אמרי אש חלק ב קצו

דאתרי ני' אבל אחרי אשר ראיתי כי ברשותו ורצונו הוא עושה לא אוכל מלט מלכתוב דבר מה בזה בקיצור. והנה באמת כל הבטולים אשר מצא מעכ"ת מדעתו ומדעת עליון כולם צריך לתת לב עליהם והנם רבים עד כי הצוואה וגם העזבון קטנים מהכילם. ומ"מ אמרתי לעיין בהם. והנה אם נבוא לבטל מפני שכתב בזה"ל יהי"ו לקר"ן קיימ"ת נראה דיהיו לשון מתנה והקנאה גם בבריא ולא דמי למניח דיש חילוק בין בריא לשכ"מ היינו דלשון מניח משמע לשון סילוק כמ"ש מהרי"ט ולא לשון הקנאה ולכך די שמהני בש"מ דכן הלשון בש"מ ההולך לבית עולמו ומניח נכסיו וכל אשר לו לאחרים אבל לשון יהיו כיון דהיא לש ן מתנה והקנאה מכין לנו לחלק בין ש"מ לבריא. והנה בב"י סי' רנ"ב הביא תשובת רשב"א שממנו מקור דין זה דיהיו לשון מתנה הוא (כמורשם בש"ע) ושם מבואר דגם בבריא מהני דבבריא מיירי הרשב"א שם כי כתב באומר נכסים אלו לשמעון וכ' דאם בריא הוא מהני מכלל דיהיו שכ' בתחלה בפשיטות דמהני גם בבריא הוא וכמו דהרי הוא שלו. הרי הן מקודשין. הרי הוא הפקר. מהני כן יהי' ג"כ מהני ובפרט שכ' בתחלת הצוואה בזה"ל שאי"ה לאח"מ יוחלק עזבונו דהיינו שאשתו ויוחלק לשון מתנה והוי לשון מתנה בתחלה דמהני וקאי לשון יוחלק על כל הפרטים המוזכרים אחרי כן ואינו דומה למ"ש מהרי"ק בשורש צ"ד יע"ש כמובן) ואף לדעת הר"י מגא"ש בש"ע סי' רנ"ג סעיף ג' דכל לשונות ההם המוזכרים שם לא מהני בברי הנותן מ"ד גופא ופרי דהי' לו לומר לשון הווה ולא לשון עתיד דאין ענין ללשון עתיד רק בש"מ דנותן לא"מ דרך לומר בלשון עתיד (כן כראה מדברי הה"מ שהביא הב"י ודברי הסמ"ע שם ס"ק ט' מגומגמים קצת יע"ש) אבל לברי שייך לשון הווה והיינו אם נותן מעכשיו הכל אבל זה שנותן מהיום ולאח"מ מכח הקנין גוף מהיום ופירות לאח"מ אין לנו לפסלו מפני לשון עתיד כי שפיר לשון עתיד על הפירות והגוף נקנה לו מהיום. ואפושי פלוגתא בין הפוסקים לא מפשינן

ואשר נמצא בצוואה ארב"ע מאו"ת זהיבים לק"ק ומבואר בסי' רנ"ג סעיף י"ח דאמרינן מנה דוקא קאמר ואין מטבע נקנה בחליפין אמכם באמת כן הוא אבל בצוואה זו בכל פרט ופרט כתוב מלת סך. ופי' מלת סך הוא לשון חשבון בידוע בב"ב אסכויי הוי מסכי להו ובע"ז סך קירי וכן פירשי והערוך ואחרי כי כתוב בתחלת הצוואה יוחלק עזבוני דהיינו וכו' ומונה והולך ואומר לק"ק יהי' סך נראה דר"ל בעזבינו יוחלק לחלקים ולהק"ק יהי' חלק העולה לחשבון ארבע מאות זהובים ולא הקנה מטבע כ"א חלק מנכסיו שוה ארבע מאות והיינו מהיום גופא ופירי לאח"מ ואע"ג דהרמ"א פסק בסי' רנ"ז דמקדיש מהיום ולאח"מ אין ההקדש חל היינו בהקדש בדק הבית ממש ומטעם שכתב הרשב"א בתשובה דאי אפשר לו לומר דגופא מהיום להקדש והפירי יאכל הוא דכיון דקדיש גופא גם גדולי' אסורים וע"כ תנאי או חזרה הוי ומספק אין מוציאין מן היורשים וגם זה צ"ע לדעת הסוברים דאף תוך כדי דיבור אינו יכול לחזור בהקדש וכמ"ש הסמ"ע בפשיטות ומ"ש הש"ך בסימן רנ"ה מסוגיא דב"ק כבר הבאים אחריו ז"ל יישבי דברי התוספות והר"מ וגם אני בעניי' אמרתי ליישבו אין כאן מקומו ועכ"פ חידוש שלא עמדו בזה מדברי אלו ועכ"פ בהקדש עניים דיכול להנות מן הפירות אף דגוף של עניים בזה מהני אף להרשב"א מהיום ולאח"מ ובאמת דמסתימת לשון הרמ"א קשה מ"מ ילמד סתום ברמ"א מן המפורש ברשב"א וכ"כ אחרונים ז"ל עיין בקצה"ח שכתב דר"י כתב להדי' כן ואשר כתב מעכ"ת ני' לבטל משום דלא מטי' לידי' ואע"ג דאיכא קנין ובשטר הקנאה לא בעיני מטי' לידי' מ"מ הרי כתב הסמ"ע בסימן רנ"ח לפרש דברי הטור שצריך בכה"ג שכ' בשטר לאחר מותו צריך להגיע לידו וכ' שאין מי שיחלק ע"ז הנה מ"ש הסמ"ע לפרש לשון קנה מיד שכתבו הטור וב"י בש"ע דהיינו מיד שהגיע השטר לידו וסיים דהב"י שפי' דאם הגיע לידו קכה למפרע הוא ללא צורך אם דעתו דבאמת לא קנה רק משעת דמטי' לידו צ"ע דכל קנין שאינו קונה בשעתו א"א לו לקנות לאחר זמן דהדר סודרי' למרי' כדמוכח בנדרים וכמ"ש הפוסקים ואפילו להרמב"ם וסיעתו דמעכשיו מבטל אסמכתא וקנין בלא ב"ד חשיב אינו מבטל אסמכתא מ"מ כ' הב"י שם תירוצם לחלק לא שייך לכאן ומכ"ש להתוס' ורא"ש דהוכיחו מכאן דמעכשיו אינו מבטל אסמכתא בעלמא בלא ב"ד חשוב אינו מבטל ואם גם דעתו כדעת הב"י דקני למפרע אם הגיע השטר לידו קני משעת קנין א"כ משמע מתוס' ורא"ש בב"מ דף י"ט ע"ב ד"ה והא אידי ובב"ב דף קל"ה ע"ב ד"ה כל שכתוב משם משמע דלית להו דבהקנאה צריך שהגיע לידו ואם הגיע קנה למפרע דאי הוי ס"ל כהטור לא הוצרכו לומר דמתוך דקתני מתנותי שכ' בה בפירש מהיום ולאח"מ אם לא אחזור בי דלא מצינו בשום מקום לשון כזה הוי להו למימר דמוקי מתני' דמתנות שכ' בה קנין דאם לא אמר תנו חוששין שמא נמלך ולא מטי לידי מעוצם אבל אם אמר תנו נותנין דליכא למיחש למידי כיון דקני למפרע מ"מ בשטר זה שכתב בו לאח"מ דיו להקנין שיגרום שלא נתבטל השטר לגמרי דאין שטר לאחר מיתה לזה גורם הקנין שיהי' מועיל כמו מהיום ולא יגרום הקנין ג"כ שלא יהי' צריך לימטי לידי' ולזה כתב שם דאם יש זמן בשטר וקנין אזי מודה הטור דלא בעינן דלימטי לידי' [ובזה אפשר ג"כ לדחות מה שכתבתי לעיל מדברי התוס' והרא"ש] מעתה בשטר זה שכתב בו זמן א"צ שיגיע לידו ואע"ג דכ' הרמ"א בסי' רנ"ח דה"ד אם צוה לכתוב זמן או שצוה לכתוב שטר מוציא וכו' הכה כן הוא בעדים אבל זה השטר שכתב הרב ז"ל ובתורת ב"ד כל שאפשר לקיים השטר ראוי לקיימו דלא חיישינן לב"ד טועין וב"ד בתר ב"ד לא דייקי

ולפמ"ש מהרי"ו בתשובה שהביא המל"מ בפ"ד מהלכות מלוה דבמקדיש שיהי' הקרן לעולם דאין לעניים בקרן כלום ומותר להלות בר"ק לפמ"ש הגאון ני' לא שייך כלל מהיום ולאח"מ דלעולם אין להם בגוף הקרן כלום באמת כי דבריו נכונים וישרים רק לפי"ז בטלנו כל הקרן קיימת לא מבעי להסוברים דאין שום אופן שיכול להקדיש דשלב"ל אלא אפילו להסוברים דיכול להקדיש וחל מטעם הנדר מ"מ אם מת אין היורשים שיורשים הגוף צריכים לתת מהפירות כלום ומה לנו לפלפל אם יש בו משום רבית והרי הגוף הוא של יורשים וממילא הפירות ג"כ שלהם והם הבעלים אבל נראה לפע"ד דכל מקדיש לקרן קיימת והפירות לעניים היינו שמקנה הגוף לפירותיו ולכך אין להיורשים כלום בהקרן ולפ"ז יתכן לומר שפיר שמקנה הגוף מהם לפירותיו שיזכו בהם לאח"מ

ומ"ש מעכ"ת ני' דכיון דלא ידענו אם היה לו נכסים הללו בשעת הכתיבה והקנין אין להוציא מן היורשים גם בזה יש לעיין הרבה דהרי אף להסוברים דגם בהקדיש עניים אמרינן ספיקא לקולא מ"מ מבאר שם דכל היכא דאיכא חזקה לחיובא מחייבינן נראה לכאורה מבואר דעכ"פ חזקת ממון דבעה"ב הפקיע רחמנא לגבי עניים וכן לכל מתנות כהונה ועניים וכדאיתא בחולין דף קל"ד ע"א יעיי"ש וכבר האריכו בזה רבותינו הראשונים והאחרונים. ועיין בש"ך יו"ד סימן רנ"ט ס"ק י"ד מה שהקשה על הגה"מ דלכאורה נראה דהגה"מ ס"ל דדוקא כל היכא דאיכא חזקת פטור כמו בגר שנתגייר וכמ"ש רש"י שם בחולין אבל הגה"מ מיירי שהיה בידו מעות של צדקה וחלק אותם ונסתפק עתה באלו אם הם של צדקה בכה"ג אע"ג דליכא חזקת חיובא מ"מ גם חזקת פטור אין כאן ובהגמ"ר סוף חולין לחד תירוץ אפילו רובא וחזקת ממון מסייע לבעה"ב דהא רוב התבואה חולין אפ"ה לא אזלינן בתר רובא וחזקת ממון ע"ש ועכ"פ היכא דאיכא חזקה מסייע לחייב את הבעלים לא יועיל חזקת ממון ורגיל אני בזה לתרץ מה שתמהו על הרמב"ם בהך דתקפו כהן ולא אאריך בזה שאינו מן הענין אך אחת אמרתי ליישב מה שהקשיתי זה ימים על הגמ"ר בחולין פרק הזרוע שכתב דהקונה מן הטבח נכרי הראש והזרוע וכו' דפטור מן המתנות דכיון דנהוג דאם נמצא טריפה מניחו לגוי נמצא דבשעת זביחה לא היה עדיין שלו דאין ברירה דאע"ג דרוב בהמות כשרות דאין הולכין בממון אחר הרוב והקשתי דא"כ לר"ש דס"ל דטרפה פטור מראשית הגז א"כ איך משכחת דחייב ונהי דאיכא למימר דבראשית הגז אין צריך שיהיה מבורר בשעת גיזה מ"מ תימה הוא שלא יהיה חייב בראשית הגז אא"כ