אמרי אש חלק ב קמח

תוספות ד"ה אלא מליקה בבת אחת וי"ל דגם איסור נבלה לא חייל אאיסור מעילה דחמור מיניה ויש להבין הא אי נמי איסור נבלה חמור לא חייל דהא ליכא לא כולל ולא מוסיף וחמור לחודיה קיי"ל דלא חל ואיכא למימר דתוס' ס"ל כדעת הראב"ד דס"ל גבי שבועה שלא אוכל כבר זה היום ואח"כ נשבע שלא יאכלנה דחל השבועה שניה משום דכולל הזמנים וא"כ ה"נ דאי איסור מעילה לא הוי חמור שפיר חל נבלה ע"י כולל דהא משום מעילה לא אסור אלא עד אחר הזריקה ומשום נבלה אסור לעולם והוי כולל בזמנים אבל השתא דנבלה קל לא חייל אפילו ע"י כולל דבקל על חמור ליכא למ"ד כמש"כ התוס' לקמן ודו"ק

בא"ד ועי"ל דר"ש לטעמיה וכתב התוספ' רא"ש אע"ג דשמעתין אליבא דר"י כו' ע"ש. ונראה דכוונתם בזה הוא דלכאורה מאי קא מקשה אע"ג דבר קפרא סבר כו' הא לבר קפרא באמת ס"ל דאינו חייב אלא אחת אלא ע"כ צ"ל דקושייתם הוא לפי האמת דמסקינן דפליגי בבת אחת ואליבא דר"ש דבר קפרא סבר דר"ש לית ליה בת אחת אבל מכל מקום בת אחת הוא ולבר קפרא דס"ל היתר זריקה היכי משכחת בבת אחת ועל זה שפיר מתרצי דר"ש לטעמיה

הרשב"א הביא בשם הראב"ד דזר שאכל מליקה הוי בת אחת דמיד כשהביא שתי שערות כו' והקשה עליו הרמב"ן מהאי דחמותו ונעשית אשת איש דחייב משום חמותו אע"ג דאשת איש קדים חל עליו משעה שהביא שתי שערות ותירץ הרשב"א דכיון דכשנשא זה בתה וכו' דאם כן איסור דוחה איסור עכ"ל ע"ש. וגם הריטב"א למסכתא קידושין הביא ג"כ סברת הראבד ליישב פירש"י שפירש דלר"ש דס"ל דאוכל נבלה ביה"כ פטור אף בנתנבלה ביה"כ דאין איסור יה"כ חל על איסור אמ"ה והקשו עליו הא מ"מ כשנתנבלה פקע מינה איסור אמ"ה וא"כ איסור נבלה ויה"כ באים כאחת ולדברי הראב"ד ניחא דלעולם איסור נבלה קדים דכשהביא שתי שערות חל עליו איסור נבלה והקשה עליו דא"כ חמותו ונעשית א"א אמאי נידון משום חמותו הא איסור אשת איש קדים ואם כן מצינו איסור דוחה איסור עכ"ל ויש להבין מאי מקשה דא"כ מצינו איסור דוחה איסור דהא מצי למימר דמשום זה באמת נידון בחמותו דלא נימא איסור דוחה איסור כתירוץ הרשב"א ונראה לומר דלפי מה שהביא הוא סברת הראב"ד מקשה שפיר דע"כ מצינו איסור דוחה איסור דלמ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת וא"כ כשנתנבלה ביה"כ לא היה עליה שום איסור מעיקר' אלא יה"כ דומיא דחמותו ונעשית אשת איש ואפ"ה דיינינן ליה משום נבלה וא"כ איסור נבלה דוחה איסור יה"כ ומש"ה מקשה דגבי חמותו גם כן ימא הכי: והשעה"מ הקשה לפי סברה הראב"ד מאי קאי מקשה רבא בחולין דף ק"א ע"ב סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קא אתי והא כיון דשבת קדים חל עליה אע"ג דהשתא בהדי הדדי אתיין הוי שבת קדים לפי סברהו כגון דאייתי שתי שערות כבר קודם יה"כ ושבת קדים ול"ל דמיירי דאייתי שתי שערוה ביה"כ שחל להיות בשבת מ"מ מנ"ל להקשות. ונראה לומר דרבא הוכיח דע"כ איירי בכה"ג דאייתי שתי שערות ביה"כ שחל להיות בשבת דאל"כ אמאי קאמר הזיד בשבת ושגג ביה"כ פטור הא משכחת כמי איפכא דהביא שתי שערות ביה"כ דיה"כ קדים אלא וודאי שהביא שתי שערות בשבת והוא יה"כ ואפ"ה קאמר דחייב משום שבת משום דקביעא וקיימא ומש"ה פריך שפיר סוף סוף כו' והשתא פריך הגמ' שפיר בפשיטות וריה"ג לית ליה כולל דהא הכא ע"כ חד מינייהו קדים או שבת או יה"כ ואפ"ה מחייב ריה"ג שתים. ובזה מיושב קושית התוס' דהקשו כיון דס"ד השתא דשבת קדים אמאי איצטריך שבת הוא והשתא ניחא דהא גם משכחת דיה"כ קדים אם הביא שתי שערות ביה"כ ודו"ק: אלא דצ"ע לפי סברת הראב"ד מאי קא מקשה הגמר' בחולין דף קי"ג ע"ב וסבר שמואל כו' והא' שמואל מכין כו' מש"ה חייב בבי"ח שתים דהוי בת אחת דהא מיד שהביא שתי שערות חל עליי איסור בו"ח ואיסור נבלה וגבי טומאה לא הוי אלא כולל דהא מחוסר מעשה דטומאה וכולל לית ליה וצ"ע

תוספות ד"ה ובר קפרא כו' וקשה לר"י דהכא משמע כו' ולפי סברת הראב"ד יש ליישב קושית התוס' דלעולם איסור מוסיף עדיף והא דקאמר ר' חייא במסקנא דר"ש לית ליה בת אחת ה"ה במוסיף והא דקתני אינו אלא משום אחות אשה מיירי בכה"ג דנשא א' תחל' אשה ונאסרה עליו אחותה משום אחות אשה ואח"כ עשו שליח לקדש שתי אחיות מש"ה אינו חייב אלא על אחות אשה לפי סברת הראב"ד אבל היכא דנשא חי ואח"כ נשא מת דהוי מוסיף איכא למימר דמודה ר"ש

ובאופן אחר י"ל דהנה הריטב"א כתב דהיכא שני איסורין באין לפנינו לחול ואחד מהן הוי מוסיף אע"ג דשני אין בה לא כולל ולא מוסיף אפ"ה חייל דמגו דחל האי חל נמי האי והשתא י"ל דמודה ר"ש באיסור מוסיף והא דלא מחייב אלא משום אחות אשה דאיירי דלית ליה אחין ואפ"ה לר"י חייב שתים משום דר"י ס"ל בת אחת וכאן מתחלה היה איסור אחות אשה ואח"כ באו איסור אשת אח וא"א בבת אחת ובאיסור א"א איכא מוסיף והוא וודאי חייל ואיכא למימר מגו דחל א"א חייל נמי אשת אח אבל ר"ש דלית ליה בת אחת לא חייל אשת אח בהדי א"א דחמור בחנק. ולשיטת הרמב"ם דלא ס"ל כסברת הריטב"א דמפרש מתניתין דכריתות דהבא על בת בתו כו' דבעינן שיהא הנאסרין בעולם ואע"ג דאיכא בהו איסור אשת איש דהוא מוסיף אפ"ה בעינן שיהיו הנאסרים בעולם יש לומר גם כן דאיירי דלית ליה אחין והא דחייב ר' יוסי שתים היינו לקוברו ודו"ק

המהרש"א הקשה על קושית התוספות דהא לשיטת הקונטרס כו' דר' חייא תני לה ולא עכ"ל ונראה דהוכחת התוס' כך היא דע"כ מוסיף לא עדיף מבת אחת דאל"כ אמאי נקטי פלוגתייהו באיסור בת אחת ליפלגי באיסור מוסיף ולרבותא דאפילו מוסיף ל"ל והא דאיצטריך התוספות לאוכיחו מהא דקתני לעיל אינו חייב כו' היינו משום דבלאו האי ברייתא נוכל לומר דגם ב"ק סבר דר"ש אית ליה מוסיף ודו"ק

בא"ד וכן משמע לקמן דאיסור בת אחת עדיף מדפריך כו' ולכאורה יש להבין היכא הביאו ראיה מהמסקנא הא התוס' צריכין להביא ראיה אפילו בלא קושיא זאת אנו מוכרחין לומר דאיסור בת אחת עדיף ועל זה ל"ל ראיה מלקמן דבמסקנא סבר הכי אבל לעולם איכא למימר דבה"א סברי דמוסיף עדיף. ונראה לומר דהוכחת התוס' כך הוא דע"כ אין סברא כלל לומר דמוסיף יהא עדיף מבת אחת דא"כ מאי מקשה הגמ' לבר קפרא דלמא סבר כס"ד דמוסיף עדיף וא"כ גם כולל עדיף ושייר לר"י דבבת אחת מודה דאינו חייב אלא אחת ואין לומר דקושית הגמ' הוה דא"כ ר' חייא שקורי משקר ואליבא דמאן אתניי' חייב שתים בבת אחת הוה ליה לגמ' לאקשויי הכי בהדיא

גמרא אלא לבר קפרא ר' חייא שקורי כו' והקשה התוס' רא"ש דלמא אליבא דר"מ אתניי' ותירץ דאי אליבא דר"מ אתניי' הוה ליה למתני' חידוש יותר דאפילו בכולל חייב שתים ולכאורה אכתי קשה דלמא אתניי' אליבא דר"ע דרמ"ע כתב דמסוגיא דחולין משמע דר"ע ל"ל אלא בת אחת. לכך כראה לומר דע"כ ס"ל לר"ע ולר"מ בת אחת היינו היכא דליכא הותרה בהדי דלא הותרה אבל הכא דהוי חד מינייהו הותרה איכא למימר דלית להו בת אחת. ולפ"ז נוכל לומר דגם ר"ש אית ליה בת אחת בעלמא אליבא דכ"ע ואפילו בר קפרא מודה והא דקאמר כאן דאינו חייב אלא אחת היינו משום דהוי הותרה ובזה מיושב קושית התוס' בזבחים דף ע"ה ע"ב בד"ה אבל עצים ולבונה וא"ת מאי ארי' כו' ותירצו דמשכחת לה בבת אחת מיהו למאי דבעי למימר בפ"ד אחין דר"ש גם ב"א ל"ל קשה עכ"ל