אמרי אש חלק ב קפח

בלילה ומחרישה ביום ובהכי מיירי מתני' כמ"ש הבעה"ת בשמו בש"א חלק ויו ולא ידעתי חולק עליו בפירוש [אף שיש לדקדק כן מכח קושית הראשונים ממתני']

ומעתה מה שכתב הג"ת בש"א חלק א' דאם תפס המלוה כלי הסידור יכול לומר קים לי כר"ת דאין מסדרין ולכאורה אף אי מסדרין הא אמר הרמב"ן דמהני אם תפס רק דמחזיר לעולם וחוור וממשכן ואמנם אם ממשכנו לפירעון דבהא לדעת ר"ת אין כאן חזרה ואם אין מסדרין יכול לעכב המלוה בידו ואין צריך להחזיר ואם גם דעת הרמב"ן דבמשכון לפירעון אין צריך להחזיר לו רק למ"ד יום ולא לעולם כדמשמע שם בסוף דברי הרמב"ן דאינו מחוייב רק עד זמן שב"ד מגבין לו וא"כ יש לעיין אם מהני בכלי סידור בעבר ומשכנו לפירעון וצריך לומר הא דאמר הרמב"ן דבעבר ומשכן מהני ומחזיר לעולם היינו מפני כיון דלדידי' הדין דמסדרין א"כ לעולם לא יגבוהו הב"ד את כלי הסידור ובלי גביית ב"ד מבואר שם צריך להחזיר לעולם וא"כ איכא נ"מ בזה שכ' הג"ת דמצי למימר קים לי' כר"ת דאז יגבוהו הב"ד וצ"ע אם שייך בזה לומר קים לי' כיון דע"כ צריך הוא לדעת הב"ד ואינו דומה לשאר קים לי' ואולי לר"ת באמת א"צ לב"ד להגבותו וצ"ע

סימן יט

בסוגי' הנ"ל בשם בן המחבר מהר"ם ני' בבא מציעא דף קיג. בסוגיא דמסדרין לב"ח תוס' ד"ה מחזיר את הכר. הקשו בריש תמורה פריך לרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ. והרי השבת העכוט וכו' ותנן מחזר את הכר בלילה. וקשה דילמא מיירי דמשכנו ברשות. ונרא' לפע"ד ליישב הנה דעת הרמב"ן דלדידן דפסקינן מסדרין לב"ח מסדרין תיכף בשעת משכון. והקשה הלח"ם דא"כ היכא אמרינן בברייתא באלו מציאות אם חבל תחבול אין לי אלא שמשכנו ברשות ב"ד משכנו שלא ברשות ב"ד מכלן. ולדבריהם דס"ל מסדרין תיכף בשעת המשכון היכא משכחת לה ברשות ב"ד הא מסדרין מיד. ונלפע"ד לפי מה שכתב התומים סי' צ"ז ס"ק ז'. דאם בשעת משכון היה עשיר ואח"כ העני מחוייב להחזיר כדין השבת המבוט והביא ראיה מהתוספתא וירושלמי וא"כ לפי"ז י"ל דהפירוש בבריית' אין לי אלא שמשכנו ברשות ב"ד דהיינו אם היה עשיר דאז ממשכנין ולא שייך גבי דין סידור וא"כ אם אח"כ העני אז שייך גבי דין חזרה

והנה עוד הקשה הלח"מ אמתני' דתנן מחזיר את הכר. והאיך משכחת לה הא מסדרין תיכף עייש. והנה לזה אין מספיק התי' הזה דהנה תני במתניתין נוטל אחד ומחזיר אחד. ומחזיר את הכר. ופירש"י דפירושא דרישא קתני וא"כ ע"כ אין לומר בגוונא שכתבתי דהרי כאן מיירי בתחילת משכון. והנה על זה כבר כתב הנ"י דמיירי בעבר ומשכנו. והנה אם כאמר דמיירי בעבר ומשכנו לא שייך לומר דמיירי במשכון עפ"י ב"ד דהאיך יעשו הב"ד שלא כדין ויקחו משכון החפצים אשר מחויבים הב"ד להניח לו מדין סידור. וע"כ צ"ל דמיירי שמשכנו המלוה בעצמו והנה לפי דעת הסמ"ע דניתוח גבי לוה אסור מד"ת ושפיר הוכיח הגמרא אמתני' דידן דמיירי במשכנו באיסור כיון דתני ומחזיר את הכר בלילה והם דבריש שמסדרין לו ואי אפשר לומר שמשכנו עפ"י ב"ד. וצריך לומר דמשכנו הלוה ושפיר מוכח דאי עביד מהני. והנה כל זה אם אמרינן דמסדרין לבעל חוב אמנם אם כאמר דאין מסדרין אינו מוכח כלל. ממשנתינו דמיירי במשכנו באיסור. ומתורץ בזה הוכחת ר"ת דפסק דאין מסדרין מדלא חזינן שום אמורא דסובר דמסדרין. והנה לפי הדברים האלה ע"כ מוכח דסתם ג"מ שם בתמורה סובר דמסדרין דא"כ מאי מקשי ממשנתנו

שם בגמרא לעבור עליו בהני לאווין והקשה התומים לדעת הרמ"ה דס"ל דלענין שלא לחבול בגד אלמנה ערב שוה לשאר מלוה וא"כ דילמא קרא אתא לאסור גבי ערב. ונלפע"ד ליישב דהנה התוס' לקמן דף קט"ו ד"ה אלמנה ה"ק אמאי לא פריך ממתני' אשמואל דמשמע הא אחר ממשכנו עיי"ש. ותירצו בתירוץ השני וז"ל ועוד כראה לפרש דלכ"ע לא יחבול רחיים ורכב ולחבול בגד אלמנה אתי קרא לאסור ניתוח דשרי והא דאפקה בלשון חבלה ולא בלשון נתוח כדי לעבור במשכון ב"ב לאוין אהכי לעיל כי אקשינן לשמואל איצטרך לשנויי לעבור ב"ב לאוין ולא קאמר לאסור נתוח דשרי בעלמא משום דהוי קשי ליה אמאי אפקה בלהון חבלה עכ"ל עיי"ש. והנה אם נאמר דאיירי בערב בוודאי לא קשה אמאי נקט לשון חבלה דהרי בערב התירה התרה חבלה ולכך גבי אלמנה אסרה התורה חבלה וא"כ אם כאמר דמיירי בערב אין מהראוי לאסור גבי ערב נתוח וכן גבי שאר מלוה לאסור גבי אלמ"נ או גבי א"נ נתוח כיון דעיק' ההוכח' דאפקה רחמנא בלשון חבלה. וא"כ לפ"ז הדרה הקושיא לדוכתא דקשה ממשנתנו לשמואל מדקתני אין ממשכנין דמשמע הא שאר אנשים ממשכנן ולפ"ז ניחא קושית התומים דאם נאמר דמיירי בערב הן אמת דמהפסוקים לא יקשה אכתי יקשה ממתניתין ולכך תירוך שגמרא. לעבור בשני לאוין. וממילא גם ממתני לא קשה כמ"ש התוס'

דף קי"ז הקשה הגמרא ויסדרו בב"ח ק"ו מערכין והקשה המהרש"א אמאי צריך לדידן להך גז"ש דמיכה מיכה כיון דעל כרחך לית לן הך מעוטא דהיא ולא ב"ח וא"כ בלא"ה מסדרין מכל ק"ו. ונלפע"ד דהנה לקמן איתא לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב וכן לשכר כתף כולהו ממעטינן התם דמותר לכנוס לביתו. והנה הביא בטור בשם הרמה דערב אימעוט דווקא דמותר ליכנוס לביתו אבל בשאר דיני' דהזהירה התורה למלוה אין חילוק בין ערב לשאר מלוה. וכתב האו"ת וז"ל באורים ס"ק ל"ב כראה דס"ל דבערב לית בי' משום השבת עבוט דקרא דהשיב תשיב לא קאי עלי' עיי"ש

והנה לפי"ז בערב אין מחזירין. אמנם מסדרין לדידן וודאי מסדרין אם אמרינן הג"ש מיכה מיכה. אמנם אם אמרינן דמסדרין מצד הק"ו דמה הקדש דאין מחזירין מסדרין ב"ח שמחזירין אינו דין שמסדרין וכיון דכן בערב דאין מחזירין מכא לן דמסדרין דגבי ערב לא שייך הק"ו ולפ"ז ניחא קושית המהרש"א דהתורה רצה להורות לנו דגם בערב מסדרין וא"כ אי לא הוי הג"ש רק הק"ו וא"כ הי' הדין דאין מסדרין ויש להעמים זה בלשון האיבעי מי גמר מיכה מיכה מערכין דהיינו דאיבעי לי' בתרתי אם מסדרין כלל ואף אם נאמר דמסדרין אם גמר מיכה מיכה וממילא גם בערב מסדרין או מצד הק"ו א"כ בערב אין מסדרין

באופן אחר יש ליישב קושית המהאש"א הנ"ל דהנה התוס' ד"ה מה ערכין הקשו וז"ל וא"ת כיון דמסדרין ומניחין לו שיעור המפורש במשנתינו א"כ מאי חזרה שייך דהרי מניחין לו לגמרי כדי צרכו ומה יחזיר לו עוד והביא הש"מ בשם הרן וז"ל וי"ל דמשכחת לה באיצטלית בת מאה מנה שממשכנין אותה דלאו בת סידור היא ואין מחזירין דליכא בערכין מצות חזרה ואלו בב"ח מחזירין דהא עני הוא ואפילו למ"ד אין מסדרין כל למ"ד יים שהוא זמן ב"ד חייב להחזיר וכן לעולם כל שלא מכרה עכ"ל הרן. והנה למאן דס"ל כל ישראל בני מלכים הם ואמרינן כל ישראל ראוין לאותה איצטלא גם בערכין בוודאי אם מסדרין אותו מניחין לו זו האיצטלות וא"כ אין כאן ק"ו דהרי מניחין לו הכל בתורת סידור וא"כ מאי יחזירו לו. והנה הר"ת פוסק כמ"ד כל ישראל בני מלכים (והנה אף על פי כן אין ראי' דאין מסדרין מדרשב"ג אין ראי' דאין זה כלל מלא כמ"ש הראשונים ומהך דמני' ואף מן גלימא דעל כתפי' אין ראי' דס"ל כמ"ש הראשונים דמיירי שיש לו עוד אחרת) וכיון דהלכה כמ"ד כל