אמרי אש חלק ב קסז

השמטה

לחלק יורה דעה

להרב המאור הגדול חריף ובקי. זך ונקי. כש"ת מוה' שבתי ני' אב"ד דק"ק פעטשי ניידארף

הנה התאמצתי לדדוש בשלומו ביום שמחת אפריונו ולברכו בשמו ביום ההוא אף כי מכאובי בט"י גרם לי הפסקות רבות וידעתי כי לא יגיע מכתבי אליו רק אחר הנישואין מ"מ לא החדלתי מעשות כן ואולם לישא וליתן בדברי תורתו א"א ועם כל זאת אמרתי לכתוב דברים מעטים לכבודו הרמה. הנה סברת מו"ר הגאון זצ"ל בחת"ס חלק יו"ד סימן כ"ה דנהי דאמרינן דבהמה בחזקת שאינה זבוח עד שיתברר שנשחטה כהוגן מ"מ כל שנעשה השחיטה כהוגן והספק בניקב הוושט סמכינן ארובא כמו בכל הטריפות יע"ש הסברא הלזו קיימתי מנפשי גם בטרם בוא ספרו לידי והיה נראה בעיני להוכיח כן מדפסק הרמ"א בסימן כ"ה כדעת הסוברים דאין צריך לבדוק אחר שמוטה והיינו כמ"ש הש"ך שם משום דל"ד אם לא בדק אחר שחיטת רוב הסימנין דאסור דהתם בהמה בחייה בחזקת שאינה זבוחה קיימא משא"כ הכא עכ"ל הש"ך וכ"ה בתשובת הרא"ש שם דא"צ לבדוק מטעם זה אחר שמוטה הרי אע"ג דאם היה הסימן שמוט היה השחיטה פסולה מ"מ א"צ לבדוק אפילו לכתחלה על כך משום דלאו בחזקת סימנים שמוטים עומדת וה"ה דלאו בחזקת נקובת הסימנים עומדת ולא מיקרי ספק נקובת הוושט חזקת שאינו זבוח כמו שמוטת הסימנים ופשטות דברי הר"ן שהשיג על רבינו יונה משמע דס"ל ג"כ דא"צ לבדוק אחר שמוטה אפי' לכתחלה ודלא כמ"ש הש"ך שם לפרש דברי הר"ן ואולם קצת נראין דברי הש"ך כי גם האומרים כי צריך לבדוק אחרי שמוטת הסימנים היינו משום דשכיח להשמט והוי כמו בדיקת הריאה אבל גם לדעתו אין כאן חזקת איסור שא"ז עוד נראה להביא ראיה לזה מדברי הרשב"א והר"ן שכתבו על הך ברייתא ספק אם נשמטה קודם השחיטה זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול דיש ללמוד מזה בספק נשמט הגף או נשברה הרגל בספק אם קודם או לאחר שחיטה דאסור וקש' איך למדו ספק טריפה מספק שמוטה דאם נשמט קודם שחיטה היתה נפסלה בשחיטה ובכלל איסור שא"ז מה שאין כן בשאר ספק טריפות אע"כ דגם לענין שמוטה כיון דרוב בהמות בהמות כשרות ושלמות אין כאן חזקת איסור שא"ז כלל לענין שמוטה וה"ה לגבי נקב בוושט והש"ך בסימן נ' ס"ק א' נראה שהרגיש בזה איך למדו ר"י והרשב"א והר"ן מספק שמוטה ספק נשמט הגף וכתב דהיינו משום דמסתמא כל ספק דאורייתא לחומרא וכל מעיין יראה שהם רוצים להביא ראיה מכאן ולא שיאמרו מסתמא אמנם לפי הסברא דכל שאין הספק מכח מעשה השחיטה אין כאן חזקת אינו זבוח שפיר איכא למילף מספק שמוטה לנשבר הגף וכי"ב. ונלפענ"ד דלא שייך כאן חזקת איסור שאינו זבוח דזה הוי חזקה דמעיקרא בלבד וחזקה זו דאין סימנים שמוטים הוי חזקת הגוף דכיון דרוב בהמות אין סימניהם שמוטים הויא חזקה דאתיא מכח רובא ומקרי חזקה מבוררת וכמ"ש הראשונים בסוגיא דרובא לענין גבינות בשם הר"ש וכיון דחשיב חזקת הגוף אין חזקת שא"ז כלל לעומתה וכעין שכתבו התוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב סד"ה אבל דחזקת פנויה לא חשיבא כלל לעומת חזקת הגוף ולדעת הראשונים דכל ספק שקול מוקמינן אחזקה ושריא. לכאורה מוכח דס"ל דספק שמוטה מטעם חזקת שאינו זבוח אסור ואם הם ז"ל סוברים כדעת התוס' בסוגיא דרוב דגם לדידן דקי"ל דאזלינן בתר רובא אפ"ה החלב והגבינות אסורים למפרע אם נמצא טרפה וודאית ולית להו הא דר"ש ניחא אבל כמה מן הגדולים שכתבו דלדידן דאזלינן בתר רובא ויש חזקה מבוררת לכולן ואפ"ה כתבו להתיר בספק שקול וספק שמוטה וודאי אסור וא"כ מ"ש ספק שמוטה מספק נשמט הגף ונראה דמה טעם הגדולים שכתבו שצריך לבדוק אחר שמוטה מטעם דשמוטה שכיח כמ"ש הש"ך בסימן כ"ה ולכ"ע מוכרח הוא דכיון דס"ל להקל בכל ספק שקול מפני חזקות כשרות א"כ ע"כ חומר השמוטה בספיקו היינו משום דשכיח ויש ראיה דגם לענין שמוטה איכא חזקת כשרות מן הירושלמי שהביא בנקודות הכסף בסימן י"ט דר' יוסי בר פפא סובר דאין מברכין על השחיטה עד שישחט שמא תתנבל בשחיטה מעתה עד שיבדוק בסימנים חזקת בני מעים כשרים ע"כ הרי דאף לענין קלקול הסימנים אמרינן חזקת ב"מ כשרים וצ"ע על הש"ך שם בס"ק ב' שכתב דמן זה הירושלמי משמע דלא כהסוברים דגם אם נולד בבהמה סימני טרפות דיש לברך מפני שמטהרה מידי נבלה והרי הירושלמי מקשה מן הסימנים דאם יוצא בהן קלקול אא תטהרנה שחיטתו וממה שתירץ חזקת ב"מ כשרים הם וודאי אין הכרח

היוצא מכל זה דלפענ"ד הן לענין ספק נקב בוושט והן לענין שמוטה כיון דאיכא חזקת הגוף דשלימה היא אין כאן חזקת שאינו זבוח ואולם כל זה לענין שנחוש שמא אירע ריעותא בסימנים. אבל אם שחט ולא נודע אם בסכין בדוק או פגום שחט לא יתכן לומר דמפני חזקת הגוף נשחט בסכין חלק ויפה ולא קרע בסימנים כי אולי בסכין פגום שחט וקרע ובזה וודאי איכא חזקת שא"ז דעיקרה כמ"ש הרשב"א בחידושיו ביבמות דף ל"ד דאין לה היתר כי אם ע"י מעשה שמונה וכל עוד שאין יודעין בבירור שנעשה המעשה הוי בחזקת שא"ז וכל שאנו חוששין שמא לא נשחט כדינו הן בהלכות שחיטה והן בפגימת הסכין אפילו מן הצדדין עכ"פ אין כאן חזקת היתר כלל ולא דמי לספק נקב או לספק שמוטה שיש כאן חזקת הגוף כנלע"ד: דברי ידידו דוש"ת הקטן מאיר א"ש