אמרי אש חלק ב קפג

ואולם לדברי התוס' כאן ודאי א"א לומר כן דא"כ שוב אין ראי' לפסוק כדר"ח קמייתא ואדרבה יש לפסוק לדידן דלא כדר"ח דהא קי"ל טעחו"ש והודה לו בא' מהן חייב ויתכן לומר עוד ע"ד התוס' בשבועות דר"י חשיב לתורת הזמה לפירכא ואפ"ה לא תקשי איך פליג על ר"ח ואבוה דר"א עפ"י מ"ש התוס' בדף ד' ע"א ד"ה ע"א יוכיח דתורת הזמה לא חשיב רק פירכא כל דהו ולכך כי יליף מחדא ליכא למפרך הכי רק כי יליף במה הצד משום דעל מה הצד פרכינן כל דהוא לפי"ז כי אמרי' דר"ח תורת הזמה לא פריך היינו דלא חשיב תורת הזמה אפי' לפירכא כ"ד וכמו שהסבירו תוספות שם וכן רש"י הסברא. ואולם במכות דף ד' דיליף ר"י דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו ממוציא ש"ר ועדים זוממין פריך מה להצד השוה שבהן שכן יש בו צד חמיר ומשני ר' יהודא צד חמור לא פריך וכתב הריטב"א שם דר"י ס"ל דאפילו על מה הצד לא פרכינן כ"ד רק קולא וחומרא והנה הא דפרכינן על מה הצד כ"ד מוכרח מברייתא דאיסי ב"י כדאיתא בחולין דף קט"ו אלא דר"י פליג ולפ"ז ניחא דודאי ר"י בירושלמי אינו חולק בסברא על ר"ח ואבוה דר"א רק איהו ס"ל דתורת הזמה ודאי חשיב עכ"פ פירכא כ"ד לכ"ע והא דלא פריך לה ר"ח ואבוה דר"א משום דאינהו ס"ל דעל מה הצד ג"כ לא פרכינן כ"ד רק קולא וחומרא וכר"י ואיהו ס"ל כאיסי ב"י דפרכינן כ"ד על מה הצד ולזה פוטר בהעדאת עדים ויתכן מדקאמרי' ור"ח תורת הזמה לא פריך משמע דאפי' כ"ד אינו ממילא לתלמודן ודאי דהלכה כר"ח דא"כ הוי לתלמודן למימר ור"ח ס"ל כר"י דלא פרכינן כל דהו על מה הצד אבל ר"י בירושלמי סובר כדאמרן

ויתכן עוד לומר לדעת התוס' דכאן דר' יוחנן לשיטתו הוכיח לעצמו דאיכא תכא דל"ל דר"ח והיינו מתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את דלר"י אינה נאמנת ואמאי אינה נאמנת הא הוי מחוייב שבועה ואי"ל דמשלם דר"י ס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה וס"ל לר"י דלכ"ע אמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם או משום דלא ידע ברייתא דשמעון בן טרפון או משום דס"ל דתרתי שמעת מיני' דגם לדידן הכי הוי לכאורה דקי"ל מתוך שאי"ל משלם ואפ"ה אמרינן סורו נא וא"ל משום דהוי ש"ק דהא לר"י מתני' ר"ע הוא ואיהו ס"ל מטלטלי משתעבדי לכתובה (ואפשר דמש"ה מקשה הירושלמי ריש פ' האשה שנתארמלה בפשיטות דאמאי לא ישבע בכתובה והיינו מכח משנה זו) וא"ל משום דאינו יכול לכפור מ"מ ת"ל מכח העדאת עדים וא"ל הא ר"ג ור"א פליגי אינהו טעמייהו משום חזקה אבל ר"י מאי טעמי' אע"כ דל"ל דר"ח קמייתא וע"כ משום דתורת הזמה לא פריך דא"ל משום כי הוא זה ממעט לדר"ח קמייתא דא"כ הי' לר' יהושיע טענו חטין והולב"ש חייב והרי הוא רבנן דר"ג דפליג בהא וכי"ב כתב הר"ש בפ"ד דנגעים משנה י"א יע"ש להיפך אע"כ משום דתורת הזמה לא הוי פרכא אבל לדידן דקי"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום א"א לנו לחלוק על ר"ח ואבוה דר"א דלא חשיבי תורת הזמה לפרכא ע"ש בפני יהושע והפלאה ותמצא ודו"ק בריך רחמנא ב"ה וב"ש לעלם ולעלמי עלמיא

סימן טז

בעזה"י יום ד' י"ב תשרי צדקות אהב לפק"ק אונגוואר

החיים והשלום וכ"ט לאהובי נכדי הב' המופלא ומופלג זית רענן יפה פ"ח כ"ש כ"ה יוסף יוחנן ני' לאוי"ט

מכתבך הגיעני וארא כי כתבת שאשוב לך על פירושך בהך דרמי רבנן שבועה כי היכא דתידוק דלדעתך הפירוש דתידוק עתה ולא שייך לו' כיון שהתחיל לכפור שוב לא יודה כיון דיש לה מגו שיכולה לכפור הכל חושבת שידונה לזכות הנה יתכן להיות. אבל מה תאמר בעדים דאין לה מגו והיא בעיא דלא איפשטא וקי"ל דנשבע ובשטה מקובצת כתבו תלמידי הרשב"א בשם ר"ח כיון דרמי רבנן שבועה עלה וידעה דמשתבע תידק וכו' משמע להדיא דמעיקר' קאמרו דתידוק. ואע"ג דבלאו הכי יש להתיראה דיכולים לומר לה אשתבע דלא פרעתיך מ"מ תירא יותר אם תדע בבירור דהב"ד יפסקו לה שבועה מאשר תירא אם יאמרו לה אשתבע דלא פרעתיך שהוא ספק. דבלא"ה אין לומר כלל דאם התחיל לכפור שוב לא יודה מפני השבועה שלא יוחזק שקרן. דא"כ מה יועילו לו כל השבועות הן תורה הן דרבנן. ובפרט היכא דליכא מיגו כלל כגון דר"ח קמייתא. וכן בדרבנן בשבועות אעפ"י שכתבו התוס' דברים אלו בסוגיא דשכיר היינו שאין הדבר ברור עד שלא יתקנו שם שימתין עד שלא יתקנו שם שימתין עד למחר או שישבע בעה"ב. מ"מ וודאי מאימת השבועה נותן האדם אל לבו טפי והיינו דחשיב ע"א גורס לממון כדאיתאר"פ שבועות העדות ע"כ

קושיתך על התוס' בפ"ק דשבועות (אב"ה קושית בן אחותי הרב החריף מהו' יוסף יוחנן בנעט ני' כך הוא דהתוס' בשבועות דף ט' עמוד ב' ד"ה ונכפר ציץ אדידי' ואדר"ח הקשו וז"ל וא"ת ואמאי לא משני דעון אחד הוא נושא ולא ב' עונות וקשה דלעיל דף ז' ע"ב ד"ה אין כתבו התוס' על מה שהקשה על הגמרא דרצה לומר דמכפר על ע"ז וכו' דהרי בגדי כהונה מכפרין ותירצו דכיון דזה בלא זה לא יועיל א"כ השעיר יכפר עמהם וא"כ הכי נמי כיון דהציץ בלא קרבן אינו מועיל וא"כ י"ל דהציץ יכפר עם השעיר דר"ח) נראה שיש לחלק בין היכא דכתבו התוס' לעיל דכוונתם כלפי שדרשו חכז"ל כפרה זו לא תהי' אלא פעם אחת בשנה וע"ז כתבו דאם מכפרין בגדי כהונה ג"כ וזה בלא זה לא יועיל מקרי שפיר אחת בשנה וכן לענין כפרה אחת בשנה אבל כאן שמקשה אדידי' ואדר"ח כיון דעכ"פ מכפר שתי עוונות שפיר איכא למיחוש מעון אחד הוא נושא עד כה כתבתי בקושי' להפיק רצונך אף כי כל דברי למותר ושלא לצורך אחרי אשר אתה בבית מחותני הגאון אבי אביך (האבדק"ק נייטרא) אשר מימיו החיים עד כה שתית ותשתה עד לאורך ימים עד היותך כגן רוה ונתת גם אתה מים חיים ירוו מימך צמאים לדבר ה' דברי אבי אמך המעתיר בעדכם הק' מאיר א"ש

סימן יז בעזה"י בסוגיא דמסדרין לבעל חוב ב"מ דף קי"ד

רוב הפוסקים פסקו דמסדרין לב"ח לבד ר"ת דפסק דאין מסדרין לב"ח וראיותיו כבר דחו הראשונים ואולם מה שכתב ר"ת דאין אחד מן האמוראים דסברי מסדרין בזה לא נמצא סתירה בראשונים להדי' דהרי מדבר' אלי' לרבה אין ראי' כמ"ש התוס' משני טעמים או דלא בעי רק מנין או דדחוייא קא מדחי ומ"ש הרא"ש בנדרים דף ס"ה בפסקיו מדפריך תלמוד ש"מ אין מסדרין ודחי רנב"י לומר שאין מקרעין כתובתה מוכרח דסתם תלמודן סובר דמסדרין הנה הוכחה זו היא רק לדעת ר"ת וסייעתו דס"ל דבמשכון שיהי' בטוח שעליו אמרה תורה חזרת משכון לדעת ר"ת גם בו אמרינין שמפשיטין אותו ומלבישין אותו איצטלית הראוי' לו ומעתה אין הכרח שיסבור ר"ע מסדרין לב"ח דאיכא למימר דמחלוקת ת"ק ור"י ור"ע הוא במשכון לבטחון ולא על שעת פרעון וכמ"ש התוס' דלת"ק דל"ל כל ישראל בני מלכים מקיימין אותו בבגד הראוי לו ולר"י ור"ע מקיימין אותם באיצטלית בת מאה מנה דכל ישראל בני מלכים אבל לדעת הראב"ן וסייעתו דס"ל דחזרת המשכון הוא בעיני' וכמ"ש בעל התרומות בשער א' חלק בית משמו דהיינו דאיכא בהדיוט וליתא בהקדש וא"כ ע"כ ת"ק בשעת פרעון קאי ואפ"ה אמר ר"ע כל ישראל ראויין לאותה איצטלא א"כ מוכרח דר"ע סובר מסדרין ולכך הוצרך לומר רנב"י שאין מקרעין שטר כתובתה ומ"מ לא הקשה שם בנדרים מר"ע אדר"ע כיון דאיכא למדחי דחזרת משכון אין צריך להיות בעיני' דווקא וכדברי ר"ת אבל לפי האמת לדעת הרמב"ן דצריך להיות