אמרי אש חלק ב קפז

שמשכנו מתוך הבית אבל הרמב"ם פוסק כסוגין דתמורה דסברי דחבלה משמע אפילו מבחוץ וה"ה במשכנו בשעת הלואתו ולענין קושית הה"מ כבר כתב התומים דבלא"ה איכא נ"מ בין ר"ש ורבנן גם להחולקים על הרמב"ם יע"ש

מעתה הבוא נבוא ליישב גם יתר הקושיות דהיינו במ"ש הרמב"ם אצל אלמנה ורחים ורכב דמחזירין ממנו בע"כ ולא כ"כ בחובל מתוך ביתו וכן קושית הלח"ם. ויתכן לומר דהנה יש לעיין בלאו דלא תחבל אם עבר וחבל אם בכל רגע ורגע עובר בלאו כל זמן שמעכב אצלו בגד אלמנה ורחים או אינו עובר רק על פעם ראשון דהיינו בעת שחבל

ונראה דוודאי אם כאמר דחבלה אינו אלא במשכן מתוך הבית הי' מקום לומר שאינו עובר אלא על שעה שנכנס לבית ומשכן אבל כיון שהורה הרמב"ם דבכל ענין עובר גם בשעת הלואתו א"כ אין לשון לא תחבל רק שלא יהי בגד אלמנה חבול אצלך ובכל רגע רגע עובר הא למה דומה ללאו דלא תלבש שעטנ"ז דאע"ג דאזהר רחמנא לא תלבש אפ"ה אם עבר ולבש בכל רגע עבר בלאו ולר"א במכות דף כ"א ע"ב אם שהה כדי לפשוט וללבוש לוקה ורב ביבי וראב"א לא פליג רק משום לאו שאין בו מעשה עיין בתוס' שבועות דף י"ז ע"א ד"ה או אין צריך שהיי' למלקות אבל לעבור בלאו דכ"ע מודה דעובר [ובתוש' במכות כתבו דטעם ר"ב מפני שאין לו שהות לפשוט עדיין לבישה ראשונה קיימת] אף כאן אע"ג דכתיב לא תחבל מ"מ כל זמן שמעכב חבלה אצלו הוא עובר דלא תחבל דקאמר רחמנא היינו לא תהי' חבול אצלך בגד אלמנה כמו לא תלבש שעטנז דאזהר רחמנא לא תהי לבוש

והנה דעת הר"י דהמשהה חמץ ודעתו לבערו אינו עובר עליו מפני שהוא לאו הניתק לעשה ותמהו השעח"מ וש"א במאי דמשמע מדבריו דמותר לכתחלה לשהותו ע"ד דבערו דאע"ג דהוי ניתוק לעשה וכי מותר לכתחלה לעבור בלאו הניתוק לעשה מפני שמקיים העשה והש"א בסי' פ"א הרבה בראיות וע"ש

ולפ"ז ניחא דוודאי עשה דהשב תשיב רבי רחמנא כל חובל באיסור גם בגד אלמנה גם ברחים ורכב על כולם אמר הכתוב השב תשיב ונמצא אם משיב לעת ערב העבוט קיים העשה ואינו לוקה על הלאו כי העשה תקנת הלאו. אבל עם כל זה איך יעכבנו אצלו אם חבל בגד אלמנה או רחים ורכב כיון דבכל רגע שמעכבו עובר וכי מותר לכתחלה לעבור על הלאו על סמך שיקיים עשה שבו ולזה כתב הרמב"ם דאם חבל מחזירין ממנו בע"כ ולא מפני דאם עבד לא מהני כמ"ש הריב"ש דהרי לדעת מהר"ש יפה שהביא המל"מ בפ' מהלכות מלוה ולוה דעת התו' דאי עביד מהני רק כדברינו הנ"ל מפני שבכל רגע עובר דלא תחבל משמע שלא יהיה חבול וכ"ז ברחים ורכב ובגד אלמנ' אבל עבר ונכנס לבית הלוה ומשכנו התם ודאי דאחר שיצא ומשכן אין שם לאו חדש בכל פעם רק מה שעבר ונכנס וכיון דהתורה נתקו לעשה דהשב תשיב יש כו להשיב העבוט לעת ערב וינתק הלאו ואין טעם להחזירו ממנו בעל כרחו בתוך הזמן

והנה לדעת הסוברים דמותר לחבול בגד אלמנה ורחים בעת שאין צריך להם וכמו שכתבו בשם הירושלמי דנוטל את הקורדם ומחרישה בלילה. ומחזירין ביום וחתרו למצוא מקום שחייב להחזיר אם חבל כלים אלו בעת שאין צורך להם שחייב להחזירם והוצרכו לומר מק"ו או דהשב תשיב גם לכלים אלו קאי ובאמת צ"ע דנהי דמרבינהו בחבלן באיסור אבל בחבלן בהיתר מנין לכו שחייב להחזירם דהרי אמרו דווקא כלי גופו דומיא דכמותו וכמו שכתב בשם הספרי

ואולם אם צדקו דברינו דלאו דלא תחבל פירושו שלא יהי חבול א"כ גם אם העשה דהשב תשיב לא קאי עלה מ"מ ממילא צריך הוא להחזירן כיבוא עת שימושן דאם איני מחזיר הרי הוא חובלן ועובר בלאו. מעתה לפמ"ש התומים דלדעת הרמ"א דס"ל דערב ואינך לא נתמעטו רק דמותר ליכנס ולחיבלן אבל לענין חובל כלים שעושין בהם אוכל נפש נוהג גם בערב כו' וכ' התומים דלפ"ז נוהג גם בהקדש דמהי תיתי לחלק מעתה לדברינו ה"ה דאם חבל הגזבר רחים ורכב שלא בשעת מלאכתן חייב הוא להחזירן בשעת מלאכה דאם מעכבן הרי היא חובלי אבל לדעת הסוברים דלא אתי אלא מק"ו א"כ אם הגזבר חבל רחיים ורכב בשעת היתר אינו צריך להחזירו דהחזרה אינו נוהג בהקדש אבל לדברינו חייב הוא להחזיר שלא יהיה עובר בלאו ובזה מיושב קו' מהרש"א דאמאי צריך ג"ש דמיכה איכה תיפוק לי' מק"ו ולהנ"ל ניחא בהקדים מה שנחלקו ר"ת והרמב"ן דהר"ת כפי מה שהביא הרא"ש בשמו דעתו דבשעת משכון לביטחון לכ"ע אין מסדרין ופלוגתא דמסדרין לב"ח היינו אם ממשכון לפירעון דאם היו מסדרין גם במשכון לביטחון א"כ איך קאמר דבערכין מסדרין ואין מחזירין הרי כיון דמסדרין ומניחין לו מה שצריך מה יחזירו לו עוד

אבל הרמב"ן כפי מה שהביא בעה"ת בשמו סובר דלעולם מסדרין גם בשעת המשכון וחומרא דהקדש מבשל הדיוט היינו לענין איצטלית בת מאה מנה דמחזירין אותו בעיני' וכן לענין כדים שעושין בהם אוכל נפש דמחזירין בהדיוט ואין מחזירין בהקדש יע"ש

והנה התוס' כפי מה ש"כ בשם ר"ת א"א לדידי' לומר כשיטת הרמב"ן דהרי דעתו דאין מסדרין ולפלוגתא דר"ע ור"י על הת"ק דלת"ק מפשיטין אותו ומלבישין אותו איצטלית הראוי לו היינו בשעת המשכן דלת"ק עושין השבת העבוט בראוי לו ולא בעיני' ולר"י ולר"ע בעיני משום דכל ישראל בני מלכים הן ולדידהו אם הדין מסדרין כיון דכל ישראל בני מלכים מניחין לו איצטלית בת מאה מנה כדמוכח מדברי התוס' במה שהביא ר"ת ראי' מהא דאמרינן אפילו מגלימא דעל כתפו' דא"א לומר דמפשיטין כיון דכל ישראל בני מלכים הרי דאם מסדרין מניחין לו איצטלית בת מאה מנה וממילא בערכין דמסדרין למ"ד כל ישראל ב"מ מניחין לו איצטלית בת ק' מנה וא"כ לכ"ע אין חומר בהדיוט מהקדש לת"ק הרי מפשיטין אותו ואין מניחין בו אפילו לעשות בו השבת העבוט ולר"י ולר"ע מניחין אותו אפילו בשעת סידור ובענין כלים שעושין בהם אוכל נפש אין חומר דאף בהדיוט אין כאן השבת העבוט כדמוכח מדבריהם במתני' ולקמן בחובל רחים ורכב דעשה דהשב תשיב לא קאי כלל עליי' לדעתם וא"א לומר כדעת הרמב"ן והוכרח ר"ת לחלק בין משכון לפירעון דבי' שייך סידור ובין משכון לביטחון דלכ"ע אין סידור

אבל דעת הרמב"ן כאמור דהשבת העבוט בעין וכן בכלים שעושים בהם אוכל נפש יש בהן חזרה בהדיוט ולכן איכא למימר דמסדרין מיד בשעת המשכון ואולם כפי מה שבארנו למעלה דלדעת הרמב"ם אף בהקדש אם משכון כלים שעושים בהם אוכל נפש כיון דעובר בלאו וכמ"ש התומים א"כ צריך הוא להחזירם דגם בהקדש שייך הלאו והחזרה הוא שלא יעבור בלאו

מעתה אין בכלים אלו חומר בהדיוט ולא נשאר כי אם החומר הזה דבהדיוט מחזירים כל זמן החזרה בעיני' מה שא"כ בהקדש

ואולם הניחא לת"ק אבל לר"י ור"ע דס"ל כל ישראל ב"מ וא"כ אף בשעת סידור מניחין לו איצטלית בת מאה מנה. מעתה שוב אין חומרא בהדיוט מבהקדש וא"כ א"א ללמוד לדידהו מק"ו דהקדש דאין מחזירין מסדרין ב"ח הדיוט דמחזיר כ"ש שמסדרין דכיון דמסדרן בהקדש מה יחזירו עוד והרי וודאי אם עבר הגזבר ולקח הסידור צריך הוא להחזיר לו כליו. ובפרט בערכין דנידון בהשג יד ואליבא קאמר אלי' לרבה ג"ש דמיכה מיכה דלדידי' ליכא ק"ו ואין להקשות לר"ע וכר"י במאי יחזירו בב"ח אם נאמר דמסדרין כי כבר כתב הרמב"ן דאע"ג דמסדרין מ"מ אם עבר הב"ח וגבה ממני הסידור מהני ומחזיר לו את הכר