אמרי אש חלק ב קנח

לדעת באופן שנאמר כי אם על חייו לא חס על בגדיו לא כ"ש כאשר כתב הנו"בי בנידון שלו כי כאן אמרינן מחמת כי חולה הנכפה בא עליו ונפל שדוד במקום שאין מצילין. וזאת היתה סיבת מיתתו. ואין לנו לחוש כי אבד את כליו ואוקמי אחזקה כי לא הגיע לשטות גדול כזה שיהיה מאבד את כליו

והנה איתא בחגיגה דף ג' ע"ב ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבה"ק והמקרע את כסותו ואפלוגי ר"י ור"ה ר"ה סובר עד שיהיה כולן בבת אחת ור"י סובר אפילו באחת מהן וקאמר הגמ' טעמא דר"ה משום שיש לתלות במילי אוחרי ולא דרך שטות כיון דעבדינהו לכלהו הוי כמו שנגח שור חמור וגמל. ואמר רב פפא אי שמיע לר"ה הך ברייתא דתני איזהו שוטה זה שמאבד מה שנותנין לו הוה הדר ביה וקבעי בגמ' אי מכלהו הוה הדר ביה או רק ממקרע כסותו דדמי למאבד את כליו יע"ש. והקשה הט"א מאי קמבעיא להגמ' דכיון דכל עיקר טעמא של ר"ה הוא משום דהוי כמו שוד חמור וגמל וכיון דהדר ממקרע כסותו ולא נשאר בברייתא רק שנים. וא"כ אין לנו לומר מצד החזקה וע"כ דעל כל חדא וחדא מחזקינן אותו לשוטה יע"ש. ונ"ל דהנה בב"י באה"ע סימן קכ"א וריש הלכות שחיטה הביא דעת הראשונים דלאו דווקא הנהו דחשיב בחגיגה אלא ה"ה דאם עושה דבר מן הדברים דרך טירוף הדעת לשוטה יחשב. והכה בירושלמי הביאו התוס' ד"ה דרך דאמר ר' אבין מסתברא כר"י ובלבד במאבד (כ"ה הגירסא בירושלמי) מה שנותנים לו דאפילו שוטה שבשוטים אינו מאבד מה שנותנים לו עכ"ל וזהו כמו דרצה הגמ' לומר אליבא דר"ה דממקרע כסותו לבד הוה הדר ביה וא"כ י"ל דהכי אזלי איבעיית הגמ' דהנה וודאי ר"ה לא הוי שמיע מהברייתא דמאבד מה שנותנים לו והנה בעי הגמ' אי ממקרע כסותו הוי הדר ביה דרק נקרע כסותו דדמי למאבד וכו' בזה לבד הוחזק לשוטה דהרי אף שוטה שבשוטים אינו מאבד ומקרע כסותו. אמנם בשאר דברים צריך להיות בג' דברים. ואם כי במתניתא לא תני כי אם ג' מ"מ צריך להיות מוחזק משאר דברים או דלמא מכלהו הוה הדר ביה והיה סובר כמו בגמ' דידן שסובר ר"י עכ"פ חזינן דמאבד מה שנותנים לו קרוי בירושלמי יותר מן שוטה שבשוטים. והנה אף דפסקינן כר"י היינו אם עושה אחד מכל אלו שוב אין דעתו שלימה. אמנם בזה לא נחלק דאם ראינו שעושה דבר מן הדברים להיות מוחזק שיהיה מאבד מה שנותנים לו. ואם כן באיש כזה שלא ראינו שעושה דבר כזה לאבד או לקרוע כליו אין לחוש עתה כזאת שהשליך ואיבד את כליו

והנה אם יתכנו הדברים שאין כאן חשש אבידה מדעת כראה מה שיש לדון בענין חשש שאלה. הנה בענין הכרת בגדים הנה לא הוכרו הבגדים בסימנים רק כי זה האיש המעיד שהכיר הבגדים מחמת כי ראה האיש הנכפה מבאטשאווע לבוש באלו הבגדים וראה אותו פעם אחת או פעמים ומחמת זה הוא אומר כי מכיר הבגדים מחמת טביעות עין שיש לו בהבגדים. והנה זה לא מקרי ט"ע שהרי לא שבעתן עינו וא"כ לא הוה ההכרה רק כי מכיר צבע הבגדים שהיה לבוש בהן וזה הוי חוורי וסומקא דלא הוה סימן כלל. והנה הגאון בעל חת"ס זצ"ל בתשובותיו חדש לן דהא דאמרינן דחוורי וסומקי לא הוי סימן היינו דווקא אם אומר על דבר אחד שהיא חוור או סומק זה לא הוי סימן אמנם אם אמר כי זה האיש היה כבוש בגד אחד בצבע פלוני ובגד אחר שהיה ומראהו כך זה הוי סימן גמור והנה בנידון דידן כי האיש שהכיר מלבושיו אמר בעת העידו לפנינו כי הכיר את מלבושיו ופרט כל מלבושיו ופרט כל מלבוש היאך היה תוארו וכן הכובע אשר נמצא הכירו היטב כי זה היה של האיש מבאטשאווע וא"כ י"ל דחשיב הכרת הבגדים לסימן. אמנם הרי לא הוכרו כל הבגדים וא"כ יש כאן חשש שאלה כי לפי מה שתפסו האחרונים דברי המהרי"ט שהובא בק"ע אות שפ"ב הגם שהוא ז"ל כתב דהא דחיישינן לשאלה דווקא בכלי א' או שנים מ"מ רוב האחרונים תפסו כונו דברי האחרונים שכתבו דלא שביק עצמו ערטילאי דמשמע דווקא כל כליו וא"כ אין לכו על מה לסמוך רק על המכתב תעודה שנמצא ובמכתב כזה כתבו האחרונים גאוני זמנינו דמקרי כלי דלא מושלי אינשי כן כתב הגאון בעל ספר פני יהושע והגאון באבני מילואים ורבינו הגאון בעל חתם סופר

אמנם גם בזה יש לעיין בשלשה דברים ראשון מה ששמעתי מגיסי הרב מוה' צבי האבד"קק זבארוב משמיה דהגאון פאר דורינו מוה' חיים ני' אבד"קק צאנז כי הגאון פקפק על עיקר הדבר או מכתב הפאס חשיב לא מושלי כיון דלא נזכר בהגמרא וראשונים וגם ראינו דלפעמים משאיל אדם הפאס לחברו. והנה מטיבותא דהגאון ני' אמינא דהנה בגמרא מצינו אוכף וטבעת וכיס הויין כלים דלא מושלי מחמת הטעם וסברא דאיתא שם. ומזה שפטו דבכל מילי אשר יש טעם וסברא דלא מושלי אינש הוי כלים דלא מושלי כמו בגד ציצית וכדומה. והנה גם בפאס אשר יש טעם וסבר' דלא מושיל הוי נמי כלים דלא מושלי להו ואם יקרה א' מני אלף אשר משאיל פאס לחברו הדומה לו כי גם כיס וארנקי מקרי ג"כ דמושיל לאינש דאם נאמר דכיס וארנקי לא מושיל אינש כלל ולא יקרה דבר זה כלל א"כ היאך יאמר הב"י בתשובה דאם סימנים דרבנן ג"כ בהנך כלים דלא מושלי חיישינן לשאלה ואם לא מושיל להו כלל היאך ניחוש לשאלה ובפרט במדינותינו אינו שכיח דבר זה ובפרט שטאטור פאס כאשר נמצא אצל זה הנמצא מת. והנה הגאון הנו"בי דעתו כי כתב מליצה ג"כ חשיב לא מושלי אינשי ויהיה איך שיהיה דעת הרבה מרבותינו האחרונים דכתבו שטאטור פאס וחשיב לא מושלי וכן אנו רואין במדינתינו

שנית יש לעיין לפי דברי הב"ש בס"ק ס"ט דסובר דהא דאמרינן דבכלים לא מושלי לא חיישינן לשאלה היינו דווקא אם נמצא בבגדיו הארנקי או טבעותיו בידיו אבל אם מוצא הארנקי או הטבעת סמוך לו לא מהני כי י"ל הארנקי מונח מאז ומקדם. והנה גם בנ"ד דלא נמצא הפאס בבגדיו רק מונח רחוק ממנו קצת וא"כ אין לנו לסמוך לכאורה בנ"ד עלי הפאס. אמנם לפי עדות שני הנערים אשר אמרו כי מתחלה לא ראו שום דבר מונח אצל הנמצא מת ורק אחר זה כשהלכו לקבור אותו מצאו כי חלצו המנעלים ממנו אשר לפי הנראה בנתים חפשו הנכרים אשר גנבו המנעלים ממנו ולקחו אשר היה שוה אצלם כי גם הרצועות מתפילין חתכו והשליכו הפאס ושאר הדברים אשר אין צורך להם ואף אם נאמר אולי לא נתנו דעתם על זה ומלתא דלא רמיא עליה הוא ואולי היה מנוח שם והמה לא ראו בתחלה את הפאס מ"מ נראה לומר דהנה בטעמו של הב"ש ראיתי בספר תועפות רא"ם להגאון מוה' משה טוביש זצ"ל דכתב דכוונת הב"ש די"ל על מה שנמצא מוכח שהיה מאז ומקדם וחזקת החי מהנמצא כראה שעתה נפל שדוד א"כ י"ל דהכלים לאו דידיה נינהו כדי שנאמר שמונחים מכבר את"ד יע"ש בסימן כ"ו לחלק אה"ע והנה לא הבנתי הדבר אטו החפץ מוכח שם מימות עולם הלא היתה זמן ועת שנפל וא"כ כיון שיש לנו דבר מוכח אימתי נפל אמאי לא נאמר כי מעת הזאת הוא מונח שם. אמנם הגאון הנ"ל לא ראה כי אם דבריו בב"ש והנה בשו"ת חינוך בית יהודה סימן קל"א הובא שמה תשובת הגאון בעל בית שמואל וז"ל שם בתוך התשובה אבל בעובדא דידן דמצאו ערום כאשר יצא מבטן אמו ומצאו בגדים ג"כ אף על פי שמצאו קרוב להרוג מ"מ מאן יימר להתיר בכה"ג דהא בוודאי לכ"ע אם מצאו בגדיו לבד ולא שום הרוג אטו מתירין אשת של בעל הבגדים אלו אף אם הם בגדים דלא מושלי. וכן בכה"ג שמא היו הבגדים מוכחים במקום הזה מאז ומקדם וזה נהרג במקום הזה שהיו הבגדים עכ"ל יע"ש הרי נתגלה לנו טעמו של הב"ש דכיון דאין לנו רק היכר הבגדים לבד הוה כמו אם נמצאו בגדים לבד דאין מתירין האשה. והנה כל זה כתב הב"ש לסתור שם בתשובה דעת המתיר משום הכרת הבגדים לבד כשאין אומדנא שהבגדים הללו מזה הנמצה מת סמוך לבגדים יע"ש בתשובה. והנה בנ"ד דהוכרו בגדים אשר נמצאו על המת שהמה מאת האיש הנכפה מבאטשאווע רק