אמרי אש חלק ב קפד

קודם החזרה א"כ מוכרח דר"ע סובר מסדרין והיינו דפירך שם בנדרים ש"מ אין מסדרין כבע"ח ויהי' מוכרח לומר דחזרת משכון לית' בעינא וע"ז משני רנב"י לומר שאין מקרעין וכו' אבל לדינא אין הכרח משם וכיון דאילפא ובר פדא וודאי סברי דאין מסדרין לב"ח א"כ לכאו' אין ראי' לפסוק דלא כוותי' ובלא"ה נראה דדעת ר"ת דאין ראי' משם דקושית הגמ' בנדרים היא דתפשוט בעי' דהכא ולא שיהי' הלכה כך

והג"ת ריש שער א' כתב דר' יוחנן דיליף מנדר בערכך דמסדרין בהקדש ע"כ סובר מסדרין דאל"כ אמאי לא יליף בק"ו מב"ח דאין מסדרין דאין לומר דההיקש מבטל הק"ו דהרי קי"ל בודאי כרבנן דדווקא חטאת שנכנס דמה לפני ולפנים פסול ולא אשם אע"ג דאיכא היקשא וע"כ דק"ו מבטל היקשא (ודבריו תמוהים דהרי אסיק התם בזבחים דק"ו פריכא הוא וטעמא דרבנן מדמה ולא דם האשם ואולי כוונתו דעכ"פ לרבא דמפרש טעמא דרבנן בזבחים מק"ו לדידי' ס"ל דק"ו מבטל היקחא וא"כ לרבא מקשו הא דאמר ר"י דמסדרין בהקדש ודחיקא לי' למימר דרבא סובר דלא כר"י וצ"ע) וא"כ אמאי קאמר ר"י דמסדרין בהקדש ואמאי לא יליף מק"ו וע"כ דר"י סובר דבאמת מסדרין לב"ח וא"כ אין כאן ק"ו לסתור ההיקש רק שהקשה הג"ת דר"י ע"כ סובר דאין מסדרין לב"ח דהרי קושית הגמ' ויחזרו בהקדש ק"ו מב"ח שאין מסדרין ומחזירין כ"ש בהקדש דמסדרין אינו דין שמחזירין קושיא זו ע"כ לר"י דלבר פדא ואילפא הא אף בהקדש אין מסדרין וע"כ לר"י קאי וקאמר דלב"ח אין מסדרין ולפע"ד אפשר לומר דהרי כבר עמדו מהרש"ל ומהרש"א דמאי פריך ויסדרו בב"א ק"ו מערכין דהא איכא למיפרך מה לערכין שהם קלים וכמ"ש התוס' וכן יש עוד להקשות על שלשה קלים וחמורים דעביד דאיכא למיפרך מה להקדש שהורע כוחו אצל ניזקין ומצאתי שהרגיש בזה תבואות שור בחידושיו לב"מ ועלה בדעתי לומר דק"ו דתלמודן אינו מהקדש לב"ח או מב"ח להקדש רק מחזרה על סידור וסידור על חזרה וקושית הגמ' ויסדרו לב"ח היינו מק"ו דחזרה דליתה בהקדש איתא בב"ח סידור שנוהג בהקדש אינו דין שיתנהג בב"ח ומעתה ליכא למפרך מקולות שהן בהקדש דהרי אין אנו דנין ב"ח מהקדש רק סידור מחזרה ושוב מצאתי שכתב כן הגאון בעל משנת דר"ע יע"ש שהאריך והנה התוס' בחולין דף כ' שהקשו על הא דבעי למילף דעריפה כשר בפרה ומייתי קרא למעוטי ושוב בעי למילף ששחיטה מכשיר בעגלה ומייתי קרא למעוטי והקשו דכל הכי מיעוטי ל"ל דהא כיון דאיכא למיעבד ק"ו הכי והכי א"כ כל חד וחד תיקום אדוכתי' יע"ש שרצו דכיון דאין הק"ו סותרים להדדי א"כ הוי רק כמו במה מצינו ליתן האמור בשל זה בזה רק דשוב הקשו דאיכא למיפרך מה לפרה וכו' ותירצו דאין אנו לומדין פרה מעגלה רק שחיטה מעריפה ועריפה משחיטה בק"ו רק שהקשו ע"ז דא"כ הוי ק"ו גמור לא במה מצינו א"כ קשה שפיר דכל חד וחד היקום אדוכתי' ותירצו דאיכא שום צד לומר אחד מהק"ו יותר מן השני ולכך צריך המיעוט בו ושוב שפיר ילפי' הק"ו האחר אי לאו דמיעטו קרא. והנה בסוגין דיליף בתחלה בק"ו שיסדרו בב"ח ואמרנו דסידור מחזרה אנו לומדים מ"מ אין להקשות מה שצריך תרי מיעוטי למענו דסידור אינו בב"ח וחזרה ליתא בהקדש הרי בלא"ה כיון דאיכא למיעבד ק"ו הכי והכי כל חד וחד תיקום אדוכתי' ולומר שסמך על במה מצינו א"א לדברינו שאינו לומד רק סידור וחזר' מהדדי דזה אינו קושי' דנראה דקרא דלך תהיה צדקה אינו מיותר לא מבעי' למ"ד דאין כופין על השבת העבוט מפני שמתן שכרה בצדה דלא מייתר רק אף אם נאמר דכופין מפני הלאו שבו ג"כ לא מיותר שהרי מלך תהיה הצדקה אנו למדנו דב"ח קונה משכון רק ממילא מימעט הקדש וכיון דלא מייתר שוב איצטריך מיעוט למעט ב"ח למ"ד אין מסדרין שהרי א"א לומר דמחזירין בהקדש וזה פשוט

ולפ"ז מיושב קושית הג"ת שהקשה דאם נאמר דר"י סובר מסדרין לב"ח לכך אינו סותר ההיקש יקשה דמאי פריך ויחזרו בהקדש בקו"ח מב"ח שאין מסדרין דאזיל לר"י מדקאמר שמסדרין בהקדש בקו"ח מב"ח שאין מסדרין לב"ח ולהנ"ל ניחא דאין הכוונה בהא דקאמר מב"ח שאין מסדרין דבידוע שהדין הוא כן רק כלפי מה שאמרו דלר"י באמת מסדרין לב"ח מק"ו דחזרה והוא אתי לשיהי' במכותו וכו' ולכך אינו סותר ההיקש כאמור וע"ז פריך מאי חזית דעבדת ק"ו הכי שיסדרו בב"ח מק"ו דחזרה שאיננו נוהג בהקדש נוהג בב"ח סידור שנוהג בהקדש אינו דין שנוהג בב"ח דאדרבה יחזרו בהקדש ק"ו מב"ח וכיון דאיכא ק"ו הכי והכי כל חד תיקום אדוכתי' ולא יסדרו בב"ח ומשני דא"א לומר כן משום דגלי קרא ולך תהיה צדקה וממלא אין מחזירין בהקדש ושוב מסדרין לב"ח מק"ו וכיוצא בזה היה מקום לומר דקושית ויחזרו בהקדש אזיל אפי' לבר פדא ואילפא דס"ל דאין מסדרין בהקדש מק"ו דאלמא אי לאו ק"ו היה ראוי לומר דמסדרין דדינו כהקדש או מסברא או מפני ההיקש ופריך עוד דאם אין מחזירין בהקדש כ"ש שאין מסדרין ולכך פריך דאדרבה יחזרו בהקדש וכיון דאיכא למימר הכי והכי יסדרו בהקדש ולא יחזירו דכל חד וחד תיקום אדוכתי' ועיין בזבחים דף . דמבואר שם דכה"ג הוי תרי ק"ו דסתרי אהדדי

ובזה יש ליישב מה שהקשה הג"ת עוד כדעת הסוברים מסדרים לב"ח שכתבו התוס' דצ"ל דס"ל הוא אתי למעט אשתו ובניו דקשה א"כ אמאי קאמר תלמודן דהוא אתי לומר שיהי' במכותו וכו' ולא קאמר למעט אשתו ובניו ונדחק בזה יע"ש: ולהנ"ל יתכן לומר דהנה מבואר דלדעת ר"ת עכצ"ל דלא צריך קרא למעט אשתו ובניו דכיון דאין קרא לריבוי והרי אף לדידי' לא הי' מסדרין לולא דגלי קרא וכן נראה דעת התוספת בערכין דף י"ח שהניחו בתימא לרבנן למאי אתי הוא והחולקין סברי דצריך קרא להכי למעט אשתו ובניו (ועיין סש"מ שכתב שם תירוץ אחר דאתי למעט עני והעשיר וכדעת רש"י רק דבאמת בערכין דף י"ז לא משמע דאתי מהוא רק מגופי' דקרא יע"ש) ויתכן לומר דודאי אי שיעבודא דאורייתא מודו כ"ע דאין צריך שלא יתן לאשתו ולבניו דהרי אף להפוסקים מזונות דאו' מ"מ אין לה שיעבוד על נכסים לומר דמיד בשעת הנישואין נשתעבדו נכסיו על מזונותי' רק שמצוה עליו לתת לה יום יום מזונות(וכ"מ בסמ"ע ס"ק נ"ד) דאיך יהיה לה שיעבוד והרי בידו לגרשה בע"כ אלא כדאמרן. וכיון דב"ח יש לו שיעבוד על נכסי הלו' מד"א בין קרקע ובין מטלטלין ובקרא לא כתיב שיתן לאשתו ולבניו א"כ מהי תיתי דהוא חייב ליתן מזונות ואולם אם לב"ח ג"כ אין לו שיעבוד על נכסי הלוה רק דאקרקפתא דגברא מוכח חיוב מצוה לפרוע לב"ח או מפני שיהי' הן שלו צדק כמ"ש רש"י בכתובות ס"פ הכותב או מפני שנאמר יוציא אליך את העבוט וכו' כמ"ש הרמב"ן סוף ב"ב וכן בעירוכין אם שיעבודא לאו דאו' גם במלוה הכתובה בתורה אין באומר ערכי עלי שום שיעבוד עב הנכסים כמבואר בערכין דף וי"ו ע"ב ושם ועיין בהשגות הראב"ד פ"א מה"ל ערוכין רק הוא מחוייב לקיים נדרו והרי הוא מחוייב ג"כ במזונות אשתו מדאו' א"כ אי לאו דגלי קרא היה סברא לומר כשם שנותנין מזונות לו כך נותנין מזונות לאשתו ולפ"ז ניחא קושי' דתלמודן לא מצי למימר הוא ולא אשתו ובניו דהרי אמרנו דהך ואידך קאי לר"י כמ"ש הג"ת והרי הוא ס"ל שיעבודא דאורייתא וא"כ לא צריך קרא למעט אשתו ובניו אבל התוס' ס"ל דשיעבוד לאו דאו' לדינא וכמ"ש הש"ך ריש סי' ל"ט ולכך שפיר כתבו דאיצטריך קרא למעט אשתו ובניו

ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה המהרש"א על הא דאמר אלי' לרבה דגמר מיכה מיכה מערכין דק' כיון דע"כ איהו דריש הוא למעט אשתו וכו' או שיהי' במכותו וא"כ אמא יאמר ג"ש הא אתי' מק"ו מן ערכין דאין מחזירין ומסדרין ק"ו לב"ח ולהנ"ל איצטריך ג"ש דהרי למ"ד שעבודא ל"ד ואין חיוב חל על הנכסים אך אקרקפתא דגברא מנח מצות השבה דהן צדק או יוציא לך את העבוט וכמ"ש הריטב"א בפ"ק דקידושין יע"ש שהאריך א"כ לכאורה אף אם אין לנו קרא דמסדרין לב"ח ואין נותנין לו מ"מ אמאי לא יתנו לאשתו לשניהם אי אין שיטבו דעל הנכסים ומצוה יש לזון אשתו כמו שיש מצוה לפרוע לב"ח וא"כ מסברא הא