אמרי אש חלק ב קסב

והנלע"ד. בזה דהנה כתבתי במעלה די"ל לפי קטן דעתי דחשש שאלה אינה רק מדרבנן. ולא מלאני לבי לחדש זה מדעתי ועכשיו האיר ה' עיני וראיתי להרדב"ז בתשובה חלק ב' סימן תשצ"ח שכתב נהי דסימנין דאורייתא וסמכינן עלייהו מ"מ משום חומרא דאשת איש חיישינן לשאלה. מה שאין כן באבידה לא חיישינן אפילו מדרבנן וסיים אבל בסימנין המובהקין ביותר לא חיישינן לשאלה כלל אפילו מדרבנן אפילו באיסור א"א יע"ש שהעלה כן לדעת הרמב"ם הרי דס"ל להרדב"ז בהדיא דחשש שאלה לא הוי רק מדרבנן ובאמת צריך לעיין על דבריו מ"ש דבאבידה אפילו מדרבנן לא חיישינן לשאלה א"כ קשה מאי פריך הש"ס חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ניחוש לשאלה הכא באבידה לא חיישינן לשאלה בין מן התורה ובין מדרבנן וצ"ע. מ"מ במה שסובר דאינה רק מדרבנן אין לכו הוכחה כנגדו וא"כ יש לנו רשות לחלק מדעתינו כיון דפלטינן מאיסור תורה לדעת הרדב"ז ז"ל

ונראה דהנה יש לדקדק בסוגין ב"מ דף כ"ז דפריך הש"ס חמור בסימני אוכף היכא והדרינן ומשני לא שאילו אינשי אוכפא דמשמע דהקפידא הוי מן השואל. ועל מה דפרכינן מכיס וארנקי משנינן כיס וארנקי וטבעת לא מושלי אינשי ואמאי לא אמרינן גם באוכף לא משאלי אנשי. ונראה דאיכא תרי גווני דלא חיישינן לשאלה חדא מפאת המשאיל אשר איננו רוצה להשאיל זה החפץ. והשני מפאת השואל אשר אין לו חפץ בזה הדבר ואיננו רוצה בהשאלה. והנה הקפידא הוא בשואל מצד דמסקיב ליה לחמרא לכך נקט הגמ' לא שאילו אנשי ר"ל שהשואל אומר למשאיל שקול טיבותך ושדי אחוריך. מה שאין כן בכיס וטבעת דהמשאיל איננו רוצה להשאיל אי משום דלא מסמני אי משום דחייש לזיופא לכך קאמר הש"ס לא משאלי אנשי. וראיתי בשם הגאון מהר"י כ"ץ אחיו של הקצות החושן היכא דתרווייהו לא ניחא להו בהשאלה גם הב"י מודה ותירץ בזה מה דקשיא על הב"י מסוגין ואנכי כתבתי הנלע"ד

והנה לפ"ז אולי יש לומר כמו דס"ל למהרי"ט הובא בתק"ע דכל בגדיו לא מושלי אנשי דלא שביק נפשי בלא לבוש. וכתב שם דלאחלופי גם כן לא חיישינן כיון שהאיש האחר היה לבוש ג"כ בגדים למה זה יחליפו זה עם זה ולאבידה ג"כ לא חיישינן כנ"ל רק חיישינן לשאלה שפגע בו אדם מחוסר בגדים ושאילם לו. וא"כ י"ל דזה ג"כ לא שכיח שיפגע בו אדם מחוסר כל בגדיו. ויאמר שלח מדך ואלבשנה דמי זה יחפוץ כזאת מרעהו ובפרט הכובע מאחר שנמצא בגד של ציצית. א"כ מוכח שהיה המת ישראל ואין דרך ב"י לילך פרוע ראש בלי לבוש כלל וגם לא להניח את חברו. וא"כ נהי דהוא שוטה ואמרינן דבעת שטותו השאיל אף כלים דלא מושלי אנשי מ"מ לא יקבל השואל ויבקש מחברו דברים כאלה שישאר ערטילאי ואף אם יגמגם אדם לימר הלא על דברי המהרי"ט פליג הכנה"ג וחד דעימיה ואתה בא להוסיף על דבריו. אמינא בה עוד טעמא. כיון דלאבידה לא חיישינן הן מטעמא דמעכ"ת הן מטעמא דידי דחזקה מה שבידו שלו כמ"ש וגם לגניבה לא חיישי' דאחזוקי אנשי בגנבי לא מחזקינן ולשאלה ג"כ לא חיישינן באדם אחר בן דעת משום דהוי כלים דלא מושלי אנשי כאשר יבואר לפנינו בעזה"י. רק בשוטה זה נימא דניחוש אף בכלים דלא מושלי דלמא השאילם בעת שטותו. י"ל דהא וודאי לא חיישינן דהאיך רשאי לקחת מאומה מן השוטה בעת שטותו. והו"ל כגניבה ואחזוקי אנשי בגנבי לא מחזקינן והרי בנכפה אמרינן בר"ה דף כ"ח דהו"ל עתים חלים ועתים שוטה. וכשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו וכשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו ואם כן ממ"נ ליכא למיחש לשאלה דבעת שטותו הו"ל כגניבה ובעת חלימותו בוודאי לא השאיל כלים דלא מושלי דהו"ל כפקח

האמנם הדבר הקשה בזה הנדון כיון דלא היה שום סימן בבגדיו. ומה שאמר הטור שהכיר הבגדים בטביעות עין דחה הד"ג כיון שלא ראהו לבוש בבגדיו רק לשעה קלה הו"ל ככלי אנפוריא לרשב"א בריש פרק אלו מציאות דלא מהני בהו טביעות עין אף לצורבא מרבנן משום דלא שבעתן העין. וא"כ העד לא הכיר רק צבע בגדיו והו"ל כחוורי וסומקי דהו"ל סימן גרוע ולא מהני כלל שוב הביא כ"ת בשם הגאון בעל חת"ס דאם פרט כל הבגדים איזה חוור וסומק וכדומה זהו הוי סימן גמור ולא אמרינן דחוורי וסומקי לא הוי סימן רק אם אומר על אחד הבגדים שהוא חוור או סומק וא"כ י"ל דה"ה הכא זהו תוכן דבריו. והנה לפי דברי הגאון בעל חת"ס היה בנ"ד קולא גדולה לסמוך על הפאס אשר נכתב בו שטאטור דהיינו הקומה וגוון העינים והשערות ותבנית החוטם א"כ הני כולם ביחד הוי סימן גמור דהגמ' מדמה ארוך וגוץ לחוורי וסומקי וא"כ ע"כ לא השאיל הפאס אלא לאדם הדומה לו בתבנית הנ"ל והו"ל שאלה דיחיד ולא הוה לן למיחש לשאלה כמ"ש הגאון בעל חכם צבי בתשובה סימן קל"ד וכן הסכים לזה הגאון בעל לקט הקמח בספרו שו"ת שתי לחם למעשה והחזיקו ע"י הרבה אחרונים אולם באמת לא הבינותי דברי הגאון בעל חת"ס כיון דקיי"ל דאפילו מאה סימנים גרועים לא מהני וכתב התה"ד דלא מצטרפין ג"כ לשארי אומדנות וסימנים גרועים היינו ארוך וגוץ וחוור וסומק. וא"כ בגופו לא מהני אפילו מאה סימנים גרועים ובכליו דאיכא ג"כ חשש שאלה מהני אתמהה. ועוד דזיל בתר טעמא דהרי כתב התה"ד דסימן אמצעי לא שכיח רק אחד מאלף וסימן מובהק לא שכיח כלל אפילו אחד מאלף ועינינו הרואות דדבר ההוה אשר בכל מקום ומקום נמצאים כמה בני אדם אשר גוון מלבושיהם דומים זה כזה. ואפילו סימן אמצעי לא הוה ע"י צירוף חוורי וסומקי דהרי כתב הב"ש ס"ק ע"ג בשם הרא"ם והמ"ב אע"ג דמאה סימנים גרועים לא מצטרפי מ"מ תרי סימנים אמצעיים מצטרפי להיות סימן מובהק ואי נימא דג' או ד' סימנים גרועים מצטרפי והוי סימן אמצעי אם כן מאה סימנים גרועים הו"ל להיות סימן מובהק וזהו דבר שאין לו שחר

ואעפ"כ אמרה נפשי גברא רבה אמר מלתא להקל בתק"ע אמינא בה טעמא דס"ל להגאון בעל חת"ס דחוורי וסומקי הוי סימן אמצעי וכ"ד לארוך וגוץ משום דדרך המת להתפשט לאחר מיתה כמ"ש הרדב"ז ואע"ג דהגמרא מחשיב חוורי וסומקי לסימן גרוע דאפילו אם סימנים דאורייתא לא מהני היינו משום דע"י חשש שאלה בכלים דמושלי משוי ליה כסימן גרוע כמ"ש הב"ש כדעת הב"י רק בסימנין מובהקין ס"ל להחת"ס כדעת הרדב"ז הנ"ל דלא חיישינן לשאלה, וא"כ לפי"ז בכלים דלא מושלי מהני חוורי וסומקי עכ"פ ע"י צירוף דהרי גם בתה"ד ונביא דעת גדול א' דצירוף סימנים גרועים מהני ומיושב עפי"ז דקדוקו של הב"ח הנ"ל אמאי נטר הש"ס להקשות מכיס וארנקי עד בתר דמשני כליו בחוורי וסומקי וק"ל ואין להאריך אם זה הדבר צריך ראיה אולם מה שהחליט כ"ת דכאן לא שייך טביעות עין דהו"ל ככלי אנפוריא. לענ"ד יש כדון בזה דהנה התוס' ב"מ דף כ"ז כתבו דרבנן פליגי ארשב"א דאף בכלים שלא שבעתן עין מהני טביעות עין וקי"ל כוותייהו והביאו ראיה מדאהדרו לרבב"ח גיטא בטביעות עין. וכן דעת הגהות מיימוני בשם סמ"ג ותמהו טל הרמב"ם מדוע פסק כרשב"א. אולם אף לדעת הרמב"ם והרא"ש והטור סימן רס"ב דפסקו כרשב"א מ"מ הרי אמרינן בש"ס שם מאי כלים חדשים כגון בדי מחטין וצינוריות. ומשמע דווקא הני אבל אחריני אפילו לא שבעתן העין והמה חדשים מהני בהו טב"ע. וכן מצאתי בש"מ בשם שיטה וז"ל משמע דווקא הני כגון בדי מחטין וצינוריות ומחרוזות של קרדומות הוא דאין העין מכירן במעט זמן עד לאחר שנתישנו אצלו אבל שאר כלים דלית להו סימן אפילו חדשים אית בהו טב"ע במעט זמן והיינו דקתני רישא ומודה ר"ש בכלים חדשים ששבעתן העין אבל הרמב"ם כתב שהמוצא כלי חרס וכלי זכוכית וכיוצא בהן מכלים שצורת כולם שוים הרי אלו שלו ואם ישנים נוטל ומכריז משום ת"ח וא"י היאך יפרש זו הבריית' עכ"ל הש"מ הרי להדיא דגם לרשב"א מועיל ט"ע במעט זמן אפילו בכלים חדשים. ונלע"ד דגם הרמב"ם סובר דאיכא ג"כ כלים