אמרי אש חלק ב קצד

לו שתמהו עליו הבאים אחריו אמאי לא יקנה כו רשותו וכתב הט"ז דהטעם משום דרשות הנפקד הוי כרשות המפקיד כיון שהתחייב לו לפקדונו והקשה בקה"ח מקדושין ד' מ"ז דמבואר א בפקדון אם קדשה והלכה ומצאה שנאבד אם נשתייר ממנו ש"פ מקודשת הרי דקנה חצרה לה את הפקדון ומעכת"ר ליישב' קושי' הרבה להקשות על הט"ז מהא דפסק הטור באו"ח סי' ת"מ בנכרי שהפקיד חמצו של ישראל וקיבל עליו אחריות דאם לא ייחד כו מקום עובר עליו ובייחד לו מקום נראה מן הטור דדעת אביו הרא"ש דאינו עובר עליו ולדעת הט"ז אין לחלק בין ייחד כלא ייחד דלעולם אף בלא ייחד הוי ברשות המפקיד ומפני זה יצא מעכ"ת לדון בדבר חדש משום דקשיא לי' עוד על הט"ז מהך דכתובות דף ע"ד דאמר ר"ט בהניח פקדון ביד אחרים ינתנו לכושל שבהן ופירש"י אע"ג דמטלטלי דיתמי לא משעבדי הכא שאני דהרי הן שלא ברשותן אלא ע"כ מוכח מזה דאפילו לט"ז לא אמרינן הכי אלא כשהמפקיד חי אבל א ליורשיו ומעתה כתב מעכ"ת ני' דהי"יט דאסרינן בחמץ בלא ייחוד משום דחיישינן שמא ימות הנכרי וכן בקידושין מיירי בבן המפקיד אלו תורף דבריו

והנה מן השני מקומות שהעיר על הט"ז יפה העיר וכן מ"ש לחלק בבן המפקיד ליורשיו גם דברים אלה יתכנו יישר כחו וחילו לאורייתא ואולם מ"ש בחילוק זה לישב קושית קצה"ח מהך דבקידושין דמיירי דוקא בבן המפקיד הוא רחוק להעמיס בברייתא דקתני סתמא ומכ"ש בלשון הפוסקים. וגם ליישב דעת הטור בחמץ ג"כ רחוק הוא שיהיה מטעם חשש שמא ימות הנכרי דע"כ מדאורייתא אינו עובר עליו אף בלא ייחוד ואנן מרבינן מקרא דאם קיבל אחריות עובר ורחוק שניקום לקרא במת הנכרי ועוד הרי מיתה דזמן מועט לא חיישינן לכמה פוסקים ועיין בשעה"מ בהבכות סוכה פ"ד שכ' להוכיח דאפי' לשבעה ימים הוי זמן מועט והנה באמת המעיין ברא"ש ריש פסחים ימצא שם קצת סמך לדברי הט"ז שכתב הרא"ש לדחות דעת הסוברים דהמפקיד אינו עובר משום שאמרה התורה בבתיכם וכן גבולך וכתב הרא"ש וז"ל כיון שהשאילו הנפקד בית לשמירת ממונו קרינן ביה ביתו עכ"ל. ואולם מה שחילקו בחמץ של נכרי בין ייחד ביתו ולא ייחד כראה דהיינו עפ"י מה שכתב הטור בח"מ בסימן ר"מ בשם תשובת הרא"ש דהשוכר קונה המציאה כו' וכתב המג"א בא"ח סי' רמ"ו ס"ק ח' דלענין הנאה של שכירות הוא של השוכר אבל הגוף הוא של משכיר דקי"ל שכירות לא קניא מעתה ה"ט דבלא ייחוד עובר כיון דבאמת הגוף החצר ישראל אסרה התורה להשהותו בביתו אלא דאה ייחד לו הבית שרי משום דכתיב לא ימצא בבתיכם דאע"ג דשכירות לא קניא מ"מ התירתה התורה עיין בפסחים ד' וי"ו ע"א ובתוספות שם ד"ה ייחד בו בית ואפשר דר"א ור"פ באמת בהא פליגי ובגוף קושיא של קצות החושן על הט"ז מהא דקידושין רציתי לומר עפ"י מה דקשי לי על הטורי זהב לכאורה דהאיך נפקיע קנינו של הנפקד משום דחצרו אינו קונה כיון שהוא משועבד להמפקיד והרי כיון שהוא מקנה להפקדון הרי חזר חצרו כרשותו ואמאי לא נימא קנינו וחצרו באין כאחד כמו גבי גט וראיתי בקצה"ח שהביא כן בשם מהרי"ט ויע"ש מה שהוא דחה עליו ולפענ"דנ עפ"י מש"כ הש"ך בח"מ ס' קצ"ח סיק זיין ובסימן ר"ב דדוקא היכא דהוי חצרו מעיקרו הוא דקונה ולא היכא דבאין כאחד יע"ש וא"כ כאן כיון שעד עתה היתה החצר קני' לנפקד עכ"פ לענין זה שלא היה קונה לו רק במתנה בעת הקנין אמרינן דיחזיר לו החצר ויקנה לכך לא מהני

ואולם אף על הש"ך קשה מהך דגיטה וחצרה באין כאחד וראיתי בקצה"ח סי' קח"ח שהקשה כן ותירץ דלענין גט כיון דגבי גט באשה חצרה משום ידה איתרבאי אמרינן דגיטה וחצרה באין כאחד מעתה כא מבעיא אם אמרינן דחצר דאשה בכ"מ אף בממון משום ידה איתרבאי וודאי ל"ק מהך דפקדון דמקודשת אלא אפי' אמרינן דלא ילפינן ממון מגט עיין בב"מ ד' מ"א מ"מ כראה לענין קידושין וודאי חצר משום יד איתרבאי וכן משמע בגיטין ד' ע"ח ע"ב בהך דזרק לה קידושין דאמרינן לגיטין אבל לא לדבר אחר ובר"ן שם דא"א לחלק בין קנין גט לקנין דקידושין ע"ש דלכך תקנו חכמים בקידושין דאהני קרוב לה אפי' מאה אמה משום דא"א לחלק בין קנין דגט לקנין קידושין משום דכתיב והיתה נראה בבירור אין חילוק כלל אל עיין בהפלאה כתובות ד' פ"ו ע"ב בתוס' ד"ה האמר ייע"ש ומש"כ הקצה"ח נראה יותר ועכ"פ לדברי הט"ז צ"ל דהא דאמרינן בב"ב ברשות הלוקח כיון שקבל עליו מיירי שלא הי' שם בתורת פקדון רק הי' שלא ברשות או שלא אמר הנח לפני רק הנח לפניך וכדומה או דמיירי שאמר לו תחלה טול פקדונך דמאז פקע שמירתו וכה"ג איכא לאוקמי ג"כ הך דקידושין דאמרה האשה טול פקדונך ואמר התקדשת לי בו גם י"ל בשנבין מה שכ' טור וכיון לקנות בסכו"ס ידו"ע שהם דברי מותר דאף דאמת הוא דבכל קנינים צריך פיסוק דמים קודם קנין ואי לאו לא קנה מ"מ אין מקומו כאן מזה הי' נראה דמיירי שלא קנה ממנו כל הפקדון ולא חלק ידוע ממנו רק בהפקיד אצלו כור חטים ולקח ממנו חציו או שליש דאם הקנה לו בקנין א"ס וכיוצא בו וודאי קנה כיון דיש לו אבל כאן בפקדון דהוא בא לקנות מכח חצרו עוד לא כלתה קנינו של הנפקד בחצרו כיון שעוד לו חלק ממנו אבל בהקנה לו הפקדון כולו קנה דקנינו וחצרו באין כאחד עד הנה כתבת להשתעשע עם מעכת"ר ולו הי' התנאי מסכים כתבת אליו מה שהעליתי בסברה זו שכתבתי למעלה לדעת הרא"ש ליישב את דבריו מה שתמה עליו השאגת ארי' בה' חמץ ושווי' כסועה

סימן כה

ישאו הרים שלום חיים וברכה עד עולם לכבוד ידידי הרב המופלא ומופלג והשנון כקש"ת מוה' ליב גליק רב ומורה עדת ה' ראאצפערטא יע"א

נעימות ימינו זה ימים היגיעני והאמת אגיד כי לא היה עם לבבי להשיב גם כי אוקירהו אכבדיהו כמשפט לירא ה' וחושבי שמו ית"ש אבל בחלה נפשי' בדברי ריבות ואולם בשבועה העברה היה פה אחיו הרב הנגיד מוה' גדלי' ני' ויבקש ממנו בשמו להשיב והבטיחני כי רק שלום ואמת בקרבם לזאת לא אוכל עוד להתאפק מעשות רצון יראי ה'. ואען ואומר אשר האריך מטכ"ת ני' ופלפל בחכמה דאם אין דעת הלוקח לקנות ודעת המוכר להקנות אם קנה שלא מדעתו מצא דעת קדושים בעה"י ומרן הגאון בחתם סופר סי' שי"ג כתב דהרשב"א לית לי' הא דראב"ד שכתב הנמוקי יוסף בב"ב דף נ"ב בשמו דאם הי' המקנה מכיון להקנות אע"ג דידענן לא נתכוין לקנות אפ"ה קנה והש"מ שם בב"ב תירוץ בשם הרשב"א באופן אחר מכלל דלא ס"ל כהראב"ד והגם הרשב"א בגיטן דף י"ט הקשה על הא דקאמר דלמא זקן שאני דידע לאקנויי' מה מועיל מה שהוא יודע כיון דהם אינם יודעי לקנות והוה כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן ותירוץ כיון דדעת אחרת נקנה אותן שאני הרי דגם דהרשב"א ס"ל לחלק בהכי וזה ימים כבירם כתבתו דברי הרשב"א האלה בגליון מחצת השקל בסימן תמ"ז ואח"כ ראיתי כי הובא כבר בקצה"ח ולפע"ד לכאורה הא דרשב"א בב"ב משני תירוץ אחר אינו מפאת מחלוקת רק לתרוצי סוגיא דהתם באופן אחר והיה נלפע"ד דדין זה תלוי' במחלוקת הראשונים בפ"ק דב"מ דמקשי תלמודן על הא דאמרי דבעינן עומד בצד שדיהו וכי ר"י ור"ע בצד שדיהו של ר"ג עומדין ומשני דמטלטלין אג"ק הקנה להם ור"פ אמר דעת אחרת מקני אותן שאני דהרי"ף והרמב"ם לא נחלקו שם בין מציאה למתנה דלעולם בעינן עומד בצד שדיהו אע"ג דאיכא דעת אחרת מקני אותם לא אמרינן דדעתם מהני להקנות אם אינו עומד בצידו יתכן דאף כאן לענין חסרון כונה כשם שאין קונה בהפקר ה"ה דלא קנה במתנה אבל לדעת הרא"ש וסייעתו דס"ל דקי"ל כר"פ דאע"ג במציאה והפקר בעינן עומד בצידו במתנה לא בעינן משום דדעת אחרת מקני אותו וחשבינן דעת מקנה כדעת קונה לדידי' ה"ה דמהנה דעת המקנה שיקנה הקונה אף מבלי דעתו וכונתו כיון דאיכא דעת המקנה ולזה