אמרי אש חלק ב קפה

דנותנין ומזונות לאשתו ואיצטריך ג"ש ללמוד מערכין כשם שאין נותנין בערכין מזונות לאשתו ורק לו לבדו כן בב"ח אין נותנין רק לו לבדו

ואולם יש ליישב קושי' זו באופנים אחרים הנה יש לחקור הא דמסדרין לב"ח אם הוא מצד מצות צדקה דרמי רחמנא על מלוה או אם אמרנין דכדי סידור אין שייך למלוה כלל ורחמנא הוא דזכי לי' ללוה ויש נ"מ אם אסר הלוה נכסי המלוה עליו אם מותר לקחת כלי הסידור ולפ"ד הראב"ד שכתב דהא דפריך ולימא לי' לאו עלה דידי' רמית הקושי' אמאי מסדרין וכ"כ הת"ח ומשני איברא עלה דידי' רמי דכתיב ולך תהי' צדקה משמע דמתורת צדקה המלוה נותן כדי הסידור ללוה וכ"מ בסמ"ע ס"ק נ"ז רק דקשי' עלה מאי דפריך בנדרים ש"מ אין מסדרין לב"ח ואי ס"ד דהסידור הוא בתורת צדקה ואם הלוה אסר על עצמו הנאת המלוה אי אפשר לסדר לא מוכרח מידי דאין מסדרין דלעולם בעלמא מסדרין ושאני התם דאסר הנאתה על עצמו כדאיתא התם (ולזה העירני בני הבחור מנחם שיחי') ואולם חזרת המשכון לכאו' ברור דהוא מצד צדקה דרמי רחמנא עלה דמלוה דהרי בפירוש כאמר ולך תהי' צדקה ומעתה אם ילפי' מק"ו דחזרה א"כ די כחזרה ומה חזרה מתורת צדקה גם סידור מתורת צדקה והוצרך ג"ש דלאו מתורת צדקה אתינן עלה רק רחמנא הוא דזכי לי' ומי שצוה על פריעת ב"ח הוא ית"ש אמר דמסדרין לו ומשאירין כו כדי חייו כדכתיב בערכין ושפיר איצטריך ג"ש ונ"מ לענין איסור הנאה וכדאמרן. ואף אם כאמר דגם אם יהי' מתורת צדקה מ"מ כיון דרמי רחמנא עלה דב"ח בע"כ שוב לאו מדידי' קא מתהני מ"מ יש נ"מ אם אתי מק"ו דחזרה דלעת הסוברים דאין כופין על חזרת המשכון מפני שמתן שכרה בצדה וכמ"ש הרמ"א בסי' צ"ז וע' בסמ"ע סי' ק"ז במאי שכתב דלדעת התוס' והרא"ש אפי' אם רצו ב"ד לכוף אין כופין והרמב"ן חולק יע"ש דמיישב סתירת הרמ"א בהשבת העבוט כ' דאם רצה ב"ד לכוף כופין ובמצות כיבוד אב סתם הרמ"א דאין כופין ונדחק לחלק גם הט"ז עמד בזה ולא זכיתי לירד לסוף דעתם דהרי בהשבת העבוט איכא לאו דלא תשכב בעבוטו והרי הוא כמצות צדקה דסתם המחבר והרמ"א דכופין מפני הלאו שבו בריש הלכות צדקה וא"כ אדרבה יש לעיין אמאי כתב הרמ"א דאין כופין רק אם רצו. ועכ"פ אין קושיא מכיבוד אב דהתם ליכא לאו משא"כ בהשבת העבוט דאיכא לאו כמבואר בהרמב"ם רק דאין לוקין מפני שהוא לאו שאין בו מעשה והנראה דדעת הרמ"א כהסוברים דאף בצדקה אם לא רצו ב"ד אין כופין ומ"מ סותם כהמחבר דכתב סתם דכופין דהרי אף אם כופין הב"ד לא יעשו שלא כדין דהא אם רצו כופין וכ"ש שיש לפרש דאף דעת המחבר כן לכך סתם כמותו וכאן בהשבת העבוט הזכיר דעתו וכ"ז היכא דאיכא לאו כמו בצדקה והשבת העבוט אבל בכיבוד כיון דליכא לאו אף אם רצו אין כופין כיון דליכא לאו. ועכ"פ לדעת ר"ת וסיעתו דגם בצדקה אין כופין רק בדברים ממילא בהשבת העבוט ג"כ אין כופין וא"כ אם נלמוד סידור מק"ו דחזרה נימא די כחזרה ואין כופין לכך הוצרך ג"ש דמיכה מיכה

ואולם לדעת הראב"ד בש"מ שכתב דקושית הגמ' מלימא לי' לאו עלה דידי קרימית קושית הגמ' למ"ד מסדרין לב"ח ושני איברא עלה דידי' רמי דכתיב ולך תהי' הצדקה דמשמע להדיא מדבריו ומדברי ת"ח בחידושיו דמצד צדקה מסדר לו לא קשי' איך בעי למימר בנדרים דמסדרין הרי אסר על עצמו הנאתה כראה דדעת הראב"ד דזה לא מקרי הנאה לענין מודר הנאה שהרי אינו מוחל לו מחובו כלום דקי"ל דב"ח אינו נידון בהשגת יד ואין הסידור רק שממתין לו כשיעור הסידור מחובו עד שתשיג ידו וגם זה בעל כרחו של המלוה ולכך אם איתא דמסדרין אף במודר הנאה מן המלוה מותר לו לקחת הסידור אבל לעולם זה דמסדרין הוא רק מטעם צדקה ובזה יש לדון על מה שהחליט הג"ת ש"א ח"א דאם תפס המלוה כלי הסידור לא מפקינן מיניה דיכול לומר קים לי כר"ת וסייעתו ולפע"ד יש לפקפק בדבר דהרי הא דאמרינן דיכול למטען קים לי אין טענתו ודאי שיזכה בו רק כיון דיש מי שסובר כן והוא מוחזק אין מוציאין מידו והרי בחולין דף קל"ד עסקינן דבמתנות עניים וכן מתנות כהונה בכולן לא מהני חזקתו שהוא מוחזק בהן יע"ש שמחלק בין ספק לקט לספק מתנות דזרוע וכו' דקמה בחזקת חיובא קיימי ופרה בחזקת פטורי קיימי' הרי דכל שאינו בחזקת פטור כגון ספק לקט אע"ג שהוא מוחזק אפ"ה מוציאין מידו דיליף מעני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו לכל מיני צדקה ומתנות וא"כ אף כאן דהמלוה בא להחזיק בו מספק אפשר דמוציאין מידו ואפי' נאמר דדווקא בעינן חזקת חיוב עכ"פ הרי גם כאן יש ללוה חזקת מרא קמא רק שיש לעיין דהתם עכ"פ גברא בר חיובא עתה רק שהוא ספק אם דבר זה יש בו חיוב ע"ז אמרינן צדק משלך ותן לו אבל כאן למ"ד אין מסדרין אין כאן שום חיוב מוטל על המלוה וצ"ע

הדרן לקמייתא דאם נאמר דעל השבת העבוט אין כופין א"כ שפיר איצטריך ג"ש דאם נילף סידור מק"ו דחזרה לא היינו כופין על הסידור ולדעה זו אשכחנא אמורא דסובר מסדרין ולא פריכנא לדברי ג"ת דהרי אם אין כופין על הצדקה ועל השבת עבוט אע"ג דאיכא לאו א"כ גם על הענקה ראוי שלא נכוף דאף שם מתן שכרה בצדה וכ"כ המל"מ בפ"ג מה"ל עבדים הלכה י"ד רק שדבריו תמוהים שם בפרט מ"ש דלאו דלא תשכב בעבוטו ניתן לעשה כדאיתא במכות הוא תימא גדולה דאם עבר לילה זו ולא השיב העבוט בזה לא מהני מה שהשיב לילה האחרת רק דאפ"ה אין לוקין משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכמ"ש המ"מ בפ"ג מהל' לוה ובמכות שם לא מיירי כלל מלאו דבא תבוא יע"ש עכ"פ נראה מדבריו שם דבלאו דהענקה ג"כ אין כופין לדעת ר"ת וסיעתו א"כ יקשה בקידושין דף ט"ו פליגי ר"א ורבנן אם מוכר עצמו מעניקין דמ"ד אין מעניקין סובר לו ולא למוכר עצמו ומ"ד מעניקין סובר לו ולא לב"ח מדסבירא לן בעלמא כר' נתן אתא לו לאפוקי ואידך בעלמא נמי לא ס"ל כר"נ יע"ס ובתוס' והשתא אם נאמר דאין כופין על הענקה מה נ"מ במאי דכתיב לו ולא לב"ח הא אם יתן הענקה לעבד יבוא ב"ח ויגבה ממנו דבשלמא אם כופין יש נ"מ במה שאין הב"ח צריך לתבוע לעבד ויכול לכפות האדון אבל אם אין כופין אין כ"מ ומצאתי שהקשה כן בספר המקנה יע"ש מה שתירץ דרצה כומר דיש נ"מ דוקא למ"ד שיעבודא ל"ד לענין יורשין וסובר אביי דשאני הכא התם של"ד וע"ש ובאמת הא דאביי סובר של"ד תלי בשני תירוצי התוס' בגיטין דף. והפ"י שם כ' דמוכרח לאביי כומר דש"ד יע"ש שיש עיון בדבריו ואמנם אם נאמר מסדרין לב"ח ניחא דהרי פסקו הפוסקים דאף אין לו רק קרקעות מ"מ מוכרין אותן וקונין לו מה שצריך ליתן לו כדי סידור ומ"מ נראה דהיינו דוקא אם גובין ממנו אבל אם אינו בא אל הלוה כלל רק שגובה מב"ח מטעם כי היכא דמשעבדית לי' שלוית ממנו משעבדת לדידי' מדר"נ וכדאיתא בפסחים בסוגיא דלמפרע גובה יע"ש א"כ כיון שאינו גובה מן תלוה כלל אין מסדרין לו כלל ולפי"ז יש נ"מ גדולה בהא דכתב רחמנא לו ולא לב"ח ולא הוי אפוכי מטרתא דאם הי' גובה מן האדון הי' לוקח הכל ולא היינו מסדרין להעבד מהענקתו אבל השתא דכ' רחמנא לו ולא לב"ח אף שחוזר וגובה ממנו מסדרין לו מן הענקתו ומדאמרינן שם ואידך היינו רבנן בעלמא כמי לא ס"ל כר"נ. ונצטרך לדחוק ולחלק בין הענקה ושכירות לשאר חוב יע"ש בתוס' ובש"ך סימן פ"ו ולא קאמר דרבנן ס"ל אין מסדרין וליכא נ"מ אע"כ דהילכתא מסדרין ולא בעי לאוקמא רבנן דלא כהלכתא

אבל לדעת הפוסקים דכופין על הצדקה ולדידהו אמרינן דנראה דכופין גם השבת העבוט יקשה עדיין קושית המהרש"א אמאי צריך ג"ש כיון דאיכא ק"ו דמסדרין לב"ח ויתכן ליישבו עד"ז הנה בדברי הרמב"ם בסוגין עמדו המפרשים בהא דפסק בבגד אלמנה ורחיים ורכב דאין ממשכנין אותו בין בשעת הלוואה בין שלא בשעת הלוואה בין בב"ד ובין לא בב"ד ובשניהם כתב דאם חבל מחזירים ממנו בע"כ ואם נאבד או נשרף קודם שיחזיר לוקה רק בבגד אלמנה הוסיף וכתב ואם תודה לו תשלם ואם תכפור תשבע. ובעבר ונכנס לביתו ומשכנו כתב ג"כ דאינו לוקה רק אם אבד או נשרף ולא כתב דאם חבל מחזירין