אמרי אש חלק ב קסה

ודוחק לומר שכוונתו שהוא טוען שנאבדו ממנו ביחד בוודאי הפירות עם הכלי

והנה בטעמו של הב"ש היה נראה משום דמוקמינן האיש בחזקת חי ועכשיו מת ועל הכלים הנמצאים אמרינן כאן נמצא וכאן היו מאז וגבי אדם לא אמרינן כן דחזקה דמעיקרא עדיפא מחזקה דהשתא אבל בבגדים לא שייך לומר דמוקמינן אחזקה והשתא נאבדו. וראיה מפסחים דף ז' דאי לאו דשוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום לא הוה אזלינן בתר בתרא. והנה לענ"ד היה נראה דהב"ש לא קאמר אלא במקום שהשיירות מצוייות ואיכא רוב עוברי דרכים אבל היכא דליכא עוברים ושבים אזלינן בתר קורבא ואמרינן דמזה האיש המת המונח כאן המה הבגדים ואפילו כנגד הרוב כמבואר ביו"ד סימן קכ"ט סי"א דאם רוב בני השכונה ישראל אף על פי שרוב העיר גוים אזלינן בתר רוב בני השכונה. וכתב שם בש"ך ס"ק כ"ז אע"ג דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב אפילו בקורבא דמוכח כדלקמן סי"ז שאני הכא כיון דנמצא בתוך השכונה גופא וכ"כ הרשב"א במ"ה סוף שער ד' בהדיא עכ"ל והוא מדברי הרמב"ן בסוגיא דרוב וקרוב גבי ענבי דמצנעי דמקומו ממש שאני. וא"כ ה"ה בכה"ג אם לא שכיחי שיירות לעבור דרך שם אמאי לא נימא דהבגדים המה מהקרוב הנמצא מת. ואם כן בנ"ד כיון דנמצא ביער רחוק קצת מהדרך בוודאי תלינן דהבגדים המה ממנו. והב"ש כתב דלא דמי לכלי ולפניו פירות דאי ליכא איזה אומדנא שהפירות המה מעלמא יתנם לבעל הכלי ולא ביאר לן מדוע לא דמי להדדי. ונלע"ד דדווקא התם אי לית להכלי אוגנים או אם המה אגודה אחת אמרינן בעת שנפל הכלי ממנו גם אז נפלו הפירות לחוץ סמוך להכלי מה שאין כן במת או נהרג. הלא בעודהו חי בוודאי לא פשט בגדיו והניחם. ואחרי מותו מי זה יפשיטם ויניחם שם ועכצ"ל שאבד הבגדים בעודו חי. א"כ יש לנו לומר ג"כ שאבד הבגדים ואזיל לעלמא ועודנו חי. וזה ברור לפענ"ד בכוונת הב"ש. וראיתי בנודע ביהודה מה"ת סימן נ"א לבן המחבר ע"ד הב"ש הנ"ל דחייש לאבידה וסותר דעת עצמו דלא חייש לאבידה יע"ש. ודבריו לא נהירין כלל לפענ"ד כיון דע"כ נאבד ממנו מה לי מחיים או לאחר מיתה אם לא שיש איזה רגלים לדבר לתלות לאחר מיתה יותר מבחיים והנלע"ד כתבתי ועיין בקצות החושן סימן רס"ב. וא"כ בנידון דידן על הכובע י"ל שנפל ממנו מעל ראשו בעת שבא עליו החולי ונפל שדוד כדרך בעלי החולי הזה ומת שם וגם על הפאס יש לומר כיון שאדם עשוי למשמש בכיסו אולי החזיקו בידו ונפל ממנו בעת ההוא ומה גם כי המקום אשר נמצא שמה הוא ביער רחוק קצת מן הדרך אשר אין עובר ושב שמה. ויש לומר כי בודאי ממנו נפל וגם סברת מעכת"ר נכונה מאד כי יש לומר כי הגוים אשר חפשו באמתחתו לקחת הנמצא אתו דהרי נראה בעליל שחסרו הבתי רגלים והרצועות יש לומר שלקחו הפאס וראו שאין חפץ בו הניחוהו שמה. הרי סלקנו כל יתדות הדרכים אשר בהיתר עגונה זו הרכה בשנים ויש לחוש הרבה לתקנתה וחלילה לסמוך עלי זולתי אם יראה הד"ג ראוי ונכון להתירה. וה' יראינו נפלאות בתורתו. גיסו נאמנו דוש"ת בלונ"ח כל הימים

הק' צבי ווייס

הגהות שנמצאו על הגליון ש"ע אה"ע מאת כבוד הרב הגאון המחבר ז"ל בכתיבת ידו

סימן ד' בית שמואל ס"ק ח' הוולד מצרי משום עמונית כשרה וליכא פגם שניהם והרי יש קדושין ויש עבירה. נ"ב ולא הבינותי דהרי קהל גרים לא אקרי קהל ומאי יש קדושין ויש עבירה איכא והול"ל דבאומות הלך אחרי הפגום שבשניהם וכן איתא בקדושין וצ"ע

סימן ו' ב"ש ס"ק ט"ז בתוך הדיבור ולרבא אין לוקין נ"ב עיין בתוס' בכורות דף י"ד עמוד ב' שכתבו דרבא ס"ל דלא הוי גילוי מלתא ומיושב מה שהקשה הבית שמואל להרמב"ם

ב"ש ס"ק ל"א בתוך הדיבור וכשהוולד כשר לקהל כשר נמי לכהן נ"ב עיין תשובת רמ"א סימן כ"ג וכ"ד

סימן י' בח"מ ס"ק ו' ד"ה עיין ב"ח כתב שהטור השמיט דין זה נ"ב ואולי דעת הטור כדעת הראב"ד בספר הזכות סימן ג' דהך סוגיא קאי לל"ב עיין שם

שם ס"ק י"א בב"ש כתב הב"ח וכו' נ"ב יעויין בחידושי הר"ן בגיטין שתירץ זה

סימן כ"ז ב"ש ס"ק ג' ואם אמר טלי קדושיך מעל גבי קרקע נ"ב ועיין תשובת מהרי"ל סימן ע"ח שכתב דלא הוי קידושין

סימן כ"ח ב"ש ס"ק מ"ד בתוך הדיבור דהא קי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש נ"ב יש לתמוה דהא התם רבא הוא דאמר הכי והוא ס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש ויש לקיים דבריו דזה דומה לדבר שיש בו סימן דאף לרבא לא הוי יאוש. ואולם נלפענ"ד בדעת רש"י והר"ן וגם התוס' דהסוגיא קאי למפרע אבל להבא נהי דמשום כסופא אמר קני מהשתא ומ"ש הב"ש דלמר זוטרא דלא אכיל נראה דלא קשה דכיון דאיהו משום כסופא אמר לא רצה מר זוטרא לאכול משום אל תלחם לחם רע עין כדאיתא ריש חולין

סימן נ"ון ח"מ ס"ק ד' בתוך הדיבור ור' נחמן בר יצחק אפשר דס"ל נ"ב לדעת הרי"ף והרמב"ם הובאו בח"מ סימן רכ"ד קאי הך דר' נחמן בר יצחק דמוקי מתניתין אף לקידושין אף למסקנא עיין במאור ור"ן שם

סימן ע"ז ב"ש ס"ק כ"ז בתוך הדיבור וכתב הט"ז הא דמוציאין ממנו וכו' נ"ב עיין שבות יעקב ח"א סימן ק"מ דפליג על הט"ז ומביא ראיות דגם קודם הגט מוציאין ממנו נדוניתה ואף כי נראה מדבריו שלא ראה דברי הט"ז בחיבורו מ"מ המעיין בדברי הט"ז יראה דהמהרש"ל בתשובה והרמ"א והח"מ פליגי עליו דהרי הוא כתב כן ליישב דברי המרדכי והם כולם כתבו דרכים אחרים ליישב וגם גוף הדבר תמוה שאם מטעם לא ניתן לגבות קודם הגט באנו לומר דאין צריך ליתן קודם הגט אם כן אמאי מועיל תפיסה אע"כ תקנת דינא דמתיבתא ליתן לה מה שהכניסה

ב"ש ס"ק ל"ג ארוסה שאינה רוצה וכו' והנה אם היא מבוררת וכו' נ"ב לפי מה שפסק כהט"ז דקודם הגט אין לה כלום אף בטענה מבוררת אא"כ תפסה המ"ל דמיירי בטענה מבוררת כמובן

סימן צ"ו ב"ש ס"ק א' בתוך הדיבור ונראה נ"מ ונצ"ב וכו' נ"ב עיין ברא"ש ריש ב"ב סימן ט' דלכך חיישינן לצררי משום דהוי תנאי ב"ד ואח"כ הביא בשם ריצב"א דחיישינן שמא התפיס לה צררי סמוך למיתה וכתב הרא"ש דלהך שנויא ניחא קושית הר"י מהך דנפל הבית עליו ועל אשתו ולהאי שנויא ניחא ואם כדברי הב"ש דנ"מ ונצ"ב דכיון דליתנהו בתנאי ב"ד לא חיישינן לדעת הרא"ש א"כ אף לשינויא קמא ניחא דהא התם על נכסי צ"ב קיימינן

סימן ק"ג ב"ש ס"ק א' בסוף הדיבור ואז צריכה למכור כדי כל הכתובה שתפסיד המזונות כ"ב