אמרי אש חלק ב קצט

הגורם לממון לאו כממון דמי ליכא למבעי' כלל כאמור

והיינו גמרא דהגאון בעל ח"צ דאדמבעי לי' לר"ש דלית הלכתא כוותי' לנקוט לי' בס"ת וכיוצא בזה אליבא דהלכתא ולא ידעתי מאי השיב מעכ"ת ני' ע"ז דרבא משמיענו דינו בפלוגתא דר"ש ורבנן במאי דאיירי בהו דהלא זה קושיא הח"צ אמאי נקט דינא בקדשים הלכתא למשיחא ולא נקט בס"ת וכיוצא דנ"מ לדידן דבין לרשי' ובין להראב"ד הדין רק אליבא דר"ש דלא קי"ל כוותי'

והנה רבנן ור"א במנחות ב"פ בתרא לא פליגי רק מר כאתרי' ומר כאתרי' ופי' הרמב"ם דהיינו באתרא דר"א היו קורים סתם עולה לעוף ובאתרא דרבנן סתם עולה כבשו"כ הכ"מ שם דרש"י פי' בע"א והיינו דרש"י פי' שם דבאתרא דר"א עוף גרוע ובאיתר' דרבנן כבש גרוע ולהרמב"ם משמע דתלי רק במנהג המקום ובזה א"לו כדברי מעלתו ני' דאע"ג דעוף גרוע מכבש מ"מ כולי האי לא אמרי' דלפטר גנב נפשי' בעוף והיינו דנקט רבא לענין עולה וגם זה אינו קו' כ"כ על הח"צ גם בזה שהבי' הח"צ מס"ת שדחה מעלתו ני' דס"ת כל שהוא מובחר יותר מתקיניו אין בו עילוי יותר לא היה למעכ"ת ני' לדחות דברי הגאון כי שבח ס"ת ויוקרו רק מפני הקלף והדיו וגודל האותות הלא נויין ויופין של אותיות הוא ג"כ שבחו והגוזל ע"ת שכתב לבלר אומן וסופר מהיר האם ישלם תחתיו דעי ספר שכתבו סופרים העשויין להתלמד באופן שאין בידו להכריע נגד שלשת הרועים האלה ומ"מ בדין הזה אם באמת ולא גזל הי' אפשר לדון כן מפני שלא כיון להזיק ועשה ברשות

וע"ד שקרה אצל מנין אחד כי בשעת פתיחת אה"ק נפל ס"ת לארץ ביוה"כ הנה וודאי חרדה גדולה היא ר"ל אבל לא מצאתי מספר לתעניתים רק המ"א כ' בסי' מ"ד דבמשפטי שמואל כ' קצת סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפלו תפילין על הארץ וה"ר דס"ת ו"כ המג"א דס"ת אפילו בנרתקו וכ"כ בא"ח וראיתי בברכי יוסף ש"כ דהרואה שנפלו תפילין מיד אחר א"צ להתענות רק מי שנפלו לו מידו ובס"ת דחמיר מיני' לא כתב כלום אם הרואה צריך להתענות כי יש סברא לומר בזה דעל כולם היה מוטל להשגיח שיעמוד הס"ת באה"ק כתקנה שלא יפול ומכש"כ ביום הקדוש יוה"כ ואחרי כי לא נמצא אתי מבואר בפירוש מספר ימים אשר יצומו ורק מסברא זה יכול מעכת"ר לקצוב להם מסברתו ועכ"פ יקבלו עליהם לכבד התורה והוגי' ויתענו כפי אשר יוקצב עליהם ולא יאונה להם ולכל ישראל כל און דברי ידידו הכותב בחפזון דורש שלומו ושוחר טובתו

סימן ל

להרב הגאון הגדול מוה' משה אבדק"ק צהעלים

דבדיק לן מר על שהשמיטו הטוש"ע בח"מ סי' רס"ב הך דאיזהו ת"ח כל שרואה טריפה לעצמו שפירשו התוספות והרא"ש דהיינו שמחזירין לו אבדה וירצה הדרתו לומר דדוקא לענין גט אשה נאמר כבר ראה לבבו כי לשון תוס' והרא"ש לפ"ז וגם המהרש"ל כותב שם דעיקר הסברא כיון דעל שלו אינו חומד כ"ש על אחרים מבואר דלענין ממון כאמר ואולי יתכן לאמר כי צריך להבין בדברי ר"ח דהרי לכאורה ברור דלהעיד על חכם שראה טריפה לעצמו אפשר להעיד וכגון שהיה השאלה במסיבת חכמים והיו צדדים להיתר ולאיסור ואף כי היו צידי ההיתר מוכרעין יותר חשש בעל הבהמה והטריפה לעצמו אבל איך אפשר להעיד הפכו כיון דבאובנתא דליבא תלי' מילתא מעתה אם היו צדיד ההיתר והאיסור שקולים המתיר רשע זע"כ היא אומר שצדדי ההיתר אצלו מכריעין וא"כ לא יצא כלל הגד ת"ח אם ליקי' כמשעתי' (והרי לדעת הר"ן אדרבה שבח הוא לת"ח ולא יהיה סברות הגאוני' הפוכות) אלא וודאי דבאמת זה א"א להעיד על ת"ח להוציאו ורק הרואה טריפה לעצמו הוא בודאי בגדר ת"ח ולפ"ז יקשה לדעת הגהות אשרי והב"י כתב דגם לשון הריב"ש מוכח כן דא"צ ראיה לת"ח על שלא שינה בהני תלתא ומבואר דלדעתו כל היושב ושונה אמרינן דאור התורה מטיבו וא"כ איך משכחת לה הא דר' חיסדא דאיזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה כל שרואה טריפה לעצמו בשלמא התם משכחת לה אם יבואו עדים ששונה לבר מהני תלת לא יחזירו לו אבידה וכן לענין חלוק אבל המ"ל דהרי א"א שלא יבואו עדים שלא ראה טריפה לעצמו ועל עדים שראוי אין צריך לדעת הרמב"ם והרא"ש אשר ע"כ היה נראה לפע"ד לומר דשמעתא אהדדי איתמר דכלפי דאמרינן בשבת איזהו ת"ח שמדקדק בחלוקו להפכו דנשמע מזה שאם יבואו עדים שראו יוצא בחלוק הפוך פעם א' לא יחזירו לו אבידה בט"ע ואף שלא הוחזק בזה למשקר ולזה אין תקנה כשיבואו עדים אח"כ שיצא בחלוקו כמשפי' או שלא שקר דבכל אלה אין ראיה להשיבו לחזקתו הראשונה ובא ר"מ ואמר כי אם יבאו עדים שראה טריפה לעצמו הנהו בחזקת ת"ח כיון שלא הורע חזקתו רק מפני צאתו שלא כדרך ת"ח ישוב לאיתנו שראה טריפה לעצמו מה שא"כ אם יבואו עדים שהוא משקר לבר מהני תלת לא יועיל לו שהוציא טריפה לעצמו ולזה כיון שלא הביאו הך דאיזהו כו' בחלוקו לא הוצרכו להביא הך דר"ה ויתכן לומר עוד דהא דכתב הגהות אשר דא"צ ראיה ליושב ושונה שהוא נוהג כמשפט ת"ח אע"ג דוודאי איכא מיעוט שאינו בגדר הלזה מ"מ כיון דרובא הכי איתנהו חייב להחזיר לו בטבע דאע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב באבידה הולכין כמו שכתבו התוס' ביומא וכתובות מיהו ה"ד לדידן דפסקינן כרשב"א דבכלי אנפוריא אין חייב להכריז ודווקא שבעתן עין מכריח וכיון ששבעתי עין וודאי יש לו בהן טב"ע ולכך חייב להכריז ולהחזיר אף שאינו ברור שהו נוהג כמשפט ת"ח אבל לרבנן דאף כלים של שבעתן עין חייב להכריז לדידהו כיון דוודאי לאשר לא שבעתן עין איכא מיעוט המצוי דאף לת"ח אין לו בהן טב"ע אלא דאפילו אית להו לרבנן דמכריז משום דס"ל דאף בכה"ג שייך טב"ע מ"מ ה"ד אם ידוע שהוא ת"ח אבל בסתם כיון דאיכא מיעוט שאינן ראוים להחזר להם אי מצרפינן לי' להדי הנך דאין להם באנפוריא טב"ע אין ראוי להחזיר מעתה ר"ח דקאמר איזהו ת"ח שמחזירין לו אבידה כל שרואה טריפה לעצמו ואמרנו דמשמע דס"ל דצריך ראי' לת"ח שהוא נוהג במשפט ת"ח היינו משום דס"ל כרבנן אבל לדידן דפסקינן כרשב"א מדפרשי אמוראי למילת' כמ"ש הלח"מ אין כ"מ בדר"ח ולפי פשוטו נראה דר"ח לא קאמר איזהו ת"ח לומר דאין מחזירין לת"ח אבידה אלא א"כ רואה טריפה לעצמו דזה א"א שא"צ עדות לת"ח כדעת הגהות אשרי ורק איפכא קאמר דת"ח שמחזירין לו אבידה עליו לקדש עצמו ולאסור על נפשו כל שיש צד טריפות (ואף לדרכינו הראשונים צריך לומר דלכך הביאו הרו"ש בפסקיו) וכ"מ מדברי מהרש"ל ביש"ש פא"ט סימן מ' דאע"ג שהסכים לדעת התוס' והרא"ש בפירוש איזהו ת"ח מ"מ כ' בסימנים שם דין שת"ח מצוה עליו להטריף בבהמה שלו אם נולד לו ספק טריפות ולא יחוס על ממונו ולא כ' שאין מחזירין לו אבידה משמע כדרבנן דלא בא ר"ח רק להורות לת"ח איך יתנהג בשלו כנ"ב. כ"ד הק' מאיר א"ש

סימן לא

שלום וברכה לאהובי בני הרבני המופלג ירא ושלם מהו' יהודה ני'

זה ימים הגיעני מכתב מר' מרדכי בר"י והנה הוא בא להשיב על מה שכתבתי לך תחלת החורף ליישב זה שהוצרך הרמב"ם לכתוב שני טעמים בלאו דלא תגזול שהוא ניתק לעשה ושהוא ניתן לתשלומין וכתבתי לך שם והנה הוא משיב שהרי בה' גניבה כ' הרמב"ם רק דניתן לתשלומין בלבד ולדברי כאשר תהיה הגניבה בעין ילקה אחרי דאין בזה משום אינו לוקה ומשלם ונותק לעשה אין כאן בגניבה הן אנכי אז כשלמדתי הסוגיא היו פשוט בעיני דלהרמב"ם גם גניבה הוי ניתק לפשה דבכלל והשיב את הגזילה הוא אע"ג דאיכא למפרך הוי כעין גילוי מלתא בעלמא וכן מוכח סוף חולין ב"ד ק"מ סוף ע"א וריש ע"ב דקתני בברייתא