אמרי אש חלק ב קסד

של הנודע ביהודה הובא בנו"בי תניינא סימן ס' ס"ל דה"ט של הב"י דאפילו בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה אי סד"ר משום דסימן מובהק י"ל דעכ"פ אתרמויי אתרמי רק דלא שכיחא. ובכלים דכא מושלי י"ל ג"כ דמיעוט מושלי א"כ תו לא הוי סימן מובהק. דמצרפינן הנך תרי מיעוטי ומגרע את הסימן מובהק ולכך העלו דבטב"ע דלית בי' ספיקא כלל גם הב"י מודה דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי ואם כן בנידון דידן כיון דיש טביעות עין בבגדיו וגם הפאס י"ל דלא שכיח כלל שיקח אחר על שם זה באותו יום אשר לקח זה האיש משה מבאטשאווע ולשני שוירי בוודאי אין לחוש בכה"ג וגם ידוע וניכר חתימת ידי השר כמ"ש כת"ה וא"כ אף לדעת הב"י לא חיישינן לשאלה. אולם הנודע ביהודה ביאר בכוונת הב"י דאפילו טביעות עין לא מהני משום כיון דסימנין דרבנן ולא מהני רק סימן מובהק ביותר וחיישינן אפילו דלא שכיחא אפילו אחד מאלף א"כ בכלים דלא מושלי חיישינן שמא אתרמי והשאילן ולא עדיף מסימן אמצעי אשר הוא לא שכיח ג"כ רק אחד מאלף ואפ"ה לא מהני זהו ת"ד הנו"בי. והנה אף דמזה נולד לן חומרא דאפילו ט"ע לא מהני בכלים דלא מושלי מכל מקום אולי י"ל דמסתעף לן קולא ג"כ כיון דלא שכיחא כלל להשאיל כלים דלא מושלי א"כ אף להב"י לא הוי רק חומרא דרבנן כמו שצידד הנודע ביהודה דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ויש להקל בספיקו. וא"כ כיון דר"א ספוקי מספקא ליה אי סימנים דאורייתא או דרבנן ורוב הפוסקים ס"ל כוותיה יש לצדד ולהקל בכלים דלא מושלי אולי קיי"ל סימנים דאורייתא והב"י לא החמיר רק להפוסקים סימנים דרבנן דלא כר' אשי

אמנם דעת מהרח"ש בביאור דברי הב"י הביאו מעכת"ה וכן הביא הבגדי כהונה בשם הפמ"ש דבכלים דלא מושלי לא חיישינן כלל לשאלה רק על הסימן או הטביעות עין בכלי י"ל דלמא עוד איש אחר שיש לו גם כן כלים כאלה אשר ישנו בהם זה הסימן או הטביעות עין. רק אדם הניכר בט"ע עכצ"ל לדידהו דלא אמרינן כן. והנה לפ"ז ע"כ מוכרחין אנו לומר דלא הוי רק חששא מדרבנן דאל"כ איך אבידה כלל בסימן ניחוש דלמא אתרמי עוד איש אחד אשר לו חפץ כזה. ועפי"ז מיושב מה שתמהו על הב"י חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן דנהי דלא שיולי אוכפא מ"מ ניחוש לשאלה. ולדברי המהרח"ש והפני משה ניחא כיון דלא הוי רק חששא דרבנן ומשום גריעותא דסימנין וט"ע. א"כ כיון דמחזירין אבידה מתק"ח בסימנים האמצעים אפי' אי סימנים דרבנן ק"ו בסימן מובהק ועל התורה ל"ק דמן התורה לא חיישינן כלל לשאלה בכלים דלא מושלי

אולם הא קשיא דאמרינן בגיטין דף כ"ז ע"ב רבב"ח ארכיס ליה גיטא ואהדרוה נהליה ובא ידע אי משום סימנא וסימנים דאורייתא או משום טביעות עין וקשה אף אי אית ליה ביה טביעות עינא מכל מקום מוכח דסימנים דאורייתא דאם לא כן יש לחוש ליב"ש אחר ואפילו במקום שאין השיירות מצוייות כמו דחיישינן דלמא אתרמי אפילו בכלים דלא מושלי למ"ש הב"י. ועכצ"ל דנהי דס"ל למ"ד סימנין דרבנן חיישינן אף בט"ע דלמא אתרמויי אתרמי מ"מ היכא דנכתב בגט שמו ושמה וס"מ או ט"ע תו לא חיישינן למידי אף דחיישינן בעלמא בכלים דלא מושלי דלמא אתרמי איש אחר בכלים אשר יש להם ט"ע כזה. ועפי"ז י"כ דברי הב"י בשולחנו הטהור באה"ע סימן י"ז סעיף כ"ד כתב סתמא דחיישינן לשאלה ולא חילק בין כלים דלא מושלי ובסימן קל"ב כתב במצא גט בכלי דלא מושלי ויש לו סימן מובהק או טביעות עין בכלי מחזירין וכבר עמד על זה הב"ש סעיף קטן ס"ט ולמ"ש בדברי המהרח"ש א"ש דבגט לא חיישינן דלמא אתרמי עוד יב"ש ואית ליה כלים כאלה. כיון דבוודאי לא השאיל דהו"ל כלים דכא מושלי מה שאין כן מת הנמצא בבגדים שפיר חיישינן דלמא יש עוד איש אחר אשר יש לו כלים כאלה וזהו הנמצא מת וא"ש פסקי הש"ע וא"כ לפי"ז בנ"ד אף דלא ידעינן שמו מ"מ צדקו דברי מעכת"ה דפאס עם שטאטור בוודאי אין לחוש לאתרמויי אתרמי וכיון דכתבנו למעלה דהו"ל כלים דלא מושלי אנשי א"כ גם הב"י מודה ויש לצדד להקל לכל השלשה פירושים הנזכרים למעלה בדברי הב"י בתשובה וכמו שכתבנו למעלה

האמנם אכתי נשאר לן לבאר דבר אחד אשר כמעט נסתרו על ידי זה כל צדדי ההיתר אשר העלינו להקל והיא מ"ש הב"ש סימן י"ז ס"ק ס"ט דדווקא אם הארנקי בבגדיו אשר לבוש בהן. והטבעת בידיו היא דאמרינן דלא חיישי' לשאלה בכלים דלא מושלי אבל אם נמצאו הארנקי או הטבעת סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי היה מונח מאז ומקדם. וא"כ בנ"ד דנמצא הפאס והכובע אשר הכירו ב"ב בטביעות עין גמור וצדדנו למעלה דהו"ל מכלים דלא מושלי רחוק ממנו קצת א"כ אין לסמוך על זה. והנה דברי הב"ש טעמא בעי ולא הביא שוסי ראיה לדבריו. ומותיב אנפשיה מאם נמצאו פירות סמוך לכלי המוזכר בש"ס ב"מ דף כ"ה הובא בש"ע חו"מ סימן רס"ב סטיף י"ט וכתב דלא דמי להדדי ולא הבדיל בין הנושאים כדרכו היטב לקצר

וראיתי לאחד קדוש מדבר ה"ה הגאון בעל פני יהושע בחידושיו לגיטין דף כ"ח בד"ה בין כליו ופרש"י ז"ל בביתו וכ"כ התוס' וכתב הפנ"י וז"ל הוכיחו כן מדקתני גבי כיס וארנקי שמצאו קשור בכיס וארנקי משמע דווקא קשור אבל אם מונח הגט אצל כיס וארנקי לא מהני וא"כ היכי קתני הכא דמצאו בין כליו כשר אפילו אינו קשור אע"כ בכיס וארנקי איירי שמצאו בשוק. מש"ה בעינן דוקא קשור בהם אבל במונח אצלו לא מהני סימני הכיס וארנקי לענין הגט עצמו שמא הגט הוא של אחר ואתרמי הדבר שנפל אצל הכיס וארנקי של זה כנ"ל ברור וראיה לדבר דאפילו לענין ממון אמרינן כלי ולפניו פירות חייב להכריז ואפילו להחולקים היינו לענין ממון שהוא אומר בוודאי שהוא שלו מה שאין כן לענין איסור דאיכא חזקת איסור כ"ע מודו דלא מהני אלא בנמצא קשור בכיס או בין כליו בביתו עכ"ל וסיים שהאריך בתשובה לענין עגונה ולא זכינו לאורו הרי שהראה לנו פנים מסבירות לדינו של הב"ש ומי זה יקל ראש נגד הנך תרי אריוואתא. האמנם יען כי הפני יהושע הביא ראיות לדבריו אדון כתלמיד קטן הדן בקרקע לפני רבותיו ואתו אתווכח

הנה מ"ש הפ"י וראיה לדבר דאפילו לענין ממון אמרינן כיס ולפניו פירות חייב להכריז משום סימן הכלי והרי הם של בעל הכלי דפירות עצמן אין בהם סימן ומסוגיא דהתם מוכח כן וכ"כ רש"י להדיא בד"ה חייב להכריז בזה"ל על הכל וינתנו המעות להבעל הכיס עכ"ל וכ"כ הב"ש בהדיא דסוגיא זו מוכח דלא כוותיה. ומה שהביא הפ"י ראיה מדכתבו רש"י ותוס' בין כליו בביתו. ופירש כוונתם דאם לא היה בביתו צריך להיות קשור בכליו כמו בכיס וארנקי אני תמה דהרי רש"י ז"ל בעצמו ביבמות דף ק"כ ע"ב ביאר דבריו להדיא שהקשה אמאי דמשני הש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי לכך לא חיישינן לשאלה והקשה רש"י הרי שם איתא ג"כ נמצא בין כליו. ואמאי לא חיישינן לשאלה ותירץ דמיירי דנמצא בין כלי ביתו בתיבתו ומש"ה לא חיישינן והתוס' שם פירשו בשם ריב"ם דמיירי בכלים שאינן עשויין להשאיל. וכ"כ בש"מ ב"מ בשם הריטב"א ז"ל הרי להתוס' והריב"ם והריטב"א לא איירי בנמצא בביתו ואף עפ"כ מהני סימן הכלי להגט המונח אצלו. ובוודאי אין סברא לומר דהם יסברו אפילו בנמצא בביתו נמי ניחוש לשאלה. ורש"י דכתב דבעינן שיהא מונח בביתו היינו משום חשש שאלה לחוד וע"כ קשור בכיס לאו דווקא דהרי במשנתינו בגיטין דף כ"ז איתא מצא בחפיסה או בדלוסקמא הרי זה יחזיר ולא אשתמיט חד מהפוסקים שיפרש דבעינן דווקא קשור וע"כ להפ"י קשור לאו דוקא רק ה"ה מוכח בתוכו א אנן כמי נימא קשור לאו דווקא דה"ה מונח אצלו כמו גבי פירות אצל הכלי ומ"ש הפ"י דאפילו להחולקים גבי מעות ופירות סמוך לכלי דווקא שם שהוא אומר בוודאי שהוא שלו אני תמה הרי שם בפירות ומעות שאין בהם סימן מיירי רק שיש סימן בהכלי והכיס ואם כן איך יכול לומר שהוא שלו בוודאי וטביעות עין לא שמענו במעות ובפירות