אמרי אש חלק ב קצה

שפיר יש לומר כדברי מר"ן הגאון זצ"ל מדתרץ הרשבא שם בב"ב על צרב ענן מכלל דס"ל דאפילו איכא דעת המקנה אפ"ה לא קנה הקונה מבלי דעת והא דתירוץ בגיטן דעת אחרת מקנה מהני התם רבא הוא דאמר ודלמא שאני זקן דידו לאקנויי' והרי רבא אמר בב"מ שפיר עביד דלא קבלה מיני' וע"כ לדידי' א"א לתרץ הא דר"ג רק כר"פ דדעת אחרת וקנה אותן שאני' ולכך דחי התם בגיטן דלמא זקן שאני דידע לאקנויי אבל הרשבא לנפשי אולי סובר פהריף והרמב"ם דלא ק"ל כר"פ ולדידהו לא שני להו ג"כ לענין שלא בכונה ולכך תירוץ הך דרב ענן באופן אחר

ואולם הראבד דנראה דגם הוא ס"ל כהריף והרמב"ם שהרי לא השיג על הרמב"ם בפ"ד מהלכות זכיי' ומתנה הלכה ט' ואפ"ה ס"ל דדעת אחרת מהני לקנות שלא בכונה נראה דס"ל דלאו בהא תליא ונראה דדעתו כריף כיון דקי"ל דקטן שהגיע לצרור וזרקו אגוז ונטלו זוכה לעצמו והתם ודאי עדיין לאו בר כונה לקנות דהא חזינן לרב אסי בגיטין דף ס"ד ע"ב חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים ואע"ג שלא הביא שתי שערות הרי דלא בעינן לרב אסי שיהיה גדול לזכות דאחרים ואפ"ה אם לא הגיע לכלל חפץ ומחזירו לאחר שעה אע"ג דהגיע לכלל צרור וזרקו אינו זוכה לאחרים וע"כ משום חסרון דעת הוא ואפ"ה זוכה לעצמו מדאורייתא להרבה פוסקים אם דעת אחרת מקנה אותן וכמש"כ הפ"י שם בגיטן להשיג על הש"ך יע"ש (וכן מצאתי דעת הראב"ד שהביא בש"מ בב"מ דף ע"א ע"ב) וע"כ הטעם דכל שלא היגע לכלל צרור וזרקו אין לו יד כלל. ולכך אע"ג דע"י אחרים מזכין אפי' לקטן ב"י (וכמבואר דאפילו דמזכי לעובר פליגו אבל לקטן ב"י לא פליגו אמוראי) מ"מ לר"י עצמו כיון שלא היגיע לכלל צרור וזרקו לא מחשב ידו כלל ולא קנה אפי' ע"י דעת אחרת אבל אם היגיע לכלל ברור וזרקו דיש לו יד אע"ג דאינו יודע לקנות ולאו בר כמנה הוא אפ"ה כיון דעת אחרת מקני אותן קנה א"כ ה"ה לעניין אם גדול אינו מכוון לקנות אם דעת אחרת מקנה אותו מהני ואע"ג דלגבי חצר שא"מ לא מהני כהראב"ד דעת אחרת מקנה שלא יהיה צריך עומד בצידו היינו כיון דאינו משתמר ואינו עומד בצידו לאו ידו ולאו שלוחו הוא אבל מ"מ יתכן דכמו דקטן שהגיע לכלב צרור וזרקו קנה ע"י דעת אחרת כן בהיגיע הדבר הניקנה לידו אע"ג דשלא כיון לקנות יקנה כשיש דעת אחרת נקנה ולאו מטעם שלוחו דהרי קטן אינו עושה שליח וחצר דקטן לא קנה אפילו דמתנה ומכר לדעת הרמב"ם ואפ"ה זכה אם היגיע לכלל צרור וזרק ע"כ דעת המקנה מהנה לעניין שיהיה קונה בלי כוונה כיון דמן הסתם ניחא ליה לא צריך שיהיה לו דעת רק שיהיה לו יד לקנות ולפי זה בנכרי כיון דעכ"פ יש לו יד לקבות לכ"ע ועד כאן לא פליגו אלא אם משיכה בנכרי קונה בדבר שאינו יכול לכנוס ולאסוף לתוך ידו עד שמשכו לרשותו כשורא וכיוצא אבל בדבר שבא לתוך ידו ממש ודאי קנה וזה מוכרח בכמה ראיות אין העת להאריך בזה (ועיין ברי"ט אלגאזי במה שכתב בפ"ב דבכורת ליישב דברי רש"י ורמב"ן ותיתי ליה דקימתי מסברה טרם היגיע ספרו לידי וזה שלא כדברי ממעכ"ת ני' בתוך דבריו שם להיפוך) יתכן לפי זה דגם בנכרי מהני דעת אחרת מקני אותו בדבר שבא לתוך ידו אע"ג דאינו מכוין לקנות וכן את"ל דחצר דנכרי קנה לו דאע"ג דאין שליחות לנכרי ה"מ ישראל לנכרי אבל נכרי לנכרי הוה שליח וכדעת המ"ב וכבר יישב מהר"ט אלגאזי שם דבריו והשיג על קושית מג"א בסימן תמ"ח אם בא הדבר לחצירו ע"י דעת מקנה קונה שלא מדעתו ופשיט דאין זה ענין לזה שאמרו בב"ב דף ע"א דאין זכין לנכרי משום דלא אתיא לכלל זכיי' דהתם לא בא לא ליד הגוי ולא לרשותו אבל כל שבא לידו או לרשותו (למ"ד חצירו קונה לו) יתכן דמהני לדעת הרמב"ם אפילו שלא יתכוון

מיהא זה לדעת הרמב"ם דס"ל דאם בא ליד קטן שהגיע לכלל צרור וזרקו קונה כיון שדעת אחרת מקנה אותו כמו שמבואר בהה"מ שם וחצירו דקטן אינו קונה לו אפילו במכר ומתנה אע"ג דאיכא דעת אחרת מקנה אותו מכלל כיון דאינו בר שליחות לא מהני לי' דעת אחרים דמקנה א"כ הא דקנה דזכה בהגיע לכלל צרור וזרקו אינו מטעם שליחות רק כיון דיש לו אע"ג דלאו בר כונה הוא שיתכוון לקנות [ולא מצינו בקנין חילוק בין עומד ע"ג דהיינו מלמדין אותו לכוון לדעת התוס' בגיטן וחולין רק סתמה אמרינן זוכה לעצמו] א"כ בנכרי כיון דיש לו יד אולי גם אם איכו מכוון לקצות מהני דעת המקנה שיקנה כמו קטן ואפילו חצירו להרי"ט אלגאזי לדעת הרא"ש אבל לדעת הראבד דס"ל בקטן דאם נתן הנותן מתנה בחצירו קונה הקטן כיון דזכות היא לו וזכין לאדם שלא בפניו לדידי' יתכן דכל היכא דדעת אחרת מועיל הוא רק משום זכי' וכיון דאין זכין לנכרי אין דעת אחרת מועיל להקנות לו שלא בכוונה וכמש"כ מרן בחת"ס

ולפי מש"נ לפע"ד עיקר הטעם יכול להיות דדעת אחרת מהני היינו דכיון דיש לו יד לקנות רק חסרון הכוונה אצלו גורם שלא יקנה וכל שיש בדעת המקנה להקנות קנה המקבל יתכן דדעת הרשב"א דהיינו בדבר שהנותן מוציא מרשות ונותן ליד המקבל אע"ג שאינו מכוון מהני מחשבת וכוונת המקנה שיקנה הקונה כיון שהוא בידו או בחצירו אבל בעודר בנכסי חבירו וסבור שלו הן כיון דאינו מכוון להנות אע"ג דבעל הקרקע מכוון להקנות מ"מ במה יקנה הלה ובמה יצאה הקרקע מרשותו ולכך לא מהני בהך דרב ענן דסבור שהקרקע שלו גם אם היה בעל הקרקע מכוון להקנות לו ולא דמי כלל להא דגיטן דף י"ט דהזקן מוסר השטר ליד המקנה והכי קונין ומקנין אח"כ לו ולזה ס"ל להרשב"א דמהני התם דעת אחרת מקנה אע"ג דלא מכוון ולפי זה כל שהמוכר נותן דבר הנקנה לחצירו או לידו כיון שיש שם דעת המקנה להוציא החפץ מרשות' לרשות הקונה אעפ"י שאין הקונה מתכווין לקנות גם להרשב"א קונה ורק כל שאין בעל החפץ אינו עושה כלום רק שאחד מבלי כוונה עושה מעשה קנין כהא דרב ענן בב"ב וכל כיוצא כזה שאין המקנה עושה מעשה קנין להכניס לחצירו או לידו אעפ"י שהקונה עושה הקניין כיון שאינו מכוון לקנות לא קנה ובזה מיושב קושית מל"מ בפרק ב' מהלכות זכיי' ומתנה וגם בפ"ד מהלכות מכירה יש ליישב ואין להאריך בזה ועכ"פ בנידון שבא לפני מעכ"ת אם אין הלוקח מתכוון לקנות לא קנה ובפרט במקום שהוא חייב לו וכמש"כ מעכ"ת ני' בשם הגאונים וודאי ראו לדון כך גם מטעם קניין מעות אין לערער כלל גם מתורת שמירות שערערו לא ידעתי מקום כלל וכמש"כ מעכ"ת ני' ורק אחת אשר לבו מהסס איך נחליט לומר שלא היה כוונת הלוקח לקנות דגם אם נאמר דמה ששילם שכר הנושאים התבואה ממקום למקום היה מפני גרותו בלבד והן מה ששאל מן הסבלים השקים הכל היה להפיס דעתו של המוכר מ"מ הרי המוכר טוען שהי' כם גמורה המכירה וכי הלוקח ביקש ממנו שישתדל לו מקום ובשליחות ישאל המקום מן השר ואם כדבריו כן הוא אין ספק כי הי' בדעת הלוקח לקנות שאם יש הכחשה בניהם שהלוקח טופן שלא ביקש ממנו שישתדל להשאיל לו מקום אזי על המוחזק לישבע ולפטר ולפי הצעת השאלה הי' שבועות היסת על שניהם על המוכר אם בא להחזיק מה שקיבל יותר ממה שמגיע בעד שבעים קיבל דגן ישבע ומחזיק וכן הלוקח אם תובע ממנו שישלם לו עוד חמשים ז' הנ"ל ישבע שלא קנה ממנו ולא צוה לו לשאול מקום ויפטר דלא קי"ל כב"נ כידוע זה נלפע"ד לפי מה שראיתי קצעת השאלה המעשה ואולם אם נראה למעכ"ת וב"ד שלא הי' שם כוונת הלוקח אין לדיין אלא מה שעינו רואות ה' בחסדו יאיר ענינו ובמעגלי צדק ינהלינו וינחינו למען שמו ית' דברי ידידו הק' מאיר א"ש

סימן כו

שלום וכל טוב לכבוד ידיד ה' הרב המופלא ומופלג חריף ושנון ופרח כתמר וישגה כארז כלבנון כקש"ת מוהר"ר חיים משה כהנא כי'

נעימות ימינו הגיעני ותנה הקשה לשאול ממני כי ידוע כמה צריך לרחוק מלדון דין תורה ובנידון זה אין מנוס ממני ובפרט באתרא דמרי תלי זייני ה"ה הגאון אב"ד מרי