אמרי אש חלק ב קמז

בשבת הוי כולל דהא גם התם הוי דומיא דשבת ויה"כ אלא אי אמרינן כר' אשי לקמן דזר ששימש מיירי בהקטרה וא"כ לא חייב משום שבת אלא מלקות ולא הוי מוסיף ולפ"ז כראה לומר דרש"י ותוס' אזלי לשיטתייהו לקמן דרש"י פירש דאם אמרינן דפליגי באיסור כולל ואליבא דר"י צ"ל דהאי ברייתא דאינו חייב אלא משום אשת אח דאיירי בכולל בר קפרא לא תני לה ותוס' פירש דתני לה ולקוברו דהנה מהרש"ל הוכיח לשיטת התוספות צ"כ דסוגיא אזלי אליבא דרב אחא בר יעקב עיין שם. ולפי שיטת רש"י אנו מוכרחין לומר דאזלי אליבא דרב אשי כמו שזכרנו ולפיכך נאיד רש"י ז"ל מפירש התוס' ודו"ק

תוספות ד"ה איסור כולל הוא וא"ת ודלמא וכו' ואומר ר"י קסבר א"א ונעשית חמותו כמי כולל הוא וכו' והקשה מו"ח הגאון זצ"ל בספרו אהל דוד לשיטת הרמב"ם פרק ד' מהלכות שגגות שכתב שכל אלו שתאסר הערוה עליהן באיסור מוסיף צריך האנשים האחרים מצויין בעולם וא"כ דלמא הך ברייתא דא"א ונעשית חמותו איירי שאין לא קרובים ונראה דליכא למימר דמיירי באין לה קרובים דא"כ מאי טעמא דת"ק ואי משום דהוי חמור הא לא קיי"ל כר' יהודא דאית ליה חמור ועיין בשעה"מ דהוכיח מכח זה דת"ק ע"כ אית ליה כולל משני שמות אמנם להרמב"ן דפירש דר"ח דאית ליה כולל אליבא דר"י מוקים הא דחמותו ונעשית א"א באין לה קרובים הקושי' במקומה עומדת. ונראה ליישב דהנה הרמב"ם בפי' המשנה בהנשרפין כתב וז"ל לענין זיקה ראשונה הוא כגון שתהיה חמותו אשת אב ויבא עלי' וכו' ואין הלכה כר"י עכ"ל ולכאורה הוא תמוה ממ"נ אי דאית ליה לאב בנים הוה מוסיף וגם ר"י מודה כדמוכח בכריתות דף י"ד גבי אם עבר זקן כו' וא"כ אמאי קאמר נידון בזיקה הראשונה ואי דל"ל קרובין אמאי קאמר דאין הלכה כר"י כיון דל"ל קרובין לא הוי אלא חמור וקיי"ל דבחמור לחודיה בלא כולל ומוסיף לא חל אלא די"ל כך דתוס' מחלק הכא בין כולל כמוסיף דבכולל לא אמרינן משתי שעות ובמוסיף אמרינן והוא לכאורה נגד רבא בשבועות דף כ"ד ע"ב דקאמר מאן דאית ליה כולל וכו' אלא וודאי דאין לחלק ומאן דאית ליה מוסיף משתי שמות ה"ה בכולל ואיכא למימר הכי דבכריתות דף י"ד במשנה אמר ר"י אם עבר זקן ונשאה חייב משום אשת אב ומקשה בגמ' מאי איסור מוסיף איכא הכא כגון דאית ליה ברא והרמב"ם יש לו גירסא אחרת כגון דאיתיליד בן קטן לזקן וכתב התוס' יו"ט ותמהני דכי נמי לית ליה ברא ואית ליה אחי איכא מגו וכו' ועוד הקשה על דברי הרמב"ם הנ"ל דהנאסרים צריכין שיהא בעולם וכתב הכ"מ שנלמוד מדתירצו בגמרא כגון דאיכא ברא לסבא הא הרמב"ם דחאו לפירוש זה שם בחיבורו דאם אין כאן אלא אחין הוי כמי מוסיף ותירץ דאף דדחאו וכו' מ"מ הואיל ונפק מפומא דרבנן סבוראי וכו' עכ"ל וזה דוחק אלא כראה לומר דהגמרא מוכרח כומר כגון דאיכא ברא ומכאן נלמוד דינו של הרמב"ם דהנאסרין צריכין שיהא בעולם ואפ"ה קאמר שפיר בחיבורו דאם אין כאן אלא אחין הוי נמי מוסיף דרמב"ם גרס במשנה אחות אשה ותנא מוסיף והולך מעיקרא תני שש והדר תני שבע והתוס' ישנים כתבו הא דקאמר ר"י אם עבר זקן וכו' לא קאי אלא אבת בתו וכלתו ואף שדוחק הוא מ"מ לכל הפחות נוכל לומר דאכלתו לא קאי והכי קאמר לא משכחת שבע אלא אם עבר זקן אבל בלא אשת אב לא משכחת דכלתו לא חשבינן משום דהוי משתי שמות דר"י לשיטתיה דסבר דלא אמרינן כולל משתי שמות וה"ה מוסיף כמו שכתבנו לעיל והלכך פריך בגמרא שפיר והיכי משכחת שיהיה אשת אב מוסיף משם אחד ותירץ כגון דאיכא ברא זעירא אבל הרמב"ם לשיטתיה דפסק כת"ק דר' יוסי גבי א"א ונעשית חמותו דנידון בחמורה והשער המלך כתב דת"ק ור"י פליגי אי אמרינן כולל משתי שמות וכיון דאמרי' כולל משתי שמות ה"ה וכ"ש מוסיף וא"כ שפיר קאמר הרמב"ם אף דליכא אלא אחין הוי נוסיף וא"כ גם הרמב"ם בפי' המשנה מתורץ שפיר דהתם ג"כ מיירי דאית ליה אחין ול"ל בן ולא הוי אלא משתי שמות והלכך ר"י דל"ל מוסיף משתי שונות קאמר שפיר דנידון בזיקה הראשונה אבל הרמב"ם לשיטתיה דקסבר מוסיף משתי שמות קאמר שפיר דאין הלכה כר"י. והנה המהרש"א הקשה לקמן בתוס' ד"ה אר"י הבערה בסה"ד וא"ת דאמר לקמן ומאן האי תנא כו' וי"ל דאיסור א"א קיל והקשה המהרש"א אכתי קשה איך יחול איסור אחות אשה אאשת אח דחמור מיניה כמו שכתבו התוס' לעיל עכ"ל הא דלא הקשה אברייתא דלעיל דמחייב ר"י שתים בנשא מת וכו' אע"ג דהוי קל על חמור דאיכא למימר דהא דקתני חייב שתים לא הוי אלא לקוברו וכיון דמדלעיל ל"ק גם כאן ל"ק דכאן איכא למימר דמיירי באחין מן האם ותוס' כתבו לעיל בדף ב' ד"ה אשת אחיו מאמו דהא דאמעוט אשת אחיו מאמו לא אמעוט אלא מערירי אבל לא מכרת והשתא לא הוי אחות אשה קל על אשת אח כיון דבאחות אשה יש חומרא אחרת דאית בה ערירי מה שאין כן באשת אח מן האם אבל לעיל בפלוגתא דר"י ור"ש ע"כ איירי באשת אח מן האב דמיירי לענין יבום ואם כן הוי קל על חמור ולפ"ז נוכל לומר דגם רבא מחלק בין כולל משם אחד לשתי שמות וגם ר' יוסי מצי סבר כולל משם אחד ואפ"ה הוצרך רבא לאוקמי האי ברייתא דכולל לענין לקוברו כיון דהוי קל על חמור כמו שזכרנו. ובזה מתורץ קושית התוס' בחולין דף ק"א ד"ה איסור כולל דהקשה לשיטת הסוברים דאיסור הנאה הוי מוסיף אמאי לא מייתי ר' יוסי והשתא ל"ק דרבא לשיטתיה דסבר מאן דאית ליה כולל מידי דהוה אמוסיף וכיון דר"י לית ליה כולל משתי שמות ה"ה מוסיף. והנאה לא הוי מוסיף אלא אי ילפינן אכילה והנאה משני כתובים עיין בפסחים דף כ"א דאיכא למימר מגו דחל לענין הכאה חל כמי לענין אכילה אבל אי ילפינן הנאה מדכתיב לא תאכלו אחד איסור אכילה והנאה במשמע וודאי לא הוי מוסיף וכיון דבא משני כתובים הוי כמו שני דברים והוי מוסיף משתי שמות ומש"ה לא מצי לאתויי ר"י דלית ליה מוסיף משתי שמות וגם בכולל נוכל לומר איפכא דבהאי כולל מודה ר' יוסי כיון דהוי שווין. והנה התוס' ישנים שזכרנו לעיל הוא תמוה דכתב דר' יוסי לית ליה מוסיף אלא בשווין אבל לא בקל על חמור ואם כן מאי פריך ר' אדא בהנשרפין דף פ"א ולידון נמי כו' כראיית התוס' לקמן בד"ה אמר ר' יוסי ונראה ליישב דתוס' ישנים נמי גרס הכא ותו חמותו מוסיף כר"ת ומיאן במה שפירש ר"ת דגמר' לא חש לתרץ אלא באמת הסוגיות מחולקין דכאן כיון דהגמרא מתרץ לקוברו בין כו' באמת סבר ר"י דאף את התרו בו משום אשת איש ולא משום חמותו לא דיינינן ליה באשת איש כיון דהוי קל על חמור ושפיר מתורץ קושי' האהל דוד דגמ' מקשה הכי האי איסור אחות אשה הוי כולל בקל על חמור ואם תאמר דר"י אית ליה כמי כולל בקל על חמור ותו חמותו כו' וכיון דלית ליה מוסיף בקל על חמור כ"ש כולל ודו"ק: ועוד יש להביא ראיה לשיטת התוספות ישנים משמעתין דלקמן דמקשה הגמרא והאר"י הבערה ללאו יצאת וקשה קושית התוס' דאטו מי לא מני לאוי גרידא ומוכרחין אנו לומר כתירץ התוספת דקושית הגמ' משום דהוי קל על חמור ותוספות ישנים לית ליה חילוק בין כולל למוסיף כשיטת התוס' אלא כמו שכתבנו לעיל דכולל ומוסיף שווין וכיון דר"י לית ליה כולל בקל על חמור ה"ה במוסיף והתם בסנהדרין איכא למימר דהגמ' סבר דר"י אית ליה קל על חמור אפילו בכולל וכ"ש במוסיף והלכך פריך הגמ' שפיר דהא אמר ר' אבהו כו' ודו"ק

תוספות ד"ה אלא אמר רבא כפי המסקנא כו' ולפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל בשמעתין דמש"ה ליכא למימר דבהאי אוקימתא דפליגי ר' חייא ובר קפרא באיסור כולל ואליבא דר' יוסי דיהא מחולקין לענין לקוברו כיון דאין איסור חל על איסור ואפ"ה חייב לקוברו אין חילוק בין כולל לשאר איסורין ואפילו היכא דליכא כולל אמרינן דחייב לקוברו לא מצי לאוקמי גם האי ברייתא דמוסיף לענין לקוברו דא"כ אפלוני בתרתי ל"ל אלא ע"כ דמודה ר"י באיסור מוסיף דחייב שתים ממש ומש"ה צריך למתני תרווייהו בנשא חי ואח"כ נשא מת להודיע כחו דר"ש דלית ליה איסור מוסיף ובנשא מת אשמועינן אף דלית ליה כר"י כולל מ"מ חייב לקוברו ודו"ק: