרים לא בקשו שטר כזה וגם האב עצמו כיון שראה שאין לו בנים זכרים לא דקדק לעשות להן שח"ז כיון דאין נפקותא בי' ואע"ג דידע שנתן לזו שח"ז לא קפיד דהיא נמי ידע דאין נפקותא בשח"ז כשאין לו בנים לכך נראה דאין לבת זו כלום בשטר ח"ז זה דאמרינן עיקר מנהג הגדולים שקבעו בשח"ז איני אלא אדעתא אם יהי' לו בנים זכרים אבל לא אדעתא אם לא יהי' לו בנים זכרים. עכ"ל ולפי"ז גם בנידון לא היה מועיל השח"ז. אמנם באמת לא זכיתי להבין דבריו הקדושים בזה וכי אמרינן בשטר בעדים משטה. ומה אכפת לן בתקנות האחרונים אטו אינש דעלמא לא יכול להתחייב א"ע בדבר שאינו מחויב כדקיי"ל ח"מ סימן מ'. ומהיכא תיתא נימא ששארית ישראל יעשו דבר שקר וכזב אמנם י"ל דהצ"צ לא כתב דבריו אלו אלא גבי אב דסבר אולי בן יותן לו עוד משא"כ בנדון שהיתה יודעת בבירור שלא תלד עוד בן ודאי מודה הצ"צ שא"א לומר ששקר וכזב נעשה כיון דלא שייך משטה היתי בך

ואפשר עוד דזה דומה למה שכתב התומים בקיצור תקפו כהן גבי נדוניא דהוה ס"ס אולי הדין עם רש"י דבנשואין לא משגיחין כלל באמדנא וזכה בהן הבעל ואת"ל כר"ת אולי לא היה דעת האב לכך וא"כ דהוי ס"ס לכ"ע אין מוציאין מיד המוחזק. וה"ה כאן י"ל דלמא כסברת עה"ג דלא אזלינן כאן בתר אומדנא. ואת"ל כצ"צ דלמא לא הוה דעת האם דוקא על בנים זכרים

הנני כותב בחפזי מאוד ואנוכי עומד ומצפה לשמוע דבר ה' זו הלכה מפה קדשו דברי ידידו המעתיר באמת בעד אריכות ימיו ושנותיו יתחדש כנשר נעוריו ועיני קדשו ועינינו תחזנה בביאת גואל צדקינו בב"א. עבדו ועבד לעבדי ה'. הק' נתן פייטל במ"א זלל"ה החונה פה ק"ק מאדע וגליל סערענטש יע"א

סימן לד

בעזה"י יום ג' י"א מרחשון באברתו יסך לך לפ"ק אונגוואר יע"א

העתק התשובה

שלום וכ"ט לכבוד ידיד עליון הרב הגאון הצדיק בקש"ת מזה נתן פייטל ני' האבד"ק מאדע והגלי"ל

בשבוע העברה קבלת מכתבו על דבר המשפט אשר כתב מעכת"ה ני' ידידי הנה אין לבי עמי מכמה פנים ה' בחסדו על מי מכוחות ינהלני ואולם לפי עיון הגס נראין דברי מעכ"ת ני' ברורים ופשוטים כי אחרי כי האשה היתה אלמנה וזקנה אין לומר כלל שהיה בדעתה על בנים זכרים בלבד אשר יהיו לה אם תנשא ותמות לאחרי מות בעלה אשר תנשא לו [כי אם לא יהי כן הרי בעלה יורשה] וכל שבאים לבטל השטר לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה וכ"ש בנדון שבעלת השטר מוחזקת לא אוכל להאריך כעת לפי כבודו הרמה ומכ"ת הגאון ני' יסלח לי ה' בחסדו יחזקנו ויאמצנו לתורתו ועבודתו דברי ידידו ואוהב נפשו הכותב בחפזי מאד

הק' מאיר ר"ט

סימן לה

שאלה להגאון חת"ס זצ"ל

(ויעויין חת"ס אה"ע ה"א סימן קמ"ד

) ילמדינו רבינו אורחות משפט. זה כמה שנים אשר הלך יעקב לעולמו ושבק חיים לרבינו ולכל ישראל והניח אחריו בכור ופשוטים ואשתו מעוברת ילדה אח"כ בת ולאשר הוכרחו הב"ד לחלוק ביניהם בקטנם כי לא הי' הבנים מאשה זו שהניח כולם. הנה כאשר ישבו ב"ד לחלוק ראו כי עזבון המנוח מקצתו בעין. בית ומטלטלין ומעות וחלק רב ממנו בהלואה ביד אחרים ואמדו דעת האב לתת להבת שבע מאות זהובים וחמשים זהובים שיין לצורך מזונתיה ופרנשת נישואי' ונלקח הסך הלזה בסתם מן העזבון אחר שכבר נגבה הראוי בשעת מותה והשאר חלקו בין הבכור והפשוטים כמשפט לתת להבכור פי שנים מן המוחזק ולא מן הראוי והילדה חלתה והוצרכה לרפוא' ולמזונו' יתרים ונלקח בסתם מן חלקה ועתה גם הילדה מתה והוצרך לחלק מה שנשאר ממנה בין האחים ולכאורה היה פשוט שאין להבכור שום יתרון בירושת אחותם. ואולם ראית להרב בעל שבות יעקב ב"ח א' סס"י ק"י לענין שטר ח"ז דאף אם אין כתוב בו שיגבה מן הראוי מ"מ יש ליטול בכה"ג דאין להבת כיון שמתה שום זכיה בפרנשת נישואין אף אם נאמר שזכתה משעת מיתת אביה בעישיר נכסים מ"מ אם מתה אגלי למפרע שאין לה דבר וא"כ ה"ה כענין בכור שיש לו פ"ש בחלק ירושתה ואולם נסתפקתי לאשר הוצרכה הבת יותר משני מאות זהובים למזונות ורפואה אם כאמר שי וכ' הוצאות אלו גם מן הראוי לפי הערך או מן המוחזק לבד והנה משנה שלמה דבכור וכתובה ומזונות הבנות איני גובה מן הראוי ומפרש טעמא שם בבכורו' תנאי כתובה ככתובה ובכתובה הקילו ודין מלוה לגבי בכור הוא ראוי ולכתובה חשיב מוחזק והיינו מטעם שיעבודא דר"נ כמ"ש התוס' והרא"ש בב"ב פי כולא מטעם תקנת הגאונים דמטלטלי משעבדי לב"ח וה"ה לראוי דהרי הרב"י פסק דמשאר ראוי אין כתובה נגבות וכן אם ירש הבעל מלוה ממורישיו ומת אין כתובה נגבית מן המלוה ההוא ודווקא מה שה לוה הבעל מפני שהמעות לפני ההלואה היו משועבדין אליה בעודן תחת ידו ומעתה יש להסתפק למזין האשה והבנות מעת הנישואין ורק זמן, הפירעון מתחיל לאחר מותו ואזי אף במזונות שייך שיעבודא דר"כ ואין המלוה ראוי כמו בכתובה או אין החוב מתחיל רק משעת מותו ואילך וא"כ אין לה לגבות ממלוה והנה מדברי רש"י בגיטין דף נ"ב ע"ב ד"ה מעיקרא הכי אתקין ונכתב דא"כ אין אדם לוקח מחבירו שדה אם מזון אשתו ובנותיו חוזר עליו לעולם מפשטות דבריו נראה דדוקא מלקוחות איכו גובה מזה הטעם אבל השיעבוד חל מנשואין וכדאמרינן כתובים הן אצל בע"ח ואין כתובים כו' משמע מיהא דלב"ח כתובין הן וחלין מאז כתורת מלוה ע פ אבל לדעת רב האי האי גאון וסייעתו דמלום ע"פ מוקדמת קודם למלוה בשטר מאוחר וכוותיה סתם המחבר בח"מ סימן ק"ד וכתב הר"ן בכתובות ר"פ מי שהיה נשוי דהקשי עליו מהא דאר"י ר"פ א"נ מוכרת וכותבות סתם וכן כחה יפה ומפרש בירושלמי בא מלוה בשטר א מרת לכתיבה בה מכרתי משמע דלמזונות לא היתה קודמת אע"ג דקדמה וכן מהא דאבעיא לן מוכרת למזונות אם חוזרת וטורפות לכתובה וכתב הר"ן דהרשב"א דוחה שאני מזונות דהקילו לחשוב כל יום ויום חיוב בפני עצמו ולא חשיב מוקדמת. הכה נראה דהגדולים מביאי ראיות הללו דעתם דחיוב מזונות חל משעת נשואין וע"ז סובב קושית' על רה"ג וסיעתו ורה"ג והרשב"א סבירא לה' דאין חל החיוב רק דבר יום ביומו וכוותיה סתם המחבר בחושן משפט

אבל יש לעיין לדעת הרשב"א וסיעתו מהא דאיתא בב"ב דף קל"ג סבר ר' אדא למימר אם ראוי ליורשו אשתו ניזונת מנכסיו ופריך רבא מגרע גרע השתא ירושה דאורייתא אלמנה נזונת מתנת שכ"מ דרבנן מבעיה זהו גירסת הגאונים ולזו הסכים הרשב"א בתשובה שהביא הב"י בח"מ סימן רנ"ב ופירש הריף הטעם דכיון דאין מתנת שכ"מ חל עד לאחר מיתה אז חל ג"כ חיוב מזונות ולהרשב"א הרי קדם מתנת שכ"מ לחיוב המזונות שאינם רק חוב דבר יום ביומו וכבר קדמה המתנה ואמאי תיזון ממנה דוודאי שאר מתנה אף אם אינה רק מדרבנן לא תגבה החוב שאחר המתנה ממנה והיינו דאצריך הרי"ף וכן הרא"ש שם לומר דבהדדי אתיין וצריך לומר דלרשב"א אליבא דרב האי כיון דמתנת שכ"מ מדרבנן ולא חיילא אלא לאחר מיתה כירושה שוויא רבנן ואע"ג דקדמה ירושתו לחיוב מזונות החל דבר יום ביומו לבד