אמרי אש חלק ב קצ

על הרי"ף שלא הביא מימרא קמיותא דר"פ ומימרא זו שהשמיט ג"כ הרי"ף ע"ז לא תמה כלל הרא"ש והקשה הב"י מ"ש ו"כ דדעת הרא"ש שהרי"ף הי' מפרש כפיר"שי הנ"ל ולא הוצרך להביאו לרוב פשיטותו ודחה הב"י דאי משום זה לא היה הרי"ף להשמיטו כיון דהוצרך תלמודן להשמיענו ולהנ"ל נראה דעיקר החידוש בהך אפותיקו דלא נימא כיון דהתנאי בטל במה שהתנה אם לא יפרע בזמנו יהי' כל השדה שלו יתבטל ג"כ מה שהתנה דאף בתוך הזמן יפרע לפי מעותיו רק מזה אם לא ישלם לו מעות וזה לא הוצרך הרי"ף להביא דגדולה מזו כ' בהמקכל דאפי' בדיבור אחד כגון אם אוביר כו' אלפו זוזי אפ"ה קיים וצריך לשלם מאי דאוביר בשוה ואין סתירה לדינו של הרי"ף בהמקבל מהך דהכא דא"כ מאי אשמעינן דהכא לא אמרינן דבכה"ג משכחת אפותיקי דקאמר ר"פ אבל ר"פ ל"ק הכי אבל הראש דפליג התם על הרי"ף הוצרך כאן להביא דר"פ ואין להאריך בזה

ואולם כ"ז אם ידענו שהתנה כן אבל בנידון זה ש"כ אצל החתימה סך מאה כסף (וכ"ש אם נתברר שהי' כתוב למעלה אבצינאל וועכסיל) בזה פשוט לפע"ד דאינו נכון לומר שהתנה כן כיון ש"כ בכתב עצמו וידוע שהוסיף בן אחר הזמן וכ"ש שיש ריוח עוד בין הכתב להרתימה פשוט כי אינו נאמן בזה כלל ואם א"א כלל לחתוך את הסך מאה כסף הנרשם אצל החתימה כי אז הי' ניכר הזיוף בבירור א"כ ה"ז כממרם שכתוב מעבר לדף כנגד החתימה הסך דוודאי איכו יכול להוסיף רק מה שנוגע לענין נאמנות ולא דבר חדש ה"ה כאן ש"כ אצל החתימה סך מאה כסף לא האמינו רק עליהם ולא על זולתם ואע"ג דממרם כתבו בצד השני לצד החתימה ממשמעות כתב זה על סך פלוני דמוכח בפירוש מ"מ גם בזה ידוע דלכך כותבין הסך אצל החתימה שלא יוכל להוסיף דבר וא"כ אין יכול לחדש מאומה רק מה שמגיע לסך מאה כסף ולא דבר אחר וצא מהכי לרמאי ברמיותי' כלום דמאה כסף יש בהם משום אסמכתא וזה הוכחה ששקר נסכו ועל השאר לא האמינו ואם ישבע שלא התנה כלום עמו הרי הוא שותפו כבתחלה ויפה דן מעכ"ת ני' ויש לדון הרבה בדברי התומים במה שדחה דברי השבות יעקב אשר לפענ"ד נראה כי קשה לדחותם וגם כדברי קצה"ח בכי' ס"ת שדימה חתימה בכתב ידו לנאמנות בלא קנין אלא שכאן נראה דאין צורך לכך

דברי נדודו הק' מאיר אש

סימן כא

שאלה להגאון בעל חת"ס זצ"ל

ילמדינו רבינו רוח אפינו את משפט ראובן אשר קנה עץ מן שר א בשבע מאות זהובים. אך לא נתן כ"א ב' מאות זהובים וישם מועד לתת את המותר וגם יום מוגבל לקחת את העצים מן היער ויחייב את עצמו כ"א יעבור המועד הן מן הפרעון הה' מאות והן מפנות העצים ומן היער אבד זכותו ולא יבא עוד ויכתבו כ"ז בס' (קאנטראק) ובהגיע תור הפרעון לא הי' לאל יד ראובן לצאת י"ח ויבא הלך לאיש עשיר ויחל אותו שיתן בעדו ה' מאות זהו' להשר. ויואל האיש ויתן הוא את המעות בעצמו אל השר. וראובן מסר לו השטר לערבין. ויקבע לו זמן פרעון ושאם יעבור המועד יהיה כמלוה כל השטר כי אמר טוב תתי את הב' מאות לך מתתי להשר. ויגיע הזמן ולא פרע וישם לו זמן שני וגם אותו העביר המועד. גם העביר את היום אשר הגביל לפנות העץ מהיער. נוסף על זה קם היער לאחוזה לשר אחר אשר לא יתן לזרים אשר לא קכו ממנו דבר בוא בגבולו עד כי נואשו המלוה והלוה מכספם ועציהם. והנה ראובן שבק חיים לרבינו ולכל ישראל ואחרי פטירתו ביקש השר מן המלוה הנ"ל הלואה סך מסוים. ויאמר אליו המלוה אדוני הנה בא לאוצרך שבע מאות זהו' חנם ממני כי לא לקחנו העצים ואתה הואל וקח אתה את העצים כי לעומתך לא יעיז בעל היער את פניו ותוכל להובילם כרצונך. ויאות לו השר כי הוצרך למעות ויקנה העצים בהפסד מועט. ונמצא שיבוא המעות לידי גיבוי. והנה המלוה ישר לב לא יבקש רק מעותיו ואת המותר יחזור ליתומים ואולם יש על היתומים בע"ח וכתובת אשה. ועתה יורנו רבינו אם משפטם לגבות מן המעות הללו

וירשני רבינו ני להציע את ספיקותי לכאורה הדין תלוי אם מגיע המעות הנ"ל ליתומים בדין מן השר או המלוה או לא שאם עפ"י הדין אינו מגיע להם ורק מן השמים רוחמו לכאורה אין תביעה לבע"ח ולכתובה עליהן אפי' להסוברים דב"ח גובה מן הראוי' היינו בירושת אבי אביהם או שכר פעולה. אבל זה כמו שקבלו יתומים מתנה ונותן להם לאהבת אביהם דמשמע ודאי שאין בע"ח גובה מהם וכבר כתב כי"ב במ"למ פר"א מהל' מלוה ולוה

ונסתפקתי תחלה מצד תנאו עם הישראל המלוה. הנה המחבר סתם בסי' ר"ז כדעת הרמב"ם דכ' דבר שהוא תחת ידו ומוחל אותו אליו אין בו משום אסמכתא. ולדעת הרב המגיד בפ"ד מהל' ח"ומ וכן בפ"א מהל' מכירה ה"ה במשכון אין בו משום אסמכתא. תנאי זה שהתנה עם הישראל המלוה אם לא יפרע לו לזמן פלוני יהיה השטר שלו (אם נידון אותו כמשכון אף שאין בו כתיבה ומסירה) תנאו קיים. ואולם המחבר עצמו סי' ע"ג (סעיף י"ז פסק דאפי' במעכשיו הוי אסמכת' כה"ג. וכבר ההעורר התומים על סאירת הפסקים האלו. ובאמת שיש לחלק בין נתנו לו בתורת משכון דהתם אין הוכחה דגמר ומקני מדמסרו לידו דהרי הוצרך למסור לידו דאל"כ לא הלוה עליו וגם הכ"מ כתב לחלק במשכון. ואולם הה"מ כתב להדיא דאף במשכון דינו של הר"מ. וכמ"ש התומים ומ"מ אין תימא שיסתום המחברר דלא כוותי' דהרי על גוף דינו של הר"מ רבים החולקי' וא"כ במשכן דעכ"פ א"ל דהר"מ מודה לכך סתם המחבר דלא כה"המ. גם אולי מיירי המחבר בסי' ע"ג דאחרי שנתן לו המשכון התנה עמו התנאי ההוא וכ"כ הלח"מ לפרש לדעת הה"מ בפי"א מהל מכירה הל' ג' אלא שכתוב עוד לפרש דעת הה"ה דבכל משכון אין בו אסמכת' ולדבריו יסתרו דברי הה"מ במכירה להל' חו"מ

עוד לא הבנתי לדעת המחבר שסתם כהר"מ. דהרי הקשו על הר"מ דהך מי שפרע מקצת חובו וכו' דע"כ דמיירי באומר דאם לא יתן יתן לזמן פלוני המותר יהיה המעות מתנה ואפ"ה יש בו משום אסמכתא. ותי' הכ"מ דיתן דקאמרי ר' יוסי ור"י הייני בעידי מסירה. וא"כ משמע דע"כ מיירי באם אומר שהוא מתנה שאם לא יפרע לזמן פלוני יתחייב מתחלה על השטר ההוא ואולם אם התנה שיהיה המעות מתנה אין בו משום אסמכתא לדעת הכ"מ וכקו' אליבא דהר"מ והרי בסי' נ"ה פסק המחבר דמי שפרע מקצת חובו וכו' הוי אסמכתא אא"כ קכו ממנו בב"ד חשוב והתפי' זכיותיו ואח"כ כ' דוקא שאמרו לו שיהיה המעות מתנה ותמוה דא"כ אמאי צריך ב"ד חשוב לדעתו שסתם כהר"מ

ובגוף תי' הב"י ובכ"מ דיתן דקאמרינן במתני' דמי שפרע היינו בע"מ יש לעיין דעדיין תקשי לר"ל בגיטין דף כ"א ע"ב דמפרש חתמו תנן ור"מ הוא דאמר ע"ח כרתי הרי משמע דלדידי' לר"י דפליג התם ואמר עד שיהיה כתיבתו וחתימתו בתלוש ס"ל ג"כ דבעי ע"ח וכן סובר ר"א בגיטין ד' ע"א א"כ איך יפרשו מתני' דב"ב דלר"י מאי אריה משום אסמכתא תיפוק ליה דה"ל שטר שנמחל שעבודו

וכדומה שא' מן התלמידים הגיד שגם רבינו עמד בזה וירשני אדמ"ו ני' להציע לפניו מה שעלה על רעיוני בזה אולי זכיתי לכוון לדעתו. כי י"ל ראי' להר"מ. דהרי הר"ן כתב בכתובות ר"פ הנושא דלדעת הר"א דס"ל דיכול לחייב עצמו מחדש בדבר שאינו חייב א"כ לא הוצרך לומר בב"מ בשקנו מידו דה"ה באמר אתם עדי וק"ק לומר דנקט בחנם קנו מידו ו וראיתי שהש"ך בסי' ש"א כתב דדוקא קנו מידו אבל לא קנה