אמרי אש חלק ב קפא

מכח ר"ח קמייתא כמו עפ"י עדים ותמה השואל בתשובות רמ"א דהרי שטר הוי שיעבוד קרקעות והרמ"א השיב דאפשר סובר הראב"ן דלא אמרינן כאן דהוי ש"ק אלא למ"ד הילך חייב וצ"ע דהרי ר"י בשבועות אמר הכופר בממון שיש עליו שטר פטור משום דהוי ש"ק וכן רבא בסוגיא דפוגמת אמר דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ואיך ידחה הראב"ן את כל זה ומיהא מהאי דכתובות איכא למימר דדוקא בכתובה דאינו גובה ממטלטלין אפילו מיני' הוא דהוי שיעבוד קרקעות אבל שאר חוב דגובה אמטלטלין לא הוי שיעבוד קרקעות למ"ד הילך פטור ובזה סרה ממילא קושית הלח"מ על המגיד מסוגין דב"מ מיהא הך דשבועות קשי' וצ"ע על הרמ"א ואולם לפי הנ"ל יש לומר דהראב"ן בשטר שכתוב בו מטלטלין אגב מקרקעי דכה"ג לא הוי שיעבוד קרקעות

ולכאורה בלא"ה יש לדקדק על הרמ"א בתשובה הנ"ל שכתב דהנך תירוצים לא הוי אלא למ"ד הילך חייב אבל למ"ד הילך פטור אמרינן דשטר לא הוי ש"ק דאם סברא זו דשטר הוי שיעבוד קרקעות דחוקה כ"כ עד שאנו אומרים מעצמינו דמ"ד הילך פטור כיון דאינו מוכרח אליבי' דהוי שיעבוד קרקעות ודאי לא ס"ל הכי א"כ מאי דוחקי' דתלמודן לומר הכי אליבא דמ"ד הילך חייב אחרי שכבר תי' על נכון דמסייע לי' שטרא ודוחק לומר שתירוץ זה דחוק יותר ואולי אפשר לומר דמש"ה לדידן לית לן דהוי ש"ק מכח קושית התוס' דאיך משכחת לה שבועת מודה במקצת דבשלמא הך דשבועות איכא למימר דר"י לשיטתו דס"ל מעות קונות וכמ"ש למעלה אבל לר"ל דס"ל נ"כ שיעבודא דאורייתא קשי' אע"כ דס"ל דשטר לא הוי ש"ק וכל זה רחוק אלא דזה יש לעיין ג"כ להרשב"א שכתב הש"מ בשמו לתרץ קושית התוס' איך משני דהוי שטר ש"ק דהא ר"ע דריש ריבוי ומיעוטי ולא ממעטין אלא שטרות וכ' הרשב"א דאפשר דהנך שני תירוצים חד לר"ע וחד לרשב"א דנם לדידי' יש לדקדק אחרי דלר"ע ע"כ הטעם משום דמסייע לי' שטרא א"כ מאי דוחקא שלא לומר כן אליבא דרשב"א ונראה דסובר הרשב"א דאליבא דרשב"א א"א לתרץ דמסייע לי' שטרא דהרי הקשו תוס' אם שנים פטור אף דהילך חייב א"כ יאומן שלש במגו דאי בעי אמר שנים ותירצו דאין טוען ברצון שנים משור דנראה שאינו מודה רק מכח השטר הי' כופר הכל וס"ל להרשב"א דזה שייך אם טעם הפטור בשנים הוא משום ש"ק אבל אם הטעם משום. דמסייע לי' שטרא א"כ לא יתכן לומ' שתים שיוחזק באינו נאמן דהרי אדרבה הרי אינם פוטרים אותו משום שנראה כדבריו בשטר ואיך נאמר שירא לטעון כן והוי כתרתי דסתרי אהדדי אע"כ דרשב"א לית לי' הך דמסייע לי' שטרא והוצרך לומר טעם דש"ק ולר"ע דלא שייך ש"ק אליבי' שייך לומר דמסייע לי' שטרא ולפי"ז שפיר קאמר הרמ"א להראב"ן דלמ"ד הילך פטור אין הכרח כלל לחדש טעם דש"ק אבל למ"ד הילך חייב מוכרח לומר כן עכ"פ אליבא רשב"א מטעם דמסייע לי' שטרא לא שייך אלא אליבא דר"ע דפוטר בשלש

תוס' ד"ה הא כלים כתבו דהמ"ל בחפר בה בורות וכו' וזה לכאו' קושי' כיון דמשני לקמן בחפר בה בורות ולמ"ד טענו חטין ושעורין והודה באחד מהן פטור א"א לשנויי למ"ד הילך פטור הא דאיצטריך למענו קרקעות רק בחפר בה בורות וא"כ מאי דוחקי' לשנויי הכי ויתכן לומר דהנה יש לחקור במאי דפליגי אמוראי ותנאי בטענו חטין ושעורין והודה בא' מהן אם חייב שבועה או לא באיזה סברא פליגי ולקמן נביא בעזה"י דברי הפ"י בזה ולפע"ד נראה דבהא פליגי דדעת הראב"ד (לפמ"ש הרא"ש בסוגיא דשאלה ושכורה לקמן ומבואר שם בש"מ) דטענו מלוה ופקדון והודה לו בא' מהן פטור ותמה הה"מ בפ"ג מה"ל טוען דנהי דלהראב"ד מלוה ופקדון כיון שחלוקיו בדינן דמי לחטין ושעורין מ"מ הרי חטין ושעורין גופא בטענו שניהם והודה לו בא' מהן חייב ואולם בבעה"ת שער זין וכן בב"י בסי' פ"ק בשם תלמידי הרשב"א מבואר יפה טעם של הראב"ד דלא חייבה תורה שבועה אלא במודה מקצת טענתו וחטין ושעורין כיון דשניהם מלוה הוי טענה אחת וחייב שבועה אבל מלוה ופקדון כיון דחלוקים בדינם הרי הם כתביעות חלוקות לגמרי ואם מודה בא' מהן הוי כמודה לו טענה אחת כולה והשניי' כופר בכולה שאין כאן שבועה והרי לענין שבועות העדות ושבועות הפקדון להתחייב על כל אחת ואחת מינין חלוקין וטענות חלוקות שוין בדינן כמבואר בפרק שבועות העדות ופ' שבועות הפקדון ולפ"ז נראה דבהא פליגי דלכ"ע צריך קרא למעטו טענו חטין והודה לו בשעורים כדמשמע בסוגין לקמן רק דמ"ד טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן פטור דמינין חלוקים הם ג' כתביעות חלוקות ואם הודה בא' מהן. הרי הוא כמודה טענה אחת כולט והשני' כופר כולה דלא חשיב מודה במקצת ובזה יובן דאם אדמון ורבנן בפ"ב דכתובות פליגי בטענו חטין עושורין הא דהשיבו רבנן אין ההודאה ממין הטענה דהיינו שעל טענה זו שבאת להשביעו אין כאן הודאה ממינה ומ"ד טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן חייב סובר דמינין חלוקין אינן כתביעות חלוקות ויש להכריח כדברינו דהרי ע"כ לא פליגי אמוראי אלא בטענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן אבל אם טענו חטין ושעורין והודה לו במקצת חטין ומקצת שעורים משמע ודאי דלכ"ע מחייב וקשה למ"ד דבהודה לו בא' מהן פטור אמאי לו יאומן גם בהודה לו במקצת שניהם במגו דאי בעי לא הודה אלא בא' מהן למ"ד מגו לאפטורי משבועה אמרינן אבל לדברינו הנ"ל הנה נכון דכיון דלמ"ד בהודה בא' מהן פטור הטעם משום דהוי ככופר לו טענה אחת כולה א"כ אין זה מגו כמו דלא הוי מגו בשאר מודה במקצת מגו דאי בעי כופר הכל אבל אם הי' גזה"כ בהודה לו בא' מהן לא מסברא הי' ראוי לפטור גם בהודה במקצת שניהם כדאמרן. והנה בטענו כלים וקרקעות והודה לו מקצת כלים ומקצת קרקעות יש לחקור אם חייב שבועה דהרי יש לו מגו דאי בעי לא הודה לו אלא בקרקעות והנה למ"ד טענו חטין ושעורים והודה לו בא' מהן פטור לפי דברינו דס"ל דשני מינין חשוב כמו שני תביעות מעתה בטענו כלים וקרקעות והודה לו מקצת כלים ומקצת קרקעות אין להאמינו במגו דאי בעי לא הודה אלא במקצת קרקעות דהרי אמרנו כיון דלדידי' חשוב כתביעות חלוקות הוי מגו דהעזה אבל למ"ד טענו חטין ושעורין והודה לו בא' מהן חייב מכלל דס"ל דטענה אחת חשיבא לדידי' בקרקעות דמגזה"כ לבד פטור הי' ראוי בטענו כלים וקרקעות והודה לו מקצת כלים ומקצת קרקעות לפטור במגו דאי בעי לא הי' מודה אלא במקצת קרקעות בלבד והרי במתני' דשבועות משמע דוקא הודה לו במקצת קרקעות פטור אבל הודה לו במקצת כלים חייב גם אם הודה בשניהם בכלים וקרקעות ואולם אם הילך פטור אין זה מגו דרם הודה במקצת קרקעות בלבד הי' אומר הילך ואם הילך פעור הוי העזה וכמ"ש התוס' ולפ"ז ניחא דלכ"ע מוכרח הגמרא לומר זוקקין אתי להשמיענו ולא סגי בשינוי דחפר בה בורות משום דמשמע מתני' דשבועות דהודה במקצת קרקע לבד הוא דפטור אבל בקרקע וכלים אם הודה חייב ואמאי לא יאמן במגו ודאי המקשין אפשר הוי ס"ל דמגו לאפטורי משבועה לא אמרינן (והרי להר"י מג"ש פליגי רבא ורמי ב"ח בהא) אבל אם אמרי' מגו לאפטורי משבועה וע"כ צ"ל א' משני אלו או דטענו חטין ושעורים והודה לו בא' מהן פטור ואין כאן מגו או דהילך פטור ואין כאן מגו ולמ"ד טעלו חטין ושעורים והודה לו בא' מהן פטור בלא"ה צ"ל זוקקין כדאיתא בשבועות ולמ"ד טענו חטין ושעורים והודה לו בא' מתן חייב אי אפשר גם כן לומר שחפר בהן בורות דאם כן היה ראוי לפטור גם בהודה לו במקצת כלים וקרקעות וע"כ בלא חפר בו מיירי דאז אין כאן מגו משום דהילך הוא וצריך לומר על כרחך כתירוץ הגמרא דזוקקין אתי להשמיענו וזהו שאמרנו למעלה דלספר חפץ דפסק הילך חייב יש לומר דר"י פליג אר"ח קמייתא משום כיון דהילך פטר לא משכחת לדר"ח והי' קשה א"כ איך יכול ר"י לחלוק על ר"ח ואבוה דר' אפטוריקי וכן דקדק מהרמ"ש על ר"ש איך יחלוק על ר"ח דהוא תנא ולדברינו אש דאינהו ס"ל טענו הטין והודה לו בשעורין חייב ומוכרח