אמרי אש חלק ב קסג

חדשים דמהני בהו טב"ע במעט זמן. וז"ל הרמב"ם פי"ד מהלכות אבידה המוצא כלי חרס וכיוצא בהן מכלים שצורת כולן שוין הרי הן שלו שהרי הם כמו דינר משאר דינרין שאין להם סימן ואין מכירין אותן ואם היו כלים ששבעתן העין חייב להכריז עכ"ל מבואר מדבריו דדווקא בכלים חדשים אשר נעשו הרבה מאוד על תמונה אחת ותבנית אחד להם ואין שום הפרש ביניהם כשהם חדשים באלו אין מועיל טביעת עין כי נעשו לאלפים בתואר אחד אשר בקושי מאוד ימצאו איזה הבדל ביניהם. אבל בשאר כלים אפילו הם חדשים מהני בהו טביעות עין ומש"ה דקדק הרמב"ם וכתב מכלים שצורת כולם שוים ודימה אתהן לדינרין הנעשים כולם בדפוס אחד לומר דווקא כעין הני לא מהני בהו ט"ע אבל אחריני אפילו חדשים מהני בהו ט"ע דאם לא כן הו"ל למימר אם חדשים הן שלו ואם ישנים הר"ז מחזיר אע"כ כמ"ש. ובהכי י"ל ראיות התוס' דקיי"ל כרשב"א מרבב"ח דאהדרו ליה גיטא בט"ע די"ל להרמב"ם דבכה"ג גם רשב"א מודח דבגט איכא ביה טביעת עין

והנה לכאורה עלה בלבי לומר דהרמב"ם והתוס' לטעמייהו אזלי דהנה בתוס' חולין דף צ"ו כתבו הא דאמר רבא טביעות עין עדיף מסימנא היינו אפילו ט"ע כל דהו ואף על פי כן עדיף מסימנא. אולם הפר"ח יו"ד סימן ס"ג דקדק מדברי הרמב"ם והמחבר שכתבו אם מכירו וודאי דבעי ט"ע גמור. וכתב הפר"ח ודלא כהתוס' ע"ש. והנה כלי אנפוריא דלרבנן אית בהו ט"ע ולרשב"א לית בהו ט"ע ע"כ צריך לומר דלא הוי רק ט"ע כל דהו ובהא פליגי רשב"א ורבנן. דלרבנן מהני ט"ע כל דהו מה שאין כן לרשב"א. דאם לא כן קשה האיך יחלקו רשב"א ורבנן במציאות אם יכול להכיר בטביעות עין הכלי אנפוריא אבל בט"ע גמור לכולי עלמא מהני. ולכך התוספות ב"מ הנ"ל כתבו דקיי"ל כרבנן דלא כרשב"א דלטעמייהו אזלי דסברי דאפילו טב"ע כל דהו מהני משא"כ הרמב"ם והמחבר דס"ל דבעינן ט"ע גמור לכך פסקו כרשב"א. אמנם גם על דברי הפר"ח יש לפקפק וא"כ"מ

האמנם בכלים ישנים לכ"ע מועיל ט"ע אפילו במעט זמן בכל מיני כלים דאף אם נעשו על תמונה אחת מ"מ כשישתמשו בהם רחוק שיהיו שנים בתואר אחד ומהני בהו ט"ע אפילו בזמן קצר וזה ברור לענ"ד דאם לא כן נתת דבריך לשיעורין דהרי לא ביארו לנו כמה זמן צריך לטב"ע. וא"כ בנ"ד כיון שהעד נטפל עמו בעת נפלו בשוק וסלקוהו לצידי הדרך זמן לא כביר לפני זה שנמצא מת ואומר שמכיר את בגדיו בט"ע כמוזכר בג"ע מדוע לא נאמר דהו"ל ט"ע גמור אפי' להרמב"ם וסיעתו דפסקו כרשב"א ובוודאי הכיר הבגדים היטב. ועכ"פ להתוספות והגהמ"יי וסמ"ג אפילו בכלים חדשים הו"ל ט"ע וכדאי המה לסמוך עליהם מכ"ש בכה"ג במקום דחק ועיגון. וא"כ כיון דהיה להעד ט"ע בבגדיו. וגם הכובע הכירו אחרים ג"כ בט"ע גמור א"כ לא נשאר לנו רק חששא דשאלה א"כ לפי דברי מהרי"ט בתשובה הובא בתק"ע סימן שפ"ב בקצרה דכל בגדיו לא מושלי אנשי א"כ בנ"ד היה לנו להקל מה"ט. אולם כת"ה שדא ביה כרגא מדכתבו איזה מהאחרונים דכל בגדיו לא מושלי דלא שביק נפשיה ערטילאי משמע דווקא כל בגדיו. ובנ"ד לא הכירו כל בגדיו א"ד

והנה לפי מה שדקדקתי בדברי מהרי"ט עצמו בסימן ל"ה יראה דתליא רק באם הכירו אותן הבגדים אשר אין דרך ללכת בלעדיהן בדרך בזה לא חיישינן לשאלה דמסתמא לא שביק נפשיה ערטילאי בלתי הבגדים הנצרכים לו לשנות דרכן של בני אדם. ומזה הטעם היה נראה דעת הלבוש הביאו הח"מ דבבגד עליון לא חיישינן לשאלה. משום דרוב בני אדם אין הולכים בלי הבגד עליון לשוק כן היה בזמן הלבוש. והחולקים עליו יש לומר בגוונא דמהרי"ט מודים. וסברא גדולה היא כיון דלאחלופי לא חיישינן כמ"ש המהרי"ט שם. וא"כ מי זה ישאל לאחרים כלים ההכרחים לו וילך ללעג ולקלס בכתונת ומכנסים ומה גם ביום סגריר. וא"כ בנ"ד אשר הכירו הראק היא בגד עליון שלו והוועסטע והאלז טיכל והכובע א"כ לדעת מהרי"ט לא היה לנו לחוש לשאלה דאיך ישאיל מלבושיו אשר מתכבד בם והמה לו לכר ולכסת בלילה ועזב נפשו לבוז ולקלון ויתן לאחר כבודו וגם על הכובע בלבד י"ל דאין חשש שאלה שייך בו כיון דאין דרכן של בני אדם ללכת גלויי הראש וכאיסור חמור נחשב אצלינו והו"ל כלים דלא מושלי אנשי וגם הפאס כתב הנודע ביהודה מה"ת בפשיטות וז"ל וזה ידוע דהפאס הוא מכלים דלא מושלי אנשי עכ"ל וכן דעת הגאון בעל קצות החושן בספר א"מ והגאון השואל וכ"כ הדר"ג בשם בעל חת"ס וכבר כתבתי דיש לצדד ולומר דפאס מקרי שאלה דיחיד כיון דנכתב השטואטור בהפאס עפ"י דעת החת"ס א"כ ע"כ לא השאילו רק לאדם הדומה לו בתוארו וחטמו וגיון העינים והשערות ולזה לא חיישינן לדעת החכם צבי והחזיקו אחריו הרבה אחרונים. וגם יש לצרף לזה דעת הרדב"ז הנ"ל דבסימנים מובהקים לא חיישינן לשאלה אפילו משום חומר דאשת איש וידוע דטביעות עין עדיף מסימנים ואפילו נימא דבכאן לא הוי רק ט"ע כל דהו כמו שצדדנו למעלה מ"מ הרי כתבו התוס' חולין דף צ"ו דגם ט"ע כל דהו עדיף מסימנים. ולא פש גבן רק לשיטת הב"י בתשובה דאף בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה אי קיי"ל סימנים דרבנן הביאו הב"ש ס"ק ס"ט והנה הב"ש הכריע דלא כוותיה ונלע"ד עפ"י מה דקיי"ל ב"ב דף כ"ד רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ופרכינן שם מן והיה העיר הקרובה וניזול בתר רובא דעלמא ומשנינן ביושבת בין ההרים ופירש"י אין דרך רוצחים לבא ממקומות אחרים לכאן עכ"ל הרי מוכח אע"ג דרוב וקרוב אזלינן בתר רובא דעלמא מ"מ היכא דלא שכיח הדבר ויותר מצוי לתלות בקורבא אזלינן בתר קירבא דהרי ה"ט דאזלינן בתר רובא משום דיותר מצוי למיזל בתר רובא מלכת אחרי המיעוט אבל אם אינו הווה ושכיח הרובא דעלמא אזלינן בתר קורבא דקורבא דאורייתא הוא ולכך ביושבת בין ההרים דאין דרך לבא רוצחים מעלמא אזלינן בתר קורבא וכן מוכח מהא דאפלוגי שם רב ושמואל בחביות שצפה ע"פ הנהר דקאמר רב אם נמצאת כנגד עיר שרובא ישראל מותרת ואזלינן בתר קורבא. ואע"ג דאיכא למימר מהאי קראי אתאי ושם רוב נכרים והו"ל למיזל בתר רובא דעלמא אפ"ה שרי דעיקולי ופשורי הוה מטבעי לה. ואע"ג די"ל ע"י חריפותא דנהרא אתאי כדס"ל לשמואל אפ"ה לא חיישינן לה דאין הוה ושכיח לבא דרך חריפות הנהר ואזלינן בתר קורבא והכי קיי"ל ביו"ד סימן קכ"ט. וא"כ בנ"ד כיון דלא נשמע שיחסר שום אדם מסביבות ההמה מעת אשר לקח הפאס עד אשר נמצא זה והוא זמן קצר מבלעדי זה האיש משה מבאטשווע וידענו כי הוא הלך בדרך הזה או סמוך לה לליסקא אם ניזול בתר קורבא הו"ל למימר דזה הוא רק הא ליתא דאית לן למימר דאחר הוא ולמיזל בתר רובא דעלמא. אבל היכא דלא שכיח הדבר שיהיה מרובא דעלמא תו אזלינן בתר קורבא כמש"ל. וא"כ י"ל כיון שנמצא המת בבגדים דלא מושלי וגם הפאס לא מושלי אנשי אם כן תו אין מצוי לומר דאחר הוא מרובא דעלמא. נהי דהב"י חייש לשאלה אפילו בכה"ג מ"מ לא שכיח היא רק להב"י חיישינן אפילו למידי דלא שכיח משום חומר אשת איש. וכיון דהוי לא שכיח תו אזלינן בתר קרוב ומקרוב לא כחסר איש אחר ואזלינן בתר קורבא דזה הוא ולא החמיר הב"י רק היכא דאין קורבא המתנגד למול חששא דשאלה. ועפי"ז י"ל מה שנתקשו רבים על הב"י דס"ל דאי סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אפילו בכלים דלא מושלי ותמהו עליו דא"כ נשארה קושית התוס' חמור בסימני אוכף למ"ד סימנים דרבנן ולהנ"ל ניחא כיון דהמוצא הכריז שמצא חמור או אבידה ולא בא שום אדם רק זולתי זה סימן הנותן באוכף א"כ בוודאי לא אבדו אחד מאנשי המקום רק שיש לחוש שמא אחד מעלמא אבדו וליזול בתר רובא דעלמא וא"כ כיון שזה נותן סימן באוכף והוא מכלים דלא מושלי א"כ אין מצוי שיהיה מעלמא ויש לתלות יותר בזה האיש הנותן סימן באוכף דאזלינן בתר קורבא בכה"ג

והנה בכוונת הב"י הנ"ל נחלקו הגדולים הגאון מהר"מ ברבי בנו"בי קמא סימן נ"א והגאון מהר"י זצ"ל חתנו