אמרי אש חלק ב יז

וכו' אבל אלו אשר בשאט נפשם ובזדון לבם ירימו ראש חלילה לסייע להם דא"כ כולם תעשינה כמותה לזאת היטיב הרב הגאון אב"ד ני' אשר לא הרשה להם הנשואין ויחולו ברכות על ראש צדיק אשר מחזיק בדברי רבותינו ז"ל ושמחתי לשמוע כן ממרחקים אשר ידמו רבים כי נפרק ח"ו עול תורת רבותינו ז"ל והרי בעזרת השם יתברך מחזיקים בה בכל עוז כן יוסיף ה' דברי ידידו ה"ק מאיר א"ש

סימן יא

בעזרת השם יתברך יום ב' יו"ד אייר כ"ה למב"י תרי"ז לפ"ק אונגוואר יע"א

שפעת שלום וברבה לכבוד הרבני המופלא ומופלג החו"ש כקש"ת מוהר"ר נתן אלי' עהרמאן ני'

נעימות ימינו הגיעני וארא מה שכתב מעכת"ר ני' בענין הילדה שנתאלמנה וילדה בת וגם יש לה בנים אשר הניקה היא בעצמה אך עתה יאמרו שם הרופאים כי לא תניק כל ימיה אם יש לה היתר להנשא בתוך זמן שקבעו חז"ל הנה כבר ראה מעכ"ת ני' מה שדברו גדולי האחרונים בזה בתשובת שבות יעקב שם כתב תשובת הגאון מהר"א ברודא ז"ל והחולקים עליו בח"צ וש"י כמבואר במכתבו ואין דומה ככל לנידון זה שנשאל עליו כמ"ש מעלתו ני' אחרי שידענו שהניקה כבר בוודאי שוא ושקר בפיהם ואין לסמוך כלל על דברים ההם ולא ידעתי שום צד היתר לפחות מן הזמן שקבעו חז"ל ובענין סתירת תשובת מהר"ם ב"ב שכתב מעלת כ"ת ני' לישב שנשתנה הטבע לא ידעתי רצונו כלל שהרי מהר"ם הוציא דינו ממתניתין דגיטין דקתני כמה מניקתו שתי שנים וגם לא יתכן לומר שנשתנה הטבעים מפני שלא ראינו מינקת כ"ד חדשים דוודאי כל דממסמסי ליה בביעי כו' אין קפידא כ"כ והעניות ביותר אולי באמת מניקה כ"ד חודש ויותר והיה מקובל ליישב סתירות התשובות באופן אחר אבל עמל הוא בעיני אחרי שהביא התה"ד שם תשובת מהר"ם עצמו שמבואר בדבריו דדווקא בענין הנקה דתנן שתי שנים לכך יש לומר דהחודש עיבור בכלל ואף שמצינו ג"כ כ"ד חודש היינו זה וזה לחומרא אבל באבילות לא מצינו רק חודש ופשוט שאין להקשות למה נלך בזמן הנקה אחרי השנה ובאבילות אחרי החדשים שלענין זה וודאי יש לחלק מהך דירושלמי אקרא לאלהים כו' ואחרי שאין אתי שום צד להקל וכבר נודע ממעשה רב שכתב בספר תפארת למשה והביאו בקיצור בנו"בי תנינא סכנה גדולה בדבר ויש שורש לזה בירושלמי אל תסיג וכו' ובשדי יתומים אל תבוא כו' וקבע את קובעיהם נפש דרשוהו חז"ל על הך דזמן הנקה וכן שמעתי בשם מ"ו הגאון ז"ל דברי ידידו הכותב בחפזי מפני טרדות שונות: ה"ק מאיר א"ש

סימן יב

שאלה אודות אשה אחת ילדה שביק בעלה חיים והניחה מעוברת ובעת לדתה שמטה דד ולא הניקה כלל ותתן את הילד למינקת ונתקשרה להנשא לאיש והאשה חולשת תרצה להביא עדות רופא כי סכנה לה להניק וכאשר הוכרחה לגמול בחיי בעלה ילד א' וגם תרצה היא ואמה להשליש שכר מינקת עד תום הזמן ביד ב"ד ואם יש לצדד בזה. הנה עיקר החקירה לדעת אם באיסור זה גזרו חז"ל ולא חלקו ואמרו לא פליג ועד היכן אמרו כן והריב"ש בתשובה כתב בפירוש דלא פליג רבנן והתוספות כתבו דאין לפרש דגזרינן מת אטו לא מת דא"כ היכי שרי ר"נ לדבי ריש גלותא וכו' ותמה המהרש"א דהרי בהבחנה גזור הא אטו הא ותלמודן מדמי להדדי. והנה הרא"ש בפרק אעפ"י כתב לאסור אם נשבעת המיניקת ועד"ר אפ"ה אסור משום דאתי למחלף בשאר נשים ולא דמי לדבר"ג דהתיר ר"נ כי היה דבר ידוע ולא אתי למחלף ובצימוק שדים התיר הרא"ש שם כאשר התיר ר"נ לדבר"ג וכתב הטעם דמינכר בין מניקה לשאינה מניקה ולא אסרי' רק בגמלתו מטעם שכתבו התוספות שמא תמהר לגמלו ובנתנה למיניקת שמא תחזור בה המיניקת מבואר מדבריו ז"ל דוודאי היכא דלא מינכר אף על גב דליכא ביה תקנת הוולד באיסור נשואיה ולא יש שם סכנה לוולד כגון בנשבעת המיניקת עד"ר אפ"ה גזרינן הא אטו הא ורק היכא דמינכר ליכא למגזר. ולכן שרי לדבר"ג יראה דזה כוונת התוס' ג"כ דלא גזרינן מת אטו לא מת וגמלתו אטו לא גמלתו דכיון דמנכר ע"כ לא גזרי' דא"כ אף לדבר"ג היה אסור ובהבחנה דגזרינן היינו משום דלא שייך התם מנכר. והפ"י דקדק בכתובות על ברייתא דהבחנה דאמאי לא שנוי שם מעוברת שילדה ומת בנה כיון דתני כל הני גווני ולא עוד אלא ששנוי שם המפלת לאחר מיתת בעלה ואמאי לא קתני ילדה ומת הוולד ומזה הכריח דלר"מ אפי' במת בנה אסורה בלא"ה כל כ"ד חודש מפני מיניקת חבירו וזה דוחק דהג"מ מייתי שם ברייתא ומסיק עלה דהלכה כר"א בגזרותיו ותנ"ד פוסק דלא כוותיה במת ומר בר רב אשי דאוסר במת ודחי ולא היא ולא מזכיר כלל דבברייתא מוכרח לאיסור ולכן יש לומר עפ"י מה דאיתא סוף פ"ב דחולין לפי גרסא שלפנינו דר"א ור"א ס"ל בשוחט לשם עולת יולדת פסולה דסד"א בכל יולדת קלא אית ליה קמ"ל אימר אפילה אפיל דמוכח דיולדת יש קול ולמפלת אין קול ולפ"ז איכא למימר כיון דהתיר ר"נ לדבר"ג מפני הקול א"כ לא גזרי' הא אטו הא היכא דיש קול ולפ"ז כיון דהבחנה ואיסורא דמינקת חבירו לפי פשטא דמלתא בסוגין שווין ממילא ה"ה שם ביש קול לדבר אין לאסרה ולפ"ז דווקא מפלת אסורה דלית ליה קלא אבל ילדה דיש קול אין אסור משום הבחנה ג"כ. ובזה יש ליישב הא דהשמיטו הרי"ף והרמב"ם הא דר"נ שרי לדבר"ג וכבר כתב הנו"בי קמא דלהרמב"ם לא יספיק שאינו נוהג רק בר"ג דהוי כעין מלך על ישראל לא לזולתו שהרי הוא ז"ל לא יניח דבר וגם דיני מלכים כתב בספר ולהנ"ל יש לומר דהרמב"ם לשיטתו שכתב בפרק ב' מהלכות שחיטה שכל המפלת יש לה קול וכתב הכ"מ שכן היתה גירסתו בגמרא כאן דלכאורה אין מוכרח דגם לדעת רש"י ע"כ כן הוא דילדה ממש פשיטא דיש קול ועכ"פ כיון דחזי' לדעתו וגירסת של הרמב"ם דהמפלת יש לה קול ואפ"ה שנוי בברייתא לענין הבחנה דהמפלת אסורה א"כ מוכרח דגזרינן אף ביש קלא בהבחנה הא אטו הא וא"כ א"א להתיר לדבר"ג אע"ג דיש קול ור"נ שהתיר ע"כ צ"ל אחד משנים או לא אסיק אדעתיה הך ברייתא כמו ר"פ ור"ה או דס"ל לר"כ מפלת אין קול ומוקי מתני' דחולין באין לו אשה כגירסתינו באמת אבל לפי גרסת הרמב"ם אין להתיר ביש קול כיון דמפלת אסורה אף על גב דיש לה קול: וארווח לן עוד הא דהביא הרמב"ם טעמא דדחסא על מעוברת שנדחה בתלמודן וכתב הכ"מ בשם מהרי"ק מפני שהוא טעם יותר כולל לאסור אף בצימוק והכ"מ פקפק עליו אף שהוא כולל למה לו להביא כיון שנדחה בתלמודן וכתב הוא ז"ל דלא גרס הרמב"ם אלא ביבמות וס"ל דה"ה דהוי מצי למימר כן שיש לחלק בין בנו ובן חבירו כו' ועי"ש. ועדיין הדבר צריך תלמוד מניין להרמב"ם לקיים מה שנדחה בפירוש ולומר ה"ה דהמ"ל ולהנ"ל יש לומר כיון דהרמב"ם ס"ל דאף במפלת יש קול לפי גרסתו בחולין א"כ קשיא דקדקו שב' הפ"י מ"ש דתניא בברייתא דהבחנה מפלת ולא קתני ילדה לאחר מיתת בעלה אסורה וע"כ צ"ל לפי סוגיא דחולין כתירוצו של הפ"י דלר"מ גם במת הוולד אסורה כל כ"ד חודש ואע"ג דלא עבדה נשי דחנקה וע"כ גזר אף בכה"ג כיון שחל עלי' שם איסור גזור הא אטו הא ואם כל איסור של מעוברת חבירו לא היה רק מפני דלמניקה קיימא א"כ כבר התחיל וחל עליה איסור זה וגזרת חז"ל בעודה מעוברת ומ"ש מפלת דמותרת לאחר שלשה חדשים ואינה נאסרת כל כ"ד חודש ומ"ש מת הוולד דאסור לר"מ אע"כ דמעוברת לר"מ עיקר אסורה משום דחסא ולא חל עליה כלל אסורה דמיניקת

ועכ"פ היוצא מדבריהם האלה דהפוסקים שהתירו לדביר"ג וכן בכל גווני שהתירו היינו היכא דמינכר ולא אתי לאחלופי ואף שלדברינו הנ"ל להרמב"ם וסמ"ג אסור גם כן