אמרי אש חלק ב קמט

אבל למאי דקאמרינן הכא ניחא. ובאופן אחר נראה ליישב קושית התוס' דהנה הרמב"ם בפרק א' מהלכות מעילה הלכה ג' כתב כל המועל בזדון לוקה שנאמר לא תוכל לאכול וכו' ותמה המ"ל דשיעור זה דש"פ למלקות ומנ"ל דהא סתם אכילה בכזית וכיון דהא מקרא דלא תוכל נפקא א"כ מנ"ל דלוקה על שוה פרוטה ותירץ כיון דאשכחן גבי שוגג דכתיב וכי תמעול מעל אפילו על שוה פרוטה חייב קרבן ה"נ במזיד לענין מלקות עכ"ל והשתא איכא למימר כי היכי דלרבנן ילפינן מזיד משוגג לענין חומרא שיהא חייב אפילו על שוה פרוטה אפילו דליכא כזית ואף דסתם אכילה בכזית ה"ה אליבא דר"ש נוכל לומר איפכא דלדידיה בכל שאר איסורין כל שהוא למלקות אפ"ה גבי מעילה ילפינן מזיד משוגג לקולא שלא יהא חייב עד שיהא שוה פרוטה והשתא א"ש לא מבעיא לשיטת הרמב"ם דסבר דאף דחצי שיעור אסור מן התורה אפ"ה חל עליו שאר איסור וודאי דצריך ר"ש לומר דמש"ה לית בהם טומאה משום דאין נאכלין דמכח אין איסור חל איסור ל"ל דאין בהם טומאה דהא הטומאה יכול לחול על ח"ש היכא דליכא שוה פרוטה דמשום מעילה לא חייב ללא אפילו לשיטת הסוברים דאם חצי שיעור אסור מן התורה אין שאר איסור יכול לחול עליו מ"מ ר"ש לשיטתיה מצי סבר דהיכא דבעי שיעור דח"ש מותר דהר"ן בשבועות כתב דמאן דסבר דח"ש אסור מן התורה צריך טעמא דחזי לאצטרופי וגם קרא דכל חלב עיין שם וא"כ ר"ש דסובר דכל שהוא למלקות לא שייך לומר דחזי לאצטרופי וא"כ ע"כ סבר דח"ש מותר ושפיר יכול האיסור טומאה דבכל שהוא כחול על חצי שיעור מעילה ומשום הכי הוצרך לומר דטומאה לא שייך בהן הואיל ואין נאכלין ודו"ק

גמרא זר ששימש כגון דאייתי שתי שערות בשבת ולכאורה קשה אליבא דר' אשי דמוקי לה בהקטרה היכי הוי איסור בת אחת הא על הבערה חייב בכל שהוא ובהקטרה קיי"ל דאינו בפחות מכזית כמ"ש מהר"ם ברבי ע"ש ונראה לומר דר"י ור"ש לשיטתייהו דסברי מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הכי נמי איכא למימר כיון דאינו הקטרה בפחות מכזית הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה ואינו חייב עד שיקטיר כזית והוי שפיר בת אחת ודו"ק

בתוספות ד"ה איסור כולל אתניי' כו' אבל לר"י חייב שתים בכולל דא"כ לא הוי טעי בר קפרא הקשה במהדורא בתרא הא כשערבינהו הוי סבר דמליקה משכחת בכולל וכו' ע"ש. ונראה כוונת התוס' דבהא וודאי כא טעי בר קפרא שיטעה דגם זר שאכל מליקה יהא משכחת ע"י כולל דא"כ קשה קושית התוס' רא"ש מאי מקשה הגמ' לעיל לבר קפרא ר' חייא שקורי משקר והא איכא למימר דאתניי' אליבא דר"מ ואין לומר כתירוצו דהוה ליה לאתנוייה חידוש יותר אפילו בכולל חייב שתיים דלמא באמת אתניי' אלא דהוא טעי וסבר דבבת אחת אתניי' כי היכי דטעי מדר"מ לר' יוסי. אלא וודאי דאי אפשר לטעות בהכי ועל כן פירשו התוס' דהכי טעי דרבי אתניי' סתם זר ששימש ובעל מום ששימש אינו חייב אלא אחת ורבי לא הוי בדעתיה אלא אי אתרמי ע"י כולל אלא דבר קפרא טעי שיסבור רבי אפילו בבת אחת כיון דאתניי' סתם והלכך עירב מליקה בהדייהו ומוכח שפיר דאליבא דר' שמעון אתניי' דאי אליבא דר' יוסי לא הוי טעי שרבי יסבור בבת אחת דבבת אחת וודאי ר' יוסי מחייב שתים ודו"ק

גמרא אלא מליקה למאן שיירי' וקשה דלמא לעולם שיירי' משום דר' יוסי מודה דאינו חייב אלא אחת משום דלא הוי לא כולל ולא בת אחת דהא בר קפרא סבר דהיתר זריקה שנינו ולתירץ השני שכתבו התוס' לעיל דנוכל לומר דאם אין כאן אלא איסור מעילה שפיר יכול לחול האיסור נבלה וא"כ נבלה קדים מאי אמרת כיון דר"ש לטעמיה הוי בת אחת וחייב שתים ה"ה לר"י כפירוש התוס' רא"ש בתירץ התוס' לעיל הא השתא דפליגי בבת אחת ואליבא דר"ש סבר בר קפרא דלא מחייב ר"ש אלא אחת ואפשר לומר כיון דשם זרות הוי כולל שאסור מצד זרות על כמה דברים שפיר חייל ואף דמעיקרא נמי הוה עליה זרות ועיין ברמ"ע שכתב דוגמא זאת וצ"ע

תוספות ד"ה אמרינן הבערה תימא אטו וכו' וי"ל דאף על גב במוסיף וכו' מ"מ באיסור כולל ס"ל דלא חייל קל על חמור עכ"ל ולכאורה לפי דברי התוס' דהכא קושית התוס' בסוף נדרים במקומה עומדת דהקשו אמאי אמרי' נטולה אני מן היהודים יפר חלקו וכו' האיך חל איסור נדר על איסור אשת איש ותירצו דהוי כולל וכו' עיין שם ולפי דברי התוס' דהכא אף דהוי כולל היכא חל הא הוי קל על חמור. ונראה ליישב דהנה מו"ח הגאון זצ"ל בספרו אהל דוד הקשה מאי מקשים התוס' היאך חייל איסור נדר הא איכא למימר דמתלא תלוי כמו גבי אחות אשה. ונראה דגבי נדר וודאי לא שייך לומר מתלי תלי כיון דבשעה שנדרה לא חייל האיך יכול אח"כ דהא השתא לא נדרה ואין הנדר חל אלא בשעת הדיבור אלא איכא למימר דתליא בהא דאי אמרינן אין איסור חל על איסור אפילו לקוברו אינו חל וא"כ בשעת הנדר לא הוה חל כלל והאיך יחול אח"כ אבל אי אמרינן דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ לקוברו חל וא"כ הנדר חל מיד לענין לקוברו איכא למימר כיון דפקע איסור אשת איש חל הנדר ממש לענין לחייבו ואין כאן איסור חל על איסור. ולפי"ז מיושב קושית התוס' דהתם א"ל דאף דקב על חמור לא חל עכ"פ לענין לקוברו חל ושייך לומר מתלי תלי כקושית הגאון מו"ח אהל דוד זצ"ל ודו"ק

הרמב"ן הקשה על פירוש התוס' הא מ"מ יהא חל כיון דשם שבת חמור שבשאר מלאכות חייב סקילה. ונראה לומר דלכאורה קשה אמאי לא תירצו תוס' דהכי פריך האיך יחול איסור שבת הא הוי כולל משני שמות לשיטת הריב"א בפסחים דף ה' לר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת אינו חייב בי"ט משום הבערה דלא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה וא"כ הוי הבערה ושאר מלאכות שני שמות אבל לאו מלתא היא דהכא לא צריכנא לאתויי עלה מכח שאר מלאכות דהבערה עצמה הוי כולל דקודם שבת לא הוי אסור אלא בהבערת גבוה אתי שבת מגו דנאסר בהבערת הדיוט נאסר נמי בהבערת גבוה. ולפ"ז מיושב קושית הרמב"ן דמשאר מלאכות לא נוכל לומר כולל דהוי משתי שנות וע"כ צריך לאתויי עלה מכח הבערה והוי קל על חמור ודו"ק

בא"ד וא"ת דאמר בחולין התורה אמרה וכו' והקשה השער המלך הא הוי ונוסיף דמשום נבלה נאסר לגבוה כונו שכתבו התוס' בחולין דף ק"א ובזבחים דף כ'. ונראה לומר דתלי' בשני תירוצי הגמ' בחולין דף ל"ז ע"ב ע"ש דלתירוץ קמא דאי אפשר שלא תהיה מסוכנת פורתא וודאי דאיסור נבלה לא הוי מוסיף דמקמי הכי נמי הוי אסור לגבוה אבל אי אמרינן דאפשר שלא תהיה מסוכנת איכא למימר דהוי מוסיף והשתא א"ש דאיכא למימר דתוס' פריך הכא אליבא דהאי תירוץ דאי אפשר שלא תהיה מסוכנת וא"כ לא הוי אלא כולל ואשכחן כולל בקל על חמור והתם בחולין נמי מקשי התוספות שפיר להאי תירוץ דאפשר אמאי סברי רבנן דנבלה לא חל הא הוי מוסיף. ובזה ניחא מה שתירצו דנבלה הוי חמור משום דמטמא דלכאורה קשה דאיך יחול טריפה על איסור חלב דהא בטריפה ליכא חומרא זו דלא מטמא. ובזה ניחא דבטריפה איכא למימר דהוי מוסיף אפילו להאי תירוצא דבנבלה אי אפשר דלא הוי מסוכנת פורת' בטרפה אפשר ודו"ק: אלא דלכאורה קשה מאי מקשה התוס' מנבלה דלמא שאני נבלה דגלי קרא כונו שכתבו התוס' במעילה דף ט"ז ללוי דאף דס"ל בעלמא דאין איסור חל על איסור אפ"ה חל איסור נבלה אאיסור טמאה משום דגלי קרא דחל אחלב ה"ה אטמאה א"כ הכא כמי נימא הכי אלא כראה לומר דלכאורה לריה"ג קושית התוס' במקומה עומדת דס"ל דאפילו כולל בשווין לא חל אלא דווקא חמור על קל ואמאי חל נבילה על חלב הא הוי קל על חמור לחד תירוצא