אמרי אש חלק ב קמה

הך דאינו חייב אלא משום אשת אח בבת אחת הוי סבר דהך חומרא שיש באשת אח שאין לה היתר לאחר מיתה אלים טפי מחומרא שיש באחות אשה שיש בידו לרבות ומתני' דשני אחין שקדשו הוי מוקמינן כולה בבת אחת וכדמשני לקמן באבעית אימא כולה בב"א ור"ש הוי מוקמינן הכי אליבא דר' יוסי את"ל דפליגא ר"ח וב"ק אליבא דר"י אבל לפי מסקנא דפליגי ר"ח וב"ק בב"א לר"י אין הכרח לומר דאשת אח חמור ואמרי' להיפך מאי חזית דאשת אח חמור דלמא אחות אשה חמיר שכן בידו לרבות ילכך מצי לאוקמי מתני' בזה אחר זה ואפ"ה חייל אחות אשה על אשת אח והיינו טעמא דמוקי רבא ור"י לקוברו וכא אוקמי בבת אחת משום דאם כן אמאי קאמר ר"ש אינו חייב אלא משים אשת אח ולא קאמר אינו חייב אלא אחת

ובזה יש ליישב דברי הראב"ד בהשגתו בפרק ט' מהלכות ביאת מקדש שהביא שם הרמב"ם דזר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה שחייב שתים וכתב הראב"ד דהיינו בהביא שתי שערות בשבת וכן בעל מום ששימש מיירי ג"כ בכה"ג וחתך אצבעו בסכין טמאה ותמה הכ"מ דלדידן דקי"ל דאיסור כולל חל על איסור אחר א"כ אמאי מוקי לה הראב"ד בבת אחת וכן המהרש"ל ביש"ש כתב על הראב"ד דלא דק דלא מוקי לה בגמרא הכי רק משום דקאמר דפליגי בבת אחת אבל לדינא יש לחייבו שתים אף בזה אחר זה כיון דקי"ל בכולל אחע"א ובאמת א"א שיטעה הראב"ד בזה. ונלפע"ד ליישב דעתו ז"ל על דרך זה הנה דעת התוספות דאיסור כולל בקל על חמור אינו חל ומבואר מדבריהם דס"ל דלכ"ע אינו חל מדהקשו מסוגיות אחרות שנראה מהן דחל וכ"כ השער המלך בדעתם ובאמת היו התוס' מוכרחים לומר כן דאליבא כ"ע אינו חל כיון שהם מפרשים דקושית הגמרא אי בהקטרה הא אר"י הבערה ללאו יצאת דהיינו דאין בדין שיחול משום דהוי קל על חמור ואם היה מאן דאמר דאפילו קל על חמור נמי חל א"כ מאי מקשה על ר"י דלמא ג"ם לר' יוסי חל אע"כ דליכא מאן דס"ל דחב. אבל לפי מה שפירשו הראשונים דקושית הגמרא היא משום דהוי ס"ל דמחייב משום שבת דקאמר היינו חטאת כסתם חיובי דשבת א"כ מכאן אין הכרח דליכא מ"ד דס"ל דכולל אינו חל בקל על חמור ומצינו דר' יוסי ס"ל דכולל חל אף בקל וחמור אליבא דר"ח ובר קפרא גם הריטב"א בקידושין כתב דנוסחא דייקא גרסי בדרב אשי מידי חטאות קתני לאוי קתני אלא שהוא נדחק לומר כיון דשבת חימור אף לאו שלו חל (וזה ג"כ שלא כדברי התוס' דס"ל דלאו דשבת לא חייל) וקושית הגמרא הוי רק משום דהיה ס"ד דחייב משום שבת היינו חטאת וכאמור לראשונים ז"ל והנה למ"ד דזר ששימש בשבת דמיירי בשוחט פר של כה"ג ולדידיה גם ר"ח וב"ק בהכי מיירי וכ"ש לפי המסקנא דפליגי אליבא דר"ש והרי לר"ש הבערה לא יצאת ללאו וחייב סקילה דהרי לדידיה צריך למכתב הבערה להשמיענו דמקלקל בהבערה חייב (וכמ"ש התוס' בשבת דף ק' ע"א דמה"ט לא יצאה ג"כ לחלק) ואפ"ה קאמר ב"ק דאינו חייב אלא משום זרות בלבד וכן בעל מום ששימש בטומאה אע"ג דבטומאה איכא מיתה אפ"ה אינו חייב אלא משום בעל מום לבד א"כ משמע דזרות ובעל מום מחשב לעומת שבת איסור חמור משום דשבת הותר מכללו אע"ג דשבת בסקילה וכן טומאה במיתה מ"מ הרי הותר מכללו ור"ח לא פליגי רק משום דס"ל בכל איסור בת אחת ר"ש מודה דחייב שתים אבל קשה דאיסור שבת וטומאה משום דהותרו מכללן חשיבי קה כא מצינו דפליג ר"ח על ב"ק ולפ"ז את"ל דאין איסור כולל קל על חמור ולפ"ז ניחא דעת הראב"ד דהוא ז"ל סובר נהי דר"ח וב"ק ס"ל לר' יוסי חייב שתים באיסור כולל אפי' בקל על חמור מדאתני' רבי דוקא דאינו חייב אלא אחת אליבא דר"ש בלבד והרי שבת וטומאה לגבי זרות ובעל מום דלא הותרו מכללן חשיבי קל על חמור מ"מ הרי רבא ור"י ס"ל אליבא דר"י דאינו חייב אלא אחת ופוטר באיסור כולל וסוגיא דחולין שדקדקו התוס' משום דלא חל. ולפענ"ד יש עוד סמך לומר דכולל לא חל בקל על חמור ממתני' דמכות דקתני יש חורש תלם אחד וחייב שמונה לאוין דפריך וליחשב נמי שבועה שלא אחרוש בחול וי"ט ומשני האי תנא לית ליה איסור כולל והקשו א"כ איך חייל נזיר על כהן וא"ל משום דשבועה הוי איסור הבע"י וכמ"ש הריטב"א במכות דהא רב ושמואל ור"י ורבא כולהו ס"ל דחייב ואדמותיב מהך דכריתות לותביה מהך והראב"ד ס"ל דהאי תכא איסור כולל לא חייל בקל על חמור וא"כ נזיר חל על כהן משום דחמור שמביא קרבן על טומאתו ולכך ס"ל לר"א דכהן ונזיר שמצאו מת יטמא כהן ולא יטמא נזיר ואפשר דגם לרבנן דס"ל דלכתחלה יטמא כהן מפני שקדושתו קדושת עולם מ"מ כיון שיש עכ"פ חומרא בנזיר שפיר חייל אבל שבועה א"א בחול כיון דאיתא בשאלה וי"ט ליתא בשאלה ואע"ג דבשבועה מביא קרבן בשוגג השתא מיהא מזיד הוא (וכ"ש שאינו ברור אם מביא קרבן כשנשבע שלא יחרוש בי"ט ובחול כיון דליתא בלאו והן ותליא באשלי רברבי בסוגיא דשבועות דקאמר משכחת לה כדרבא ולפי הפירושים שם) וכיון דמוכרח דזרות ובעל מום חשיבי חמור לגבי שבת וטומאה ומשום דהותרו מכללן מדלא מחייב בר קפרא אליבא דר"ש רק משום זרות ובע"מ וכעין הכרח שכתב מהרש"א לגבי אשת אח ולזה ס"ל להראב"ד ז"ל דע"כ גם לדידן אינו חייב שתים רק בבת אחת

ולכאורה יש להכריח כדברי הראשונים דקושית הגמרא אי בהבערה ללאו יצאת אינו משום דקל על חמור אינו חל רק משום דהוי ס"ד דחטאת קתני משום שבת דלפירוש התוס' דהקושיא משום דקל על חמור אינו חל ושבת קל משום דהותר מכללו ואע"ג דטומאה ג"כ הותר מכללו מ"מ כיון שהיא במיתה ובע"מ רק באזהרה אע"ג דטומאה הותר מכללו לא חשיב קל על חמור ואע"ג דלרבי בעל מום ששימש במיתה מודה הוא דלר"י אינו במיתה וכרבנן דפליגי עליו וקשה דוודאי אם באנו להקשות אמאי פריך מזר ששימש בשבת הא הוי קל על חמור משום שהותר מכללו ולא פריך מבעל מום ששימש בטומאה כיון דלרבי הוא במיתה א"כ אמאי חל טומאה דהותר מכללו עלי' שפיר י"ל דאין קושיא דמודה רבי דר' יוסי כרבנן דפליגי על רבי ס"ל אבל הא קשיא אמאי קאמר תיובתא דבר קפרא והא לרב אשי לא מיירי אלא לקוברו בין רשעים גמורים ואכ"ק קושית התוספות דלמא משו"ה שיירי לזר שאכל מליקה משום דלא קתני רק לקוברו ולא זר שאכל מליקה שחייב שתים ממש ומה שתירצו התוס' דהא קתני בעל מום ששימש בטומאה שחייב שתים ממש כיון דאית להו דר' יוסי מחייב שתים בכולל קשה בעל מום גופא מנלן דחייב שתים ממש דלמא הך ברייתא רבי שנו לה ואליבא דנפשיה דס"ל דבעל מום ששימש ג"כ במיתה ולא אתי טומאה דהותרה מכללה וחייל על בעל מום וצל"ע לדעת התוס' אבל לדעת הראשונים שקושית הגמרא אינו משום דכולל אינו חל בקל על חמור רק משום דמ"ד דחטאת קתני ולעולם קל על חמור חל דאם לא היה חל אף אם היה הבערה מלאכה לא היה חל משום דהותרה מכללה א"כ שפיר איתותב אמאי שיירי'

ואולם לשיטת הרמב"ן שכתב דאת"ל דאין איסור כולל חל על איסור לעונשין ונאמר דאפ"ה לקוברו חייל אם כן אף אם אינו לא כולל ולא מוסיף אפ"ה נקבר בין רשעים גמורים כיון דלקוברו אין צריך דיני חלות האיסור א"כ לא קשיא מאי שהקשנו לתוספות אמאי איתותב בר קפרא דלמא ברייתא כרבי דאמר בעל מום ששימש במיתה וכדלעיל א"כ אף בעל מום ששימש בטומאה אינו חל משום דהוי קל על חמור די"ל דא"כ אמאי נקט זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה דהוי עכ"פ כולל אי לרבותא דר' יוסי דמחייב שתים הלא אפילו בלא שום כולל ומוסיף אפ"ה נקבר בין רשעים גמורים בשלמא הך דנשא מת ואח"כ נשא חי דמוקי לה רבא לקוברו ניחא ולא שייך לומר אמאי נקט לה בכולל דאיכא למימר דבאמת מיירי באין לה אחיות כדאמרן אבל כאן בזר ובעל מום ששימשו דאיכא וודאי כולל קשה מ"ש כולל דנקט ולרבותא ליכא למימר א"ם לתני זר שאכל מליקה דאפ"ה פטור אף לקוברו לבר קפרא לדעת הרמב"ן: