אמרי אש חלק ב קסו

לכאורה נראה דאף כשמגיע לה מזונות אינה צריך למכור כדי כל כתובתה דהרי אף אם תמכור קצהה יש ריוח להיתומים שיוכלו לסלקה בעל כרתה

ב"ש ס"ק ג' בתוך הדיבור גם י"ל הריטב"א לא הכריע סברא זו נ"ב המעיין בש"מ במה שכתב בשם הריטב"א במתני' יראה שהכריע כן. אולם בתוס' דף צ"ו ע"ב ד"ה אלמנה ושם ד"ה מכרה משמע דס"ל דתוספת מוכרת ג"כ שלא בב"ד ואולי על זה סמך הרמ"א ז"ל

סימן קי"ז ב"ש ס"ק ט"ו בתוך הדיבור ואפשר אפילו לר"א לא מהני חזקת הגוף וכו' נ"ב ולא הבינותי דאכתי איכא נ"מ טובא בין רבא לרב אשי בכל המומין הנבדקין דלרבא כשנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו ולרב אשי אין צריך להביא ראיה שהיו בה מומין אלו בעודה ארוסה ונולד הריעותא בעוד הכתובה של אביה ואף אח"כ לא מהני חזקת הגוף ואין לומר דהב"ש סובר דאף לרב אשי איכא הני תרי חזקה דאם כן לא מקשי אח"כ כלום

סימן ק"ל ב"ש ס"ק כ"ט בתוך הדיבור ולא שייך ממ"נ הנ"ל אלא אם גירש על ידי חתם סופר ועד וא' ע"י אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו כ"ב וצ"ע להרשב"א וסייעתו דאע"ג דכשר ולא תעשה מ"מ צריך לפסול למסקנא חתם סופר ועד וא"כ אף באמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו מ"מ כשר ולא תעשה וממילא דפסול מדרבנן ואפ"ה חתם סופר ועד פסול

סימן קל"ט ב"ש ס"ק יו"ד בתוך הדיבור והא דקיי"ל כרבנן וכו' כתוב בח"ר דל"ד לדין זה וכו' נ"ב תימא דהא בעינן לענין שבת הנחה ממש וברשב"א מפורש להיפך ורק לענין גט מחלק בכה"ג יע"ש

סימן קמ"א ב"ש ס"ק י"ב בתוך הדיבור ונראה דמוכח כן מדברי הרי"ף דפוסק כרב חסדא נ"ב דברי הב"ש סתומים ונראה שהבין דראיית הרי"ף מהא דפריך על מתני' וליהמנא לשליש וצ"ע דמשם אין ראיה לפסוק כרב חסדא דאם אין על רב הונא קשיא איך יפרוך ויקשה עליו ומה זה ראיה לפסוק כר' חסדא. אמנם ראיית הרי"ף מהא דפריך על ר"י דאמר בבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתץ לי ואבד אין דבר שבערוה פחות משנים ופריך וליהמנא לשליש מזה הביא הרי"ף ראיה שפיר דאם אין הלכה כרב חסדא אמאי פריך וליהמנא לשליש דלמא ס"ל לר"י כרב הונא וכן הוא בהדיא ברי"ף ור"ן וא"כ מה זה שכתב הבית שמואל ממתניתין דאין הבעל לפנינו שמא יבוא ויכחיש דהרי הוא לפנינו ומודה ובאמת השיג הרא"ש והרז"ה על הרי"ף דבשניהם מודים לא פליג רב הונא וצ"ע וכנראה דגם לקמן בסעיף קטן ע"ו גרם זה להב"ש דקאמר להרי"ף מוכרח דאין מחלק בין עיר אחת לשני עיירות היפך ממ"ש הר"ן להדיא אליבא דהרי"ף

ב"ש סעיף קטן ע"ו בתוך הדיבור אם כן אתי שפיר אף אליבא דר"ה וכו' ע"ש נ"ב עדיין קשה דמאי פריך תלמודן דלמא מיירי ר"י בעיר אחת. אמנם אם היה ראיית הרי"ף מהא דפריך תלמודן על מתני' היה ראייתו של הב"ש נכון אמנם אין ראייתו רק מדברי ר"י וכמ"ש לעיל בסעיף קטן י"ב וצריך עיון

בטור סימן קכ"ח דפוס וויען דף ק"ה עמוד ד' בב"י וז"ל הרי דכל שהוא חוץ לעיבורה של עיר אם הם מסתפקים ממנו לכל תשמישן נ"ב לפי גירסא זו בב"י נראה שהוא מפרש כדעת מהר"ם פדווי בסימן ה' וא"כ צריך להוסיף בדברי תשובה וצ"ל כמו שהוא שם בתשובת מהר"ם וז"ל נהר שהוא חוץ לתחום שבת האיך כותבים בגט אי מסתפקים וכו' ולפי לשון זה יש לפרש פירושו של מהר"ם יעיין שם וקצת צריך עיון על הגט פשוט שהעתיק גירסא שלנו וכתב שמפרש כפירוש מהר"ם ואולם עוד כתב הגט פשוט שיש להגיה בב"י אם אין מסתפקין

שם בטור סימן ק"ל דפוס וויען דף ק"ט עמוד ב' בב"י וז"ל ומ"ש רבינו כגון שחתמו בשני שיטין קאי בין לסוף דבריו ובין לתחילתן לתת מציאות האיך יהיו שמותם תחת הגט נ"ב צ"ע דאיך יקרא זה חותם בשני שיטין ונראה דהטור לא בא אלא לתת מציאות לשני עדים עיברים שיהיה שמם תחת השמאלי, ושם אביהם תחת ימיני ולזה כתב שחתמו בשני שיטין ולא קאי הטור אלא לסוף דבריו ויעויין ברש"י ומהרש"א שם הציור

סימן קמ"ב ב"ש סעיף קטן כ"ד סוף הדיבור ויש לחלק כיון הבעל לא עשה הב"ד לשלוחו אלא על ידה הוא מצוה נ"ב עיין תשובת מהר"י טראני סימן ל"ה בחלק ראשון ובתשובת רח"ש חאה"ע סימן ד' דף צ"ד עמוד ב' ועמוד ג' שם

סדר הגט אות נ"ב כתוב שם אונד צו אלע דאס ער ווערט אים ווייזין וכו' נ"ב ולך ב"ש סימן קכ"ב סעיף קטן ג'

סימן קנ"ה בית שמואל סעיף קטן כ"ג תחילת הדיבור אם הביאה ואם לא הביאה וכו' נ"ב עיין תשובת שבות יעקב חלק שני סימן קכ"ט

סדר חליצה אות ס' כתוב שם ישאל הרב ליבם אם הוא אינו אטר ברגל ימין נ"ב עיין תשובת שבות יעקב חלק שני סימן קכ"ט קמא

סימן קסא ב"ש ס"ק ז' סוף הדיבור ואם לגדול אשה אז חליצת קטן עדיף כ"ב עיין בתשובה פרח מטה אהרן ח"ש סימן מ"ח

סימן קע"ג ס"ק י"ב תחלת הדיבור עיין ב"ח ע"ש עד סוף הסעיף נ"ב ולפע"ד צ"ע דהרי לדעת הראב"ד הסוגיות חלוקות ולפי סוגיא דסוטה צריכה חליצה אפי' סוטה עצמה כיון דצריכה גט מבעלה ומעתה אם חלצה צרה אז היא ממ"נ מותרת דלסוגיא דיבמות לא היתה צריכה חליצה כל ולעי סוגיא דסוטה הרי לא קלשה זיקה ולא מקרי חליצה פסולה והיינו בסוטה ודאי ודברי ב"ש צ"ע לפע"ד

סימן קע"ז ס"ק ד' ב"ש סוף הדיבור ועיין ב"י סס"ק נ"ב אולי צ"ל סוף סימן י"ז עיין בב"י שם וכן בש"ע וב"ש: