אמרי אש חלק ב קעו

כי כ"י אבי ראובן מקויים הרי הוא כטוען לפנינו את זה מחלתי מחובות בני ולא יותר זה הנלע"ד ומעכ"ת ני' יבחר הן בגוף הדבר אם נכון בעיניו. והן אם להודיע לזולתו מה שכתבתי בזה ובטוח אני בו בעזה"י כי האמת והשלום יאהב כמשפט אוהבי ה' וחושבי שמו דברי ידידו שוחר טובתו אוה"נ

הקטן מאיר א"ש

ופ"ש להרבני המופלא ומופלג מוה' יצחק כי' אדרוש שלומו ויסלח נא על מניעת תשובתי כי לא חלילה הוקל בעיני כבוד ת"ח ודייני ישראל יחיו רק מטעם הנ"ל כי סתם מעכת"ר ני' צד הסותר ובעניות דעתי יש קצת לדון על הדברים הפשוטים בעיניו לזאת אמרתי יפה השתיקה ואתו הסליחה

הקטן מאיר א"ש

סימן יד

שלום להרב החריף והשנון. לפני שמש שמו ינון כש"ת מוה' זלמן ליב טייטיל בוים ני' (וכעת הוא הגאון אב"ד דק"ק סיגעטה יע"א)

מה שהקשה מעכ"ת על הש"ך וג"ת בח"מ סימן נ"ב ס"ק א' בשנכלל בשטר ריבית דרבנן עם הקרן בזה לכ"ע גבי ממשעבדי דע"כ לא גזרו התוס' קרן אטו ריבית אלא בדאורייתא יע"ש שקשה על זה מהך דפרוזבול המאוחר דפסול ויעויין בתוי"ט פרק י' דשביעית משנה הוא דפסול הפרוזבול לגמרי אף אם היה הלואה קודם להיום שנכתב בו הפרוזבול וגם כן הטעם משום גזירה יע"ש והרי שביעית בזמן הזה הוא דרבנן קושיא זו כתיבה היא אתי מכמה שנים על דעת הגדולים הללו ואמרתי אז דלכאורה פליגי בסברת הש"ך ונ"ת הלזו הרמ"ה והטור בסימן מ"ג דהטור בסימן מ"ג הביא שם דעת הרמ"ה דאם כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי פסול לגמרי טורף לקוחות מתשרי ואילך והטור השיג עליו דנהי דניתן לכתוב מ"מ איכא למיחש שמא יגבה מניסן שלא כדין ואמרתי דהרמ"ה סובר כדעת הרא"ש בפ"ק דב"מ שהקשה על הרי"ף שפירש שטר הקנאה היינו שטר שיש בו קנין דמה חילוק יש בין יש בו קנין לאין בו הלא כיון שכתב בשטר פלוני לוה מפלוני נשתעבדו נכסיו אלא דה"ט דר"א דאית ליה שלא זכה משעת חתימה לגבות מן הלקוחות משום דלא נפיק קלא עד שימסור השטר לידו של המלוה וכו' יע"ש דמבואר מדבריו להדיא דכיון דשיעבודא דאורייתא מן התורה ראוי שיגבה משעת כתיבה וחתימה רק משום פסידא דלקוחות תקנו רבנן שלא יגבה משעת חתימה דלית ליה קלא ולפ"ז לא קשיא להרמ"ה דאמאי לא ניחוש שמא יגבה מזמן ראשון כי יש לומר דס"ל כדעת הש"ך וג"ת הנ"ל ולזה תו כתב בניסן ולא נתן עד תשרי כיון דמדאורייתא גבי מזמן ראשון ורק מדרבנן לא גבי לא גזרינן שמא יגבה והטור לית ליה הך דהש"ך וג"ת והארכתי עוד בזה קצת ליישב מה שקשה על הטור דנראה מדבריו דמודה להרמ"ה דכה"ג מקרי ניתן לכתוב רק דפסיל ליה מפני חשש שמא יגבה מזמן ראשון וקשה מאי פריך רבינא על ר"י נימא לא ניתן לכתוב

ואולם קשה באמת לדעתו מפרוזבול המאוחר שפסול ועיין בתו"יט ותומים ורציתי לומר על פי מה שכתב הר"ן בתשובה האחרונה דאף לדעת הרי"ף וסיעתו דשטר מוקדם כשר לגבות מב"ח מ"מ פרוזבול פסול לגמרי דכיון שכל עיקרו של פרוזבול בשביעית לא משמטת על ידו אינו רק כתיבת השטר לא דמי להלואות דהחוב בא למעשה ההלואה אבל כאן עיקר הפעולה אינו רק השטר וכיון שאין לו דין שטר ממילא פסול לגמרי וא"כ היה אפשר לחלק ג"כ בזה אע"ג דשביעית בזמן הזה דרבנן מ"מ כיון שאיחר הזמן ונעשה בפסול אין לו דין שטר ופסול לגמרי ולא מקשי תלמודן על שטר מוקדם דלגבי מזמן ראשון רק בהלואה דעיקר השיעבוד נעשה ע"י ההלואה וגם קול יוצא כיון דאיכא שטר מפקי עדים לקלא וראוי לגבות עכ"פ מזמן ראשון אם לא משום גזירה אבל בפרוזבול עיקרו השטר וכיון שאיחרו הזמן ונשה בפסול אין לו דין שטר כלל אלא בסוגיא שם בהך בניתן לכתוב לא משמע כן ומתשובות הר"ן אין ראיה דהר"ן לא קאמר דאין לו דין שטר רק אחרי דאיכא גזירה שמא יגבה וכו' ושלא תאמר כמו בשטר מוקדם איכא ג"כ גזירה דשמא יגבה ואפ"ה הכשירו לגבות מב"ח וכן בפרוזבול לזה אמר דיש הפרש מטעם הנ"ל אבל אם לא היה כאן גזירה כלל מצד שהוא דרבנן היה ראוי להיות עליו תורת שטר

ויותר נראה דיש הפרש בין פרוזבול לאבק ריבית דהרי בגטין פריך ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית ותיקן רבנן דתשמיט ומשני רבא הפקר ב"ד הפקר וזה סברא דאורייתא ואם עבר המלוה וגבה חובו שעבר עליו שביעית מוציאין אנו וכ"כ הבעל התרומות בשער מ"ה חלק א' אות ח' בשם הרמב"ן ונמצא אם יגבה חובו בפרוזבול זה יעבור על דין תורה כי הפקר ב"ד הפקר מה שאין כן באבק ריבית אף על גב דאסרוהו חכמים מ"מ אם גבה לא מפקינן מיניה ואין בגבויין רק איסורא דרבנן ואיכא למימר דלא חששו חכמים בזה שמא יגבה גם הריבית

ויש לעיין לדעת הרמב"ן שכתב דאף בריבית דאורייתא אם כלל הקרן והריבית גובה את הקרן ולא דמי לשטר חוב המוקדמין דהתם אם מזמן השני מן הלקוחות יגבה כל החוב שלא כדין מן הלקוחות ולכך אינו גובה כלל אפילו מזמן הראשון מה שאין כן בשטר שכלל בו קרן וריבית שאף אם יגבה הקרן וריבית מ"מ בקרן יעשה איסור משמע מדבריו דלא גזרינן אלא הממון שיכול לבוא בו לידי איסור וקשה הרי בפרוזבול שיש למלוה בהחוב בניסן וחוב בסיון ועשה בפרוזבול באיסור ואיחרו הזמן לאחר סיון דפסלינן ליה ואינו גובה אפילו חובו של ניסן מחשש שמא יגבה חובו בסיון ומה בין זה לקרן וריבית הרי אף כאן גם אם יגבה חובו של סיון מ"מ בחובו של ניסן לא יעשה איסור ואפ"ה פסול לגמרי ורחוק לומר דהתם באותו גבייה יש בו צד היתר אין טעם לחלק בזה ואולי אית ליה להרמב"ן הך סברא שאמרנו לעיל מתשובת הר"ן ויתכן לומר דהג"ת כוונתו דכיון דהרמב"ן סובר דבכלל הקרן וריבית לא גזרינן כלל שמא יגבה (וע"כ יש חילוק בין קרן וריבית להך דפרוזבול) נהי דשאר הפוסקים חולקים וגזרו אף בהא מ"מ איכא למימר דלא גזרינן רק היכא דאיכא איסור דאורייתא אבל בדרבנן מודו להרמב"ן

והאמנם ק"ל עוד לדעת הש"ך וג"ת דהרי ע"כ הא דחיישינן אם הקרן והריבית כוללים יחד שמא יגבה הריבית אין חשש שמא יפרע הלוה מדעתו דא"כ אף בריבית מפורש מי יעצור בעדו אלא ע"כ דחיישינן שמא לא ירצה הלוה לפרוע ואם הכל כלול יחד יגבה בב"ד שלא ודעתו ולא יהיה נאמן לומר שיש בו ריבית וב"כ הרי מבואר בי"ד סימן קמ"א דהא דא"ר אינו יוצא בדיינין היינו בשנתן לו מדעתו אבל בע"כ יוצא בדיינים וכתב הש"ך שם דה"ה אם בתחלה לא היה לו ראיה ואח"כ בירר שהוא א"ר והיינו מטעם שכתב הב"י בשם הריב"ש וז"ל גזל הוא בידו וכתב אבל אם קודם שאכל צע"ק עליו שלא יאכל והלא מוציא ממנו בע"כ גזל הוא בידו ומוציאין ממנו עכ"ל וכיון שכן איך יקרא איסור דרבנן ומדוע לא נגזור אם כלולים יחד ובאמת מלשון הטור בי"ד סימן קמ"א שפתח שטר שיש בו ריבית בין דאורייתא ובין דרבנן משמע שלא כדבריהם וגם מתשובת הר"ן משמע שלא כדבריהם יע"ש

דברי ידידו דוש"ת. הקטן מאיר א"ש