אמרי אש חלק ב רג

משום זנות בקטנה מהך דס"ל להרא"ש בפשיטות דמותר להשיא כקטן וה"ה לקטנה והטוש"ע אוסרים בקטן ומתירים בקטנה וצ"ע לחלק. ואין הזמן מספיק לעיין אם עמדו האחרונים בזה [א"ה עיין בב"ש סימן ל"ד ס"ק כ' ובטו"ז שם סק י"א שהעירו בזה ותי' דבקטנה תקנו לה נשואין שלא ינהגו בה מנהג הפקר עיי"ש] ואולי יתכן לומר לפימ"ש הב"ש סימן ק"ו סק"ב דלדעת הרא"ש והטור אין איסור בפלגש א"כ לכך התירו לו ליחד קטנה אם אין אביה כאן ולא מיחשב ב"ז משא"כ בקטן ל"ש זה וכפי הנראה סיגי' דעלמא בפרט במדינת פולין כדברי התוס' והרא"ש הן לענין קטן הן לענין קטנה. ויש לעיין עוד אם יש לחלק בין קטן דא"א לו לישא ובין קטנה ואכ"מ להאריך עוד בזה ויעויין בב"ש סימן ל"ז ס"ק כ"ג בסוכו

ולבי מהסס עוד מטעם אחר לבלתי התר ע"י תנאי בקדושין כי ראיתי שני טעמים חלוקים על תקנת רגמ"ה שלא כישא שתי נשים הר"ן בתשובה סימן מ"ח כתב הטעם מפני קטטה שלא יכניס אדם מריבה בתוך ביתו. ולזה פלפל הר"ן שם אם הרשתו אשתו לקחת לו עלי' אשה אם רשאי ומהר"ם פדוואה בסימן י"ד כתב הטעם כי שקדו על תקנת בכות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן ולשני הטעמים אף פלגש אסורה לו ליקח על אשתו לכאורה. וראיתי בכנה"ג שכתב בפשיטות בסימן א' אות כ"ד בפלגש לא נזר רגמ"ה שלא גזר רק על הנושא אשה על אשתו ואין פלגש נקראת אשתו ואם רגמ"ה סובר דפלגש אסורה מן התורה אין ראי' מלשון אשה על אשתו דלא גזר בפלגש כיון דבלא"ה אסורה מן התורה אבל מ"מ המתירין פלגש לא יתירו לקחת פלגש על אשתו אחרי גזירות הגאון כיון שהיא בכלל הגזירה לפי הטעמים. ואולי סובר הכנה"ג דכיון דאין שם קידושין לא הוצרך לגזור בזה הן לטעם הר"ן מפני קטטה או לטעם מהרמ"פ מפני חסרון מזונות כיון שהוא בלא כתובה וקידושין ויוכלו להפרד זה מעל זה כל עת שתהיה מריבח ביניהם וכן בטעם דחסרון מזונות כי יראה כי אזלת יד יתפרדו. לכך אין הפלגש בכלל הגזירה ועכ"פ בקידושין ע"ת כיון שאינם יכולים להפרד מבלי גט הרי הוא בכלל הגזירה. ולכאורה היה אפשר דנימא דאין בו משום בעילת זכות מפני התנאי והוא בועל לשם אישית ולומר שאינה בכלל הגזירה מפני שאינה נקראת אשתו לכאורה הוי תרתי דסתרי אהדדי רק די"ל אדרבה דלשני הטעמים אף את"ל דפלגש גם היא בכלל גזירת רגמ"ה וכדאמרן מ"מ בתנאי כזה מותר דהא אין לו שתי נשים דאם תבוא הראשונה השני' אינה אשתו ולעולם אין לו רק אשה אחת ולא תהי' קטטה בביתו וגם לא ירבה בנים רק מאשה אחת

אבל ממה שכתבו באשה שנטרפה דעתה ר"ל להצריכה היתר מ"ק רבנים מג' מדינות ולהשליש גט וכתובה ולא נמצא להתיר לו שישא אשה על אשתו על תנאי שאם תשוב לדעתה יהיו קידושי שני' בטלין מכלל דלא ס"ל דאריך למיעבד הכי אם משום דכיון דעכ"פ השניה אגידה בו כל עוד שהראשונה חי' מקרי נושא על אשתו ולא פליג ר"ג בגזירתו או מטעם אחר דאם תשוב לדעתה וה"ה בנידון זה אם תשוב לביתה הראשונה אצל בעלה תצא השניה בלא גט תווהו בה אינשי ויאמרו א"א יוצאת בבא גט וזה אחד מן הטעמים שכתב בתשובת מהר"י מינץ סימן שראוי לתקן שלא יועיל מיאון פן יאמרו א"א יוצאה בלא גט. וכנראה דאף החולקים שם מטעם כיון שתקנו חכמים ואמרו דמהני מיאון אין לבטל דבריהם ז"ל שתקנו קידושין לקטנה ואמרו דמיאון יבטלו הקדושין א"א לחלוק על דבריהם ולחוש מה שלא חששו הם אבל לעשות מעשה קידושין בגדולה ואח"כ תצא בלא גט בוודאי אין נכון לעשות כן ואינו דומה לתנאי דלא תזקק ליבם דלא חששו שמא יאמרו יבמה יוצאת מבלי חליצה דהתם איכא יבם מומר או חרש או נאבד ויודעים דזה דבר שצריך חקירת חכם אבל שתהי' דרה אשה עם בעלה ואח"כ תצא בלא גט בוודאי איכא למיחש לשמא יאמרו כו' ואם נאמר שאם תבוא האשה הראשונה נצריכה גט לשני' מפני כך אין לפסול כשירה לכהונה על לא דבר ועוד כי יאמרו כי התירו חפנים לישא שתי נשים לזאת לא ישאני לבי לומר לו לקדש ע"ת אשה אחרה

ולהתירו לקדש אשה אחרת ע"י התרת מאה רבני' ולהשליש גט וכתובה כמשפט וכמ"ש רבותינו בדין יוצא מדעתה בספריהם דהיה נראה לכאורה לומר דבזה לא החרים הגאון ג"כ באשה ההולכת מבעלה אף שתחילתה באונס מפני זלעפות רעב מ"מ שחלפו כבר ה' שנים ח"כ אם ברצון נפשה וזדון לבה לא תאבה לשוב לבית בעלה ולבניה הא בוודאי בזה כא גזר רגמ"ה כמו בשאר מורדת ורק החשש שמא באונס אינה יכולה לשוב ואע"ג דבאמת בראה דלא שייך לומר בכה"ג אונסא קבה אית ליה דמי יודע מאשה שהרחיקה נדוד ואין לאל ידה לשוב מ"מ לא שכיח שימשוך האונס זמן רב כזה והרי יש שני צדדים לו' דאין כאן חרם כלל דאולי מתה ואולי בזדון לב לא תשוב. מ"מ עכ"פ ע"י התרת מאה רבנים מג' מדינות והשלשת גט וכתובה יש מקום להתיר

והנה הטעם דצריך מאה רבנים מג' מדינות דוקא כבר דיבר מזה ידידי הגאון מוהר"ח מצאנז ואני זה ימים כבירים אמרתי הטעם עפ"י מה שראיתי בליקוטי מהרי"ל ריש הלכות גיטין שכתב שם דהיה מנהג קהילות שו"ם שאם יארע גנו באחת מן הקהילות לא יותן הגט באחת מהן אם לא ישלחו לשני הקהילות האחרות ויסכימו גם הם על הגירושין. וכתב שפעם א' היה וועד הקהלות במאגענצא ואיקלע גט שם ולא רצה מהרי"ל להקל על הזוג שיסכימו אותם שהיו שם בשליחות אחיהם משני הקהילות על הוועד אך הצריך לשלוח שליח מיוחד להביא הסכמות ממקום הקהילות כי אמר עיקר התקנה לא נתקנה מעיקרא רק להחמיר על הזוג ולהרבות ההוצאה אולי ירע בעיניהם להוציא ויבטל הגט וע"כ הצריכו לשלוח בשלש הקהילות תמורת החתימות יע"ש ולזה נראה דהיינו טעמא נמי שתקנו שיהיו מאה רבנים מג' מדינות דוקא ג"כ להרבות הטורח על הבעל המבקש ההתרה ולכך אמרתי אז על עובדא שהתירו חכמי הדור לא' לישא על אשתו המטורפת אשה אחרת ורצה הבעל לקבץ ביריר פעסטה חתומים מרבנים מג' מדינות לבלתי הטריח לכתת רגליו ממדינה למדינה. ואמרתי כשם שלא רצה מהרי"ל ז"ל לסמוך על שנמצאו אצלו במקומו מטעם הנ"ל ה"ה דאין להתיר החרם דרגמ"ה כ"א בהלוך לג' מדינות ממש וכן ראוי לעשות בזה. ועוד יש לחוש ולדקדק בזמנינו בעו"ה רבים יושבים על כסא הוראה ואין בביתם לחם ושמלה ויש אשר אין יראת ה' על פניו אשר בודאי לא בידם נתן רגמ"ה להתיר חרמו וגם מה שמקילין לצרף אף שאינם יושבים על כסא הוראה צריך לדקדק שיהיו ראוים להוראה ויבינו הדבר לאישורי כי ראיתי בעיני מכשלה פעם א' שראיתי חתומים אשר לא הגיעו להוראה כלל ואך ומפני הכבוד והחנופה הגוברת נצטרפו למספר המאה

בעניין החרם אם הוא מן התורה הארכתי ותמהתי על הנוב"י סימן שלא הביא כלל דעת מהרש"ל והש"ך והט"ז ביו"ד סי' רי"ח די"ל דחרם הוה איסור דאורייתא והט"ז בשי' רכ"ח סעיף ל"ג שם הוסיף עוד דאף תקנת הקהל דאורייתא ודבריו תמוהים שם ואין הזמן להאריך בזה ואחר כל הדברים האלה מזקנים אתבונן אחרי שהגאון בעל נוב"י אשר נודע חילו לא אזר כח להתיר אף כי כבר עלומה שמונה שנים מה אני לאזור חילי מה שלא מלא לבו לב הארי ועתה עמו ועם הרב הגאון הגדול מצאנז עז ותושיה כאשר תסכימו יסכים ה' עמכם וישאו ברכת ה' מאתו לעולם. דברי ידידו הדוש"ת אוה"כ