אמרי אש חלק ב יט

סימן טו

שאלה להגאון חתם סופר ז"ל

איש אחד מעירנו בשמו ר' יעקב ב"ה יהודא הכהן הלך מביתו כמו י"ד ימים לפני פורים ולא שב. ולאשר האיש הנ"ל לא היה דרכו להתרחק זמן רב מביתו רק היה סובב והולך בכפרים סביבות העיר לזאת כאשר התמהמה כמו י"ד ימים היה הקריה הומה לאמר מה נעשה באיש וילכו בנו ואחיו לבקשו בדרך אשר הלך זה בכה וזה בכה וימצאו חלל בבור עמוק אשר בהעלותו הכירוהו בטביעות עין ובמלבושיו כולם ובפרט הארבע כנפות (כי לא היה חבול כלל בפניו כ"א בקדקדו) מלבד הכובע אשר לא היה על ראשו כ"א בסמוך לו כי הוא ר' יעקב הנ"ל וכן נסעו רבים מבני עירנו לשם וכולם פה אחד אמרו כי הוא ר' יעקב הכהן הי"ד וקבלנו במותב תלתא שני עדים דהיינו אחיו שהיה שם בשעת העלאה מן הבור שאז לא היה נתפח כלל וגופו היה קר עד שלא יוכלו ליגע בו ואחד מן הנוסעים אח"כ שמה והנה הרואה יראה כי יש כאן צדדי היתר רבים ואולם לחומר הענין ולקוצר דעתי לא הוריתי בה היתר עדיין עד כי יבוא הדבר לפני רבותינו אשר להם המשפט אבל להגיד קדיש ולנהוג אבילות עגמה נפשי למחות בהם לזאת צויתי על האשה שתשבע ע"ד הרבים להחזיק עצמה לכל דבר כאשת איש עד כי תשמע מפי היתר עפ"י רבותינו והנחתי לנהוג אבילות ובניו לומר קדיש: והנה לדעת ר"ת כתבו התוספות ביבמות דף ק"כ ד"ה אין מעידין כו' אר"ת דהיינו דווקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר היטב על ידי סימני הגוף ועוד דשמא דווקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעות עין ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפילו לאחר כמה ימים וכו'. והנה הגדולים נסתפקו בפירושן של דברי תוספות ובפרט במה שכתבו. ועוד דשמא דווקא בסימנין הוא דקאמר הכי ולפענ"ד נראה לפי מה שמצאתי תשובתו של ר"ת בספר הישר אף שהיא משובשת שם מ"מ יש ללמוד מדבריו שכתב שם להתיר כשמכירים אותו בט"ע אף לאחר כמה ימים דמתניתין לא מיירי אם מכירין אותו בחייו היטיב ורואים אותו עתה לאחר ג' ימים וכן כתב התשובות מיימוני לה' אישות סימן ט' דלדעת ר"ת אם העד המעיד עליו היה מכירו מחיים ולאחר מותו מעיד עליו שמכירו היטב נאמן אפי' לאחר כמה ימים (ועיין ברח"ש בק"ע שפירש דהיינו אם כל הגוף שלם והוא מכירו בטביעות עין יע"ש) והוסיף עוד בתשובה בספר הישר דפדחת וחוטם אינו רק סימנים ואין בו טביעות עין גמור רק שהוא כמו סימן מובהק אבל בטביעות עין אין חילוק בין תוך ג' לאחר ג'. וזה כראה לפע"ד כוונת התוספות בתחילה כתבו רק ההיתר במעידין אף אם אין פדחת וחוטם בשכל הגוף קיים ולא ירדו עדיין להתיר אף אחר ג' ימים. ולזה לא הוצרכו לומר דפרצוף פנים לא הוי רק כמו סימן דאפילו הוי טב"ע אפ"ה יש לומר כסברתם דדוקא בשאין גופו שלם אין מעידין ואולם אח"כ שבאו לומר דאפילו לאחר ג' ימים מעידין ואם היה שייך טב"ע בפרצוף פנים ואפ"ה אמרו במתני' דאין מעידין לאחר ג' ימים ע"ז כתבו דלא אמרו אלא בסימנים דהיינו כמ"ש בספר הישר דפרצוף אינו רק כסימנים וזהו לא הוי סימן רק בתוך ג' ימים אבל כשיש טב"ע דהיינו בגופו או שכל הפנים שלם מעידין אפי' לאחר כמה ימים

ולפע"ד זהו דעת בעל העיטור שתמה עליו הב"י במ"ש ומסתברא דליכא סימן מובהק אחרינא בגופו אלא הכרת פנים כו' ולא סמכינן על שום סימן אחר אלא אהכרת פנים וכו' והקשה הב"י דמשמע מלשון העיטור דאין שום סימן אפי' מובהק מהני והרי הוא עצמו כ' גבי גט דמהני נקב יש בו נקב בצד אות פלוני ועל מ"ש הב"י כתב הרח"ש שהוא דחוק ואולם גם תירוצו לפי ענ"ד דחוק שכתב דלא קאי רק אסימן בינוני דאין לשון העיטור מורה כן כלל ואולי דעת העיטור כמ"ש הרא"ש הובא בספר ש"מ בב"מ על הא דאמר דפליגי בשומא מצוי' בבן גילו וז"ל ואני תמה על שאר הנולדים עם האדם כגון רגלו עקומה כו' אם הם מצוים בב"ג או לא ומה הפרש בין שומא לשאר החידושין ולמה דבריו יותר מכולן או שמא דברו עליה וה"ה לכולם אבל כשהעמידו מחלוקתם בשומא סימן מובהק וודאי אפשר דשומא דווקא היתה כו' וכן בסימנים עשויים להשתנות ונראה דזה דעת העיטור ג"כ דאת"ל דפליגי בשומא מצוי' בב"ג ה"ה לכל שאר החידושין הנולדים עם האדם שמצויים בב"ג רק פרצוף פנים עם התועם אף שגם הוא אינו רק כמו סימן מובהק מ"מ אין לחוש שיהיה ב"ג דומה לו עד שאין הפרש כלל שזה מגדולתו של ממ"ה שאין דומין לזה בהכרת פניהם וה"ק העיטור שאין שום סימן מובהק אחרינא בגופו דהיינו הנולדים עם האדם דומיא דהכרת פנים כי על הכל יש לחוש שמצוי בב"ג אלא הכרת פנים בלבד אבל שנוים המתחדשים אח"כ כמו נקב יש בצד אות פלוני בגט מודה העיטור דמהני

והנה נידון זה לר"ת וודאי שרי אולם אמת דרבים החולקים ומ"מ כתב הב"ש כשהוא ספק בתוך ג' ימים יש לסמוך על ר"ת להקל בשכל גופו שלם ויש טביעות עין גמור בו ובנידון זה משום שנאבד י"ד ימים מלפניו פשוט דלא יצא מכלל ספק תוך ג' וכמ"ש הפוסקים לענין יצא קול מכח ממ"נ ויש עוד לעיין אם נמצא ההרוג במקום שאין רגל אחרים מצוי דהרי הט"ז בי"ד סימן שצ"ב הקשה לדעת מהר"ם דמוקמונן אחזקה בספק שמועה אם רחוקה או קרובה אמאי החמירו כאן בספק תוך ג' ימים והנה כתב משום דאיכא חזקת א"א יש לעיין דכמו שכתבו התוס' בכתובות דחזקת פנויה לא חשובא כלל נגד חזקת הגוף וכתב התה"ד בסימן שי"ג הטעם משום דבפנויה אין הגוף והענין משתנה א"כ הוא הדין חזקת א"א ראוי שלא יהיה כלל נחשב לעומת חזקת חיים דהוא חזקת הגוף כמבואר שם בסוגיא דמומין ואולי נאמר לדעת הש"ך כי באמת תמהו המפרשים מ"ש מחזקת טומאה לגבי מקוה ואפשר לומר דוודאי באשר שיש החזקות המנתנגדות המה בגוף אחד כמו חזקת הגוף וחזקת פנויה בזה וודאי אמרינן דאם באנו לומר דנוקי אשה זו בחזקת פנויה ולומר כיון דמתחלה היתה פנויה גם עתה היא פנויה אמרינן אדרבה דאם נרצה להעמידה כדמעיקרא הרי בתחלה לה היה בה מומין וראוי יותר להעמיד גוף זה שלא נשתנה כ"ז שאפשר להעמידו מה שאין כן במקום דאמרינן העמד טמא על חזקתו דמעיקרא ואין להוציאו מחזקתו מפני חזקת המקוה שנמצא חסר וגם לפי שאר החילוקים שכתבו המפרשים שם לחלק בין חזקת פנויה לחזקת טומאה יעיין פנ"י ומהרי"ט אפשר לחלק בין חזקת אשת איש דהכא לחזקת פגויה מיהא. לפענ"ד נראה לפי מה דאיתא בב"ב סוגיא דרוב וקרוב דפרכינן אר"ח דאמר דהולכין אחר הרוב מהיות העיר הקרובה אל החלל ומוקים לה ביושבת בין ההרים הרי דאי לאו דיושבת בין ההרים הוי אמרינן דהרוצח מרובא דעלמא וא"כ ה"ה בהנרצח אם באנו לומר כי זה הוא אשר אנו מדמין איכא למימר אדרבה זול בתר רובא דעלמא ולא ידעתי הפרש בין רוצח לנרצח כלל ואפשר כי לזה כיון ב"ש בתירוצו לקושית הט"ז שדבריו תמוהים יע"ש ויש עוד צד להקל מפני כי נמצאו כל בגדיו

סימן טז

שאלה להגאון חתם סופר ז"ל

ילמדנו רבינו הנה בחורף הזה גבר המים והנהר ההולך בתוך העיר שטף עבר גדותיו ויפול איש אחד הוא ושני ילדיו במים ויראהו אנשים מרחוק כאשר שטפוה המים במרוצותם ולא היה שיעור והיה זה ביום א' וביום ג' נמצא בכפר בגן שר אחד אצל שפת הנהר מת אחד ויקראו הכפריסו לישראל הדר שם ובני ביתו והעיד אחד לפני ב"ד כי מיד בראותו אמר כי זה הוא ה' בער אשר נטבע ביום ראשון פה בעירנו